לפני כשנתיים חגגנו במשותף יום הולדת 70. כולם הגיעו. אנשים מבוגרים, קשה לומר זקנים כי כולם נראו טוב, פעילים ובריאים. כולם בעלי משפחות, סבים וסבתות, כולם בעלי מקצוע, הקימו עסק, רכשו השכלה. למרות הגיל, לשעה קלה חזרנו להיות אותה חבורה של שומרים ושומרות, כאילו לא עברו השנים.

אבל בעצם, לא כולם הגיעו. על לוח הזיכרון היו תמונות של 10 חברים יקרים שכבר לא אתנו. גם הם אנשים בוגרים, בעלי משפחות, מי ש"עשו משהו". בלוח הקפדנו לשים תמונה שלהם שצולמה בגדוד או בגרעין, רצינו לשמור אותם בזיכרון כפי שהכרנו אותם, צעירים, יפים, צופים לקראת החיים שעוד יבואו.   

ביניהם בלטה תמונתו של אבי. הוא "נשאר צעיר לנצח" כמאמר הקלישאה הרווחת לצערנו בארץ. בגיל 22 הוא עמד לפני חתונה עם חברתו, לא סיים לימודים והשכלה של מהנדס כפי שרצה, עדיין לא הספיק...

בספר דברים כ‘ נכתב:

כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹויְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם:  כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ....   וְדִבְּרוּ הַשֹּׁוטְרִים, אֶל-הָעָם לֵאמֹר, מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יַחְנְכֶנּוּ.  וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יְחַלְּלֶנּוּ.  וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יִקָּחֶנָּה.

פרשנים אומרים כי כל אלו בני אדם חלושים מלבוא במלחמה, כי מחשבתם נתפסת על הדברים שלא הספיקו לעשות, ואלו יניאו לב חבריהם. "אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" נאמר בתלמוד הבבלי.

עברו 50 שנים - כיצד אני זוכרת אותך? נער גבוה ויפה, אני זוכרת עיניים בהירות ושיער מתולתל. ומשקפיים. פעיל, איכפתי, בעל דעה. אוהב צופיות, אוהב טיולים, אוהב את הארץ ולומד להכיר אותה במסעות התנועה. עליז וגם רציני ושקול. נראה לי הרבה יותר בוגר מרבים מאיתנו.

אני מעלעלת במסמכים שבארכיון הגרעין: מהדפים עולה נער מבית עם קשיים כלכליים – אבי היה מרבה להעדר ממחנות עבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה, נדמה לי שעבד בבנייה. במעט כסף שחסך קנה מצלמה יד-שנייה (כשזו נגנבה חיפש בחנויות צילום ומצא אותה). הוא אהב לצלם ורבות מתמונות הגדוד הן שלו. כאדם דעתן, הרבה להשתתף בפעולות ולהביע דעות, לעתים לא מקובלות. במשפט סטאלין הוא היה עד הקטגוריה וכ"חבר מפלגה אחראי על איזור חקלאי" תקף את מדיניות סטאלין ולכן זכה מצד הסנגורים לכינוי "עד לא טוב".

אני רוצה להביא קטעים מהמאמר "דת ועבודה" שאבי כתב לעיתון הגדוד שיצא לקראת יום העצמאות תשכ"א. 1961 – אנחנו בני 16. נראה שמאמרו משקף צדדים רבים של אישיותו, של שאיפותיו ושל דעותיו מרחיקות הלכת. המאמר נכתב בעקבות ויכוח בנושא "מרד הבן" בו הביע דעה חריגה שהיא "פרי מחשבה עצמית שעודדה על ידי קריאת מאמרים ב"על המשמר" ולא כתוצאה מחינוך לקוי בבית או חוסר חינוך".

הוא מתחיל בהגדרות:

"מה פועל? פועל הוא אדם מחוסר אמצעי ייצור אשר עובד באופן פיזי ובמקצועות ידועים באופן רוחני (פקודות), אך ההפעלה הזאת של הכוחות הרוחניים היא לא על גבול היכולת אלא זער מזער.

מהו טכנאי ומה תפקידו של טכנאי? טכנאי הוא אדם חסר אמצעי ייצור אך הוא פועל באופן רוחני ויודע להשתמש בכוחו הפיזי לעת מצוא. מתפקידו להעביר לפועל או לבצע את הוראות המהנדס.

