מאז הקמת הקיבוץ נערכות בנחשון מדידות של גשם. ניהול המדידות התבצע ע"י אנשי גידולי- השדה והמטעים. מדידת הגשם נעשית כל יום בשעה שמונה בבוקר. בעבר, לאחר המדידה הנתונים היו נרשמים והדף מהמחברת, ובהמשך מהמחשב, היו נתלים על לוח-המודעות. לוח זה משך את תשומת-לב החברים, בעיקר של אלה שהיו צריכים לדעת אם אפשר לצאת לעבוד בשדה ובמטע. נכון להיום, השרות-המטאורולוגי שולח לכל תחנה ‘קובץ אקסל‘ בו נרשמים כל יום נתוני הגשם. לאחר כל סופה, (רצף של מספר ימי גשם), נשלח הקובץ לשרות.
לפני מספר שנים הוקמה תחנה של השרות-המטאורולוגי. הממוקמת ליד מטע השקדים.המידע מועבר מהתחנה ישירות לשרות-המטאורולוגי ללא התערבות ידנית.בנוסף לרישומי הגשם שלנו, ברשותנו גם נתונים נוספים שנמדדו בעמק-איילון במנזר לטרון, ומאפשרים תמונה רחבה יותר לגבי התנהלות הגשם באזורנו.
חום כזה, לא זוכרים זקני נחשון....בפאתי מטע השקדים מתנוססת לתפארת תחנה מטאורולוגית. תחנה זאת מעבירה מדי שעה מידע שכולל טמפרטורה, לחות, מהירות הרוח וגשם (כשיורד). נכון להיום, המידע נגיש ע"י תוכנת מיוחדת, המאפשרת את שליפת הנתונים מהשרות המטאורולוגי באיחור של שעות מספר. בעתיד, עפ"י ההבטחות של אנשי השרות, ניתן יהיה לגשת לאתר האינטרנט, ולראות את נתוני התחנה בכל שעה ומכל מקום.
השבוע הראשון של חודש אוגוסט התברך ברצף ימים, שהטמפרטורה שלהם הייתה גבוהה במיוחד. השיא היה בשבת שעברה ה – 1.8: בשעה 17:00 הטמפרטורה הייתה 38.9 מעלות. בשאר ימי השבוע הטמפרטורות נעו בין 37 מעלות ל - 38 מעלות בשעות הצהריים.
בימים החמים אנחנו עורגים לחורף הקר והגשום, לשבת בחדר חמים בחיק המשפחה. לעומת זאת בימי החורף הקרים, בדרך כלל בחודש ינואר, אנו מצפים בקוצר רוח לסיומו ולבוא האביב.
לשמחתנו, האזור שלנו, עמק איילון, אינו מהאזורים הקשים ביותר מבחינת מזג האוויר בקיץ. לעומתו בשפלת החוף הלחות מגיעה לשיאים כאלה, שהמסתובב מחוץ למזגן מזיע קשות וחש כמו בסאונה. ואילו בעמקים, דוגמת הבקעה, הטמפרטורה מרקיעת שחקים, ומגיעה לפעמים לסביבות ה-45 מעלות, שמרגישים כמו שיפוד "על האש" וזה ממש בלתי נסבל. העובדה שבאזורים אחרים קשה יותר, אינה מהווה נחמה למצבנו.
כילד, לא סבלתי מהחום, ואת הדרך לים עשיתי יחף על המדרכות וכבישי האספלט הלוהטים. בבית הספר, בעידן של פעם לא היו מאווררים או מזגנים בכיתות. בשעה אחת בצהריים, הייתה אחות בית הספר עוברת בין הכתות, כשבידה מד מעלות, כדי לוודא מה הטמפרטורה בכיתות. שאגות שמחה היו נשמעות מכל עבר, כשהתבשרנו שהטמפרטורה עוברת את המותר, ועלינו לשוב לבתינו בהקדם. הסיבה הייתה שלא ניתן ללמוד ולספוג מידע כשחם מאד. שהרי המצב בבתינו, נטולי המזגנים, לא היה שונה מהמצב בכתה.
טיולי התנועה נערכו בחופשת הפסח, תקופה בה מזג האוויר אינו יציב, ולעתים המסעות נעשו בימים ממש חמים, כשעדיין לא הייתה מודעות מספקת לשתייה מוגברת, ולמנוחה במקום מוצל בשעות החמות. בקיץ יצאנו למחנות עבודה, ועבדנו בשדות, במטעים ובכרמים, כשהשמש קופחת על ראשינו ללא רחם.
בצבא, לפחות בזמני, שלטה "משמעת המים". וכאשר ניתנה הפקודה "כל שלושה מימיה", דאגו שמימיה אחת תמיד תישאר מלאה. שנים רבות לאחר מכן, השתנתה המדיניות, בצבא ודאגו שכמעט ולא תהיה מגבלה בשתיית מים בימי החום הלוהטים. סיפור בפני עצמו היה המילואים בקיץ, במוצב הממוקם בסוף העולם. נשלחתי לתצפית בעמדה של מטר על מטר בחום נוראי, כשעדת ברחשים עוקצנית אינה מרפה ממך. הנחמה היחידה הייתה בכך שבמרחק לא רב ראית את החיילים הסורים מצדו השני של הגבול, נלחמים ביתושים, ושוכחים ברוב ייאושם את האויב שממולם.
