רוב חברי ותושבי קיבוץ נחשון הם אנשים שנולדו וגדלו במקום אחד, ואת מרבית חייהם הבוגרים עשו ועושים במקום אחר. אצל כל אחד מקום הילדות בא לידי ביטוי בצורה אחרת. יש שהדחיקו את אותן שנים אי שם בנבכי נפשם, ויש כאלה שהזיכרונות הם חלק דומיננטי בחייהם הנוכחיים. כנראה שמרבית האנשים נמצאת בסקלה שבין שתי האפשרויות.

בנחשון רוב החברים גדלו מחוץ לקיבוץ ומיעוטם הם בני הקיבוץ. כאן ילדי הקיבוץ ישבו על הסיר בבית הילדים, ולכאן חזרו אחרי הצבא. כאן הם אף מגדלים את נכדיהם. אינני יודע אם נעשה מחקר שמאפיין כל אחת מהאוכלוסיות. ישנה קבוצת אוכלוסיה שמאופיינת בכך שאת ילדותה עשתה בקיבוץ אחד ואת בגרותה בקיבוץ אחר. נכון להיום לפחות שניים מהעומדים בראש מנהלת הקיבוץ עונים לקריטריון הזה.

יאיר מרום – נולד בקיבוץ דגניה א‘ ובעקבות נישואים עבר לקיבוץ שער העמקים. כיום מכהן כיו"ר קיבוץ נחשון וקיבוץ נוסף.

אסף ארטל – נולד בקיבוץ ניר דוד ובעקבות נישואים עבר לקיבוץ גבר עם. כיום משמש כמנהל קהילה בקיבוץ נחשון ובקיבוץ שובל.

בקיבוץ נחשון ישנם מספר חברים השייכים לקבוצה הזאת. האם הבנים הגיעו בעקבות הבנות ? או להפך, הבנות בעקבות הבנים?  ישנם כמובן גם בני קיבוץ  רבים שהגיעו לנחשון והתחתנו עם חברי נחשון. גם הם קבוצה לא קטנה באוכלוסיית נחשון.

משפחה

ענת בראון בת 41 נשואה למתן גלבוע.

ילדים : עדי – בן 12 ותאיר בת – 9 וחצי.

אחים ואחיות: נטלי בת 25, אליאל בת 31, שי בן 44, איתי בן .46

ילדות

ענת נולדה במושב פריגן, השוכן בחבל שלום ומשתייך למועצה האזורית אשכול, בקרבת קיבוץ ניר יצחק. למשפחתה היו חממות של ירקות. כאשר הייתה בת שלוש וחצי נסעה המשפחה לארגנטינה. אביה שהיה חקלאי מנוסה, החליט לחזור לארץ הולדתו ולהקים שם עסק של חממות, שבו מגדלים מלונים ופלפלים. לפיכך המשפחה ארזה את מטלטליה ונדדה לעיירה קטנה בשם אורן בצפון ארגנטינה ליד הגבול עם בוליביה.

ההורים

אביה של ענת – מאיר, עלה לארץ מארגנטינה בגיל 16 והגיע לאולפן בקיבוץ עין שמר. האמא דליה נולדה בקיבוץ חצור. הם נפגשו בקבוץ שניר.  דליה נשלחה לשם אחרי השרות הצבאי ככח עזר לקיבוץ הצעיר.

חזרה לארץ

בגיל שבע וחצי הוריה נפרדו וענת עם שני אחיה הגדולים ואימה חזרו לארץ לקיבוץ חצור, מקום ילדותה של אימה. המעבר ללינה המשותפת נראה לה דבר מוזר. הייתה זאת מבחינתה נפילה למקום שונה לגמרי מזה שהכירה עד אותו יום.