מהנדס מהו? מהנדס הוא אדם בעל אמצעי ייצור או שחסר אותם, אך הוא מפעיל את כוחותיו הרוחניים, ואין הוא מבצע את תכניותיו (הכוונה לשטח החקלאות הבניין והתעשייה)."

אבי מתייחס לנושא הגלובאלי ומתנגד להבאת דוגמאות מהארץ מפני שארצנו קולטת עליה שחלקה בור ועם-הארץ ואינו יכול להפעיל ולנצל את כוחותיו הרוחניים. התהליך יוכל להתקיים כאן "רק אחרי שיקום דור שיחונך בארץ".

"דעתי היא שבעוד שנים מספר (המספר לא ידוע, משערים שבארצות מפותחות יגיעו בעוד 40-30 שנה ובארצנו אחרי המגבלה הנ"ל) יגיעו למיכון מלא, כלומר, לא יהיו עוד פועלים (מה שנקרא אצלנו "פועלים שחורים") אלא אנשים משכילים בלבד הווה אומר אותם טכנאים, מהנדסים ושאר עובדי מכון ויצמן. הטענה שהיתה נגדי, שהיתה לפי הבנתי החריפה ביותר, היתה מה יעשו כל אותם הפועלים המנושלים? אני טוען כי לא יהיה נישול גדול, במידה ויהיה. הפועלים יתפתחו עם הזמן והמיכון,  מי בהכרח ומי מתוך רצון. הדבר יהיה דומה מבחינה מסוימת למהפכה התעשייתית. אך הדבר לא יורגש ביותר. כל אותם "המנושלים" אם אפשר לקרוא להם כך יתקדמו עם הזמן. ... נישול זה הינו הכנסת מקטפות כותנה בקיבוצים, מכונות אוטומטיות בבתי חרושת ועוד (דרך אגב גם החקלאות הינה תעשייה)... נישול זה קיים בכל שטחי החיים, החל בעבודות הבית וכלה בבניין. המכונה תופסת אט אט את מקום האדם."

אבי חוזה את התהליך של המיכון הרבה שנים לפני מהפכת המחשבים ולא יכול היה לדמיין את התהליך המואץ של ההתקדמות הטכנולוגית שאנו חווים. הוא חשב שהתהליך יהיה איטי והדרגתי ופועלים שיפלטו מעבודה עקב מיכון יקלטו במפעלים חדשים שיפתחו. עם זה הוא מדבר על תהליך גלובאלי – במדינות המפותחות וגם בנחשלות ביותר. "כדי להוסיף את הידע הדרוש לפועל הפשוט מסייעות הממשלות ומוסדות ציבוריים אחרים ללמוד". העידוד הוא כדי להגדיל את הידע התיאורטי בצד הידע המעשי.

"ידוע כי אף מדינת ישראל מעודדת לימוד ובצורות שונות. עידוד זה פירושו עזרה כספית לפועלים הלומדים קורסים מסוימים. מועצות הפועלים עוזרות בלימודים מחשבון פשוט ועד לדרוג טכנאים... כל העידוד הזה בא להגדיל את הידע התיאורטי בצד הידע המעשי."  

לא עוד עבודה שחורה של פועלים חסרי השכלה – אבי מדבר על החינוך הטכנולוגי, על האדם החדש שמפעיל "כוחות רוחניים". החזון שלו אינו הפטיש והמעדר  - העלאת הרמה העולמית תביא לעליה בטיב התוצרת וייעול עבודה בכל האמצעים העומדים לרשות הטכניקה. הייעול יקטין את ערך המוצרים. גם קיבוצים הכירו בכך והם שולחים חברים ללמוד הנדסה, אפילו בחו"ל.  בעולם "חלו שינויים עצומים, קיימות מכונות כתיבה משוכללות, מכונות חישוב נהדרות וכן חלו שינויים אף בשטח הזבנות, שבו מגיעים למכירה אוטומטית של מזון ומלבוש."

"כתוצאה ממצב זה של עודף ידיים עובדות יפנו כאמור רבים ללמוד מדעים. לימוד ומחקר זה יידרש וכבר היום הוא נדרש במספר ענפים. וכוונתי לא למדעי הרוח [...] אלא למדעי הטבע והמדעים הנלמדים בטכניון. (פיסיקה על ענפיה, מתמטיקה, חקלאות במידה מסוימת). אך עיקר הדגש לפי דעתי צריך לשים על המדעים הנלמדים בטכניון, כלומר, המעשיים שבין מדעי הטבע."

