קבוצה המוגדרת כ-"מיטיבי לכת", מהמועצה האזורית "מטה יהודה", יצאה בתחילת שנת 2016 ל"שביל ישראל". הקבוצה מורכבת מבני 60 פלוס ממגוון הישובים של המועצה: מושבים, קיבוצים וישובים קהילתיים. המסע מאורגן ע"י מירי ורבקה מהמרכז האזורי במושב נחם. מדריך הטיול הוא ראובן ארד מקיבוץ מעגן מיכאל. הצילום והכיתוב נעשו ע"י מוטקה מקיבוץ נחשון ובעזרת צועדים נוספים.  
 
הקדמה   תוכניות שנתיות 2016   2017  2018  2019  2020  2021   2022  2023  

2024

שביל הגולן

סיכום עונת 20-21 עונת הקורונה

עונה מוזרה ולא שגרתית עברה עלינו, מטיילי שביל ישראל של המועצה האזורית "מטה יהודה". את העונה הקודמת סיימנו בחודש פברואר (11/2/20) עם אבשה שהחליף את ראובן שלא יכול היה לצאת. לא תארנו לעצמנו שזה יהיה אקורד הסיום של עונה זאת . 

תחילה הגיעה הקורונה והמועצה כגוף אחראי עצרה את כל הפעילויות הקשורות בהתכנסות של אנשים ונרתמה למסע של הריחוק החברתי. תחילה חשבנו שמדובר בזמן קצר ובקרוב נצא לדרך. אבל לפדמיה היו תוכניות משלה, כלומר היה זה סופה של עונה קצוצה – רק 5 קטעים שבהם הלכנו בצפון במרכז ואף בדרום.

העונה הבאה התחילה בין הסגרים בחודש נובמבר והתמקדה במרכז הארץ. עדיין אימת הקורונה שלטה בחוצות והשתתפות דרשה להיות מחוסן. לפיכך השיטה השתנתה. במקום מפגש בלטרון היינו נפגשים בנקודת סיום הקטע, ומשם אוטובוס היה מקפיץ אותנו לנקודת ההתחלה. גם עונה  זאת סבלה מקשיים בנוסף לקורונה. מספר פעמים, ביום היציאה היה אמור להיות חום גבוה בשעות הצהריים ובגילוי של אחראיות הוחלט על דחיה. בהמשך מבצע "שומר החומות" הביא לסיום העונה. סה"כ שבעה קטעים כולם באזור המרכז.

כל שנשאר כעת זה לצפות לעונה הבאה שתעבור ללא הפרעות ותקדם אותנו יותר ויותר למימי ים סוף בסוף הקטע האחרון. אני אישית זכיתי להשתתף במרבית הקטעים ומוכרח לציין שנהניתי מכל רגע ורגע. יש משהו קסום ביציאה לחיק הטבע, בטיפוס על ההרים, בצליחת הנחלים, ההליכה בנופים הקסומים של ארצנו ובנוסף החבורה עם האווירה הנעימה ועם ההסברים המאלפים של ראובן והשלמות של הצועדים. בילדותי ובשרותי הצבאי בסדיר ובמילואים יצא לי לחרוש את ארצנו מקצה לקצה, אבל המסע הזה הוא שונה ובעל איכויות משלו. בין ההמלצות שלי למערכת החינוך הייתי מוסיף בנוסף ללימודי ערבית גם את שביל ישראל. אולי לא את כולו אבל את מרביתו. דבר זה יחבר את הנוער לארצנו בעבותות שיקשה לפורמן.

מקיבוץ נחשון, קיבוצי, השתתפו במהלך 36 הקטעים קרוב ל-15 חברים בני 60 פלוס. כמובן שלא כולם באותו קטע, אלא כל פעם בהרכב אחר. לפני כל קטע אני מנסה להוסיף חדשים, לפעמים אני מצליח ולפעמים לא. כל מבצע קם ושורד בזכות אנשים. חלקם בפרונט וחלקם מאחורי הקלעים. מלאכת הארגון אינה קלה ואני יודע להעריך זאת. העובדה שהכל מטקטק הוא תוצאה של עבודת הכנה יסודית. לפיכך אני רוצה להודות למירי ורבקה שאמנם נשארות בעורף אבל דואגות ומלוות אותנו מרחוק במהלך הצעידה. גם עבודת ההדרכה אינה פשוטה בעיקר שיום אחד אתה עם קבוצה אחת וביום אחר עם קבוצה אחרת. אני נהנה מאד מההדרכה של ראובן ונכונותו לענות לכל שאלה ושיתוף צועדים בידע המשלים שלהם, לא כל מדריך אוהב זאת. ולבסוף אריה המאסף הנצחי התומך במתקשים ומעודדם שמגיע להפסקות כאשר כמעט וממשיכים ללכת בווידוא ההשכמה של הנהג באיסוף הכסף ועוד. כמובן לכל הצועדים חלקם מנוסים וחלקם פחות המעבירים יחדיו את הזמן בנעימים.

ממתין בקוצר רוח לעונה הבאה.

מוטקה.

חזור לתוכן

סרטון מקטע 65

מקטע עין סהרונים  - גב חולית 

השחר רק עלה ואנחנו כבר בצעידה   לגמוע יום הליכה.
בתוך צמחיה מדברית ירוקה בין פזורת גללי ערודים פראים ויעלים פלסנו דרכנו בנחל רמון צפונה עד  ערוץ נחל נקרות    שלאורכו ורוחבו עלינו וירדנו:   לפרסת נקרות  העקלקלה.
להר קרבולת חרירים ,לפת שחרית ולשמוע שקט מדברי. לאוכף האמונטים .
טיפסו קירות וירדנו במורדו תלולים חצינו נחל עוג  ו..
מעל מפל  גבי חולית צפינו לבקעת בערבה והרי אדום.
 עליה קצרה לצורך ירידה חדה לתוך הגבים היבשים בערוץ נקרות למפגש עם הגיפים  .
 45 דקות פלסו דרכם לכביש 90 לפניה לעין יהב .
בריאים כאובים עייפים ומרוצצים   מיום קשה ומוצלח
עלינו מחויכים צפונה.

חוייה

אריה
סיימנו הצעידה להיום   . בכניסה לישוב סנסנה  והשלמנו את רצף הצעידה בשביל באזור יתיר, דרום הר חברון, ערד, כפר נוקדים, מצדה ובואכה ים המלח .
תם אך לא נשלם .
פנינו  למצפה רמון למלון צוקים למנוחה , שינה וחלומות על צוקים קניונים ונקרות , לקראת  המקטע ליום המחר הבא עלינו לטובה. 

מקטע דביר -לסנסנה ,ביום סתוי סגרירי ומטפטף לפרקים, בטבע מתעורר, באויר צח צעדנו    דרך יער חורש שטח פתוח כביש וניר, שבוץ קל דבק לנעלינו צעדנו באויר הצח להנאתנו .

סרטון

מקטע  גו‘ערה - נחל השופט  ברמות מנשה .
 
(לא קיבלנו אישור לצפון הגולן . )

תאור המסלול   נצא מגבעת גו‘ערה ונרד לערוץ נחל גחר המתפתל, 
נחצה כביש ונפנה לכיוון קבוץ הזורע 
שנקיפו אל נחל השופט  הזורם לאיטו 
עד לאיזור הברכות  המשוקמות ומשופצות .
11 ק"מ  של מסלול קל ירוק ומהנה לסיום העונה  .
בברכת   שבוע טוב ומבורך בבשורות טובות  לחטופים ולנו .
---------------
מבט אישי הפעם יום חמישי, 13 ביוני 24, יצאנו לקטע האחרון של השנה. 28 חברים וחברות, כולל ראובן ונכדו אסף ועוד ארבעה מצטרפים מפתח תקוה  חובבי טיולים. יהל בני, הקפיץ אותי לתחנת הדלק בלטרון ויחד עם מספר חברים נוספים יצאנו לדרך. בצומת אליקים אספנו את ראובן נכדו והמצטרפים.

מזג האוויר לא בישר טובות. חום רב אמור היה להיות, אבל ראובן הרגיע אותנו בכך שמרבית הדרך תהיה בצל ויתכן שנוכל לצנן את גופנו במי המעיינות שבדרך ובנחל שופט. מסתבר שהלכנו בקטע של שביל מגידו. הפעם יצאנו מג‘וערה מקום רב זכויות בהיסטוריה של ארץ ישראל חצינו מספר נחלים ביניהם נחל גחר, שפירוש שמו מנהרה וזאת בעקבות המוביל הארצי שנכנס במקום למנהרה ארוכה. התחלנו בנחל זעורה וסיימנו בנחל סנין.

אורך המסלול היה כ 10/11 ק"מ. אין ספק שהיה זה יום נחמד שהשאיר תיאבון לבקר באזור ב-6 אחרי המלחמה.   

ענת בן זקן לכל הטיילנים האלופים!

כל הכבוד על ההתמדה, הנחישות והאהבה לארץ בלב וברגליים בכל מזג אויר ובכל מצב לאורך כל העונה בהובלתו ובהדרכתו של ראובן המיוחד ובאירגון המדהים של אריה המוביל והסוחף האגדי!!
תענוג אמיתי לשמוע את ההתלהבות והמסירות לכל מסלול ומסלול והחשיבה על כל הפרטים! וכמובן תרומתה הרבה של רבקה.
אשריכם, אשרינו.
מאחלת שתמשיכו להתלהב ולהתהלך גם בשנה הבאה בבריאות איתנה ובמצב מדיני של שקט ורגיעה ואחרי החזרת כל החטופים והחטופות, והחיילים מדרום ומצפון ,
 אמן
ענת בן זקן

סרטון השביל

שלום לכולכם חיים בשגרת מלחמה , כאב ותקווה ,מייחלים לבשורות טובות .
 
המסלול : ממצפה אופיר לנחל מיצר

יום שלישי 7/5/24, חמש וחצי בבוקר אני עולה על האוטובוס בתחנת הדלק בלטרון. לאחר תקופה ארוכה שבה לא יצאתי לשביל, וכל פעם מסיבה אחרת הצלחתי להתפנות ולחדש ימי כקדם. 

יחד עמי היו 28 טיילים, חלקם מוכרים לי מהעבר וחלקם כאלה שהצטרפו במהלך השנה. היות ונותרו לנו שני מועדים בשביל עד הקיץ ובשל החום הרב הוחלט לעשות שני קטעים ברמת הגולן. לפיכך אנו שמים את פעמינו למצפה אופיר תחנה ראשונה במסלולנו היום. בדרך אנחנו עוקפים את טבריה מעליה בכביש הפוריות ובצומת אלומות יורדים לעמק כשמתחתנו פרוש אחד הנופים המדהימים של ארצנו, עמק הירדן במלוא תפארתו. 

את ארוחת הבוקר אנו עושים בצמח. הצומת הדחוס והמאובק הפך במשך השנים למקום רב פיתויים בעיקר בתחום המזון. חלקנו פושטים כרגיל על ארומה והשאר מצוידים בקופסאות מזון מוצאים פינה שקטה ואוכלים את ארוחת הבוקר. משם אנו מטפסים אל מצפה אופיר. מצפה שהוקם לזכרו של אופיר שנפטר בגיל 16 והוקם לזכרו ע"י אביו תושב הגולן.

ממצפה אופיר הלכנו על קצה המצוק כשמימיננו מספר בונקרים ששימשו את הסורים, ואיימו עליינו עד שנת 1967. מזרחית לנו כרמי זיתים וממעל צימרים של אנשי גבעת יואב. אנו עוברים ליד הלולים של נאות הגולן, יורדים וחוצים את נחל עין גב ונחל פיק, שלאכזבתנו זורם בהם זרזיף קטן של מים שבקפיצה קלה מעליו ניתן לעוברו. בהמשך אנו עולים ב"עליה של היום" כדברי ראובן לאמפי הגולן. במקום אנו סועדים את ארוחת הבוקר וזוכים להסבר של יוסי בר ניב על המקום שהיה מחצבה זנוחה ושימש כבור אשפה והפך למקום משוקם. משם פסענו בשביל בטון לעין פיק. במקום בריכה קטנה שניזונה ממי מעין פיק. 

סה"כ יום נחמד 11 ק"מ שרובו עם נוף מדהים לכנרת. לאחר שטבלנו את רגלינו בעין פיק נסענו עם אבי נהגנו הביתה.

סרטון מקטע 60

חברות וחברים  יקרים,
 בוקר טוב,

 יצאנו ביום שלישי, 16-4-24,
   מקטע   - מתל לכיש לתל קשת

דרך שדות מוריקים בפרחים בשלל צבעים וכרמים מלבלבים.
נחצה מתחת לכביש 6 ומסילת הברזל וכביש 40 לאורך נחל אדוריים  
אל מרגלות  תל רשת. 13 ק"מ מסלול קל.

סופ"ש רגוע ומחזק 
שבת שלום.
רבקה ענת ראובן ואריה .

20.2.24–באר מילחן– מלון שחרות: נסיעת בוקר אל מפגש עם הג‘יפים שיכניסו אותנו לבאר מילחן פעם ראשונה. במהלך ההליכה נחצה כמה שלוחות וגם ערוצי נחלים. נוף נפלא של הערבה ואדום בולבוסים ועוד, נסיים ליד המלון החדש בשחרות.
17 ק"מ מסלול בינוני+ וחזרה הביתה.

  
סרטון מקטעים 58-59

•19/02/2024  יום שני

19.2.24 - נוה זוהר - מלונות ים המלח:  

סיימנו   מסלול  היום    הראשון .

מנוה זוהר טיפסנו במתינות בנחל זוהר המצטמצם לקניון קצר גבוה  וחרוץ מאד בין אבני דולומית חדות וחלוקי אבן נחל  בגווני צבע משתנים עד מיצד זוהר הרומי .