נעורים

בהמשך השתלבה במקום והגדירה את החיים שם כחיים טובים. היא למדה בצפית במגמת אמנות וביולוגיה. במקביל ללימודים, כמו כל מוסדניק בימים עברו, עבדה גם בקיבוצה חצור, במפעל הכספות "סייף פלייס". היא השתלבה בליין ההרכבות ובתיקוני הצבע. בהמשך עבדה גם בנוי. בגיל 19 עשתה קורס מצילים.

בגרות

בצבא שירתה בחיל קשר בבסיס קציעות בדרום. עם סיום הצבא חזרה לקיבוץ וחזרה לעבוד בכספות ובהמשך עבדה כמצילה בקיבוצים בחן וחפץ חיים.

מתן

בשנת 2001 פגשה את מתן גלבוע בפאב בנחשון. בעודה יושבת על הבר ניגש אליה מתן ובקול משכנע הציג את עצמו. ענת שיתפה פעולה ומסרה לו את מספר הטלפון שלה, שהפך לפעיל מאד בחצי שנה שאחרי פגישתם. בהמשך עברה לנחשון ועבדה כמצילה בנווה שלום. בדצמבר 2002 יצאו ענת ומתן לטיול הגדול. אצלה זה היה הראשון ואצלו כבר השני. הם נסעו להודו תאילנד ולאוס, טיול שארך כעשרה חודשים. בהודו ירדו תחילה דרומה ובהמשך עלו צפונה. שם זכו לפגוש את הדלאי למה ובהמשך עשו קורס וויפאסנה.

הדלאי למה

החוויה בהודו הייתה מאד משמעותית לענת. בעקבותיה עשתה בארץ שני קורסי וויפאסנה בדרום הארץ. החוויה הזאת השפיעה עליה מאד, ועד היום היא רואה בהדלאי למה כגורו שלה. הוויפאסנה גרמה לה לתחושה עילאית של ריחוף,.

חזרה לארץ

עם חזרתם לארץ עבדה במפעל "ארן" כדי לאסוף כסף לצורך לימודים. בהמשך למדה במכללת הדסה בירושלים הפקות דפוס ועיצוב גרפי. עם גמר הלימודים בשנת 2006 הלכה לעבוד כגרפיקאית במשרדי פרסום ובעיתונים.  

ילדים

עם לידת בנה עדי החליטה לגדל אותו בבית, זה נראה לה הדבר הטבעי לעשות. כשעדי הגיע לגיל שנה וחצי התחילה לחפש עבודה, אבל לא חזרה לגרפיקה אלה לכל מיני עבודות זמניות. בהמשך נולדה הבת תאיר וגם היא זכתה לגדול בבית, אם כי זמן קצר יותר.

תעסוקה

כדי להרחיב את יכולת התעסוקה הלכה עם מתן לקורס איבאיי, בעזרתו הקימה חנות וירטואלית. במהלך הקורס פגשה את מולי שעזר לה מאוד בהגשמת חלום שיהיה לה סטודיו משלה ומקום לצייר. מולי וענת שוכרים כבר שנתיים ביחד סטודיו/משרד מתחת לגן רקפת וליד הספרייה. ענת עזרה להקים מחדש את האתר של מולי, וכל אחד מתעסק כיום בעסק של עצמו. נכון לעכשיו היא מציירת, מלמדת וגם עובדת בחנות האינטרנטית באיביי. היא מלמדת גם ילדים וגם מבוגרים. לענת יש אתר בשם http://www.anatbaronart.com

הציורים של ענת פזורים ברחבי העולם ובגלריה אינטרנטית בשם סאצ‘י, בעוד מספר גלריות ותערוכות ברחבי הארץ, וכמובן בסטודיו שלה בנחשון בסמוך לספריה.

התערות בקיבוץ

בשנים הראשונות להגעתה לנחשון לקח לה זמן להתערות ולהרגיש חלק מהקהילה. עם הולדת הילדים החלה להיות מעורבת יותר בנעשה. נכון לעכשיו הביעה נכונות לצייר על ארונות החשמל והתקשורת.

