יפעת
לא יודעת אם כולם מודעים למה שנקרא ׳הפורום השיתופי׳ במטה יהודה.
זה פורום של 8 ישובים ברובם קיבוצים שיושבים בו ראשי ההנהלות ובין היתר מחליטים בכל בחירות במי לתמוך. 

בדרך כלל זאת גם פונקציה של כסף. בעבר קיבל מאיתנו ניב ויזל ׳תרומה׳ של 30,000 ש"ח. השנה מסתבר שהפורום בחר לתמוך באבישי כהן. זה שכל הסקרים מוכיחים שבקיבוצים (בדר״כ אנשים פלורליסטים עם תפיסת עולם ליברלית) שהאנשים תומכים באופן גורף בהילה לא שינה דבר. 

עצוב לי שההנהלה שלנו בנחשון אינה מחוברת לשטח. גם ההצבעה על התקציב (כ-1/3 הצביעו ומתוכם כ-1/3 התנגדו) מראה כמה הקהילה מרוחקת מההנהלה. אבל במקרה הזה אני מאמינה שצריך להתנגד בכל דרך להעביר כסף ומקווה מאד שהקהילה תהיה ערה לכך. 

להבנתי בקרוב תתקיים שיחת קיבוץ בנושא. ומזמינים אליה את אבישי. ניסו גם להזמין את הילה (שכבר היתה פה פעמיים) אך היא כבר מחוייבת למשהו אחר. חשוב מאד להגיע לשיחה. בפעם הקודמת  (כאשר ניב עוד היה מועמד) במעמד השיחה (ללא קלפי) החליטו להעביר את ההחלטה למזכירות על העברת התרומה לניב. לכן - חשוב להגיע
.
אורלי שיר
למה בכלל לתרום למועמד?
יש מספיק דברים חשובים להעביר להם כספים בימים אלה.
אם צריכים רעיונות אשמח לסייע.

איריס ישראלי
גם אני לא מבינה את הכיוון של תמיכה כספית במועמד מסויים.
פגשתי את הילה ומאחלת לכולנו הנהגה נשית עם רוח חדשה.

עמית בז‘רנו
שוחד פוליטי

שוש שרון
אני בוחרת בהילה.

דן נאמן
הפורום השיתופי במועצה כולל 11 ישובים - קיבוצים, מושבים שיתופיים וישוב מעורב ערבי יהודי (נווה שלום). חברי הפורום הם נציגי אותם ישובים במליאת המועצה. הפורום מתכנס לפני כל מליאה כדי לנסות ולגבש חזית אחידה לנושאים הנוגעים באינטרסים שלנו. מנהלי הישובים מוזמנים כמשקיפים.

אורלי שיר
תודה על ההסבר.
ועדיין... לא חושבת שתרומה לכל מועמד שהוא הינה מוצדקת.
תרומות נותנים לדברים חשובים באמת כמו מפונים, חיילי סדיר ומילואים, ניצולי שואה וכו‘.

זכריה
תודה יפעת על ההסבר הברור והחד משמעי.
השאלה היא מה עושים על מנת לערב את הציבור הרחב ??
הדוגמא שנתת על נושא התקציב מוכיחה את דבריך.
את במעגל העשיה..  אז יישר כוח!

דן נאמן
תרומות למועמד בבחירות הן לגיטימיות לחלוטין. כל המועמדים מגייסים תרומות ובתוכם גם הילה ואבישי ואין בכך כל פסול. בוודאי זה אינו שוחד בחירות אלא עזרה למועמד שלדעתך מתאים יותר להשקפותיך. התרומה היא וולונטרית וכל אחד רשאי לתרום או לא על פי רצונו.

עמרי שפטס
רק שבקיבוץ התרומה היא לא באמת לפי רצונו של כל אחד.

אורלי שיר
אז שיפתחו פייבוקס ומי שרוצה יתרום כמה שרוצה ולא מכספי קהילה.
כך מגייסים תרומות.

אבנר שלגי
השאלה שמצופה שתישאל את מקבלי ההחלטות: למה לדעתם אבישי טוב לנו יותר מהילה או כל מועמד אחר? מה הוא הבטיח שהילה לא? והאם כל המועמדים קיבלו הזדמנות להציג את עצמם בפני ההנהלה של נחשון?

דורית
יש הסבר ופירוט ב"מקומי". ב"אוכלוסיה".

עמית בז‘רנו
הייתה כוונה לתרום לניב ויזל ומאחר והוא הוריד את מועמדותו לתפקיד הסכום של 30,000ש״ח לא!!!הועבר. לידיעת המעוניינים.

קוכי
אל תצחיקו, לא ההנהלה או המזכירות תורמים את הכסף, כל אחד מכם תורם "מרצונו", לקבוץ אין כסף, העסקים על הפנים ולכן העלו לכל אחד מכם את המס המוניציפלי. גם בברית המועצות כל העם אכל קוויאר באמצעות נציגיו.

נדב נאור
כן המדינה והמערכת כולה בפשיטת רגל אז אנחנו גם תורמים וגם משלמים מסים פשוט אבסורד.

משה לב
אני מתנגד לתרומת כסף מטעם הקיבוץ למתמודד זה או אחר. מי שרוצה, שיעשה זאת באופן פרטי.

רן אלון
אני גם מתגד לכל תרומה. את הכסף חלקו לחברים וכל אחד יבחר ( אם בכלל) במי שבא לא. אין יותר קולקטיביות רעיונית...