חזרנו מעט ופנינו במעלה נחל יזרח   עד קו פרשת המים משם ירדנו  בערוץ  נחל רום בין בולדרים  גדולים  בינונים וקטנים תלול ופתלתל פלסנו דרכנו ומתחנו רגלנו עד לכביש הנכנס למלונות ים המלח .  
.
בתצפית לברכות השיקוע  קינחנו בחילוץ עצמות ושחרור שרירים .
 כ10 ק״מ ב - 5 שעות .מזג אויר סתווי קריר  מושלם להליכה .
ישר כח  וכבוד  לצועדים לעזרה ההדדית ולצעידה יחד .

אריה איבליר

הבוקר יצאנו באיחור הגענו לתחילת מסלול התחלנו מול הר יואש קטע שביל חדש בשביל ישראל נכנסנו לנחל פרצים ... סיפור המעשה מפיו של ראובן 

סרטון מקטעים 56-57

מקטע 56 נחל פרצים עד מערת הקמח ובמישור עמיעז לכביש 90 2/1/2024

יצאנו  32 צועדים מתוגברים בילדהם הבוגרים   ,
אומנם התחיל גשום  ואנחנו מחליפים  מסלול  צעידה לכיוון  ים המלח  .
 “אותנו לא ירתיע לא שרב ולא סופה … “כי אין כמו ותיקי מטה יהודה  .

סיימנו  מחייכים ומרוצים 15 ק״מ מנוה זוהר- מרכז כפרי תיירותי דרך שפך זוהר לאורך ים המלח ואגם מי השיטפונות .
חצינו את נחל זוהר ונחל חימר  בואכה נחל פרצים במגמת  עליה.
. 

סרטון מקטע 55

שבוע טוב  ומבורך לצועדים,

   ביום שלישי הקרוב  ה  - 19/12/23    היידד !
מקטע  - תל גודד   עד תל לכיש  -מסלול קל.

יציאה שימו לב
  בשעה  6.00   מהמרכז בנחם.

צפוי  מזג האוויר נוח, מעונן חלקית  .

יש  להצטייד במים,  ארוחות בוקר וצהרים ארוזות,  בנוחות להליכה.
 זכרו !

ההליכה  בשביל ישראל נחשבת לספורט עממי והאחריות בלעדית על הצועד.
 נתראה  בשמחה לצעוד יחד  לחיזוק השגרה בימי לחימה כבדים אלו.

סימנו יום מקסים מסלול  קל 
נופים ירוקים ללא סוף
חברותא   משובחת
 היה כייף .
אריה

סרטון מקטע 53

ממשיכים לצעוד בשביל
מקטע אחרון לשנת תשפ"ג,
ביום שלישי ה - 2.5.2023

מקטע  מתל גודד לתל עזקה –  נתחיל ‘חימום‘ בעלייה לתל גודד, נלך לאורך פארק בריטניה והגבעות היפות. נעבור בתל משואה  ליד שריגים ואתרים נוספים, עד אשר נסיים בתל עזקה, אחרי   14ק"מ , מסלול בינוני קשה.

יום שלישי 2/5/2023 אנו יוצאים למקטע 53 שלנו בשביל ישראל. אנחנו, קבוצת השביל של המועצה האזורית "מטה יהודה". מנחשון יוצאים הפעם שלושה, הדס, כדורי ואנוכי מוטקה שנעדרתי לצערי, מסיבות בריאותיות כמעט כל העונה. הפעם המסלול הוא מתל גודד לתל עזקה. הכיוון הכללי הוא מדרום לצפון. 29 חברים וחברות הגיעו למגרש החניה בתל עזקה ברכביהם הפרטיים. שם עלינו על אוטובוס ונסענו דרומה לתל גודד.

בראשית העלייה, למרגלות התל, תהינו על מהות שמו של התל - גודד, האם משורש גדיד- קטיף תמרים, או התל החדש שזה פרוש השם הערבי – תל ג‘דידה,  טיפסנו במעלה הלא קל אבל הנוף שנפרש לעינינו במרומיו היה פיצוי הולם. התל עצמו מכיל מערות ומחילות מסתור ששימשו את  היהודים בעיקר בתקופת מרד בר כוכבא. המשכנו ברמת אבישור ועצרנו לארוחת הבוקר בחורבת צורה.  המשכנו לצפה משואה ומשם לתל עזקה.

צעדנו  על שרשרת גבעות שהן חלק מפארק בריטניה. החלק הראשון של המסלול היה חשוף לשמש וקרירות הבוקר חיפתה עליו. היות והיה זה הקטע האחרון לעונה זאת בצענו בסופו פריסה שבה שמענו על התוכניות לשנים הבאות. נפרדנו ממירי שיצאה לגמלאות והודינו לה על פועלה הרב בעזרתה של רבקה. מירי מצידה נשאה נאום ובו הודתה לראובן, לרבקה וכמובן לאריה בעלה.

לסיום הגיעה מחליפתה של מירי – ענת בן זקן שעשתה הכרות עם הצועדים וסיפרה קצת על עצמה.

אין ספק שהיה זה יום מהנה שנתן טעם של עוד. נפגש בנובמבר להמשך המסע.

סרטון מקטע 52

ממשיכים לצעוד בשביל
ביום רביעי ה - 19.4.2023

מי מצטרף?

מקטע פולג-הרצליה – קרוב לשפך נחל פולג  ובמעלה הנחל, מתחת לכביש 2,  נחצה את שמורת יקום המרשימה, נחצה את
כביש 2 הפעם מעליו ונגיע אל פארק השרון, נלך לאורכו מצפון לדרום, נצפה אל הים, חולות, כורכר ,געש, שפיים, ארסוף, סביב
הגן הלאומי אפולוניה, נרד אל החוף ונגיע למרינה בהרצליה.
17ק"מ בדרגת קושי בינונית

מי מצטרף?

מירי איבלר

מנהלת מרכז יום לאזרח הוותיק במטה יהודה ומנכ"לית עמותת ותיקי מטה יהודה.

תושבת המועצה, חברת קיבוץ צרעה, אמא לארבעה ילדים וסבתא ל-12 נכדים.

אחרי ניהול של 14 שנים במרכז האומניות של המועצה "יד חריף", מירי הגיעה לתפקיד ניהולי במרכז היום לאזרח הוותיק, תפקיד אותו מילאה במשך 12 שנים ובסוף החודש הקרוב מסיימת את תפקידה.

מירי מספרת לנו בהתרגשות, "כשהגעתי לפני 12 שנה לנהל את המרכז ופתחתי את דלת הכניסה מצאתי מקום נעים, יפה ומזמין עם אזרחים וותיקים חמים ומיוחדים מכל יישובי המועצה". במהלך עבודתה מירי שמה לה למטרה להפוך את מרכז היום למקום אטרקטיבי שאנשים ירצו להגיע אליו וכך היה. "קלטנו המון ותיקים חדשים, ואפילו היו לנו רשימות המתנה".

מירי מספרת שהצוות השקיע יחד איתה המון בהעשרת התכנים והתוכניות במרכז, כולל טיולים, הרצאות, חופשות, סדנאות ופעילויות רבות. "וותיק שהגיע למרכז זכה למרכז תשומת הלב, שזה מגיע להם לדור הוותיקים להרגיש שרואים אותם ושהם אינם פלך מצומצם וזניח במועצה שלנו".

עם השנים המרכז הפך לשם דבר במועצה ושמו הלך לפניו. נבנתה קבוצה של וותיקים שעושים יחד את שביל ישראל ומאז הם מטיילים כבר 7 שנים יחד. יצאנו לתערוכות, סיורים והצגות ועוד.

מירי מוסיפה: " חובתי הייתה ליצור קהילה תומכת, ואנו רוצים שהיא תגדל יותר ויותר, רציתי שיותר אנשים מהקהילה שלנו יהיו מעורבים, יכירו בוותיקים, שהמועצה תשקיע בהם לא פחות. והכי חשוב שבני המשפחות, הילדים ידעו שיש להורים שלהם תוכנית עם פעילויות וסדנאות."

למכרז כיום מגעים בממוצע כ- 130 איש, מגיל 62 ועד 120. המרכז פועל בכל יום, יש בו חוגים, ארוחות, ישנה הסעה שאוספת מהיישובים ומחזירה, סדנאות שירה וריקוד, פרשת שבוע ועוד. המסגרת מאוד "מפנקת" כך מתארת זאת מירי. עם השנים נכנסו למרכז גם בתי הספר של המועצה, התלמידים באים בחגים ומועדים לפעילויות משותפות ולשמח את הוותיקים. יש קבוצת מתנדבים, תלמידי ישיבת אמי"ת נחשון מגיעים בכל יום ראשון להתנדב.

המרכז גם מפרסם ומזמין את הציבור הרחב להשתתף בהרצאות שפתוחות לכלל התושבים וניתן למצוא אותם באתר המועצה. למרכז מגיעים תושבים מכל היישובים במועצה כולל מהחברה הערבית.

מירי אומרת, "היה לי חשוב לתת לוותיקים תחושת גאווה ושייכות למועצה". "באנו לעשות טוב ולהעניק להם זמן פנאי איכותי ולהפיג את בדידותם של הוותיקים".

"זכות גדולה ניתני לי לעבוד עם וותיקי המועצה". "אני מקווה שהעבודה הצמודה עם אגף הרווחה במועצה ותוכנית הגשש"ים ימשיכו איתנו עוד שנים רבות".

במכתב לעובדי ועובדות המועצה כתבה מירי, "אני נפרדת מתפקידי כמנהלת מרכז היום של מטה יהודה ומניהול עמותת ותיקי מטה יהודה, לאחר 12 שנים משמעותיות, פוריות, מלאות בעשיה  ומהנות מאד. חשתי שזכיתי  להכיר, להתקרב, לאהוב  ולתרום לאנשים יקרים ומיוחדים מאד, קסם של פסיפס אנושי רב תרבותי. ולכם שותפיי לדרך,  תודה על עשייה משותפת לטובת ותיקי המועצה, שראויים לכך..

בסוף החודש מירי תסיים את תפקידה במרכז, וענת בן זקן תחליף אותה.

מירי מאחלת לענת הצלחה בתפקיד החדש וסומכת עליה שתעשה עבודה מצוינת לרווחתם של הוותיקים ובני משפחותיהם, "אני מעבירה לך מקום טוב עם אנרגיות טובות ועם אנשים מיוחדים מאוד".

ענת בן זקן,

אמא לחמישה וסבתא לשבעה נכדים

מגיעה אלינו עם תואר ראשון בעבודה סוציאלית וניסיון של מעל 30 שנה בעבודה עם מבוגרים וותיקים. במהלך חייה עבדה ענת בעיריית ירושלים, ביד שרה ובפיתוח תוכניות מיוחדות לבני הגיל השלישי ובני משפחותיהם. ענת מספרת לנו שהיא מאמינה מאוד בעולם המתנדבים וההתנדבות. "בהתנדבות אתה מקבל הרבה יותר ממה שאתה נותן" ואת זה אני רוצה להביא לפה, לבית החם הזה בעזרת קהילת מטה יהודה. בנוסף מאוד רוצה לגייס את העסקים המקומיים במועצה לשיתופי פעולה עם המרכז. אני מודה למועצה, לוותיקים ולמירי, ואני מבטיחה לשמור על הרמה הגבוהה ועל הוותיקים.

אני מזמינה את הוותיקים לבוא עם הבנות והבנים שלהם להתרשם מהמקום הקסום הזה, בואו תראו כמה חשוב וכמה מהנה יהיה להוציא את ההורים מהבית לפעילויות שיש לנו להציע כאן. "אני גאה ושמחה להצטרף למשפחת מטה יהודה".

רוצים לשמוע עוד? רוצים להתנדב במרכז?  מוזמנים לפנות לענת

052-3860174.

סרטון מקטע 51

שבוע  טוב

ממשיכים לצעוד בשביל
ביום ראשון הקרוב,
5.3.

מקטע הארבל
יציאה בשעה  5.00 מהמרכז בנחם,
מצומת נחשון 5.15
מבקוע בשעה  5.20
מלטרון 5.30

יש להצטייד  במים, ארוחות בוקר וצהריים ארוזות,  היערכו נכון להליכה.
זכרו !
ההליכה בשביל נחשבת לספורט עממי והאחריות בלעדית על הצועדים.

עלות השתתפות 200ש"ח.

היי לכל המטיילים, מחר נפגשים  ליום טיול נוסף וכייפי..המעלות יהיו קרוב לשלושים מעלות בצהריים. את העליה הכייפית לארבל נתחיל ונסיים בשעת בוקר,הרבה לפני שיהיה קצת חם! בהמשך המסלול אינו קשה ונהנה ביחד...להתראות מחר עם כובע,מקל,תרמיל ומים..

ראובן

סרטון מקטע 50

ממשיכים לצעוד בשביל
ביום שני הקרוב,
13.2.

ממרגלות המצדה  עד לנחל מור

נצעד במדבר יהודה  ממרגלות המצדה 

 עד  לנחל  מור 11-12ק‘‘מ, מסלול בינוני

יציאה בשעה  5.15 מהמרכז בנחם,
מלטרון בשעה  5.30
מבקוע  5.35
טל שחר 5.40
דבירה 6.10

יש להצטייד  במים, ארוחות בוקר וצהריים ארוזות,  היערכו נכון להליכה.
זכרו !
ההליכה בשביל נחשבת לספורט עממי והאחריות בלעדית על הצועדים.

סרטון מקטע 49

יום שלישי 10.1.2023

ממשיכים לצעוד בשביל ישראל

מי מצטרף ?

במקטע

מצומת שפיה נטפס על הר חורשן הפורח בתקופה זו, נמשיך ונראה את

המחצבות הרומיות ומשתלת גפנים. נחצה את בקעת עדה ונגיע לרמת הנדיב, דרך עין צור-

מעיין נקבה יפיפה ועוד...נגיע אל הווילה הביזנטית המעניינת ובעלת הנוף המקסים. משם

נרד דרך חוטם הכרמל, נחצה את נחל תנינים (יחפים) ונסיים ליד אמת המים  בבית

חנניה.