סה"כ

ענת אוהבת את השקט והפרטיות. אוהבת לעשות ספורט, שחייה ורכיבת שטח. נכון לעכשיו היא מסכמת את מצבה כמרוצה מהחיים.

חזור לתוכן 

משפחה

מאיר אשכנזי בן 56 גרוש, יש לו ארבעה ילדים, שני זוגות תאומים.

דביר וליעד – בני 22, אשרית ונאור – בני 18.

מאיר גדל בדרום בקיבוץ אור הנר, קיבוץ שרוב תושביו מארגנטינה. הוא בן למשפחה  שעלתה מטורקיה במסגרת חברת נוער. הוריו נפטרו. אימו בגיל צעיר לפני שנים רבות במהלך ניתוח. אביו נפטר לפני זמן קצר. יש לו אח אחד בקיבוץ סופה ואחות שגרה במשמר הנגב. גדל בלינה המשותפת והיה לו טוב בצורת גידול זאת.

עבודה

מאיר עובד בחברת "בשן" חברה של ציוד הנדסאי. הוא עובד כמכונאי במוסך החברה בפתח תקווה, וגם יוצא למתן שרות בכל רחבי הארץ. הוא מטפל בסוגי ציוד רבים: מחפרונים, מכבשים, בגרים ועוד. מאיר הגיע לעבודה זאת כתוצאה מעיסוקו בתחום הטרקטורים בחקלאות. בחברה עבר הכשרה כדי לטפל בציוד שבו מטפלת חברת "בשן". הוא מגדיר כמרוצה ממקום עבודתו.

הגעה לנחשון

מאיר הגיע לנחשון כתוצאה מהיכרותו עם תמר לפני למעלה מ-20 שנה. ההכרות ביניהם נעשתה ע"י ציון, טבח שעבד במטבח בנחשון והכיר את מאיר בקבוצת שילר שם גרו שניהם בעבר.

החיים בנחשון

אין לו מעורבות בנעשה בנחשון. מעוניין להשתלב בפעילות בקיבוץ. בגלל העובדה שיוצא מוקדם בבוקר לעבודה וחוזר מאוחר לנחשון קשה לו ליצור קשר עם הקהילה בנחשון. בכל אופן מוכן לעזור ולשתף פעולה במידה ויפנו אליו. הציון שהוא נותן למגוריו בנחשון הוא סביר. לדעתו העובדה שהאנשים לא מכירים חברים רבים בקיבוץ נובעת מהעובדה שאין נקודות מגע בין החברים.

שם ופה

לדברי מאיר יש הבדלים גדולים בין האופי של הקיבוץ שבו גדל קיבוץ אור הנר לבין קיבוץ נחשון. המנטליות שונה בין הקיבוצים. בשש שנים שגר בקבוצת שילר הרגיש טוב יותר היות ושם התחושה הייתה דומה לזאת שבאור הנר. נחשון זה קיבוץ שונה ממה שהכיר בקיבוץ שבו נולד. אולי זה בגלל שפה יש הרבה ישראלים ובאור הנר יש דרום אמריקאים.

אור הנר

כשהוריו היו בחיים היה מגיע לעתים קרובות לאור הנר. מאיר מחובר לבני קבוצתו ומגיע לאור הנר פעם בחודש. למרות שיש לו רגשות חמים לקיבוץ ילדותו אינו חושב על לחזור לשם.

חזור לתוכן

משפחה

יואב בארי – בן 43 ( יליד 77) נשוי לאוסי מקבוצת ברוש – מרפאה בעיסוק בקופ"ח מאוחדת.

ילדים – 4 עמית -13 לומד בצפית, רועי – 11 לומד בהר טוב

ענבל – כתה ב‘ בהר טוב, נועם – בת 4 בגן רימון.

לינה משותפת כן/לא - יואב בן קיבוץ גן שמואל. גדל בלינה המשותפת. היום כשמגדל את הילדים בבית מבין מה הפסיד. לדעתו שיטת הלינה המשפחתית טבעית יותר.