נאווה נאור
רק מניחה את זה כאן.. במקום לתרום למועמד כזה או אחר אני מציעה לתת לחיילים שלנו מגורים ללא עלות. אגב, את זה גם אמרתי לפני שהילדים שלי התגייסו לצה״ל ולשירות לאומי.
וגם יש בתוך הקהילה שלנו אנשים שצריכים עזרה, אפשר לעזור גם להם.
וכמו שכבר אורלי ומשה הציעו וקיבלו תמיכה. אחדד את האמירה, כל מי שרוצה מוזמן לתרום ככל שעולה על רוחו ומכספו הפרטי ולא מכספי הקהילה.

אריאל בשם מזכירות הקיבוץ

 נחשון שלום,

ב 27/2/24 יתקיימו הבחירות לראשות המועצה וברצוננו לשתפכם ולעדכנכם בנושאים שעל הפרק.
לאחר בחינה מעמיקה החליטו בפורום השיתופי להמליץ על המועמד אבישי כהן לתפקיד ראש המועצה הבא וקוראים לנו כקיבוץ להתייצב מאחוריו ביום הבחירות ולפני כן.
קיבוץ נחשון הינו שותף ב‘פורום השיתופי‘ המאגד נציגים של הישובים השיתופיים במועצה (קיבוצים ומושבים שיתופיים). מטרת הפורום לדאוג לאינטרסים של הקיבוצים שהם שונים לרוב מאינטרסים של מושבים וישובים אחרים במועצה, כגון קרקעות, מכסות מים וחקלאות, הליכי תכנון ועוד.
הפורום שם לנגד עינו את חשיבות שמירת ערכי החקלאות ההתישובתית יחד עם שיתוף פעולה פורה ואמיץ בין הישובים השיתופיים לתנועת המושבים הפועלת במרבית ממושבי המועצה.
כדי להמשיך שיתוף פעולה זה יזם הפורום הסכם בין נציגי תנועת המושבים המתמודדים אבישי כהן ובני אלירז (לאחר שנציג הקיבוצים ניב ויזל הסיר מועמדותו) לפיו המועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לנצח יקבל את תמיכת הפורום והמועמד השני יסיר מועמדותו, וזאת בכפוף להבטחתם לשמירת הערכים והאינטרסים החשובים לנו.
הפורום ביצע סקר ובו נמצא כי לאבישי כהן הסיכויים הגבוהים ביותר לנצח בבחירות ולפי כך ממליץ הפורום לתושבי הישובים החברים בו לבחור באבישי. הסבר מעמיק על הליך הבחינה וקבלת ההחלטה נמצא בקובץ המצורף.
בנוסף, באופן מסורתי, תומכים יישובי הפורום בקמפיין המועמד המומלץ על ידם בסכום עליו יוחלט, וגם השנה אנו מציעים להעמיד תרומה לקמפיין הבחירות של אבישי
מכיוון שאנו מכירים ומעריכים את ריבוי הדעות בקיבוץ מצאנו לנכון להזמין את שני המועמדים המובילים (אבישי והילה) להציג מועמדותם בפני החברים בפורום של מזכירות הקיבוץ ושיחת הקיבוץ ולאחר הצגתם נחליט אם  נעלה להצבעה בשיחה את האישור למתן תרומה. כמובן שלכל אדם עומדת הזכות להצביע למועמד הראוי בעיניו אך מכיוון שמדובר על כספי ציבור חשוב לנו לקבל ההחלטה בצורה דמוקרטית שיתופית וקיבוצית.
עד רגעים אלה לא קיבלנו את אישורה של הילה להשתתף בשיחת הקיבוץ ואנו מקווים שהיא אכן תוכל להשתתף.

השיחה תתקיים ביום א‘ 11/2/24 בשעה 20:00.
השיחה תשודר גם בזום.
מצורף הלינק:
Join Zoom Meeting
https://us02web.zoom.us/j/83992788655?pwd=eVZZZVFMQlNvOEh0Sis0Q0k3Nnd5UT09
Meeting ID: 839 9278 8655
Passcode: 806768

בברכה,
אריאל בשם מזכירות הקיבוץ.

אורלי שיר
אשמח להבין מדוע לא בקלפי.
מה הקריטריון למשהו להגיע לקלפי לעומת שיחת קיבוץ?
לא זכורה לי הצבעה בשיחה לאחרונה אלא רק בקלפי

יפעת

אריאל ושי,
אבקש בכל לשון של בקשה להעביר את ההצבעה על נושא התרומה לקלפי.
הצבעה בשיחת קיבוץ לא תשקף את רצון הקהילה.
כידוע שיחות הקיבוץ מקבצות במקרה הטוב  10% מכלל המצביעים.
בוודאי בימי החורף הקרים.
עד כה כל ההצבעות היו בקלפי. לפחות ככל הידוע לי.
פרט להצבעת הפתע שאירגן שי בנוגע לתרומה לניב.
לא ברור לי מהיכן מגיע השינוי באורחות החיים שלנו. גם אם בתקנון יתכן והוא קיים.
בברכה,

יפעת
מייל ששלחתי בנושא לשי ואריאל.
תירוצים מתירוצים שונים.
מקווה שיענו בחיוב.
ובכל מקרה מי שמעוניין בקלפי - מוזמן להגיע אלי לחתום על בקשה. נגיע לשיחת הקיבוץ מוכנים עם 30 חתימות להצבעה בקלפי.

תמיד כשברכנו אחד את השני בימי ההולדת היית אומר עד 120 – ביחד, אבל זה לא צלח כי אלוהים רצה אותך על ידו. כבר עכשיו המלאכים נשאו אותך אליו למעלה להושיבך על כסאו.