14  ק‘‘מ של מסלול קל-בינוני.

יציאה בשעה  5.00 מהמרכז בנחם

מלטרון בשעה  5.20

(מצומת נחשון  5.10

מבקוע  5.15)

יש להצטייד  במים, ארוחות בוקר וצהריים ארוזות,  היערכו נכון להליכה.

זכרו, 

ההליכה בשביל נחשבת לספורט עממי והאחריות בלעדית על הצועדים.

ראובן

סרטון מקטע 48

יום שני, 12 בדצמבר, מצפון ערד לכפר נוקדים

ראובן 

נתחיל ללכת מהקצה הצפוני של ערד, ישירות אל המדבר. 

מהר מאד נרד אל נחל בורות המים ואחרי היציאה ממנו. נחזה, גם במאגורה גדולה ויפה. 

נמשיך במגמה מזרחית, כאשר נופי העיר ערד מלווים אותנו מדרום, 

נחצה הכביש המוביל למצדה ואחרי תצפית יפה נרד לקניון העליון של נחל רחף-חמוד מאד. 

לקראת הסיום נצא מהערוץ ונגיע אל כפר הנוקדים אחרי 14ק‘ של מסלול בינוני.

אריה

  מדבר בצל גשם ערד סביבה מדבר

אל בורות המים אל... ….

התחלנו בקצה ערד ירדנו לואדי בורות לאחר כמחצית השעה התחברנו לואדי דומיה

סרטון הקטע

דברי ראובן בטרם היציאה

ממשיכים לצעוד בשביל ישראל
                                                                                                            
  הר כרבולת 
 נתחיל הטיפוס מהכניסה למפעל אורון. אחרי שעה של טיפוס חוויתי ננוח בערוץ נחל כדי להמשיך בטיפוס מאד מעניין ותלול ממרומי הכרבולת המפורסמת.
מצפה לנו נוף מהמם של המכתש הגדול, שביל עולה ויורד עד ערוץ "החשמל",
שם נשחרר את הכרבולת, נצא למישור צין ונשוב אל אורון,
 12 ק"מ של מסלול קשה.

ראובן

דברי אריה איבלר עם סיום הקטע

היי יקרים,

 סימנו בשלום ובריאים מסע  קשה  טיפוס שפועי חזק ומצוקי על סלעי גיר קשים וחדים  במצוקי המכתש הגדול  (מכתש ירוחם )   ירדנו מהפסגה  החמישית בירידה תלולה  לואדי להירה  ומשם בדרך החשמל לאורך מסילת הברזל עד על אורון  ,

מקטע הכרבולת   אימת השבילסטים.  כ12 ק ״מ    .

עייפים אך מסופקים  ומרוצים
 כל הכבוד לחבורה  הצועדת התומכת מעודדת  איש ברעהו
עשינו זאת.  

תודה לראובן המוביל, לחובש המתנדב  חגי צור  שמוזמן תמיד להצטרף .

 אתם, אנחנו אלופים !

סרטון מקטע 46

לפני...

בוקר טוב לקבוצת מטה יהודה! שינויים.....בעקבות חשיבה נוספת הגענו להחלטה להצריח בין שני הטיולים הראשונים, כלומר ביום שלישי הקרוב  15/11/22 נצא לנחל חווה האתגרי - 
שלוש ירידות ועליה אחת משמעותיות. יש כניסה עם רכב ספארי לשטח וגם הוצאה. מסלול לא קל בכלל, אך לא קשה ואתגרי כמו הכרבולת.

להלן סיכום היום ע"י ראובן:

נכנסנו ישר לתוך הערוץ של נחל חווה. פנינו משם לאורך הערוץ, אבל הלכנו ונפרדנו ממנו הוא ירד מהר בסדרה של מפלים, ואנחנו נשארנו קצת למעלה, עד שהגענו לירידה השנייה של היום, הרבה יותר משמעותית, ואיתה ירדנו לתוך הערוץ. ראינו שם עדר יעלים מדהים, ממש יפה בדרך ראינו גם צבאים, היה ממש מעניין היום, בנחל חווה נכנסנו לכיוון הגבים, כמו שצפינו הם היו יבשים, אבל מאד יפה שם, עצי תאנה ועוד. משם המשכנו בנחל חווה, עד שהגענו ליובל שאין לו שם, מעליו היו סדקי חווה, עלינו שם דרך מערכות בולדרים ועליות עד שהגענו למפל, שסידרו לו סולם נחמד, הייתה ממש הפתעה מבחינתי, ומשם עוד עליה, ויצאנו דרך הסדק לרמה למעלה. משם בג‘עג‘וע עלינו ירדנו, עלינו ירדנו, עד שהגענו שוב לציר הנפט, מצד מחמל,  ששם משתרע המכתש עם תצפית יפהפייה, ושם הירידה האחרונה שלא הייתה קשה בכלל, לתוך המכתש, ועם הספארי יצאנו החוצה, דרך הציר החדש ציר הצבעים, לאורך כל המכרות, המשופצים ומשוקמים, שיקום המחצבות חד"ץ – חרסית דמוי צור, הגעה לאוטובוס ויציאה הביתה. נתראה בקטע הבא.

סרטון מקטע 45

למרות גלי הקורונה יצאנו העונה למספר רב של קטעים. אמנם, באוטובוס עם מסכות, אבל, בשטח חופשיים, נושמים את האוויר הצח בדרך כלל.  היינו בדרום והיינו בצפון. סה"כ תשעה קטעים, חלקם קלים וחלקם אתגריים. המשותף לכולם פריחה מדהימה של פרחים המרפדים את כל חלקי ארצנו. 

יום שלישי 26/4/2022, 28 בחורות ובחורים התיצבו לקטע האחרון של השביל השנה. מנחשון יצאנו הפעם שלושה. אניטה, עמירם ומוטקה. כבר בתחילת הנסיעה התבשרנו על שינוי בכיוון המסלול. במקום לצאת מיער חדרה לבית ינאי, המסלול התחיל בבית ינאי והסתיים ביער חדרה. ראובן חיכה לנו בבית ינאי, ולכן אריה, במהלך הנסיעה, פרט את המסלול המתוכנן. סה"כ היה זה יום עם מסלול קצר רק 12 ק"מ. ראובן פתר לנו את תעלומת שינוי הכיוון בציינו שאריה דרש שולחנות בנקודת הסיום וכאלה יש ביער חדרה. 

לאחר הסבר קצר על הספינות שהגיעו לחוף בית ינאי, יצאנו לדרך כשאנחנו הולכים צפונה על החול הרך של שפת הים. נחל חדרה גרם לנו לשנות כיוון מזרחה כשאנו עוברים על גשר לגדה הצפונית. משם המשכנו לחרבת סמארה שדייריה בתקופה מסוימת, ניהלו תוך כדי גבית כספים את התעבורה בנהר. פעם שניה עברנו את הנהר על גשר הצבים. אכלנו שם את ארוחת הבוקר תוך כדי שאנו צופים בצבים, שעושים לנו טובה ומגיחים מדי פעם לראות מי אלה שמפריעים את שלוותם. חזרנו דרך הגשר והמשכנו לאזור התעשייה של עמק חפר, שמשנה לשנה גדל ומכיל גם תעשייה וגם מקומות בילוי לטובת תושבי העמק. המשכנו דרך הדיונות צפונה ועברנו דרך בריכה מקסימה שלו ביאליק היה מצטרף לקבוצתנו היה בוודאי כותב עליה פואמה. החום גבר ואנו שעטנו בדרך הצמודה ליער האקליפטוסים לתחנת הרכבת של חדרה. במקום חיכה לנו נהגנו אחמד, כשהוא שומר לנו מספר שולחנות. לאחר ארוחה קלילה אריה וראובן סיכמו את היום והעונה. למרות שהיום היה קצר נראה לי שרובנו נהנינו. שילוב של חוף ים, נהר, דיונות ויער הוא כנראה שילוב מנצח בעיקר בשל הגיוון הנופי במהלך הקטע.

דפנה - בהזדמנות זו , רוב תודות לראובן על הליכה מאתגרת במסלולים מדהימים, למאסף  המארגן בשטח - אריה על כל הטרחה תמיד בחיוך ובצחוק ואחרונות חביבות תודה גדולה למירי ורבקה על העבודה הנאמנה שאתן עושות. יישר כח לכולם. קיץ נעים ובריא !!! 

אריה - בדיחה לפסח,

אַחֲרֵי חַג הַפֶּסַח נִכְנְסָה עַלְמָה צְעִירָה לַסִּפְרִיָּה הַצִּבּוּרִית וּפוֹנֶה אֶל הַסַּפְרָן:
."תֵּן לִי בְּבַקָּשָׁה מַשֶּׁהוּ מִשִּׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה שֶׁיַּסְפִּיק לִי לְשִׁבְעָה יְמֵי שֶׁבְּתָא"
מִתְרַשֵּׁם הַסַּפְרָן וְעוֹנָה לָהּ: 
."אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לְךָ מַשֶּׁהוּ מִשְּׁמוֹנָה יְמֵי מִלָּה שֶׁיַּסְפִּיק לְךָ לְתִשְׁעָה יַרְחֵי לְיָדָהּ"
בִּתְגוּבָה הִיא הֵטִיחָה בְּרֹאשׁוֹ עֲשָׂרָה דְּבָרִיא וְגָרְמָה לוֹ לִרְאוֹת אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא.
 
שמשון - יפה לך. השביל מרומם נפשך! 

אריה - שיתוף מהווי היום לטובת  למי שנבצר ממנו לצעוד את הפינלה  לעונה השישית,
נתראה בעונה הבעל"ט !

רמי ולילית -  מצטרפים לתודות שכתבה דפנה באהבה  !

רונית - גם אני מצטרפת לתודות. ניפגש בשנה הבאה !

שמעון - תודה לראובן ואריה, ותודה לחבורה כולה על האוירה הטובה !

מזל ושלמה - גם אנחנו מצטרפים לברכות ומאחלים לכולם הרבה בריאות ויכולת להמשיך בשנים הבאות !

ישע - אני מצטרף מכל הלב, לכל התודות למארגנים, למטיילים  ולהתראות בעונה הבאה !

בני נחמן - כמי שהצטרף למסע הנפלא הזה באמצע הדרך, אומר תודה למארגנים ולחברה החדשים שהכרתי, מלח הארץ נתראה בשנה הבאה מבטיח להיות יותר פעמים ! ותודה רבה  ענקית לניצה שחיברה אותי לקבוצה הנ"ל !

עידית - תודה לכולם על הארגון, השבילים, ההדרכה, הפריחה, העליות, הירידות , העוגיות והחברותא הנעימה!  חופשה נעימה , להתראות ! 

חיה כהן - תודה רבה לאריה וראובן, תודה לכל הקבוצה ולחני שבזכותה הצטרפתי לטיולים ! 

אסף סרי - תודה לראובן, לאריה מירי על כל ההשקעה בנו ! להתראות עוד חצי שנה !

ג‘ולי ינאי - תודה! תודה! תודה !  עוד לא קרה שחזרתי הבייתה וסיפרתי שהפעם היה "ככה ככה" - ההפך - כל מפגש היה כייף של טיול. תודה לראובן על הדרכה מקצועית , תודה למירי, רבקה ואריה שבזכותם "הכל תיקתק",  תודה לכל החברה שתמיד הגיעו ברוח טובה ותרמו לאווירה נעימה. להתראות בעונה הבאה  !

מיריי - תודה לכל החבורה שאפשרה לי לצעוד אתכם. להכיר נופים חדשים ולהשכיל מהידע שראובן, אריה ואתם נידבתם. מאחלת לכם לעבור את הקיץ החם בשלום ובבריאות טובה. שוב תודה ולהתראות בשנה הבאה !

יואב - תודה שקיבלתם אותי. היה מאתגר היום, לא המרחק , לא העליות , הטמפרטורות והדיונות. אבל עמדתי בזה .נתכונן טוב לשנה הבאה , אולי גם נוותר על כמה ק"ג לטובת הקלילות !

מיכל ואבי - מצטרפים לברכות. תודה מיוחדת למירי ורבקה המושכות מאחורי הקלעים, ובזכותן כל המסע הזה אפשרי במשך כל השנה. לא נשכח את הפתרון המהיר עת סגרו לנו את הדרך בטיול ובזכותן נמצא פתרון מהיר. תודה לראובן על ההדרכה המקצועית והידע שהוסיף לנו.  תודה גם לאריה שניהל את הארגון בשטח! מצפים לתחילת הטיולים לאחר החגים!

ציונה וקובי - מצטרפים לכל התודות והשבחים, לראובן על ההדרכה המעניינת והחיוך הקבוע לצידה, לאריה על הארגון המתמיד והרוח הטובה שאתה מביא לכל הטיולים, למירי ורבקה על העבודה  החשובה  מאחרי הקלעים לקיומם של הטיולים, תודה גדולה לכולכם. אנחנו שמחים להשתתף בטיולים היפים הללו, גם בזכות היותה של הקבוצה כל כך נחמדה . מקווים להתראות בעונה הבאה!

ניצה - שמחה על הצטרפותי למשפחת שביל ישראל מטה יהודה. קבוצה איכותית ונהדרת. תודה ענקית לראובן אריה מירי ורבקה, ניפגש שוב בקרוב. ועוד, תודות לכל הצלמים שלנו !

רות אשד - מצטרפת לתודות. אמנם מצטרפת רק לטיולים הקלים, אך נעים לחזור ולטייל בחברתכם. תודה לראובן אריה למירי ורבקה המסורות. קיץ קל!

אין ספק שאוסף התודות ממחיש את ההערכה הרבה של אנשי הקבוצה לצוות המארגן, המנהל ומדריך לפני היציאה לדרך ובמהלכה, וכמובן מביא לידי ביטוי את ההנאה הנגרמת לאנשים מהנוף, מהצמחייה ומהחברותא. תודות לכולם ! להתראות בעונה הבאה !