כדי למנוע נישול אבי מציע קיצור יום העבודה ופנסיה מוקדמת. זה ידרוש מהממשלות חיפוש תעסוקה לאנשים שהגיעו לזקנה ולאנשים הפנויים מעבודה – כדי שלא יצמח פשע. אבי מדבר גם על הזמן הפנוי: "כתוצאה מהצטמצמות זמן העבודה יישאר זמן רב פנוי לעובד. את הזמן הזה הוא יוכל לנצל בצורה יעילה לבידור, עיסוקי ספורט ותחביבים והעיקר ללימוד והוספת ידע".

מהמאמר עולה השקפת חייו של אבי – הוא מכיר בחשיבותו של הידע הטכנולוגי כערך עליון בהתפתחותה של האנושות. הוא גם רוצה להגשים חזון זה. כתלמיד בית הספר "אורט" הוא רוצה להמשיך בלימודים הטכנולוגיים. על רקע זה אבי מגיע לעימות עם הגדוד: בדיונים על סמלי בוגרים הוא מביע רצון כללי להגשים בקיבוץ אבל מעמיד לפני כן את המשך הלימודים, אולי בטכניון. הוועדה  לא ממליצה ולאחר דיון סוער בגדוד הוחלט שאבי לא יקבל את הסמל. אביהו המדריך, מי שלימים ייהרג אף הוא על הגנת המדינה,  ערער: הדיון התמקד רק בסוגיית הלימודים והקיבוץ. לא דנו בכלל בתרומתו החברתית והתנועתית של אבי לגדוד, בפעילותו למען התנועה או בדעותיו הפוליטיות. בתום הדיון, אבי קיבל סמל בוגרים ברוב גדול.

לקראת סיום הלימודים, למרות שאיפותיו האישיות, אבי עשה כל מאמץ להישאר בגרעין. למרות שבוגרי "אורט" מוסללים בצבא לשירות בחיל האוויר ובמקצועות טכניים, אבי מצליח להתגייס לנח"ל. תחילה הוא משלים בגרויות ולכן לא עושה איתנו של"ת מוקדם בשובל. הוא מתגייס לטירונות עם הגרעין ובהמשך נקבע שילך לפיקוד כ"אחוזים". נראה כי כאן אבי נפרד מאתנו. ביקוריו בנחשון היו דלילים, הוא הלך והתרחק.

התברר לי שאני לא יודעת עליו הרבה מאז. ואולי ידעתי ואני לא זוכרת. הידיעה על נפילתו בקרב על ירושלים היתה מהלומה. היינו צעירים כל-כך ולא ידענו הרבה על החיים, על המוות. אני זוכרת שנסענו לטקס ליד המצבה שהוקמה בוואדי ג‘וז. ואחרי זה נסחפנו באופוריה הכללית של הניצחון, של השטחים, של ישראל החזקה. לא הבנו ולא שיערנו את המחיר שנשלם. 50 שנה של מלחמות, של הרוגים נוספים ושל חוסר תוחלת. 50 שנה של תקווה לשלום שלא מגיע. 

50 שנה עברו. עולם של טכנולוגיה - אבי היה מאושר לחיות בעולם כזה. דיגיטציה, מחשבי-על וחלליות, האדם פורץ למרחבים בעזרת כוחותיו הרוחניים והשכליים.

"אל לנו לשכוח שכיום כבר ידועים כל החישובים בקשר לטיסה בין כוכבים" – כתב אבי רייזמן בן ה-16 -  "רק שני דברים מעכבים טיסה זו: החומר שממנו ייבנה גוף החללית והדלק שבו היא תונע. דבר זה מאפיין את שאר המקצועות. כלומר, ידרשו לפיתוח העולם גם כוחות שכליים מפותחים נוסף על הכוחות הטכניים. לכן יידרשו כוחות שכליים מפותחים ביותר".

אבי לא זכה לראות. הוא נשאר חולם, צעיר, שואף. 

והמנושלים? עדיין יש כאלה.

כתבה: גילה אלעד.

חזרה לתוכן

כשקיבוץ נחשון היה בן 15, בשנת 1965, כתבה המשוררת מירה מאיר,  לחג ה-15 את שיר הוותיקים – "בראש רמזי שיבה, וכבר בולטת כרס, אנחנו ותיקים בני עשר וחמש". הם היו אז בני 35 בערך, אנחנו היום כפול בגיל – בני 70. רובנו עברו  כבר את ה-70, מקצתנו יחצו אותו בחודשים הקרובים. רמזי שיבה היו לנו בעבר הרחוק, היום יש לנו שיבה או רמזי שיער. וכרס פה כרס שם. אי אפשר בלי  זה.