ידידי היקר – אתה שהובלת אותי בדרך הסבלנות והאמונה בבני האדם. פתחת בפני עולם חדש ובו גשרים בין אנשים שונים ואמונות שונות, עולם של הבנה שאמונה  דתית אינה בהכרח מקור לשנאה ומלחמות אלא שניתן גם אחרת, ואכן דרכך הייתה "איש באמונתו יחיה".

לא נשכח את אהבת החיים שהייתה בך, את אהבת הטבע, העצים, הכרמים, בעלי החיים והפרחים. עם בוא הסתיו היית ממהר להראות לי את פריחת הרקפות והכלניות, ובאביב איך הכרם מתעורר מתרדמת החורף ואת פריחת השקדיות. בעיניים בורקות היית מספר לי כל פעם שראית איילות עוברות בשטחי המנזר.

כבן משפחה היית לי ולמשפחתי, איך שמחת בכל פעם שהיינו באים עם הילדים, ולאחר מכן עם הנכדים שלא ישכחו לעולם איך היית לוקח אותם למגדל הפעמונים, וביחד הייתם מושכים בחבלי הפעמונים, עד הישמע הצלצולים. תמיד כאשר אני מספר שהייתי במנזר כולם שואלים לשלומך.

תודה לך אח יקר על החברות הנהדרת. על כל מה שלמדתי ממך ועל האמון הרב שנתת בי אשר העצים וחיזק בי את האמונה באנשים. בתובנות שהענקת לי. אין יהודים, ערבים, נוצרים ומוסלמים – יש בני אדם בצלם אלוהים.

בשמי ובשם המשפחה והילדים שאהבת, אסיים בפרק מתהילים כ"ד.

" מי יעלה בהר יהוה ומי יקום במקום קודשו נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשו ולא נשבע למרמה. ישא ברכה מאת יהוה וצדקה מאלוהי ישעו".

חזור לתוכן

פעם התנועה הקיבוצית הייתה סמל וגאווה במדינה. אורחים רמי מעלה שהגיעו לארץ נלקחו לראות את הפלא הסוציאליסטי. אבל עם עליית הליכוד בשנת 77 דברים השתנו. מעמדנו בציבור ובמדינה פחת, מה גם שאנחנו תרמנו לא מעט לשינוי זה. ההסתה נגד התנועה הקיבוצית החלה כבר בימי בגין, שדאג לתקוף ולהשמיץ את חברי הקיבוצים. בהמשך קם לו יורש שעלה על רבו, והפך את השיסוי וההסתה ללחם חוקו.

כנראה שהגיעו מים עד נפש והארץ סביבנו גועשת. הפגנות בכל חלקיה. מה אתם עושים בנידון? האם משתתפים בהפגנות? האם הקיבוץ צריך להשמיע את דעתו על הטיפול בקורונה, על המצב הכלכלי ועל תפקודו של ראש הממשלה וכן הלאה. האם הקיבוץ צריך לארגן הסעות להפגנות... נשמח לשמוע את דעתכם בנידון.

איריס ישראלי

 חברים וחברות יקרים, הארץ גועשת ממחאות כנגד השחיתות והכאוס אליו השליך אותנו השלטון, בניהול כושל וחסר אחריות ודאגה לאזרחים, עשרות אלפי אזרחים יוצאים לרחובות מדי שבוע.

הפגנות מתקיימות מול בית ראש הממשלה בבלפור 24/7, וכן מדי שבוע, בכמאתיים (!) צמתים וגשרים ברחבי הארץ, מפגינים עשרות אלפי אזרחים. אנחנו נפגשים בצומת לטרון מדי שבת בשש וחצי, כמאה איש. השבוע עושים מאמץ להרחיב את מעגלי המחאה. בואו הצטרפו אלינו,

הביאו מסכות. נשמור על ריחוק חברתי. מותר להפגין!!!

חייבים לעצור את טירוף המערכות. ימים קריטיים במדינה. זה לא זמן לשבת בבית! הצטרפו אלינו!

מירי גורן

הי, אני עומדת עם חברותי ל"נשים בשחור" ההיסטורית בחולדה סוג של היסטוריה, שחוזרת על עצמה. אתם מוזמנים כל שבת ב 18:30.

רוב חברי נחשון עומדים בצומת לטרון. לפני שבוע ראיתי כמה אנשים לא מוכרים לי בצומת נחשון. לשאלה של ארגון מטעם הקיבוץ, כיוון שהכל כל כך קרוב, לא נראה שצריך ארגון. זה גם היופי. כל אחד בוחר אם ואיפה. לגבי ההפגנות הגדולות. זה לקחת סיכון מיותר בגילנו.

חגית שדמי

אני חושבת שהמצב במדינה קשה, גם מבחינת הטיפול בקורונה, וגם מבחינת המענה למצב הכלכלי שהיא מביאה. אני יוצאת מדעתי על חוסר מתן דוגמא אישית של אנשי הציבור, גם בפן הכלכלי - הורדת שכר הבכירים, וגם בפן של השמירה על ההנחיות.

אני לא יוצאת להפגנות, אבל תומכת בהן, ומשמיעה את דעתי באופן אישי בכל הזדמנות.

הדבר החשוב ביותר בעיני במחאה, הוא לשמור אותה ציבורית ולא פוליטית, אישית ולא מאורגנת.