בקיבוץ, כשהחקלאות הייתה בשיא פריחתה, ומרבית החברים עבדו בה. היינו קמים מוקדם, כדי לנצל את שעות הבוקר הקרירות, בטרם הטמפרטורות תרקענה שחקים. בגיוסי כותנה, ובקטיף במטעים. המתגייסים הסתפקו בפעילות חלקית בשדה, ואילו העובדים הקבועים נאלצו לעבוד גם בשעות החמות. בימים ההם הטרקטורים היו ללא מזגנים, מקומות העבודה וחדר האוכל להטו מחום, והניסיונות לקרר אותם על ידי מאווררים היו לעג לרש.
לפיכך, על מה יש לנו היום להלין? רובנו עובדים במקומות ממוזגים: המכוניות, הטרקטורים והבתים כמובן. במרכז הקיבוץ ניצבת הבריכה, המזומנת לכל החפץ לבוא ולקרר בה את גופו. אבל משהו מהותי השתנה! בעוד שבימים עברו, כשקשה היה לשהות בחדרים המהבילים עם סיום יום העבודה. החברים מצאו מפלט במדשאות המוצלות, שהפכו למפגש חברתי סואן, כשצהלות הילדים המשחקים נשמעות מכל עבר.
מה צופן העתיד? קשה לדעת. האם הכדור מתחמם או מתקרר? עדיין לא ברור. בכל אופן אנו צופים מהצד, ולעתים גם שותפים למאבק בשינויי האקלים, הנובעים ממעשי האנשים. נקווה שיד האדם תהייה על העליונה, ולא ניאלץ לחקות את הציפורים הנודדות, מקצה אחד של הכדור לצידו השני-פעמיים בשנה...מוטקה
לחץ כאן לקבלת דף הגשם
ימים רבים, סיפרו לנו, בכירי החזאים בכל הערוצים, שביום רביעי, ה-27/5, יהיה היום החם ביותר מזה 45 שנה, ואולי אפילו הטמפרטורה תשבור את השיא של כל הזמנים. בחדשות דווחו על גל חום בארצות נוספות, כשבהודו, מתים מאות אנשים מהתייבשות, בשל החום ומחסור במים.
אצלנו, עוד לפני הקמת המדינה, במלחמת השחרור, ניסתה חטיבה 7 לכבוש את משטרת לטרון שחלשה על הדרך לירושלים. בין הסיבות לכישלון המערכה צוין ש"תנאי מזג אויר - השרב כבד והברחשים הטריפו את הדעת עבור עולים שמעולם לא נתקלו בהם...", (רם אורן-לטרון).
במשך שנות קיומו של הקיבוץ היו קייצים רבים שהחום בהם היה מעיק והטמפרטורה הגבוהה מאד. בטרם עידן המזגנים, היו שיטות רבות להתמודד עם החום. המאווררים לא שיפרו תמיד את המצב, מכיוון שבדרך כלל ערבלו את האוויר החם. שיטה נוספת הייתה מיתקן, שהיה על חלון הדירה ,ובו מערכת טפטוף של מים. מיתקן זה צינן במידה מסוימת את החום. אבל קשה היה לשרוד את החום בצריפים ורבים מהחברים היו ישנים בחוץ על הדשאים. שיטת נוספות היו: סיוד הגגות והצפת הבית במים.
נכון לעכשיו, מרבית החברים עובדים במקומות סגורים וממוזגים. דן נאמן, העובד בדיר בטיפול טלאים, אומר שלצורך צינון יש לטלאים מאוררים, וכמו כן, הצוות ובעלי החיים מקפידים להרבות בשתיית מים. ביום כזה יש לעבור ולבדוק שהכל בסדר, שכן תקלה בשוקת או במינקת עשויה להיות קטלנית. בין לבין, פיני ודן נכנסים למשרד אבל, אומר פיני, שהמיזוג במשרד זה כמו כוסות רוח למת.
ג‘לאל, העובד באזור ב‘ של בעלי הכנף, מסר שהטמפרטורה, ביום רביעי בחוץ הייתה בסביבות 45 מעלות לעומת זאת, בתוך הסככות, הטמפרטורה היא נהדרת רק 32 מעלות... הוא מפעיל את המאווררים בכל העוצמה ומקווה שלאחר שהגגות יוחלפו, הבידוד יהיה טוב יותר והתנאים של העופות ישתפרו.
אז זהו, קיבלנו טעימה קטנה של החום המחכה לנו בקיץ. כל שנשאר לנו זה לחכות לפתיחת הבריכה בהקדם.