סרטון השביל

יום שלישי 5/4/22 נפגשים בשעה חמש ועשרים בלטרון. שמעון בהעדרו של אריה לקח על עצמו את הפיקוד שהוטל עליו ערב קודם ובהצלחה. מנחשון יוצאים הפעם חמישה. הדס וכדורי, אניטה ועמירם, ומוטקה. החזאים הבטיחו לנו יום חם מאד, דבר שהורגש בשעות הצהריים כשהגענו לשלבי הסיום של היום באזור עין הוד. 34 איש ואישה כולל ראובן מדריכנו , רובם צועדים וותיקים בקבוצה, מיעוט של מצטרפים חדשים ויצאנו לדרך. כרגיל בנסיעות לצפון עצרנו באלונית בכביש שש ובאלונית בכביש החוף אספנו את ראובן שהיה לו יום זה קל"ב, שכן הוא גר במעגן מיכאל. עפ"י התכנון מדובר היה היום של שש שבע שעות פלוס מינוס, כשהדרך היא במגמת ירידה. מדי פעם אני מתלבט בשאלה מה יותר גרוע? ירידה קשה או עליה קשה? ביום זה, הכף נטתה לאסכולה שגורסת שירידה קשה, קשה יותר. ואכן כך הייתה הירידה לנחל אורן כשבנקודה מסוימת היינו צריכים להשתחל בין שני סלעים כשהמעבר צר מאד. מסתבר שגם עבי הבשר הצליחו לעבור. מחניון אורן התחלנו את העלייה של היום בשלוחת אצבע כשקצת לפני סופה הגענו למערת אצבע. כאן התוודענו לסיפור המעשה האגדי שגרם למערה לקבל את שמה. המשכנו במעלה ולאחר זמן מה התחלנו לגלוש לכיוון עין הוד. במהלך הדרך צפינו מערבה לאזור עתלית ובריכות המלח. התחלנו לגלוש לכיוון עין הוד. החום הפך לממשי אבל המחשבה שבקרוב נגיע לציוויליזציה הפיחה כוח בעצמותינו, ולבסוף נחתנו בספסלי חנות קטנה בלב הישוב. לאחר שהרוונו את גופנו במשקאות קרים יצאנו לקטע האחרון. חצינו את הכפר צעדנו בשדה מלא פרחים ולבסוף הגענו לנקודת הסיום במקום הנקרא "חאן נועם".

אין ספק שיום זה עמד בסימן מרבדי הפרחים, שהשתלטו על כל פינה נטולת שיחים. הכרמל עטה מבחר פרחים שהפכו את הכרמל מ"ההר הירוק תמיד" להר צבעוני בעונת הפריחה. הייתה זאת חגיגה לחובבי הצמחים שלמדו את ההדיוטות את שמות הפרחים והשיחים. כשלא ידעו או היו בטוחים בהשערתם, נעזרו באפליקציות במכשירי הפלאפון. כמו תמיד יום שבסופו אתה אומר לעצמך "באזור זה אני חייב לחזור ולטייל" בעונה זאת בהקדם האפשרי.

יש לציין לזכותו של ראובן שבנוסף להסבריו המאלפים במהלך המסלול הוא מצליח להתאים את מסלול השביל עבורנו בהתאם לעונת השנה, כך שאנו זוכים לראות את ארצנו בנוסף לנופיה המדהימים במלוא פריחתה.     
חזור לתוכן

יום שלישי 1/3 יוצאים לקטע 36 של השביל. מנחשון יוצאים הפעם רק הדס וכדורי. אנוכי, מוטקה לא יכולתי לצאת וחבל, שכן מדובר היה בקטע יפהפה בתקופה בה הפריחה יפה ומקסימה. הדיווחים הם על יום מהנה ושלל התמונות ממחישות את המסלול שהוגדר במסר המקדים "מיער אטאטורק למעקף שפייה. פריחת עונה נהדרת ותצפית נוף יפה. 15ק‘‘מ בדרגת קושי בינוני."

יוסי בר ניב בנוסף לצילומים היפים שהעלה בקבוצת הווטסאפ "שביל ישראל מטה יהודה", סיכם את היום במספר משפטים.

"התחלנו בחניון אתאטורק. עלינו ליער עופר. תצפית על מישור החוף מחדרה עד חיפה כולל אסדת הגז בים. המשכנו בדרך נוחה בתוך היער עקפנו את מושב עופר (של יוצאי קוצין). בגלל הבוץ בהמשך הקטע ובזכות עצה של שתי בנות מהמושב שפגשנו בדרך - עקפנו קטע ממערב וכך הגענו לתצפית על מחצבת שפיה ג‘ שם אכלנו צהרים. משם שני הק"מ האחרונים הקפנו את מאיר שפיה ממערב כשאנו הולכים בין מאיר שפיה לכפר פורדיס, שפרוש שמו גן עדן."

חזור לתוכן

יום שלישי 08/02/2022 חמש בבוקר, לאט לאט, מתקבצים מתכנסי לטרון, במגרש החניה הצמוד למתחם אלונית לטרון. למודי ניסיון שהשעה היעודה  לאיסוף, חמש ועשרה, היא המלצה ובעצם האוטובוס מגיע בחמש וחצי, רבים מבצעים התאמה, ומגיעים בסמוך להגעת האוטובוס. מנחשון מגיעים בנוסף לי, מוטקה, גם הדס וכדורי שמביאים איתם את שותפם לטיולי האופניים אבי מרחובות. הפעם יוצאים דרומה, כשאוספים את אנשי בקוע וטל שחר בדרך. היעד הראשוני הוא מתחם דבירה לקפה ושירותים. להפתעתנו הרבה, אריה לא הגיע והתברר, שכמאומת נשאר בבית. מאחלים לו החלמה מהירה. את הפיקוד הניהולי לקח על עצמו שמשון מנטף, שלאחר שסיים את מלאכת איסוף הכספים, ציין בדברי הפתיחה שלו, את העובדה, שהארוחות הפעם תתבצענה בשטח. סה"כ יצאנו לדרך 36 איש ואישה והנהג טהר. ריבוי המשתתפים הפעם נבע מהעובדה שמספר לא קטן של הלכים והלכות הצטרפו אלינו.

מיד לאחר ששמשון סיים את דבריו, לקח ראובן את המיקרופון וכתמיד פירט את המסלול המתוכנן בהמשך היום. חצי שעה לאחר צאתנו ממתחם דבירה הגענו לבית היערן שנמצא ביער יתיר. ממקום זה  יצאנו בחודש נובמבר 2016 לכיוון ההפוך עד לישוב מיתר, במקטע מס‘ 3 של קבוצתנו.

כיוון ההליכה בתחילה היה מזרחה כ-7, 8 ק"מ ובהמשך הכיוון הכללי היה דרומה. התחלנו בגובה של 650 מטר וסיימנו בגובה של 600 מטר. המגמה הכללית הייתה מגמת ירידה אבל הדרך כללה עליות וירידות. הקור העז גרם לכך שאת הקטע ביער צעדנו בקצב מהיר, וההפסקות אפשרו לאנשי המאסף, ובראשם יוסי שלקח את הפיקוד על המאסף, בהעדרו של אריה, לחבור לשאר הקבוצה.

יער יתיר הוא הגדול ביערות המדינה ועשוי בעתיד להתחבר ליערות דביר ולהב. בשנותיו הראשונות נטעו בו אורנים אבל בשנים האחרונות החלו לנטוע בו מעצי ארץ ישראל: אלה, אלון, לבנה, חרוב ועוד. באזור הוקמו מספר ישובים חדשים כגון לבנה (שני), כמו כן יש באזור הרבה חורבות של ישובים  שמוזכרים בתנ"ך. יש לציין שראינו תוך כדי הליכה נטיעות רבות של כרמים השייכות להתיישבותיות באזור, דבר הגורר עמו הקמת יקבי בוטיק רבים.  הלכנו ביער בשעות הבוקר המוקדמות כשקרני השמש מבליחות מדי פעם בין ענפי העצים, נפעמנו ממרבדי הצמחייה שפרצו לאוויר העולם בעקבות הגשמים האחרונים שירדו במקום.  אין ספק חוויה גדולה לחובבי הטבע.  

 קצת אחרי היציאה מיער יתיר הגענו  להר עמשא שהוא שיא הגובה של מסלולנו,  860 מטר מעל פני הים. משם המשכנו לכיוון כפר ומחצבת דריג‘את, שם פנינו מזרחה והלכנו במישור, בבקעת ערד, שהייתה מוצפת בסיתווניות, שצצו בין נבטי החיטה, עד שהגענו לתל ערד. להערכת ראובן, המסלול אמור היה להיות של 16-17 קילומטר. בפועל אורך המסלול היה בין 17 ל-19 ק"מ.  בסמוך לתל ערד פגשנו את טהר נהגנו.

סה"כ יום שבמרבית הפרמטרים ענה על הציפיות. דרך יפה, מזג אוויר לפי הזמנה, תחילת פריחה, קבוצת אנשים חביבים ומדריך המוסיף בהסבריו להנאה מהיום. מחכים בקוצר רוח לקטע הבא.

 חזור לתוכן

יום שלישי 18/01/22 אחד הימים הקרים השנה. עטוף מכף רגל עד קצה הראש במספר שכבות בגדים הגעתי ללטרון. ממתין עם קפואים נוספים לאוטובוס שייקח אותנו לנקודת היציאה בכפר נוקדים. 34 איש היינו לאחר שבני עלה על האוטו באזור באר שבע.  לאחר ביקור שגרתי בארומה ערד ולאחר נסיעה קצרה, הגענו לכפר הנוקדים מקום תחילת המסלול ליום זה. בדרך קיבלנו הסבר מראובן על האזור ועל הצפוי לנו ביום זה. לדבריו כפר הנוקדים הינו נווה מדבר מלאכותי שהוקם לפני שלושים שנה. במקום יחידות אירוח מותאמות לכל כיס. אזור הישוב נקרא בקעת קנאים. למרות שמגמת הליכתנו דרומה התחלנו בהליכה צפונה. הקור שעדיין הורגש במלוא עוזו גרם לנו לנוע בקצב די מהיר ותוך זמן קצר הגענו לחניון הלילה "חניון נחל צאלים" לטובת המטיילים באזור. מכאן השתנה מסלול הליכתנו וצעדנו מזרחה. מסלול ההליכה היה מעל הגדה הדרומית של נחל צאלים, כשהפרש הגובה בין מיקומנו לגדת הנחל מאות מטרים. לאחר תצפית מדהימה על נחל צאלים והסבר מאלף של ראובן, ירדנו את הקטע שהוגדר כקשה של היום, ירידה תלולה המחייבת ריכוז בכל הנחת כף רגל על האבנים והסלעים. בתחתית הירידה בערוץ נחל ענבה התמקמנו למנוחה וארוחת צהרים. התפרקדנו בשמש ושאבנו את החום הנעים לקראת הימים הקרים הצפויים בימים הבאים. משם לאחר טיפוס קל בגדת הנחל פסענו דרומה לעבר יעד סיום המסלול למרגלות המצדה. נהגנו החביב חיכה לנו בטעות בצד המזרחי של המצדה ולאחר הסבר סובב את רכבו והגיע למקום בו היינו אמורים להגיע. יום בינוני 15 ק"מ.

יש לציין שעל פי התוכנית המקורית  היינו אמורים לעשות את הקטע שבין מגדל למצפה. אבל יומיים לפני היציאה קיבלנו הודעה בקבוצת הווטסאפ בנוסח זה: "עקב הגשמים המבורכים, רטיבות הקרקע והבוץ בצפון ובמרכז, אנו משנים מסלול למדבר יהודה, נצעד 15 ק"מ מסלול קל בינוני." למיטב זכרוני זאת כבר פעם שניה שאנו אמורים לצאת למסלול של מגדל-מצפה ותנאי מזג האוויר גורמים לשינוי במסלול. נקווה שעד סוף המסלול נצליח לעשות את הקטע הזה.

לסיכום, היה זה יום אידיאלי לטיול במדבר, שמש חמימה נוף בהיר וצלול, תצפיות מרהיבות על נחל צאלים וים המלח. הסברים מאלפים של ראובן עם תוספות של חברים מתוך הקבוצה. אכן יום כזה עושה תאבון לבקר באזור, שלמרות שנקרא מדבר, הוא שוקק חיים של בעלי חיים רבים ששורדים את החיים באזור יבש זה בהצלחה רבה. 
חזור לתוכן

הבוקר האיר על הקיבוץ יהל בדרום הארץ. 34 צועדי שביל ישראל מהמועצה האזורית "מטה יהודה" השכימו קום. השעה שש בבוקר ואנו על האוטובוס עם נהגנו ג‘סי. יצאנו לדרך כשבתיקינו שקיות האוכל, שניתנו לנו ערב קודם עבור ארוחות הבוקר והצהרים. התוכנית הייתה להיפגש כעבור חצי שעה עם משאית הספארי בכביש 40. אבל, בהגיענו לכביש 40 הסתבר שהכביש חסום, בשל פעילות ביטחונית, שתערך עד השעה שתיים בצהריים. נהג הספארי שכבר חיכה לנו בשטח חזר אלינו והציע לשנות את התוכנית. להתחיל בנחל ברק ולסיים בנחל ורדית. אריה הסביר שהדבר מחייב שתי הקפצות ולפיכך תהיה לזה עלות נוספת. כמובן שמול האלטרנטיבה לחזור הביתה או למצוא קטע חליפי, ההצעה התקבלה.