מכיוון שכל התארגנות של קיבוץ בהכרח צובעת את המחאה בצד השמאלי של המפה הפוליטית - חשוב בעיני שלא יהיו הסעות מאורגנות, ושלא ישמעו דברים  כ"דעת" הקיבוץ , או מ"טעם" כל גוף אחר.

רק אישי, רק אזרחי - לא פוליטי.

הרצל

לדעתי במצב של ההפגנות היום אסור להשתתף בהפגנות ההמוניות שיצאו מכלל שליטה. מה שצריך לעשות בקיבוץ זה התרמה וסיוע למשפחות נזקקות. אני מוכן לעמוד בראש ועדה כזאת שכל שבוע בימי שישי נחלק מצרכי מזון למאה משפחות נזקקות באמת. צריך לאתר אותן ולאמץ אותן. הכוונה במשלוחים קבועים. יותר מאוחר אפשר לרתום גם רשתות שווק. הרעיון גם לשים קופסה בכולבו, שכל אחד יתרום מצרכי מזון ובסוף השבוע לחלק את זה.

שי כהן

הבעתי את דעתי בקלפי, בהתאם לשיטה הדמוקרטית, הקיבוץ הוא סך כלל חבריו, כך שכל אחד צריך לפעול לפי מצפונו. הקיבוץ כישות משותפת אינו הומוגני ולכן הפעילות צריכה להיות פרטנית.

  דיויד הירש  

היום גרים בקיבוץ אנשים רבים עם דעות מגוונות. לדעתי, אסור לקיבוץ לנקוט בדעה כזו או אחרת בכל נושא פוליטי. זה היה בעבר לפני 30 או 40 שנה.

אבי חיון

הקיבוץ ואנחנו צריכים להיות אזרחים טובים ובשעת משבר לתת יד ולהישמע להוראות. בוודאי לא ללכת להפגנות ולסכן את כלל אזרחי ישראל במחלה קשה. הביקורות נגד הממשלה מוגזמות ולא מוצדקות. אם הקיבוץ יממן הפגנות ויתכן גם את החברים, הוא מסכן שיחלו במחלה קשה, ואותם חברים שילכו להפגין ידביקו את הקהילה בנחשון. זה חוסר אחריות ולא הייתי רוצה אנשים כאלה במזכירות של נחשון.

חמוטל

באופן אישי אני נמצאת בצומת דרכים בחיי. אני מסיימת שנה ראשונה בתואר שני בחינוך ומתחילה עבודה די תובענית בחטיבה ובתיכון השנה. כך שהמצב מצא אותי מאוד עסוקה. אני משתדלת להועיל בגזרה שלי. לספק כמה שיותר תעסוקה לעולם התרבות. לגבי ההפגנות, אני חושבת שחשוב לקחת חלק, ההחלטה אם להשתתף בהפגנה היא אישית וזה בוודאי לא מתאים לכל אחת. אנחנו משתדלים להראות נוכחות בצורה כזו או אחרת בצומת, בדרך כלל תומר נוסע לצומת ואני נשארת עם הילדים. הייתי שמחה לראות שם גם את הנוער והצעירים. בכלל חולצות שומריות חסרות לי מאוד בהפגנות שמאל בשנים האחרונות. לגבי הסעות - לדעתי צריך רק להרים את הכפפה ולפנות לאסף. בזמנו הקיבוץ התחלק חצי-חצי עם החברים.
חזור לתוכן

בשבוע האחרון סערו הרוחות בביתם של יואב ועידית. אורח לא קרוא בדמות נחש צפע נראה בחדר הכביסה. אולם למגינת ליבם, נעלם. המחשבה שעליהם לישון עם נחש בבית, לא נראתה להם סבירה, לכן פינו את חדר הכביסה מכל תכולתו, מתוך תקווה ללכוד את הפולש. אבל למרות הפינוי - הבחור לא נמצא. הוחלט שבשלב זה החדר יישאר סגור, והנחש, שיחוש במצור, יתחנן על נפשו ויבקש לצאת-ואז ייתפס. 

אבל עברו ארבעה ימים, ואין כל זכר לנחש. לפיכך, תכולת החדר הוחזרה, וההנחה הייתה שהנחש סיים את ביקורו בבית המשפחה ועבר לפקוד את חצר הקיבוץ או לבקר אצל משפחה אחרת. 

עברו מספר ימים ולפתע בשעה ארבע בבוקר התעוררו בני המשפחה מנביחותיו העזות והסוערות של כלבם ברוקולי. כלבם הנאמן והמסור עמד במטבח וכיוון את כל עצמת נביחותיו כלפי החריץ שבין ארון המטבח לקיר. מבט בוחן בעזרת פנס גילה למשפחה, שהנחש מצא בית חם ובטוח בתוך החריץ הקטן. יתכן ויצא לסעודת לילה, ולרוע מזלו עורר את תשומת ליבו של ברוקולי האמיץ שעמד על משמרתו. 

יואב, שהיה בעל ניסיון בלכידת נחשים, הביא מוט מתכת, כאשר עידית מצוידת בשלושה מגבים מחפה עליו בעורף, והצליח לגרום לנחש לעזוב את מקומו ולצאת החוצה. מסתבר שגם נחשים עושים שגיאות לפעמים. הוא עדיין לא הספיק להגיח ממחבואו ולהימלט, ולפתע שלושה מגבים נחתו על עורפו ומנעו ממנו כל תזוזה. 

