גל השריפות
שלום ובוקר טוב.

על רקע  השרפות והחשד להצתות בימים האחרונים ולאור העובדה שמזג האויר לא ישתנה לפחות עד יום שלישי, אנו ממליצים לקיבוצים להגביר ערנות במרחב המשקי, בשדות ובשטחים החקלאיים, בשטחים הפתוחים בתוך ובסמוך לקיבוץ.

גלו עירנות

שבת שלום
דותן רזילי
מנהל מחלקת הבטחון בתנועה הקיבוצית

לתושבי נחשון שלום,

בעקבות האירועים המתרחשים בארצנו אנו מתבקשים להיות ערניים למתרחש מסביבנו ולהודיע ל 102 על כל אירוע .

במידת הצורך קיבוץ נחשון ייערך ויפעל בהתאם להנחיות של כוחות הביטחון ולוחמי האש כל זאת בתיאום עם רכז הביטחון ומנהל הקהילה.

ביום ג‘ בערב חזרה אורה גלעד, תושבת נווה שלום, לביתה. היא הבחינה שחתולתה חסרת מנוחה. היא חשבה שהיא פשוט רעבה וצמאה. אבל גם לאחר שנתנה לה אוכל ומים שמה לב שהיא עדיין לא שקטה. במקביל, היא הרגישה בריח של משהו שרוף, אבל היא לא התרגשה מכך, שכן ביתה נמצא סמוך ליער, ומדי פעם נוהגים מטיילים לעשות על האש, והריח חודר לביתה בדרך קבע. לפיכך היות והייתה עייפה, פרשה למיטתה, כדי לקום למחרת ליום חדש.

לאחר זמן מה שמעה הלמות דפיקות עזות על דלת ביתה. מכיוון שהיא כבדת שמיעה, ומכשיר העזר הונח אחר כבוד לצד המיטה, הבינה שהלמות כזאת משמעותה שקרה דבר לא רגיל. היא קמה ממיטתה והציצה בחלון הגדול הקבוע בקיר ביתה הפונה ליער, ומראה מבעית נגלה לעיניה. גל של אש התקדם לעברה, ואיים לכלות כל העומד בדרכו.

אורה מיהרה לצאת מביתה, שם נאמר לה שלקח להם זמן רב להעירה, ולכן הגבירו את קצב ועוצמת הדפיקות. בדרך כלל אורה אינה נוהגת לסגור את ביתה בלילה, אבל הפעם, בגלל הרוחות, נעלה את הדלת במנעול כדי שלא תיפתח ושהחתול לא יצא מהבית.

המפונים מהבתים, שבשלב זה היו אלו שגרו בסמוך ליער, פסעו לכיכר בכניסה לכפר. המטופלים בילדים ירדו עמם לבתי תושבים אחרים, שגרו רחוק יותר מהיער. אורה מציינת, שהמפגש במקום הכינוס הפך למעין מפגש חברתי, שכן אנשים פגשו ידידים, שלמרות שהם גרים באותו מקום, יוצא להם להתראות עמם לעתים רחוקות. כששמעו שלא לקחה מאומה מביתה היה מי שהציע לה לקפוץ לביתה ולקחת דברים בסיסיים, בעיקר תרופות. אורה אמרה שאין צורך. כל עוד יש לה חפיסת סיגריות בכיס, היא לא צריכה שום דבר.

אורה מציינת לשבח את צעירי הכפר, שמיד כשהתברר המצב, רצו והגנו על הבתים הקיצוניים בפני האש המאיימת. אבל האש לא נכנעה, והכוחות הרשמיים נתנו הוראה לפנות את נוה שלום מכל תושביו. אורה עלתה על מכוניתה, ונסעה לאלונית שבצומת לטרון. שם הצליחה לנמנם, אולם הודעת ווטסאפ, שבה נשאלה היכן היא נמצאת, העירה אותה. כנראה מתוך רצון לוודא שלא נשאר אף תושב בישוב.

לאחר זמן מה החליטה לעלות לנווה שלום, כדי לקחת את התרופות. בהגיעה לעליה לישוב, שמה לב שבשדה ערוכים שורות של אוהלים ועשרות כבאים מסתובבים באזור. זאת הייתה השריפה הראשונה בתוך גל השריפות, ולפיכך הוזרמו למקום כוחות רבים. היא המשיכה לנסוע, ובחורצ‘יק צעיר ונחמד עצר אותה, ואמר לה בחביבות: "סבתהל‘ה אי אפשר להמשיך ולנסוע". כל הסבריה שהיא זקוקה לתרופות עלו בתוהו. בצר לה החליטה הפעם לנסוע לתחנת הדלק בצומת נחשון. לתדהמתה פגשה במקום את מרבית שכניה, שבחרו לבלות שם. למרבה אכזבתה גם על מכונת הקפה עבר לילה קשה, ולא נשאר קפה... במצב זה, בו הדרכים חסומות והקפה אזל החליטה אורה לנסוע אל אחותה ביהוד.

ביום ד‘, כששמעה שניתן לחזור לישוב, שמה את פעמיה אל ביתה. במהלך הנסיעה והטיפוס לנווה שלום, עשתה לעצמה הכנה נפשית לקראת המראות שאמורים להיגלות לעיניה. אבל להפתעתה, עם כניסתה לישוב, הכל עמד על תילו, ללא כל זכר ללילה הסוער שעבר על הישוב.

אורה גלעד, תושבת הישוב נווה שלום, מגיעה מדי יום שישי לספריה בנחשון, ולאחר שהיא בוחרת כמות לא מבוטלת של ספרים, היא מצטרפת למנהלות הספרייה, נעמה ברזילי ולאה בכר, ולחברים נוספים, קבועים ומזדמנים לכוס קפה ולכיבוד. הפורום הנכבד דן על ענייני היום בקיבוץ ובעולם. הפעם עמד במרכז סיפורה המרגש של אורה.