נסענו צפונה ונכנסנו לשטח לפתחו של נחל ברק עם הספארי. אכלנו בזריזות את ארוחת הבוקר ויצאנו רגלית לתוך קניון ברק שהכיל מספר מפלים, סולמות ויתדות ברזל חצובים בסלע. למזלנו הגבים היו ללא מים ולא נאלצנו ללכת במים או בשביל העוקף. עם סיום העלייה בקניון יצאנו לרמת ברק, ששה קילומטר בדרך חשופה כשהרוח והאבק מכים בנו ללא רחם. לבסוף ירדנו לקניון ורדית, קצת יותר ארוך מהברק והפעם במגמת ירידה. קטע מאתגר כשבמספר מקומות היה רצוי לשפר את אמצעי האחיזה. בסיום הקניון עם תחושת גאווה, שעמדנו במשימה המאתגרת וגם העובדה שזה כבר מאחורינו, ישבנו וכילינו את שאריות המזון שהיה בתרמילנו. מכאן הלכנו מרחק של קילומטר תוך כדי שאנו מקבלים הסברים על הצומח שבדרך. הגענו למכונית הספארי שהוציאה אותנו לכביש 90 שם חיכה לנו האוטובוס.

אין ספק יום מאתגר כדברי ראובן ואולי אחד הקטעים שהם בין היפים ביותר בשביל ישראל.

חזור לתוכן

יום שלישי 7/12/2021     סרטון מקטע 39

שש וחצי בבוקר, התכנסנו במתחם לטרון, צועדי השביל, בני שישים פלוס של המועצה האזורית "מטה יהודה". לחלק גדול מחמישים יישובי המועצה יש נציגים בקבוצה. מקיבוץ נחשון הגיעו מוטקה, הדס וכדורי שהביאו איתם את אבי, שותפם לרכיבה על אופניים בסופי שבוע. זאת הפעם השנייה בה יצאנו ליומיים של צעידה, דבר שחייב להביא בתרמיל הנוסף ביגוד להחלפה. הפעם הקודמת בה צעדנו יומיים הייתה באזור תמנע, ואז בילינו את הערב בקיבוץ קטורה. בחודש פברואר אנו אמורים לצאת לשלושה ימים בדרום, כולל לילה אחד של שינה בשטח..

יצאנו דרומה, אספנו ידיד של ניצה בעומר והמשכנו להפסקה קצרה בדימונה. ירדנו בכביש הערבה ונכנסנו לישוב ספיר. ישוב שהוקם תחילה עבור עובדי המועצה, בהמשך הוקם בו בית ספר, משרדי המועצה, ולאט לאט הוא הפך לישוב קהילתי של מעל 200 משפחות. ליד הישוב הוקם פרק הנקרא פארק ספיר, הכולל אגם שהוקם לצורך ניקוז מי התהום שהיו בקרקע במקום בו הוקם הישוב.

ראובן הגדיר את  הקטע כקטע באורך של 12 ק"מ. הליכה במישור, לדבריו קטע של השביל קרוי ציר המעיינות, שפעם שפעו והיום פחות. דרך זאת היא דרך עתיקה ששמשה את הסוחרים כבר לפני 2000 שנה כשהובילו סחורות מתימן לאירופה. בשל מהות הסחורה הדרך קרויה דרך הבשמים. הדרך היא דרך מדברית עם צמחיה מדברית בעיקר שיטה ואחרים. בקצה הישוב ספיר יצאנו משער אל דרך המובילה לשביל. התחלנו  ללכת ולאחר מספר ק"מ עברנו ליד הלולים  של מושב צופר. בדברי ההסבר הפנה ראובן את מבטנו לעבר מבנים שהגדירם כמלון סודי הנקרא "נווה מדבר" ומשמש לפעילות רוחנית של קבוצות העורכות כנסים, אירועים, סדנאות יוגה ועוד.

המשכנו בדרך והגענו למצד מואה, שילוב של חאן ומצודה מהתקופה הנבטית. החאן שנמצא ליד המצודה היה מקום משכן המקנה. המצודה השמורה היטב  כוללת חדרים, ובית בד. במקום נמצאו 900 גרעינים של תמר, 100 חרצני זיתים, ועוד, שמורים היטב בכדים. המצודה עצמה נמצאת על דרך הבשמים. "חורבת מואה" הוכרזה בשנת 2005 ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. במהלך ההפסקה סיימנו את ארוחת הבוקר/צהריים ולאחר מכן הלכנו דרך נחל עומר לכביש 90, שם חיכה לנו האוטובוס עם ג‘סי נהגנו, ובעזרתו הגענו לקיבוץ יהל. נציגת האורחן המקומי חיכתה לנו במגרש החניה והעבירה לנו צבר מעטפות, שבכל אחת מהן היה מפתח לחדר. אני קיבלתי את חדר מספר 11 יחד עם גיל מקיבוץ צרעה, שהוא בן זוגה של ענת שלגי מנחשון. לאחר תדריך על מיקום חדר האוכל והכלבו צעדנו לחדרים כדי להתרחץ ולפוש לקראת ארוחת הערב בשעה שבע. ניצלנו את הזמן למנוחה והשתדלנו לא להירדם כדי לא להחמיץ את ארוחת הערב. לאחר הארוחה התכנסנו לערב שכלל כיבוד ושירה שהדהדה בכל רחבי הערבה.

סה"כ יום קליל מבחינה פיזית אבל מעניין מאד. התדמית המדברית נסדקת, שכן בנוסף לנוף סביבנו אנו מגלים שגם במדבר יש חיים, הולכי על ארבע, ציפורים ובעיקר כמות אדירה של צמחים שחלקם מאפשרים למתמצאים לשרוד במדבר בתנאים קשים. רצוי לצאת לשטח כשבקבוצה יש מומחים לגיאולוגיה וצמחיה, ולנו יש כאלה והם מעשירים את החוויה. זאת הזדמנות להודות להם שבנוסף לראובן מדריכנו, ולד"ר גוגל הם מרחיבים את ידיעתנו והנאתנו מהצעידה.
חזור לתוכן

סרטון מקטע 38

 יום ג‘ 2/11/21 יוצאים למקטע 38 מיגור לחרבת רקית. 29 צועדות וצועדים כולל ראובן. מנחשון יוצאים הפעם הדס, כדורי ומוטקה. הקטע הוגדר ע"י ראובן כבינוני פלוס, אבל הוא הדגיש שעברנו קטעים קשים יותר. המסלול כלל שתי עליות ושתי ירידות.

העלייה הראשונה מיגור לעוספיה. לאחר שעקפנו את גן האירועים "החורשה" עברנו דרך פשפש והתחלנו לטפס על הכרמל. בקטע הראשון הייתה תלילות לא קלה, ולאחר מכן העלייה התמתנה, אבל היא הייתה ארוכה. "שביל המעפילים" כך נקרא השביל, על שם המעפילים שהוברחו באישון הלילה מחוף הים לקיבוץ יגור. קשה קצת לדמיין כיצד הם עשו את הדרך לאחר הפלגה בים, כשבידיהם צרור מטלטליהם. כאשר האלטרנטיבה היא מחנה מעצר או גירוש, כנראה האנשים מגלים כוחות נסתרים, שמאפשרים להם לעמוד במשימה. למזלנו מזג האוויר שיחק לידינו, העננים מנעו מהחום להעיק והזיעה נודפה ע"י משבי הרוח מדי פעם. בהפסקה הראשונה לאחר שסגרנו רווחים וסידרנו את הנשימה, שמענו מראובן הסבר על היות מרבית החורש שבו הלכנו הינו חורש טבעי. למדנו שמרבית הקרקע באזור היא גיר קשה. יצאנו לדרך ביגור כשהגובה מעל פני הים היה של חמישים מטר, ועלינו לעוספיה הנמצאת בגובה של כ-חמש מאות וחמישים מטר, כלומר טיפוס של 500 מטר. המשכנו להעפיל ועצרנו מול הנוף המרהיב של עמק זבולון והגליל התחתון, חבל רק שהראות לא הייתה מספיק צלולה. לדברי ראובן טיפסנו כבר שלוש מאות וחמישים מטר מתוך החמש מאות. שמענו על הכפרים הדרוזים, עוספיה ודלית אל כרמל הנמצאים בראש הכרמל וקיבלנו הסבר על הנוף והיישובים הפרושים מולנו בעמק זבולון ובהרי הגליל התחתון. המשכנו במעלה ולאחר מנוחה קצרה בדרך הנוף והמשך העלייה הגענו למצפה אייזן. כאן זכינו לשמוע כמיטב המסורת הסבר גיאולוגי ע"י יוסי, על רעידות אדמה ושברים. הסתבר לנו שלפני כעשרה ימים הייתה רעידה במרחק של שש מאות ק"מ מחיפה שהורגשה בכל הארץ. למדנו שלשבר הסורי אפריקאי יש הסתעפויות ואחת מהן היא עמק יזרעאל והיא נקראת שבר יגור. בדברי הסיכום ציטט יוסי אימרה ידועה האומרת שרעידה אכן צפויה רק אין אנו יודעים מתי. בהמשך סיפר ראובן על הקמת המצפה, מצפה אייזן,  שמנציח קבוצת חיילים שנהרגה בזמן שירותה במוצב בתעלה במהלך מלחמת ההתשה. עוד קצת עליה ואנו מגיעים לעוספיה אחד משני כפרי הדרוזים על הכרמל.

נחל חיק, העליה להר שוקף והירידה לחרבת רקית: יורדים בדרך עפר הצמודה לנחל ובהמשך יורדים לאפיק הנחל, כשאנו נעזרים במעקה ברזל. קטע יפה באופן מיוחד שיוצא בסופו לעמק אלון, שהוא היה במקור לוע של הר געש. משם טיפסנו על הר שוקף בעליה לא קלה, כשבפסגתו זכינו לראות את הנוף מצידו השני של הכרמל, אם כי הראות לא הייתה במיטבה. המשכנו במורד לעבר חירבת רקית כשבדרך עצרנו ליד מערת קבורה.

סה"כ יום לא קל פיזית, אבל מהנה, וזאת בזכות ההליכה בנוף יפהפה, מזג אוויר טוב, אווירה נעימה והסברים מאלפים של ראובן ויוסי. למרות הקשיים נראה לי שמסלול זה נכנס לפנקס לטובת טיול נוסף בקטע הזה או בחלקו.

 חזור לתוכן

יום שלישי 12/10 יוצאים למקטע 37 מהוד השרון לגני יהושע. קטע ארוך, קרוב ל-18 ק"מ , אבל קטע קל, שכן רובו מישורי בדרך הצמודה לפיתולי הירקון. מנחשון יצאו הפעם ארבעה: הדס, כדורי רותי ויינשטיין ומוטקה. לרותי הייתה זאת הפעם הראשונה במסגרת קבוצה זאת של "מטה יהודה". אבל, היא רכשה כבר ניסיון, היות ומקודם הלכה עם קבוצה אחרת.  בשעה רבע לשש התייצבנו בלטרון יחד עם צועדים נוספים, ועם בוא האוטובוס הצטרפנו לשאר הצועדים שעלו בתחנות הקודמות, בנחם ובצומת נחשון.

בצומת כפר סבא אספנו את ראובן ויחד עמו הגענו ל 31 צועדים. ראובן התארגן ומיד פתח בהסבר על העומד להתרחש. פתיחת העונה השישית, שכן התחלנו ב 2/16 והיום אנו עומדים להשלים את הקטע החסר בנחל הירקון. יצאנו לדרך מאותה נקודה שהלכנו ממנה במעלה הנחל והפעם במורד. לדברי ראובן נלך בשטח מישורי לאורך הירקון כשיתכן ונעבור אותו פעם אחת לגדה הדרומית אבל רוב הדרך תהיה בגדה הצפונית. מזג האוויר נפלא.

את דבריו של ראובן השלים אריה. לדבריו פותחים עונה שישית והוא מקווה שתהיה מוצלחת ותכלול סיורים של יומיים ושלושה. לדעתו  לאחר כל השנים אנו אמורים להיות בכושר להליכה של יותר מיום. בקרוב תפתח ההרשמה. אריה שלח בשמנו תנחומים לחני על מות אמה וחיה, שבקשה להצטרף, על מות אביה. והעלה את זכרו של רוני שהלך איתנו הרבה שנים ונפטר לפני כחודשיים.

ההליכה על גדות הירקון הזכירה לי ימים עברו. את הירקון שלי, שבו שטנו בסירות קטנות וגדולות. הירקון שהיה קצת יותר צלול ורבים העזו לשחות בו בעיקר באזור השפך לים. הירקון שעליו היו פרושות רשתות שהיו מחוברות לארבעה עצים משני צדדיו ובעזרת גלגלת היו מורידים את הרשת ומעלים אותן עם שלל הדגים. גדות הירקון, שהיו מקום אליו יצאנו לפעולות רבות של התנועה ועוד ועוד.

בראשית הדרך למדנו ממדריכנו ששמו של נחל הירקון היה נחל עוג‘ה, שפרושו הנחל המתפתל. בטווח אווירי של 17 ק"מ הוא עושה 27 ק"מ. השביל ברוב הדרך הולך עם הפיתולים ולפעמים חותך ישר לקצה השני של הפיתול. הירקון היה הנחל השני בכמותו מבחינת הספיקה אחרי הירדן. בעבר הבריטים העבירו ממנו מים לירושלים. בהמשך משכו ממנו מים לנגב וכתוצאה מכך הספיקה שלו ירדה. כתוצאה מהירידה בספיקה והתיעוש הגובר סביבו הוא החל להזדהם. נעשה לו ניקוי אבל קשה מאד לשמור על ניקיונו.

לאורך הירקון יש מספר לא קטן של תחנות ששימשו להפקת הקמח מהחיטה שהובאה אליהן. את ארוחת הבוקר ערכנו בצידה של תחנה הנקראת אבו רבאח שבעליה היה פעיל בסוף המאה ה-19. עם חלוף השנים התחנה שינתה את יעודה והפכה לתחנת שאיבה לצורך השקיית השדות באזור.