מכאן הובל אחר כבוד לדלי, שכוסה ע"י מכסה, וליתר בטחון הונחה אבן כבדה מעליו. למרות ההמלצה המקובלת "הטוב בנחשים רוצץ גולגולתו", כלומר לא כדאי לקחת סיכון,  החל שלב ב‘ של המבצע. מכיוון שהמשפחה שומרת חוק היא יודעת עד כמה חשוב לשחרר נחשים לטבע. הוחלט לקחת את הנחש מחוץ לקיבוץ, במקום בו ירחק מהולכי על שניים מבקשי נפשו. 
יואב ויוגב לקחו את הדלי, ויצאו אל היער, שם שחררו אותו, כשהוא מצידו מהר בחופזה להעלם, כדי שלא תהיה להם שהות לשנות את כוונתם.

הצעדה אורגנה ע"י אבנר מנשה, פוגל, הרצל וחן.

השתתפו בצעדה 140 מבוגרים וילדים.

המסלול היה ממנזר לטרון דרך ביר חילו לפיקניק בחורשת האלות ומשם לקיבוץ.

במבצר לטרון שמענו הסבר של זאבן על האזור.

לדעת חן נערכו כבר  6-7 צעדות.

 סיום הצעדה נחגג בפיקניק וחלוקת מדליות.

כל המשתתפים שהגיעו נראה כי נהנו, אולם, מאוד בלטו לי לפחות, אלו שלא הגיעו לצעדה. השנה נרשמו 220 צועדים וצועדות. ההכנות וההתרגשות היו רבות בשל העובדה שזאת הייתה הצעדה הגדולה ביותר בתולדות הצעדות שהייתה אמורה לצאת לדרך. אבל לצערי הרב ברגע האמת בחרו כ 80 איש לא להגיע לצעדה וחבל שכך.

למי תודות? לאבנר מנשה שותפי לריכוז התרבות ולחברי הוועדה שסייעו . תודה לשייקו, נטע ועומר שנרתמו להכנת הפיקניק בהתראה קצרה.

ותודה ענקית להרצל היזם הבלתי נלאה של הצעדות , וכמובן לפוגל על ההדרכה והסיוע בצעדה.

חזרה לתוכן

צעדת נחשון מאורגנת ע"י ועדת תרבות בשיתוף פעולה עם הרצל ופוגל מזה שמונה שנים. השנה לאורך הדרך ראינו את השקיעה וכיצד הירדנים שלטו עלינו לפני מלחמת ששת הימים.

השנה השתתפו בצעדה קרוב ל-200 צועדים והיו שנרשמו ולא הופיעו...

שמענו הסברים מפי זאבן שהיה מפקד האזור בתקופת מלחמת ששת הימים. ביום הצעדה השנה ה-4 באפריל – מלאו 70 שנה לתחילת מבצע נחשון במלחמת השחרור.

צעדנו לעבר מבצר לטרון, מבצר שהצלבנים בנו כדי להגן על הצליינים שעלו לרגל לירושלים. במבצר ישבו האבירים הטמפלרים.

סיום הצעדה נחוג בחורשת האלות כשהצועדים מתפנקים עם תה חם וכיבוד שהוכנו ע"י עומר, נטע בן יצחק ושייקו.
חזור לתוכן

בבוקר יום שבת 28/10 בעודי בודק את ה"ווטסאפ" שלי, קיבלתי הודעה מקיש, שבה נכתב: נפטר בהמתת חסד עזרא מרמלשטיין, הבעלים של מסעדת "ברבוניה". להודעה צורפו קישור לאתר YNET ותמונה. ברגע הראשון לא הבנתי במי מדובר, תהיתי אם זה נשלח אלי בטעות. כשניסיתי לדלות מנבכי זיכרוני נזכרתי שבטירונות היה לי מ"מ בשם עזרא מרמלשטיין. כדי לוודא שאכן זה הוא סימסתי לקיש ונעניתי בחיוב. ניסיתי לקבל מקיש יותר פרטים על עזרא, אולם הוא הפנה אותי ליענקלה.

ראשית קראתי עליו באינטרנט. שם היה כתוב  על המסעדות שפתח בתל אביב, על השבץ שפגע בו לפני תשע שנים ועל בחירתו לפרוש מעולמנו ע"י זריקת רעל בשוויץ, כשזמן קצר לפני מותו הוא מבקש מחברו נתן זהבי להרים כוסית עם העובדים "לחיי המתים".

בשנת ,1964 יצאנו הבנים של גרעין נחשון, לטירונות ב"מחנה 80" שליד פרדס חנה. היינו מחלקה 21, שהורכבה משני גרעינים: גרעין "נחשון" לקיבוץ נחשון, וגרעין "שדמה" לקיבוץ מצר. בשכנות לנו, הייתה מחלקה 21 שכללה את הגרעין ל"הראל" ובה היה קוכי. מרבית הסגל היה מורכב מקיבוצניקים או מבוגרי התנועה. למפקד המחלקה שלנו קראו עזרא מרמלשטיין וידענו עליו שהוא מקיבוץ גן שמואל, הקיבוץ ששלח קבוצת ש.ש.ש לנחשון, וחלק מהם היו מקבוצתו של עזרא שבחר להמשיך בצבא בשירות קבע כקצין.

 לפיכך שעיתי לעצתו של קיש, ופניתי ליענקלה, שהזכיר לי שכאשר עמדנו לסיים את הטירונות, היה הגרעין צריך לבחור בנים שילכו לקורס מכ"ים, במקביל ליציאת הגרעין להיאחזות הנחל "כרם שלום". יענקלה שמאד לא רצה לצאת לקורס, סידר לעצמו לצאת לקורס נהיגה. אבל, עזרא, שכנראה הבחין בכישוריו הפיקודיים של יענקלה, לא וויתר, והחזירו לרשימה. (לקורס הנהיגה יצא דווקא קיש...)