קבלה לחברות – יואב התקבל לחברות במסגרת קבוצת העשר, הקבוצה הראשונה של בני קיבוץ שהתקבלה לחברות אחרי השינוי בשנת 2006. הם קיבלו מגרשים מבונים כשחלקם כולל יואב ואוסי שיפצו את המבנה.

ילדות בגן-שמואל – זיכרון חזק מהילדות שלו הוא שלמפעל לא היו שערים וגדרות וילדי הקיבוץ היו יורדים למפעל ושותים מיץ ישירות מהמיכלים. במפעל הייתה מחלקה שיצרה כתש, שזה מיץ מיובש שיוצא בצורת דף בטעם הפרי. בהמשך הפכו הדפים לאבקה שנמכרה כחומר גלם לייצור משקאות. כילד שיחק במשחקים אלקטרוניים אבל גם במקביל שיחק מחוץ לבית. זוכר את הנסיעות עם טרקטור לים בקיץ וטיולים לחולות באזור. בכתה י‘ החליטו הוריו לשלוח את יואב לבית הספר "אורט" ליד בנימינה כדי שיממש את הפוטנציאל הגלום בו. בבי"ס זה עשה יואב בגרות וגם למד אלקטרוניקה, תחום שעוסק בו עד היום.

שירות צבאי – בשל בעיות דיבור הוא הוגדר כלא מתאים לשרות קרבי והוא הוצב בחיל חימוש בתיקון מערכות מחשב בטנקים. אחרי חצי שנה יצא לקורס קצינים. כקצין חימוש עשה סבב של תפקידים. סה"כ יואב שרת בצה"ל שש שנים כולל שרות קבע. כמו מרבית בני גילו שרת בגזרות שונות במסגרת תעסוקות מבצעיות.

אחרי השחרור –טייל קצת בעולם. הוא מימש את אהבתו לצלילה במקומות שונים בעולם. בהמשך הלך ללמוד באוניברסיטת באר שבע הנדסת מכונות.

איך הכיר את אוסי? בלימודים באוניברסיטה הכיר את רוני שמע בן זוגה של נגה. הם למדו הרבה בנחשון בחדר האמנות שהאחראית עליו הייתה נגה שמע שדה. חדר האמנות היה בזמנו האגף הדרומי של המקלחת הציבורית, הצד של הבנות. הצד השני שימש באותן שנים כ"נקודת חן" – מקום תעסוקתי בעיקר לוותיקות נחשון. כאשר נגה ורוני התחתנו, יואב הכיר את אוסי בתיווכה של חיה שדה. חיה כשהגיעה לארץ מארגנטינה לקיבוץ גן שמואל היא אומצה ע"י סבתא של יואב.

מעבר לנחשון – כשהגיע לנחשון חברים רבים הביעו בפניו פליאה על שהעדיף לעבור לנחשון – קיבוץ עם קשיים כלכליים עם אוסי במקום להישאר בגן שמואל – קיבוץ מבוסס כלכלית.

חתונה וקריירה – אוסי ויואב התחתנו בשנת 2000, בשנה בה סיים את לימודיו והתחיל לעבוד בחברת סימנס בתחזוקת מכשירי CT ו- MRI. אחרי שנה וחצי עבר לעבוד בחברת "אינטל" בקריית גת בשנה בה נפתח שם המפעל החדש. הוא היה ראש צוות ב"חדר הנקי" במקביל נולד בנם עמית. עד שנת 2019 היה יואב בתפקידי ניהול תוך כדי שהוא מתקדם מעלה. בשלב זה החליט לשנות מסלול בחברה ועבר לצוות מהנדסים בבקרת תהליך הייצור. במסגרת עבודה זאת היה חצי שנה עם כל המשפחה בארה"ב. הוא מגדיר את התקופה כמאד חווייתית. בחודשים האחרונים ביצע שינוי נוסף ומנהל את תוכנית הבניינים החכמים ב"אינטל" בישראל ובאירופה.