כבכל ראשית עונה התכנסנו כולנו באחת החניות וכל אחד הציג את עצמו. במהלך ההצגה הסתבר שראובן בנוסף ליכולותיו כמדריך הוא שיאן הנכדים של הקבוצה.  לקראת סוף המסלול עשינו הפסקה קצרה ליד קריית עתידים כשהמכורים לקפה רצו למסעדה הקרובה ללגום מהמשקה. ביתי ספיר עובדת במתחם, אבל דווקא ביום זה לא עבדה שם ולא יכולתי לקפוץ לבקרה. בהמשך עצרנו במקום הנקרא עשר תחנות ושם על גבי מפה על משטח למדנו מהיכן הגענו ולאן עתידים אנו להגיע. כמו כן התברר לנו שהשכונה הקרובה, הקרויה הדר יוסף, זכתה לחלק הראשון בשמה בזכות הגשר שהיה באזור ושמו בערבית היה "ג‘סר אל הדאר", כלומר הגשר הרועש, בהמשך עברנו ליד גשר המכביה החדש ובהמשך הגענו למגרש החניה של גני התערוכה.

כאן קיבלנו הסבר על הקטעים הבאים לצעידתנו ועלינו על האוטובוס שהחזיר אותנו ללטרון. אין ספק שהיה זה יום יחסית קל ומהנה והיה חימום לקטעים הבאים שיהיו בהמשך.

חזרה לתוכן

יום ראשון 25/04/2021 יוצאים לקטע מספר 36 מהוד השרון לנחשונים. לאחר שתי דחיות בשל טמפרטורות גבוהות יצאנו לדרך למרות שגם יום זה לא היה אמור להיות יום קריר. התוכנית המקורית היית להגיע עם הרכבים לאלעד, אבל מסיבות לוגיסטיות של מקום חניה הוחלט לחנות בכניסה לקיבוץ נחשונים. שעת המפגש נקבעה לשש בבוקר כדי לגמור בשעה מוקדמת לפני החום הגדול. מנחשון יצאו כמו בפעם הקודמת שלושה: הדס, כדורי ומוטקה. כרגיל אוטובוס הקפיץ אותנו לתחילת המסלול העיר הוד השרון, ובפאתי העיר התחלנו את צעידתנו כדי להתחבר לשביל.

לאחר מספר מאות מטר הגענו לשביל, שהתפתל במקביל לפיתולי הירקון. בתוכנית המקורית היינו אמורים לחצות את הנחל תוך כדי טבילת רגלינו במים, אבל לאכזבתם של חלק מהצועדים, רשות ניהול הירקון בנתה לאורכו מספר גשרים, שמאפשרים לצועדים ולרוכבי האופניים לעבור מגדה לגדה ולהישאר יבשים. אורך הירקון כ-30 ק"מ ואנחנו צעדנו במעלה הנחל. את ארוחת הבוקר סעדנו ליד בית הבטון לאחר הסברים ממצים של ראובן, גילי ויוסקה. מהגן הלאומי "מקורות הירקון" הגענו לכפר הבפטיסטים ומשם לבריכת הנופרים, ופארק אפק. לאחר שחצינו כבישים רבים במעברים תת קרקעים הגענו לגשר מעל כביש 6 ומכאן שעטנו לחניית הרכבים. אין ספק, שהתל אביביים במקור, גילינו אזור חדש של הירקון, בנוסף לקטע שבילדותנו בילינו על גדותיו בין הים לשבע טחנות.

המסלול הוגדר כקל בעיקר בשל ההליכה במישור. אבל הייתי אומר קל-בינוני וזאת בשל השמש שקפחה על ראשינו לקראת שעות הצהריים.

לילית - רגע לפני ההמשך רציתי לומר שוב תודה על הטיול האחרון. על ההחלטה שהפעם יוצאים .... לראובן לאריה ולכל ההולכים על האוירה הטובה והמפרגנת וכמובן לכל המצלמים !

להת‘ בשביל הקרוב הבא.

יום ראשון 21/3/21. הפעם אנו חרגנו מהרגלנו ויצאנו למקטע ה-35 שלנו ביום ראשון, שכן ביום שלישי נערכות הבחירות לכנסת ה-24. למרות חשיבות תוצאות הבחירות למדינה, בקבוצת הצועדים הורגשה התרגשות בעיקר לקראת המסלול היפהפה שציפינו לו. סה"כ 28  צועדים יצאו לדרך, כולם כנראה כבר חוסנו ועמדו בדרישות. מנחשון יצאו הפעם שלושה. הדס שרייבר,  שזו לה הפעם השנייה וכדורי מוזס בן זוגה. וכמובן אנוכי, מוטקה.  

בשעה שש וחצי בבוקר נפגשנו בסמוך לתחנת הדלק של צומת האלה. כנהוג בעידן הקורונה, אוטובוס הקפיץ אותנו לחורבת חנות, למקום בו סיימנו מסלול אחר לפני כחודש. התחלנו ללכת משם על דרך הקיסר, דרך יער פורח,  בור מים עתיק, בית בד ועוד. הגענו אל הכביש האחורי של בית שמש, עלינו וירדנו לכיוון נתיב הל‘‘ה, שם בכניסה לקיבוץ חיכה לנו ישע חבר הקיבוץ, שהפעם לא השתתף בצעידה. הוא חיכה עם מים קרים וצוננים, שהיו הדבר הנכון בזמן הנכון, שכן נפלנו על יום חם במיוחד כשבשמיים אין פיסת ענן, שמדי פעם תקטין את עוצמת החום. ישע סיפר לנו על שמו המקורי של הקיבוץ ועל מקורות פרנסתו של הקיבוץ.

בהמשך צעדנו דרומה ועלינו בצד האחורי של תל סוכה(סוכו), שבנוסף לממצאים המעניינים שבו ולמרות החום, היה מוצף במטיילים עצמאיים, כולל שלוש נזירות לבושות לבן. גלשנו במדרון  מצידו השני, וחצינו את הכביש צפונה, ישירות למטעי השקדים של הקיבוץ. מהמטעים טיפסנו  אל חורבת קייפא  הגדולה  והמעניינת. גם שם חיכה לנו ישע. לאחר מנוחה קצרה בצל קיבלנו הסבר על המקום ולאחר מכן עשינו עימו סיור מודרך במקום.

משם המשכנו מתחת לרכס ולקראת סופו פנינו דרומה בין השדות למקום חניית המכוניות. סה"כ כ-17 ק"מ ביום עם שמש קופחת ללא רחם. הקטע הוגדר ע"י ראובן ברמת קושי בינונית ואני מוסיף בינונית פלוס בשל תנאי מזג האוויר והיבחושים שמדי פעם הצטרפו אלינו.

 יוסקה, רחל וימימה - תודה רבה לראובן אריה וכל המטיילים. חג שמח ולא לשכוח ללכת להצביע .

גיל יניב - תודה לך אריה וגם לראובן כמובן. חיכינו וחיכינו להיפרד ולהודות כראוי, אך לא הגעתם וכבר חלמנו על הבית. אז תודות (אם אפשר את הווטסאפ של ראובן ) להודות לו במקרה שאינו רואה את הווטסאפ הקבוצתי. חג שמח לכל היתר ושתהייה סיבה לשמוח בהמשך.

ציונה - תודה רבה לראובן ולאריה על  הטיול היפה. חג שמח לחברים. היה כיף של טיול בחברתכם

שרל‘ה - תודה לאריה שדאג לי כל הטיול שאסיים אותו בשלום. וכן תודה לראובן על ההדרכה. חג שמח וכל טוב.

דפנה - מצטרפת לתודה לאריה על הדאגה והסבלנות וכמובן תודות לראובן על עוד יום מאתגר . חג שמח !

ורדית - תודה לכולם, על מסלול נהדר, הדרכה נהדרת, יש לנו ארץ יפה, חג פסח שמח !

ג‘ולי - תודה רבה לכולם, בילינו יום נפלא, נישאר טעם של עוד ועוד...ההצטרפות של ישע וההדרכה העשירה שלו  והרצון לתת ולהזין תרמה רבות.

 סרטון

יום שלישי 2/3 – לצערי בשל סיבות לא צפויות לא הצטרפתי לקטע הזה, קטע מקסים, הנמצא קרוב לנחשון. אולי בהזדמנות אשלים אותו. לכן אני מביא את שנשלח בקבוצת הווטסאפ "שביל ישראל מטה יהודה".

ממשיכים לצעוד

יום ג‘ 2.3...

 ניפגש במגרש החניה בכניסה לשמורת המסרק בשעה 6.30. 

אוטובוס יקפיץ אותנו לצובה.

מקבוץ צובה נרד על דרך עפר טובה אל הערוץ של נחל כסלון.

בשלב התחלתי נהנה מתצפית רבת יופי על הרכס ממול ועל הכפרים בערוץ...

נגיע אל המעיין הנחמד ונאכל א.בוקר מוקדמת הפעם!

נמשיך במורד הנחל , נתבשם בפריחות שלו, עד אשר נגיע ונבקר במערת בני ברית וסביבתה.

מכאן מתחיל החלק האחרון והקשה יותר של הטיול, אבל שפע הפריחה (מקווים) יפצה אותנו על המאמץ!!

נסיים בכניסה לשמורת המסרק, אחרי 14ק‘‘מ של מסלול קל, למעט העליה...

מי מצטרף ?

ראובן ואריה.

שבוע טוב והמשך פורים שמח. צועדות/ים  יקרים .בכפוף להנחיות החדשות , על כל משתתף להביא עימו תו ירוק או תעודת חיסון מודפסת . בנוסף לתו הסגול עליו חותמים .אנא התארגנו בהתאם למען בריאותכם בריאותנו בריאות חברנו " כי צחוק פרחי הבר  המתגלגל במדרונות...   קוראים לנו ללכת ". אז מי שטרם נרשם  מוזמן.  ... זה עוד  יומים ......

שרלה - היה מקסים. תודה על החברותא ההדרכה המסלול. הדאגה. המשך שבוע נפלא

רותי – מה שהיא אמרה.

שלמה – כנ"ל.

חזור לתוכן

סרטון קטע 33

 הפעם אנחנו יוצאים לדרך ביום שני ה-15/2/21 ולא ביום שלישי. זאת לצורך השלמת קטעים שלא ביצענו בשל הקורונה, ובשל העובדה שביום שלישי ראובן מתואם לסיור עם קבוצה אחרת בתל גזר. בכל מקרה יצא טוב, שכן למחרת החלה סופה רצינית ביותר. 28 חברה כולל ראובן ומספר צועדים חדשים התייצבו בשעה שש וחצי בחורבת חנות. משם עלינו על אוטובוס גדול, של שישים מקומות עוטים מסכות, והכל על פי הכללים. במהלך הנסיעה חתמנו על הצהרת הבריאות ושילמנו לאריה את עלות היום. לאחר נסיעה לא ארוכה, שבה אספנו את ברוך מנס הרים, שמענו מראובן את שמצפה לנו במהלך היום. המסלול הוגדר ע"י ראובן כבינוני-קשה וזאת בשל שתי עליות אחת בנחל קובי והשנייה לחרבת חנות. המסלול אמור להיות כ-16 17 ק"מ כך שהקושי לדבריו יהיה בעיקר באורך הקטע.

התחלנו את דרכנו ליד האנדרטה לזכרו של הפסנתרן ארתור רובינשטיין. הפעם לא ניגשנו לאנדרטה, הביקור בה מיועד לקטע אחר של השביל. ירדנו בדרך כורכר טובה, כשהקור ממריץ אותנו לשעוט בקצב מהיר. בסיומה של אותה דרך הגענו לגשר קובי, גשר של מסילת הרכבת הישנה לירושלים. כאן קיבלנו הסבר על המקום מראובן, ויוסי הרחיב על הניסיון לשפר את מסלול הרכבת שנכשל והשאיר את המסילה עבור רכבת טיולים, שנוסעת מספר מועט של פעמים ביום ושהתחנות ההיסטוריות שלה הפכו למתחמי בילוי. משם עלינו בנחל קובי. קטע יפה עם שלל פריחות שבראשיתו הלכנו בסבך יפה ובהמשכו דאגו לנו למדרגות שהקלו את הטיפוס. בסוף המעלה בחורבת קובי, שהיא חלק מפארק בגין סעדנו את ארוחת הבוקר, ולאחר סיור באתר והסבר המשכנו בדרכנו. חצינו את כביש בר גיורא - נס הרים, עברנו לנחל זנוח ומהר מאד זנחנו אותו ועלינו לחורבת דורבן. שם הרעבים מביננו אכלו את ארוחת הצהריים. משם ירדנו בשביל יפה חזרה לנחל זנוח חנינו במעין ומשם טיפסנו לחורבת חנות למקום בו נפגשנו בבוקר.

 חזור

יום שלישי 15 בדצמבר  - סרטון

מקטע ה-32 - מאלעד לבן שמן. הקטע דומה לקטע הקודם מבן שמן ללטרון מבחינת הטופוגרפיה שלו. כלומר עליות וירידות לא רציניות. מתכנסים בעזרת הרכבים הפרטיים לכניסה לפארק בן שמן. היציאה הרשמית לדרך בשש בבוקר. מתכנסים על מדרכה סמוכה, ולשמחתו של ראובן האוטובוס, שמאחר קצת מוצא את המקום ומגיע. אריה הסתער עלינו עם הטפסים, שבהם אנו הצהרנו על בריאותנו בעידן הקורונה. עלינו על האוטובוס ונסענו כעשרים דקות ליעד הראשון – חירבת מזור. 