בליל הסדר, הוחלט להשאיר במחנה 80 את הפלוגה של השמוצניקים, ושאר הפלוגות יצאו לחגוג את החג בביתם. השק"ם הפך לערב אחד למקום בו נערך הסדר. על הבמה ישבו המפקדים, ובאולם התמקמו הטירונים. למרות שנשארנו בבסיס, מצב הרוח היה מרומם. עזרא, שישב על הבמה נסחף לאווירה הכללית והפך את כובעו לקסקט. הוא לגם מהיין, והצטרף לשירת הטירונים. בעלי יוזמה, יצרו תזמורת רקע, הלמו בכל דבר שהשמיע רעש. על המקהלה ניצח עזרא. לאחר הסדר התברר שחלק גדול מכלי האוכל יצא מכלל פעולה, והמג"ד הזמין את עזרא לוועדת חקירה.

יענקלה הרחיב וסיפר שעזרא התחתן עם רותי המ"פ של הבנות בטירונות, ולפיכך עבר עמה לקיבוצה כפר גלעדי. שם הוא עבד במדגה, והיה נהג משאית שהוביל את הדגה לשווקים בערים הגדולות. בשלב מסוים נאלץ לעזוב את הקיבוץ. כאדם שעבד שנים רבות עם דגים, היה זה אך טבעי שיפתח מסעדת דגים בעיר הגדולה.

אגדה נוספת מספרת, שבאחד הימים, כנראה יום שישי, יצאה קבוצה של בני גרעין נחשון מבעד לפירצה בגדר המחנה, והגיעה לארוחת יום שישי בחדר האוכל בנחשון.  למרבה הפתעתם הם מצאו שם את המ"מ עזרא, שבא לבקר את בני קיבוצו "גן שמואל" בנחשון. בשלב זה, כשהוא הרחק מהבסיס, הוא לא נקט בצעדי משמעת, אבל ביום ראשון עברה כל המחלקה לגור במקום באהלים הודיים עם מיטות ותאורה, לאוהלי סיירים בחלקה ליד המאהל. חלק מהחברה טענו, שבמקום עונש קיבלנו פרס שכן לא היה צריך לשמור על הניקיון והסדר של האוהל וגם נפטרנו מהמסדרים. תוך זמן קצר כשאנשי הסגל הבינו את הטעות שעשו החזירו אותם למאהל הרגיל.

מאיה, חברתו של עלי יואב, עבדה שמונה שנים במסעדת "ברבוניה", מסעדתו של עזרא. היא מציינת, שהיה אדם מיוחד בדרכו שלו. הבר היה הביבי שלו. היא מציינת שהעובדים הרגישו במסעדותיו כבני בית. בניגוד למסעדנים רבים, הוא נתן לעובדיו להישאר כפי שהם, גם אם היה זה מישהו שבמסעדה אחרת היה מפוטר אחרי יום אחד. הלקוחות היו בחלקם הגדול חברים של עזרא שהרבה לשתות, אך היה נשאר צלול ושנון. המוטו שלו היה ליהנות מהחיים. 

כשהבין שהחיים עבורו הם סבל מתמשך, העדיף לצאת למחוזות אחרים בהם אולי לא ייהנה אבל לפחות לא יסבול.
חזרה לתוכן

יולי 2014 · 
פורסם ב"יד אליעזר" ב-Facebook

שמי דוגי ישראלי, חקלאי גאה. עד שלשום.
הרשו לי לשתף אתכם בסיפור הכואב שלי של התרסקות החיים שלי ושל חברי. סתם כך, ללא שום סיבה הגיונית. זו גם הסיבה שלפחות מחצית מכם הקוראים, בקושי גומרים את החודש, אם בכלל.

שלשום בבוקר, מפעל חיי שטיפחתי ואהבתי במשך 30 שנה החל להתחסל במו ידי. 7500 עצי רימונים, אפרסקים ומשמשים שהניבו פירות מדהימים, נעקרו אל מול עיני ויחד איתם גם הלב שלי.

ככל אחי החקלאים, ניסיתי גם אני בכל כוחי לשרוד כלכלית. עבדתי כקברניט בישראייר ומהכנסתי זו מימנתי את ההפסדים ממטעי הפירות. בשנה האחרונה פרשתי לגימלאות ועל כן אינני יכול להמשיך ולכסות את הפסדי בחקלאות ולכן, לפני כחודשיים סגרתי את ברזי ההשקיה והזמנתי טרקטור שהחל מאתמול בבוקר וגם ברגעים אלו ממש עוקר ומחסל עץ אחר עץ, מטע אחר מטע עד להפיכת השטח לשממה. מסוף שבוע הבא, תוכלו לראות חלקות אדמה באזור הפורח והירוק שבין רמלה ולטרון שהפכו לשדות בור מוזנחות.

בטח אתם שואלים: למה? איך יתכן שאנו משלמים כ 14 ש‘‘ח ויותר על ק"ג אפרסקים ודוגי החקלאי עוקר את העצים המניבים שלו? איך יתכן שפלפלים נמכרים ב9.90 ש‘‘ח ובכל זאת חקלאי הדרום יזנחו את החממות שהשקיעו בהם את כספם וחייהם? איפה ההיגיון? לאן הולך הכסף שלנו?