היינו גרעין  תנועתי גדול. איכותי. ברבות הימים, כדרך כל גרעין, התפזרו האנשים איש לדרכו ואישה לדרכה, אבל גם במספר הנותרים בנחשון, 14 במניין,  אפשר בהחלט להתגאות. זה אינו מספר שכיח בקיבוצים. אני משער שזהו המפקד השומרי האחרון שבו אנחנו נוטלים חלק, אלא אם כן בעוד 10 שנים, כשנחצה את  ה-80, יהיו מי שיתארגנו להרים מפגש דומה.

כאן המקום להזכיר את אלה שהיו אתנו ואינם עוד – אבי רייזמן, יצחק שצ‘ופק, רותי (פוצי) ארזי, זליג גולדברג, עמירם שטיינברג הראבן,  רות קסטיאל, ראובן פיקרק, אילנה מלך פרנקל, נורית קרמר, נורית קמינצקי. יהי זיכרם ברוך.

כמה משפטים על קיבוץ נחשון. יש היום בקיבוץ כ-240 חברים, יותר ממה שהיו בו אי פעם. ב-2006 הפכנו לקיבוץ מתחדש וכמה שנים לאחר מכן ביצענו שיוך דירות לחברים.  ישנה חזרה מבורכת של בני קיבוץ, עשרות מהם נקלטו לחברות בשנים האחרונות. עיקר פרנסתנו  על חברת א.ר.ן, שמחזור המכירות השנתי שלה הוא כ-160 מיליון שקל, בעיקר בחו"ל.  החקלאות הצטמצמה מאוד, יש גידולי שדה,  חוות פטם גדולה, דיר. נפרדנו מענפים מסורתיים כמו  גידול תרנגולי הודו  או מטעי פירות, אבל  השנה חזרה הכותנה לפרוח בשדותינו והיא נקטפת בימים אלה. אנחנו היום קיבוץ מבוסס  מבחינה כלכלית וקיבוץ צומח מבחינה דמוגרפית. בתינו הומים מתינוקות.

ולפני שנסיים את הקטע הזה בקריאה שאי אפשר בלעדיה, המפגש המושקע הזה לא היה מתקיים,  אלמלא חמישה שהניעו אותו קדימה – גילה לוי  אלעד, שלומית צור שניר, רותי ורד לב, מוטקה בן הלל ורוביק רוזנטל. היו כמובן  גם  אחרים שסייעו. תודה לכל העושים במלאכה.

עתה לסיום המתבקש. אני אומר: שומרים חזק, ואתם תענו חזק ואמץ. איך אפשר אחרת? שומרים חזק! שומרים חזק! 

תם המפקד.  אתם מוזמנים לארוחה ולפטפטת חופשית, עד לתחילת החלק האמנותי. 
חזרה לתפריט

25/10/2015

רינה מור (ודני) - אני רוצה להודות לכם על הערב המרגש, על המפגש עם אנשים שלא ראיתי כ-50 שנה. אבל, כמובן שמטבע הדברים, לא הספקנו לדבר. לפי מה ששמעתי משלומית, יש יוזמה, מאד מבורכת, להמשיך ולהישאר בקשר. תודה לכל המארגנים ! ( שלחתי תמונות מהאירוע לחברי הגרעין ).

20/10/2015

אורית ספניולטו נהניתי מקבלת הפנים הידידותית ומהזכרונות... שיניתם לי את החלומות. עכשיו אני חולמת עליכם כפי שראיתיכם בשבת ולא כילדים בני 17. כשתעברו בנהריה, אתם מוזמנים לעצור - תמיד יש קפה וחיוך.

יורם קליינר   כל הכבוד לצוות המארגן על המפגש המרגש, את חלק גדול מהאנשים לא ראיתי כבר קרוב ל50! שנה והמפגש איתם היה מאד משמח. אשמח לעזור בעתיד בארגון מפגשים או פעילות אחרת. ושוב תודה ובהצלחה,

שרה וולפסון תודה מקרב לב על היוזמה ועל הארגון. היה יפה ומרגש!