לפני שנגשנו לעצם העניין ראובן סיפר על הסביבה. על העיר החרדית אלעד שמוקמה באזור כדי לפזר את האוכלוסייה החרדית מהמרכזים הרגילים שלהם,  לאזור עם אפשרויות תעסוקה ומולה העיר שוהם וותיקה יותר מאלעד אבל קצב גידול האוכלוסייה שלה היה איטי יותר. המבנה המרשים שלידו עמדנו נבנה לפני כ-1600 שנה, מבנה רומאי שנבנה כמבנה קבורה – מוזוליאום. מקור השם מוזלאום נובע משמו של מלך בשם מאזולוס שלאחר פטירתו לפני כ- 2000 שנה, אשתו בנתה לזכרו מבנה בגובה 15 מטר. מקום זה הפך לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. במאה ה-13 הצלבנים שברחו מארץ ישראל פרקו את המבנה ובנו מבצר במקום אליו  נדדו – בודרום, ושם קיים עדיין המבנה שמשמש כמוזיאון ימי. במקום יש מבנה קבורה גדול שנחשב בספרות ההיסטורית כמבנה הרומי הכי שלם בארץ ישראל. הסיבה לשימורו היא העובדה שהמוסלמים השתמשו בו כמסגד.

חירבת קולה – העצירה השנייה – כפר עוין, שנכבש מספר פעמים במלחמת השחרור. יש במקום אנדרטה לזכר הנופלים. לאחר ארוחת הבוקר קלה, חגגנו יום הולדת לחני שסיפרה על חברותה רבת השנים עם ורדית. לאחר צילומים ועוגות המשכנו בדרכנו ומדי פעם זכינו לראות פריחות בין הסלעים והעשבייה הרעננה.

בהמשך הדרך הגענו למקום הצופה על אזור התעשייה של שוהם וקיבלנו הסבר ממצה מראובן, ויוסי הרחיב על המחצבות בין אזור בן שמן לראש העין, וקינח בפרשת הניסיון שכשל להקים בית עלמין גדול עבור כל גוש דן.

חצינו את כביש שש במעביר מים מאד ארוך שבסופו בצבצנו במי הגשם האחרון. עצרנו ליד גת ומבנה קבורה דברים שהעידו על קיום ישוב במקום, וכל זאת מרחק יריקה מכביש 6 ומול העיר שוהם. למדנו על שיטת קבורה חסכונית שאולי אפשר ללמוד ממנה. המשכנו בצידי אזור התעסוקה של שוהם ונכנסנו לפארק שוהם, שהוקם במקביל להקמת העיר. בפארק ניתן למצוא מיגוון של מקומות מעניינים כגון ריצפת פסיפס של כנסיה. המקום מאד הרשים ומשום מה נקרא חירבת תנשמת. בהמשך הגענו לגבעת הספלולים והמדוכות. בהמשך חצינו שוב מזרחה את כביש שש מלמטה והגענו לתל חדיד היושב על המנהרה בכביש שש. משם קטע לא ארוך והגענו לכניסה ליער בן שמן.  

חזרנו הביתה עייפים, מרוצים ומלאי חוויות מיום שלמדנו בו שאם רוצים להכיר טוב את הארץ יש לשים תרמיל על הכתף ולפסוע בשביליה כשכדי לראות ולחוות מקומות יפים לא צריך להרחיק לכת. 

לילית

ואוו איזה יופי של תמונות, זיכרון יפה מיום טיול יפה ונעים. תודה לכל המצלמים, להת‘ בשביל הבא

אריה

לסיכום: יום סגרירי במסלול מוריק באוויר הצח,  בין שלוליות, גבעות, תילים, מצפורים  ותצפיות לשומרון במזרח ולמישור החוף ממערב .בארוחת הבוקר חגגנו לחני במזל טוב ס"ב חורפים על עוגת הפתעה. שאון כביש 6 ברקע נשמע כל הזמן. ממוזולאום מזור באלעד עד יער בן שמן כשמונה עשר ק"מ. אפילו כלנית לבנה מצאנו. בסופגניות ומקרא כתביי ורדית קינחנו. סיימנו עוד קטע יפה בשביל ישראל וכבר משריינים  ביומן את  יום שלישי   ה 5.01.21 למקטע הבא שנפרסם בקרוב. המשך חג אורים שמח לכולנו.

אבי פינצי

תודה רבה. היה יום טיול יפה ומעניין. מיכל ואבי.

ורדית

תודה רבה, היה טיול מהנה, מעניין וחברה נפלאה.

רותי

היה ממש נפלא! שוב, תודה רבה לכל העושות והעושים במלאכה.

חזור לתוכן

יום שלישי האחד בדצמבר 2020. עשרים ושמונה נועזים, (עדיין קורונה), מתקבצים בשעה שש ושלושים במגרש החניה בלטרון, כדי לצאת ליום כייפי של צעידה ביער בן שמן, ובהמשך בשטח גבעי במסלול שהוגדר כבינוני-קל. בשל הקורונה חיכה לנו במקום אוטובוס ארוך עם 60 מקומות וזאת כדי למנוע צפיפות. כמובן שכולם עוטים מסכות כמצוות הימים האלו. ראובן המדריך מגיע לבוש מכנסיים קצרים דבר שמשמעותו שמצפה לנו יום חם אם כי בבוקר עדיין די קריר.

לאחר נסיעה קצרה הגענו לחניון ביער בן שמן. במקום הייתה צפיפות רבה של כלי רכב חונים, דבר שהבהיר לנו שחלק גדול מעם ישראל מנצל את ימי הקורונה לעשיית ספורט ע"י נסיעה באופניים וריצה. חצינו את היער בדרך שחלקה היה במצב טוב וחלקה הרוס משקיעות של טרקטורונים ורכבי שטח.

החלק הראשון של המסלול היה בתוך היער. עדיין היה קריר בשל שעת הבוקר ובשל צל העצים. ראובן העריך, שבהמשך היום נתגעגע לצל העצים דבר שהתברר כנכון בעיקר בקטע האחרון של המסלול.

שמענו הסבר ממצה על הישובים בסביבה: כפר הנוער בן שמן, בן שמן, כרם בן שמן ועוד. התברר שפרט למפורסמים גם בין הצועדים יש מי שבילה בנעוריו בכפר הנוער בן שמן.

לאחר ארוחת בוקר בפינת חמד ביער הגענו לגבעות החשופות. אופי המסלול היה של עליות וירידות. פה ושם הייתה עלייה תלולה אבל קצרה. אורך המסלול הוגדר ע"י ראובן כקרוב ל-17 ק"מ אבל האפליקציה שלי דיווחה על 19 ק"מ כולל ההליכה בהפסקות.

 בדרך כלל המסלול כולל טיפוס על תלים וחורבות. גם הפעם ראובן לא איכזב, טיפסנו לאחר "סטיה ימינה" על תל גיזו שעליו נמצאת פינת הנצחה. צפינו על מרחבי השפלה ממערב לנו, ושמענו סיפורים על ההתיישבות והיצירה בימים עברו. משם ירדנו לצורך עליה לחרבת רגב, כשבין חורבותיה הבחנו במספר בורות מים. במקום הייתה תצפית יפה שהוקמה ע"י הקרן הקיימת. בהמשך צפינו על מתחם "ישפרו", אחד מאתרי הקניות של חברי נחשון. כמובן שבלי ארוחת צהרים אי אפשר. בפינה מוצלת ישבנו, סעדנו והרמנו כוסית לכבוד יום ההולדת של ברוך. מזל טוב ! עברנו ליד קיבוץ שעלבים והישוב נוף איילון הצמוד אליו. עצרנו ושמענו גרסה מעניינת על מלחמת הטרקטורים בשנת 1965. הקטע האחרון של ההליכה היה צמוד לכביש מספר 1. את ההפסקה האחרונה עשינו בצמוד למתחם לטרון ומשם ברכנו זה את זה בשלום עלינו כל אחד על מכוניתו  על ונסענו הביתה.

איבליר

קח/י מקל קח/י תרמיל  ובוא/י איתנו אל הטבע המתחדש , נהנו  היום כ"ח חברים ממסלול  ארוך מלא ענין בסביבתנו. בין יער בן שמן לכרמי זיתים בתחתית תל גימזו ותצפית מרהיבה מהתל לשפלת רמלה לוד. מתצפית חן בגבעה רמה עמק אילון לנו נגלה לטרון ללטרון

ג‘ולי

היה מעולה נהנינו מאד.

איבליר

משם בפאתי פארק עינב מודיעין  צעדנו על אבני מרצפת צבעוניות עד מחלף ענבה  וירדנו  בשולי העמק ליד משמר אילון ,אך פנינו לכיוון שעלבים  לפת צהרים בחורשת חרובים עתיקה .הרמנו כוסית ויסקי וברכנו  לחיי -ברוך ארגוב- החוגג  יום הולדתו   ס"ז    וזיכה אותנו  לברכו  ובצעידתו עמנו.    בהמשך הלכנו  בואדי  בתחתית קבוץ שעלבים ונוף אילון ,מתחת  לגשרי הרכבת וכביש  1 חצנו לכיוון מזרח , בואכה אתר השריון בלטרון.סוף מסלול  הביתה בשמחה והנאה רבה.

 איבליר

משם בפאתי פארק עינב מודיעין,  צעדנו על אבני מרצפת צבעוניות עד מחלף ענבה  וירדנו  בשולי העמק ליד מושב משמר אילון, אך פנינו לכיוון שעלבים  לארוחת צהרים בצל חורשת חרובים עתיקה, הרמנו כוסית ויסקי וברכנו  לחיי -ברוך ארגוב- החוגג  יום הולדתו   ס"ח   וזיכה אותנו  לברכו  ובצעידתו עמנו.    בהמשך הלכנו  בואדי  בתחתית קבוץ שעלבים ונוף אילון, מתחת  לגשרי הרכבת וכביש  1 חצינו לכיוון מזרח , בואכה אתר השריון בלטרון. סוף מסלול  הביתה בשמחה והנאה רבה.

לילית

היה יום שמשי יפהפה . נהניתי מאד תודה לכולם.
חזור

שלישי בשביל ישראל בהדרכת ראובן ארד למיטיבי לכת !

שנה רביעית בנופים קסומים

 5.11.2019 V – מכפר משהד עד כעביה   16ק‘‘מ מסלול בינוני.

 V 19.11.2019 –  הר תבור, נעפיל מד אחד ונרד מצד שני – 5 ק"מ  כ-5  שעות , מסלול   קשה.

31.12.2019 V -  משמורת המסרק -  ללטרון.  15ק"מ מסלול בינוני קל.  

יומיים בדרום

13.1.2020 -  ממיצד תמר-  למכתש. 14 ק"מ,  מסלול די קשה.

14.1.2020 V – שער המכתש – מעלה עלי. 11 ק"מ מסיימים מסלול בינוני עם עליה קשה.

11.2.2020 – מהארבל – לטבריה עילית. תקופת פריחה. 12 ק"מ של מסלול בינוני.

שלושה ימים בדרום

22.3.2020 - ממצפה רמון  לקיר האמוניטים.  12 ק"מ, מסלול בינוני.

23.3.2020 - ממרגלות הר סהרונים להר כרבולת חרירים.  18 ק"מ, מסלול קשה.

24.3.2020 – מהר יהב במראות מדבריים לישוב ספיר. 18 ק"מ,  מסלול בינוני-קשה.

5.5.2020 – בהרי ירושלים-   צובה– חורבת סעדים.  12 ק"מ,  מסלול בינוני.

 הצעידה בשביל ישראל מוגדרת כספורט עממי וכל צועד אחראי על עצמו.

 על הצועדים לחתום על הצהרת בריאות .

עלות טיול בודד 150ש"ח.

טיולים  הכוללים לינה, יתומחרו  בנפרד.

יתכנו שינויים בתכנית .

יציאה לטיול מותנית ב -30 צועדים.

לפרטים והרשמה – רבקה  או מירי  02-9958893 דוא"ל   miriiwler@gmail.com

חזור לתוכן

יום שלישי 11/2/20 יוצאים לקטע מספר 29, מאתר עובדת לנחל צין. 28 איש התייצבו הפעם כולל המדריך. יומיים קודם לכן, נמסר לנו שראובן מדריכנו הקבוע אינו יכול לצאת ונמצא לנו מדריך מחליף מנוסה ומיומן ושמו אבשה. מנחשון יצאתי הפעם רק אני. הנגב והעליות בפעמים הקודמות כנראה הרתיעו את האחרים. זאת ועוד שעת המפגש הוקדמה ובסביבות השעה חמש כבר יצאנו לדרך.

באזור באר שבע אבשה, נכנס לפעולה. אבשה בן מושב בית שערים שבעמק יזרעאל. בעברו היה פקח של רשות העתיקות, חי בקרב הבדואים ורדף אחרי שודדי עתיקות. ניכר היה בו מיד שהוא מכיר את האזור ותושביו הבדוויים היטב. תחילה סיפר על מצבם העגום של הבדואים הגרים ברמת חובב ששמה שונה לנאות חובב, ועל כך שתחלואת הילדים שם היא פי  שלושה מאשר באזורים אחרים בארץ. לדברי אבשה יצאנו לדרך ביום נהדר להליכה. עברנו ליד עיר הבהדים שנקראת מחנה שרון. המשכנו בכביש וקיבלנו הסבר על חווות הבודדים שהוקמו ע"י משוגעים לדבר. בהמשך עברנו ליד מתחם קצא"א, קו צינור הנפט מאילת לאשקלון. כשהתקרבנו לאזור ביר עסלוג‘, רביבים ומשאבי שדה הפנה אבשה את תשומת ליבנו לעמוד גבוה שקרא לו "עמוד האש" ומשמש כתחנה תרמו סולרית. מדובר בטכנולוגיה מיושנת אם כי בזמנה הייתה פורצת דרך. סביב המגדל עשרות אלפי מראות, שמחזירות את קרני השמש למגדל, שיש בו דוד מים גדול, וכתוצאה מכך נוצרים אדים שמפעילים גנרטור.