אז קודם כל כדאי שתדעו: אנחנו החקלאים מקבלים שקלים בודדים עבור התוצרת החקלאית שעבדנו לגדלה ביזע ובדמעות ואיכשהו ‘בדרך‘ המחיר מוכפל ומשולש למחירים ההזויים שאתם משלמים בחנות על מוצרי מזון חקלאיים בסיסיים והכרחיים. המצב הזה הוא של כל החקלאים שחלקם כבר אחרי פשיטת רגל וחלקם נלחמים בשיניים בכדי לא לסגור את הברז ואת ההפסדים. אם המצב לא ישתנה במהירות, מה שיקרה הוא שהמחירים ימשיכו לעלות ואילו המגזר החקלאי ימשיך להתחסל.

איך זה קורה בעצם? פשוט. ישנה שכבה מאד קטנה של מאכרים וספסרים, חלקם באופן חוקי לגמרי כמו "מועצת הצמחים" שגובה כ20% מהרווחים של החקלאי וכל זאת עבור אספקה של 0 שירותים. כן, גוף שפועל מכוח חוקי מדינת ישראל שגובה כסף עבור זה שלא מספק אף שירות למשלם או לציבור.
זה הזוי, אבל תחשבו על גוף ממשלתי כמו "הרשות לאוויר" שתקח מהארנק שלכם שני משכורות בשנה רק עבור כך שאתם נושמים. פשוט כך. מדובר בחבורת עסקני חקלאות שרובם לא נגעו מעולם ברגב אדמה ושמוצצים את לשד כספנו וכספיכם עבור כלום, פשוט כלום. שום תועלת לא צמחה לאף חקלאי מ180 העסקנים הרוכבים על גבם השחוח מעבודת כפיים קשה.
ועוד לא דברנו על כך שאותה מועצת צמחים פוגעת בכיס שלכם על בסיס יומיומי בכך שמפיקה "מחירון סיטונאי יומי" שהוכח מעל לכל ספק כפיקטיבי ומוטה בעשרות אחוזים כלפי מעלה מה שעוזר להם להקטין למראית עין את פער התיווך ובכך היא "משלמת" לטייקונים ואלו מצידם גובים עבורה כספי היטלי נשך מהחקלאים. יד רוחצת יד.
זהו מערך קרטלי משוכלל המחובר אחד עם השני בכיסאות מוזיקליים, הדואג לאנשי שלומו, המתחלפים ביניהם בג‘ובים.

אני מרגיש נבוך ומושפל. נבגד ממשרד החקלאות שבמקום למנוע את העוול והעושק של החקלאים נותן חסות לעושק הלחם והחלב שלהם. כן, אני ציוני גאה שהשתתף במלחמות ישראל למען האדמה הזו. וכעת אאלץ להחכיר אותם לערביי הסביבה תמורת סכום זעום וזאת רק בכדי שלא אשקע בחובות נוספים. אני בוכה רק מהמחשבה על הציונות שנחרבת בגלל בצע כסף של עסקנים ממשלתיים.

חברים יקרים,
לי כבר לא תהיה תקומה. בעקירת העצים שלי עצרתי את הדימום הכספי שלי והשתחררתי מהאריסות של מועצת הצמחים. זהו ניתוח מיותר וכואב מאד אבל לא נותרה לי כל ברירה.

אבל ברגעים אלו ממש, אלפי חקלאים מקבלים לביתם צווי עיקול והוצאה לפועל בשל חוסר יכולתם להמשיך ולהזרים כספים למימון העושק הזה. בידכם למנוע את המשך המצב על ידי פניה לשר החקלאות שיורה על סגירת המועצה והפסקת גביית הכספים עבורה. זו הצלת החקלאות וחסכון כספי ניכר לאזרחי ישראל.

אודה לכם מאד אם על כל עץ מ7500 העצים שאני עוקר לחינם, ישלח מייל, פקס או שיחת טלפון לשר החקלאות בכדי להעביר לו את המסר: אסור לעקור את החקלאות בישראל! הפסיקו לטפח את יוקר המחיה!
תודה מקרב לב!

Dugi Israeli
דרך: סטטוסים מצייצים

ביום חמישי לפני שבועיים התארחו בקיבוץ נחשון ב"יקב שורק" שבעה מחברי הפרלמנט הגרמני. הם סיירו בקיבוץ, טעמו מיינות היקב ואכלו ארוחת ערב שבישל להם ירון אורלובסקי תושב בנחשון. מטרת ביקורם הייתה לערוך דיון אודות תהליך השלום והמצב הפוליטי בארץ.  הם נפגשו עם מולי ויהודה פרייס אשר סיפרו להם על הקיבוץ בעבר וכיום. אורח נוסף היה יריב אופנהיימר לשעבר מזכ"ל שלום עכשיו אשר לקח חלק בדיון ושטח בפניהם את משנתו. 

מולי פרידמן, מספר שביקשו ממנו לבוא ליקב, לפגוש קבוצה של חברי פרלמנט גרמניים. כמו כן הגיע גם יהודה פרייס הדובר גרמנית שוטפת. חברי הקבוצה שכללו בנוסף לחברי הפרלמנט שהיו מכל קצות הקשת הפוליטית גם שני אנשי שגרירות גרמניה בישראל. חברי הקבוצה התעניינו בקיבוץ של היום ושל פעם. לאחר הפגישה והארוחה יחד עם אנשי היקב, הגיע למקום יריב אופנהיימר לשעבר מזכיר "שלום עכשיו" ושוחח עמם.