 19/10/2015

נורית יעקובי   רציתי להודות למארגני המפגש שתקיים אתמול עם חברי גדוד/גרעין נחשון.
היה מפגש מהנה ומרגש. בתקווה למפגשים נוספים.   

 יוסי דיין    היה כנס מאד נחמד. בגילנו זה מאד חשוב, תודה ועשו זאת לעתים קרובות

עמי יוגב   תודה לכל הצוות המארגן ומי שנטלו חלק בעשייה. היה כיף. שימרו על קשר.

18/10/2015

יוסי קרן צבי  ידידי היקרים לי מאד, ביום שבת 17/10,  היה לי העונג הצרוף להיות איתכם בפגישתנו - פגישת חברי גדוד "נחשון צפון" / חברי "גרעין נחשון".  אני מוכרח להודות שמאד התרגשתי לפגוש את כל חברי ילדותי ולהיות איתכם במסיבה מרגשת במיוחד, שמורגש שהושקעו בה מאמצים רבים ויכולות נפלאות. הייתי ממש גאה לשהות בחברתכם וליהנות מהערב הנפלא. אני רוצה להודות לכם מאד ולומר שתמיד אהיה מאושר לכל הזדמנות וכל צורה של מפגשים נוספים איתכם. שנים רבות שלא פגשתי את רובכם אבל תמיד יש לי פינה חמה ונעימה בנשמתי בכל מה שקשור בגדוד "נחשון צפון" על כל חבריו ובנעשה בקבוץ נחשון שאינו רחוק מביתי. אני חי בקבוץ נגבה עם משפחה גדולה ונפלאה— 5 ילדים ו10 נכדים. ושוב תודה לכם ושנהיה כולנו בריאים ומאושרים.    
חזרה לתפריט

לחברי הגרעין חזק !

ה-17 לאוקטובר מתקרב והולך.

התוכנית לערב הגרעין גובשה ע"י רוביק והצוות המארגן.

הערב יפתח במפקד שומרי בשעה 17:30, אחריו מפגש רעים, ארוחת ערב מוקדמת וברקע תערוכה מאוצרות הארכיון.

התוכנית שתתחיל בשעה שמונה כוללת: קטעי קריאה מאוצרות הארכיון (צפו להפתעות מרגשות..), שירי אופרטות שהושרו במסיבות ובמחנות עבודה

(המלים נכתבו ע"י בנות גדוד נחשון צפון) וכן ביצוע של חלק מ"שירי העצב הנוראי"

 (זוכרים...).

הערב יסתיים בקפה ועוגות ואולי עוד שירים לתוך הלילה.

 אנא, זיכרו להביא עמכם 100 ש‘‘ח לאדם לכיסוי הוצאות הערב.

 חברים שעדיין לא אישרו את בואם, (עם בנות או בני זוג) מתבקשים לעשות זאת בהקדם.

 בברכת חזק ואמץ !

 הצוות המארגן.

 חזרה לתוכן הענינים

תלונת אביו של דודו שכטר על שליחת בנו לעבודה במרעה מחוץ לקבוץ - הוא מתנגד לעבודה זו לנער בגילו. 
הוא טוען שזה לא הגיוני שבשבוע הראשון לעבודתו בקיבוץ, לשלוח אותו  לעבודה במקום בודד, "איך לקחתם עליכם אחריות זו. אני דורש מיד להביא אותו בחזרה לעבודה במשק. לתשובתכם אני מחכה .
היו שלום !"

חיים שכטר, אבא של דוד.  ( פריט 9626 בארכיון נחשון)

חזרה לתוכן הענינים

מחשבות וזיכרונות נושאים אותי לעבר, לנקודת מפנה ראשונה בחיי. הצטרפתי כחברה לגדוד נחשון, קן צפון של תנועת השוה‘צ בתל אביב. 
"כבר אינני יכולה לחכות, ולו יום אחד בלבד, אני משתוקקת כל כך להיות בתנועה, ללכת  בגאווה עם חולצה כחולה, ושרוך לבן, ולהיות חלק מחבורה עליזה, להיות שייכת." להרחבה  הגב
חזרה לתפריט   

בתאריך 17/10/15 מתוכנן כנס של גדוד נחשון/גרעין נחשון בקיבוץ נחשון וזאת לרגל כניסת החברים לשנתם ה-70. חברים הרוצים לתרום בכל דרך שהיא לאירוע מוזמנים להתקשר: לרותי לב ( 050-8674794), או לשלומית שניר    (050-8674801).