הרגשתו בנחשון – מרגיש טוב מאד. מציין שגלי הקליטה האחרונים בנחשון נותנים את אותותיהם בנחשון. נהנה לקחת חלק באירועים ולראות את הצמיחה.

חוות דעתו של עמית על אביו – צועק כשצריך, בעיקר כשאני מרגיז אותו כשאיני רוצה לשטוף כלים. סה"כ הוא אחלה של אבא.

הצעות לקידום בנחשון – לדעתו של יואב יש לקדם שני תהליכים בנחשון. הראשון – שיוך מגרשי החברים והשני - איחוד סטטוסים בקיבוץ.  וכל זאת כדי להגיע לקהילה בריאה יותר.

תרומות – במסגרת הרצון לתרום לקהילה הצטרף לא מכבר להנהלה העסקית.  לפני מספר שנים נעצר ע"י המשטרה בשל נהיגה במהירות מופרזת ונידון לשעות שרות לקהילה. במסגרת ריצוי העונש עזר לוותיקי הקיבוץ בהתמודדות עם אתגרי העולם הדיגיטלי. כעת לאחר סיום ריצוי העונש יואב מוכן ומזומן לכל פניה של הוותיקים הנתקלים בקשיים בתחום.

הפרלמנט – יואב חבר קבוע בפרלמנט של חיים ערב. בתקופת הקורונה ניצל את שרותי האינטרנט במקום כדי לעבוד מהבית במקום לנסוע למפעל בקריית גת.

קיבוצניק מיובא - יואב הוא אחד מקבוצת בני קיבוץ, שהגיעו לנחשון בשל נישואים לבן או בת הקיבוץ. רשימת הרכש של נחשון היא גדולה וכוללת את איציק ניב ( אשדות יעקב), מרב גלבוע (אילון), זכריה גולן (כפר בלום), משה לב (מעוז חיים),  רן אלון (שער העמקים),  חוה שפיר ז"ל (רמת השופט), אבנר מנשה (מגן), 

חזור לתוכן

עוד מעט בן 80 (8/8), נולד בקיבוץ אשדות-יעקב-איחוד, עבר לנחשון לפני כ-49 שנה.

היסטוריה

איציק נולד בקיץ 1941 בבית-חולים "העמק עפולה". כשהיה בן שבעה ימים(!) אמו חזרה איתו מבית-החולים לקיבוץ ב"רכבת העמק" ההיסטורית, ללא אביו - שהיה נהג משאית גדולה ונמצא בדרכים. ילדותו ובגרותו עברו באשדות, קיבוץ הנמצא 5 ק"מ מדרום לכנרת, מזרחית לירדן וצפונית לשפך הירמוך לירדן. ב-1938 הקיבוץ עבר ממקומו הראשוני בחצר-גשר-הישנה למקומו הנוכחי. השם אשדות-יעקב מורכב מ"אשדות" על שם אשדות/מפלי הירמוך, ו"יעקב" על שם יעקב (ג‘ימס) דה-רוטשילד, בעל האדמות בטרם עברו לרשות המדינה.

הפילוג

בשנת 1951 התחולל הפילוג בתנועה-הקיבוצית, והמשפחה נשארה בביתה, שהפך לחלק מקיבוץ אשדות-יעקב-איחוד והשתייך לאיחוד-הקבוצות-והקיבוצים, בעוד החלק השני, אשדות-יעקב-מאוחד, השתייך לתנועת הקיבוץ-המאוחד.