חזרה לתוכן

גבעת חיים - ביום רביעי 22/6 יצאה קבוצת חברים, שכללה את עדי, ג‘יימי, יונתן, חני, פוגל, סמדר, יזהר ופיני, ליום גיבוש בעמק חפר. ראשית, ארוחת בוקר בביתו של יזהר, בה השתתפה גם אשתו. שבעים ונמרצים יצאו החברה לסיור בקיבוץ גבעת חיים המונה 800 נפשות ובשל גודלו הפיזי סיירו עם רכב והתרשמו מאד מהנגלה לעיניהם. בדרך עברו בשכונת ההרחבה, 70 יחידות המצויות בשלבי איכלוס בעיקר של בני הקיבוץ. הם התרשמו מפינת החי המסחרית הדומה לספארי שהיה בנחשון אבל גדולה בהרבה מזו שהייתה בנחשון. במשק יש פינות ליטוף, המקום מומלץ להורים עם ילדים קטנים.

מרכז המבקרים - משם הם נסעו למכון לטיהור שפכים, שמאגד בעמק חפר עשרות קיבוצים ומושבים, ומחלק מים לחקלאות בהיקף של 30 מיליון קוב. המקום מאד מרשים, והוא שהחיה את החקלאות באזור, בעיקר בזכות מנהלים מקומיים וחקלאים שאכפת להם.

קיסריה - לסיום הגיעה החבורה לקיסריה העתיקה, ושם קינחו במסעדה טובה. פיני, שהצטרף לחבורה, ממליץ להרבות בימי גיבוש כאלה גם לצוותים אחרים בנחשון. "היה נעים, נחמד וגם החכמנו" – מסכם פיני.

ברכת נחשון - בבריכה הכל הולך על מי מנוחות. הסתיים הפרויקט של החלפת הפילטרים, והבריכה כעת מסוננת ונקיה, כפי שלא הייתה שנים רבות. רוב הליקויים שצוינו ע"י פקח הבריאות תוקנו. עדיין יש לטפל במלתחות, ופיני מקווה שבשנה הבאה ימצא לכך התקציב.
חזרה לתוכן

ביום רביעי השבוע, שוש שרון, גילה, קיש ושושנה לב יצאו לטייל בעוטף עזה עם שאול אריאלי אשר כתב בין היתר "גבול בינינו וביניכם" הסכסוך הישראלי-פלסטיני והדרכים ליישבו. הטיול במסגרת פעילויות נוחם. מרכז "מטה יהודה" למבוגרים.

לאריאלי עשרות שנות וותק בצבא, וידע עצום בנושא. ביום הטיול היה שקט ושלוווה, שאינם מאפיינים את הסביבה אשר ממשיכה לסבול מפגיעות וחוסר בטחון תמידיים.

לא אנסה לתאר את המסלול. אני מציעה למי שיש לו אפשרות לטייל עם אריאלי לעשות זאת.

מצורפים כמה צילומים מאנדרטת  הפלדה. בהם תזהו את חברינו.
חזרה לתוכן

ביום שישי 4/3/16 נערך בנחשון כנס של מועצת היהדות החילונית. זהו כינוס שכל משתתפיו רבנים וביניהם חברנו, מנהל הקהילה, ג‘יימי פוקסבר. האירוע נערך במועדון לחבר ועסק בתוכנית האסטרטגית של האירגון. הכנס נערך פעם בחצי שנה  ודן  בפעילות במרחב הקיבוצי, בבתי הספר, בקהילות אחרות, במרחב הפוליטי, וכלל הפעילות בתוך החברה הישראלית, כמו כן עוסקים בו בנושאים של גיוס כספים, ובחיבור עם הקהילות בחו"ל. בסיום מתקבלות החלטות ונוצרת תוכנית עבודה לחצי השנה הבאה. האנשים מגיעים מכל מיני מקומות בארץ, מושבים, קיבוצים, והגילים נעים בין ארבעים לשישים. ( דיווח-ג‘יימי)
חזרה למעלה

מדי פעם אני נוהג לארגן טיולים לחברים שגדלתי איתם בשומר הצעיר ברמת גן. זה לא נועד לציין איזה שהוא תאריך מיוחד או יום הולדת עגול, זה קורה כשאני מתגעגע לחברי הילדות והבגרות שלי ורוצה לשתף אותם בחוויות. לפני שנתיים, בפברואר 2014, נסענו לראות כלניות בדרום אדום, אבל לפני זה ארגנתי מפגש עם מדריך שהיה לנו ברמת גן לפני 50 שנה והיום הוא חבר ניר יצחק, ואחר כך עם המ"מ שהיה לנו בטירונות והיום הוא חבר ניר עוז.

השנה רציתי להזמין את החבר‘ה לפריחת השקדים, אבל מכיוון שכמה היו בחו"ל דחינו את זה בשבועיים, וקבעתי את המפגש בחניון קק"ל שיש בו פריחה יפה של צבעונים ורקפות והוא נמצא מול הכניסה למערת הנטיפים. אחרי ההתפעלות מהפרחים והצילומים בטלפון הנייד, אמרתי להם שניסע לנחשון אבל דרך הכביש הישן כדי שיראו את החורשות שבדרך. בנחשון הזמנו את הבובנאית אפרת חפץ, שנשואה לאחיין של מרב, ובהדרכתה כולם הכינו בובות גרב מתנה לנכדים. אחרי ארוחה מגוונת שבה כל אחד הביא משהו, התקיים מפגש חברתי להשלמת פערים, ולסיום סיפרתי להם חוויות מעבודתי בעיתון. כולם אמרו שהם נהנו, ושהם מחכים למפגש הבא שאארגן.

נחמן
חזרה למעלה