למארגנים יש רשימה חלקית של דוא"ל וטלפונים של חברי הגדוד והגרעין.  חברים בקיבוץ או מחוצה לו ויש להם כתובות/טלפונים/דוא"ל של חברי גדוד/גרעין הגרים מחוץ לקיבוץ מוזמנים להעביר למוטקה - knn@nachshon.org.il

כמו כן נשמח לקבל תמונות, חומר כתוב וכל ממצא אחר הקשור לגדוד נחשון וגרעין נחשון.

תודה ולהשתמע

רותי, שלומית, גילה.

מצגת של גדוד נחשון צפון 

חזרה לראש העמוד

כרם שלום. התפרסם לפני מספר שנים בעקבות חטיפתו של גלעד שליט. אבל אנשי נחשון שמעו על המקום עוד לפני שנים רבות וזאת היות וגרעין "נחשון " שיועד להשלים את קיבוץ נחשון עשה את פרק ההיאחזות במהלך השרות שם. פוגל שהיה מדריך הגרעין בתקופה ההיא, צילם את המקום ואת חברי הגרעין. במהלך הסרטון ניתן לראות את כניסת האוטובוס הראשון של "אגד" להיאחזות, והטקס שנערך בהמשך. לסרטון השתרבבו תמונות גם ממקומות אחרים. 

לצפייה בסרטון הקש על הכתוב

היינו בערך בני 15. חזרנו מטיול כל שהוא והלכנו בקבוצות רועשות על מדרכות תל-אביב.  לפני הייתה קבוצה של כמה בנים צוחקים ובמרכזה הלכה תמי המדריכה, נמוכה מכולם. לימיני אביהו המדריך, ואני עם עיניי קדימה מנסה להקשיב לשיחה מלאת הצעקות וכולי תמיהה.  "אל תדאגי" שמעתי את אביהו מנסה לעודד אותי, "יום אחד גם מסביבך יתקהלו הבנים". 

שנים אחר-כך, כשכבר הייתי בקנדה,  שמעתי שאביהו נהרג במלחמת יום כיפור, ותמונתו המחייכת באותו יום עלתה מול עיני.  

יהי זכרונו ברוך.

כתבה: אורית קניגהם

 קישור לאתר קיבוץ מגן בו מונצח אביהו
לחזרה לראש העמוד

עג‘מי זה לא רק סרט...
יענקל‘ה יואב, חבר קיבוצנו, הוא השריד האחרון של גדוד "נחשון" מקן יפו בקיבוץ נחשון. כאשר יענקלה היה בכתה ד‘, הגיעו לבית הספר מדריכים מהשומר הצעיר, והזמינו אותו וילדים אחרים לבוא לפעולה בתנועה. קן יפו היה קרוב לגבול בת-ים, בקרבת ביתו של יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח. בהמשך, הקן עבר לרחוב יפת, בקצה של שכונת עג‘מי המפורסמת. הוא שכן בקומה שניה של בניין, כשבקומה התחתונה שבו גרה משפחה. לעתים פרצו מריבות עם המשפחה בשל רעש השירה והריקודים שנבעו מהקומה השנייה. בכתה ט‘ עברה משפחתו של יענקלה לצפון תל אביב. כתוצאה מכך יענקלה עזב את הגדוד ביפו, והצטרף לגדוד "נחשון צפון" ברחוב מצדה. לאחר ההכרזה על גרעין "נחשון", שכלל את נחשון יפו, הצטרפו גם חבריו של יענקלה לפעילות בקן צפון. היפואים שהצטרפו לגרעין היו לפי מיטב זכרונו של יענקלה : רנה אלשייך, רות קסטיאל, יוסי דיין ואסתי רובינשטיין.  להרחבה   הגב

לחזרה לראש העמוד

 
שלום,

הרעיון יפה ומשמח ! 
שולחת לכם תיקונים לפרטי הקשר של יורם ושלי. עוד לא נכנסנו לאתר ואני בטוחה שנתרגש .... 
נהיה בקשר 

חנה ויורם 

לחזרה לראש העמוד

היי, איך אומרים שלום אחרי כל כך הרבה שנים?!
אבל אני אגיע למפגש ואז נתחיל לצמצם פערים של חיים שלמים!
תיקנתי את מספר הטלפון שלי והוספתי את הכתובת שלי בחיפה (מצורף).להתראות אחרי הקיץ.

 דובי זהר