הקריירה

את הקריירה העיתונאית שלו התחיל איציק כבר בחברת-הילדים (כיתות ט‘-י"ב) כשערך בכיתה ט‘ עיתון-קיר - בכתב-יד המעוטר בציורים. בגמר הלימודים - בתיכון-חקלאי "בית ירח" שעל גדת הכנרת - יצא לשנת-שרות בקיבוץ הצעיר עין-גדי, שהיה אז "סוף העולם". כדי להגיע אליו נסעו לבאר-שבע, משם לסדום, ואז צפונה לעין-גדי - בדרך-עפר משובשת ומאובקת, שהנסיעה בה הייתה ממש חוויה בפני עצמה. 
לאחר השחרור מהצבא עבד 7 שנים ברפת באשדות, וגם ערך את עיתון הקיבוץ שנקרא "יומן" (בשל עברו כרפתן, כשהגיע לנחשון ניסו לשבץ אותו בדיר אבל איציק לא התלהב והרעיון נגוז). באמצע תקופת הרפת, חי במשך שנה בתל-אביב וערך את עיתון חטיבת-הנוער של האיחוד שנקרא "עלה". אחרי הרפת עבר לעבוד בענף-הכרם, ובנוסף ל"יומן" ערך גם את עיתון המפעלים-האזוריים עמק-הירדן. בהמשך חזר לעיר הגדולה תל-אביב לתפקיד כתב בחצי-משרה ב"איגרת", ביטאון איחוד-הקבוצות-והקיבוצים, ואחרי כשנה נבחר לתפקיד העורך (במשרה מלאה), והתמיד בו כארבע שנים.

שינוי כיוון

במהלך עבודתו ב"איגרת" פגש את אריאלה ועבר בשנת 1972 לנחשון, כשהוא עדיין חבר קיבוץ אשדות ונוסע מדי חודש לעשות שיבוצי-שבת ברפת. ב-1974 נשא את אריאלה לאישה, תחילה בטקס באשדות ואחר כך במסיבה בנחשון, ביחד עם שולי ויובל נווה. בהמשך נולדו שני ילדיהם: גלי, שגרה היום בבנימינה ורוני שגר באדלסטון אנגליה. בנחשון עבד איציק מרבית השנים במשרד-הטכני, ושם עסק בכתיבה-טכנית עבור פריטי-המטבחים. תכנון מטבח-מוסדי מורכב מאוסף של פריטים המסודרים במרחב, שהוא מטבח או חדר-אוכל. לכל פריט נכתב מפרט-טכני ובו נכתבו כל נתוניו.

קשרים וגעגועים

כל זמן שהוריו היו בחיים היה מגיע די בתדירות לאשדות. לאחר שאביו נפטר ואמו הועברה לבית-הסיעודי פחתו ביקוריו בקיבוץ. איציק הוא הבכור במשפחה ויש לו אח באשדות, אח במצובה ואחות בניר-דוד. הוא בוגר הלינה המשותפת ויש לו רגשות חמים לכור מחצבתו הקיבוץ - וגם לבית-הספר-התיכון בו למד בשנות בגרותו. כשילדיו גדלו לקח אותם לראות את מקומות ילדותו - "כור מחצבתו".

אימפריה של עורכים

חשוב לציין כי בקיבוץ נחשון גרים, וגרו, חברים שערכו את עיתוני כל התנועות הקיבוציות פרט לקיבוץ הדתי: איציק - "איגרת" של איחוד-הקבוצות-והקיבוצים, רוביק - עיתוני הקיבוץ-הארצי, נחמן - "הקיבוץ" של הקיבוץ-המאוחד ולזר - "הדף הירוק" של הקיבוץ-הארצי. נכון להיום לזר עורך את "הזמן הירוק" ואיציק עורך את "מהנעשה בקיבוצנו" - עיתון קיבוץ נחשון. שלושת האחרים: רוביק, לזר ונחמן היו אף הם עורכים של עיתוני קיבוץ נחשון.

"מהנעשה בקיבוצנו"

עד כה יצאו 54 גיליונות של המידעון, במשך כשנתיים, והוא מופיע אחת לחודש בהתאם לאילוצי הקורונה ולהנחיות משרד-הבריאות...