הגענו לעובדת יחסית די מהר, שתינו קפה והתארגנו ליציאה לדרך, כשבדברי הפתיחה שלו התבקשנו ע"י אבשה, לתת כבוד אחד לשני וכבוד לטבע. לסיום ההקדמה מבקש אבשה  שהרצים קדימה ימנעו מלהגיע למצב בו הם יחפשו אותנו או אנחנו אותם. הוא כמובן ישמח ללכת כקבוצה. לאחר שאריה עשה צילום קבוצתי יצאנו לדרך. תחילה לכיוון נחל עקב, עקב עליון ואח"כ עקב תחתון. טיפוס על רמת דבשון, והסיום בנחל צין על יד עין עבדת. סדר גודל של 14 ק"מ.

יצאנו לדרך בהליכה מואצת ולאחר כחצי שעה של חימום עצרנו כדי לשמוע על גידול הכרמים באזור עבדת בימים עברו. בעבדת עיר נבטית וביזנטית נספרו 42 גתות דבר שמעיד על גידול גפנים מסיבי. עתה לאחר כ-1600 שנה גידול הגפנים חזר לנגב ואנשים רבים מיצרים יינות מדהימים. עם סיום סיפורי הגפנים הסתבר לנו שאבשה הוא גם חידונאי. בזמן שנענו דרומה הוא ישב באוטובוס עם רשימת היוצאים ויצר חידה לכל אחד... למשל "תיכון וכנרת", לאחר ההלם זרקה חני את התשובה, ים וימה כלומר השם הוא ימימה. ועוד דוגמא: "קפה כזה בשבילי הוא בית על הים של מיליונרים", אריה יוצר הרשימה ניחש נכון "ג‘ולי ינאי". קפה ג‘ו, בשבילי-לי, ובית ינאי-ינאי. נותרו עוד 25 חידות להמשך הדרך.

בהמשך התבשרנו שיצא חוק חדש שאסור לאסוף זרדים בטבע. כדי להבין את מהות ההחלטה עצרנו ליד שיח זוגן, ולאחר שקיבלנו הסבר ממצה עליו הבנו את הסיבות להחלטה הזאת. בהמשך למדנו למה המכתש הגדול נקרא הגדול למרות שמכתש רמון הוא המכתש הגדול מבין המכתשים. אחד משיאיו של המסלול היה בנחל כשלהקת איילות רעתה לה בנחת משני צידי הוואדי כשהן אינו מתרגשות מנוכחותנו.

לסיכום, יום מהנה, זכינו לטעימה קלה של המדבר. על החקלאות ועל החי במדבר. קיבלנו בנוסף להדרכה גם משחקי חברה וגם שיעור סיפרות. עברו יותר מ-50 שנה מאז שביליתי באזור בקורס מכי"ם ונראה לי שחלומו של בן גוריון בדבר ישוב הנגב קורם עור וגידים אם כי לא בקצב הראוי.

חזור

מקטע 28 משער המכתש למעלה עלי.

אי אפשר לספר על הקטע הזה בלי להתייחס לאירוע קשה שארע יום קודם לכן בקיבוץ נחשון. בת הקיבוץ - רוני פרידמן הלכה לעולמה בטרם עת בגיל 36. לפני שנה היא התחתנה עם בחיר לבה אורן זר, וכעבור זמן קצר נכנסה להריון. אבל האידיליה הייתה לזמן קצר והפכה לטרגדיה. בגופה של רוני התגלה סרטן אלים. היא נאלצה לוותר על פרי בטנה ויצאה בגיבוי של בני ביתה, ובתמיכת חברי הקיבוץ ועוד רבים למאבק בסרטן. היו עליות והיו ירידות אבל אתמול לבה נדם, כשבני משפחתה  מקיפים אותה באהבה ובחום. אלה החיים, המעבר בין עצב כבד לבין עשייה מרוממת רוח הוא לעתים חד ומהיר.

יום שלישי 14/1/20. 26 צועדים כולל ראובן מתייצבים ליום מיוחד. הליכה באחת מיצירות  הטבע המופלאות - המכתש הקטן. עברנו את מישור רותם כשמצד אחד מפעלי פוספטים ומצד שני מפעל טקסטיל. פנינו דרומה לדרך המגיעה למכתש הקטן וקרויה דרך הפוספטים. הדרך הייתה די משובשת, אבל, נהגנו – אילן התמודד עמה בהצלחה ועקף בעדינות את כל המהמורות. בדרך  חצינו את נחל צפית הידוע לשמצה, בשל האסון הכבד שארע בו בשנה שעברה. כשני ק"מ מפתח המכתש עצרנו, וירדנו מהאוטובוס והתחלנו ללכת. הגענו לפתחו של המכתש שזכה לכינוי שער אשמדאי. הפתח מהווה למעשה את הנקודה הנמוכה ביותר במכתש. חצינו את המכתש ממזרח למערב סדר גודל של 6 ק"מ. בדרך ראינו תופעות טבע מעניינות. לקראת השעה 11 הגענו ל"מעלה עלי" המאפשר לצאת מצידו השני של המכתש. המעלה כמו כל דבר חולק ע"י ראובן לשלושה חלקים. הראשון הוא הקטע הקשה, שיפוע גדול עם אבנים קטנות המחייבות זהירות יתר. הקטע השני מתון יותר אם כי במגמת עליה. הקטע השלישי מצוקי, אבל עם דלגיות ומעקות המקילות את העלייה בו. הפיצוי לקושי הגדול היה כשהגענו למרום המכתש. תצפית מרהיבה על כל הקף המכתש ורוח קלילה שהחליפה את החום הרב ששרר בזמן ההליכה במכתש. לאחר הסברים ע"י ראובן ויוסי, מנוחה וארוחה יצאנו בדרכנו לאוטובוס בדרך שהייתה במגמת ירידה. לאחר כ – 40 דקות פגשנו את נהגנו אילן ממתין לנו בסבלנות ובמאור פנים.

אין ספק שהיה זה יום מיוחד במינו. הטבע במלוא גדולתו תופעת טבע ייחודית ששמה מכתש והפכה לשם המציין את התופעה בכל שפות החלד. אוסף עצום של סוגי קרקע בצבעים שונים וצמחיה רבת סוגים שלמדה לשרוד גם בתנאים קשים.

חזור לתוכן

סרטון

הקטע האחרון לשנת 2019. שלושים ושלושה צועדים כולל ראובן הגיעו. מספר המשתתפים קצת אכזב, שכן הקטע הוא בין היפים במסלול, והוא ממש במגרש הביתי שלנו. יתכן שהקור, ויתכן שהמסלול המוכר, גרמו למיעוט משתתפים מהגרעין הקבוע, אבל, התקבלו בשמחה מצטרפים רבים. מנחשון יצאו הפעם שישה. שניים חדשים: הדס מוזס ויוסי פרנהיימר ( בן זוגה של דורית). האחרים צועדים וותיקים – גילה, עמירם, דני ומוטקה. הפעם הצפוניים, אלה, שאנחנו בדרך כלל אספנו בדרך, קמו מוקדם, ואילו אנחנו תושבי האזור זכינו בשעת שינה נוספת. לרובנו הייתה התלבטות לוגיסטית. בחוץ היה קר דבר שחייב לקיחת מעיל. אבל, מצד שני, לפי התכנון, האוטובוס לא היה אמור לחזור לאוספנו בסוף המסלול, ולפיכך אין אפשרות להשאיר תיק עם המעיל באוטובוס. לכן רובנו לקחו את המעיל לדרך, וכאשר מזג האוויר התחמם הוא עבר לתיק.

עלינו על האוטובוס וראובן תדרך אותנו לגבי העומד להתרחש במהלך היום. בשל השעה המוקדמת ארוחת הבוקר תוכננה לשטח ולא בתחנת דלק כל שהיא. לאחר נסיעה קצרה מלטרון לשמורת המסרק יצאנו לדרך. היה קר בחוץ, אבל חם בלב, שכן מה יכול להרנין יותר מהליכה בחיק הטבע בנוף מרהיב ובתחילת פריחה של פרחי בר רבים. אורכו של המסלול תוכנן ל 15-16 ק"מ אבל האפליקציות של חלק מההולכים דיווחו על דרך של מעל 17 ק"מ, וזאת בשל סטיה מהשביל למצפה מעל מחלף שער הגיא.

בשעה שבע ורבע בבוקר גלשנו מחניון שמורת המסרק לדרך המטפסת לרכס שיירות. רכס ששלט על הדרך הצרה לירושלים. כדי לפרוץ את המצור על הדרך הוחלט על מספר מבצעים שמטרתם שליטה על הרכסים משני צידי הכביש. לאחר זמן מה הגענו למשלט 16, משלט שנכבש כ"י כוחותינו במסגרת מבצע מכבי. העצירה במקום אפשרה למאסף בראשות אריה להצטרף לקבוצה, ולראובן לספר בעזרת השלמות של חברי הקבוצה על המאורעות שהיו באזור במלחמת העצמאות.

במהלך הדרך עצרנו במקום שהמחיש לנו את השליטה של הרכס על הכביש המתפתל למרגלותיו. במשלט 21 ראובן הביא סיפורים מרגשים, בעקבות ביקוריו במשלט בעבר, ובסיומם פרצנו בשירה מרגשת של שירו של חיים גורי "באב אלוואד". משם ירדנו בדרך לא דרך לחניון בצומת שער הגיא שהפך לאתר הנצחה ל- מתנדבי מח"ל, שבאו לארץ במלחמת השחרור כדי לעזור כפי יכולתם, וחלקם אף מניסיונם במלחמת העולם השנייה.

לאחר שסעדנו את לבנו בארוחת הבוקר והתבוננו באנדרטת מח"ל המוצבת במקום, חצינו את הכביש במעבר התת קרקעי וצעדנו לעבר מצפה שער הגיא. למרות הסטייה והארכת המסלול שווה היה לגשת למקום, דבר שנתן ממד נוסף לדרך, שעלתה לירושלים, וגבורת הלוחמים להגן עליה.

חזרנו ממצפה שער הגיא לדרך בורמה, דרך עוקפת לטרון, שבה העלו מזון ומים לירושלים הנצורה. המשאיות הגיעו עד לנקודה מסוימת בדרך, ומשם הועבר המזון והציוד לרכבים, שעלו לירושלים. עברנו בסרפנטינות, עיקולי דרך קשים, ראינו שריד של צינור המים שהונח מחולדה לירושלים, והדמיות של רכבים ממתכת בשולי הדרך.

מכאן צעדנו בדרך בורמה אל הישוב נווה שלום. באחת העצירות לקח אריה את רשות הדיבור וניסה לגייס משתתפים נוספים לקטע הבא של היומיים בדרום. הניסיון נכשל, והוחלט על מסלול בן יום אחד שפרטיו יפורסמו בהמשך. הגענו לישוב נווה שלום, ישוב שחיות בו משפחות ערביות ויהודיות. נכנסנו לבית הקברות ובסמוך לקברו של תום כיתאין שנפל באסון המסוקים, התמקמנו להסברים של ראובן על העמק ומגילה על קרב הטרקטורים ומלחמת ששת הימים של קיבוץ נחשון.

לסיכום היה קצת קר בבוקר אבל פוצינו במסלול יפהפה, מזג אוויר אידיאלי לצעידה ומצב רוח טוב.

 סרטון מקטע 26 

ביום שלישי 19/11/19 התייצבו  24 אמיצים, כולל ראובן  לקטע 26 של צועדי השביל מהמועצה האזורית "מאה יהודה", כדי  לעלות על הר התבור וכמובן גם לרדת ממנו. ההר שהוגדר ע"י יוסי כשעמדנו עליו, כפרונקל, הפחיד רבים מחברי הקבוצה, שעדיין זכרו את העליות הקשות בקטע הקודם ממשהד לכעביה, והעדיפו להישאר בבית. מנחשון יצאו הפעם עמירם ומוטקה. בתוכנית נכתב על מסלול של 7 ק"מ. אבל, הסתבר, שהאורך הקצר של הקטע נבע מכך שהמסלול קשה באופן מיוחד, עליה קשה וירידה תלולה ולכן הזמן עשוי להיות כמו במסלולים ארוכים.

בכניסה לכפר שיבלי למרגלות התבור ירדנו מהאוטובוס הנהוג ע"י עמי. העלייה להר של ה"שביל" הייתה בקצה הכפר, ליד הבית הראשון, שבו מתגורר כלב שמקפיד לידע את הצועדים בשביל על נוכחותו. ראובן שהכיר את הכלב מעליות קודמות, הרגיע אותנו וציין שאין צורך להיבהל ממנו. התחברנו לשביל שעלה וטיפס באלכסון, אבל לא היה מפותל ובהמשך חצינו מספר דרכים.

בדרך האחרונה שהגענו אליה סטינו מ"שביל ישראל" לטובת החלמוניות, שהן החלמוניות האחרונות לפרוח מכל אתרי החלמוניות בארץ. ראובן שאשתו טוענת  שהוא טוב בהימורים, הימר  שהפעם נזכה לראותן. הדרך ליעד החלמוניות מישורית ומדי פעם מטפסת ואורכה כ- 1.5 ק"מ. במקום מצפה נוף ושביל היורד לחלקת החלמוניות. עמדנו מעל השביל בתצפית נהדרת על עמק כסלות מקום שבו ארע קרב היסטורי וחשוב בתולדות הארץ, קרב בו ניצח ברק בן אבינעם שר צבאה של דבורה הנביאה את סיסרא. מספר קטן של אנשים ובראשם ימימה ירדו במורד השביל, ולאחר זמן מה שלחו לנו תמונות מרהיבות של החלמוניות. אכן אשתו של ראובן צדקה והימורו של ראובן הפעם צלח. משם צעדנו עוד חצי ק"מ והגענו לכביש המטפס לפסגת התבור.  

לאחר הליכה של חצי ק"מ הגענו לכביש, כשמצד אחד ירדו רגלית קבוצות צליינים דוברי שפות רבות: איטלקית, הונגרית ועוד, ומצד שני שיירת מוניות גדולות עולות בנהיגה מטורפת למעלה, תוך כדי שהנהגים מסמנים לנו באצבע מורמת למעלה "כל הכבוד".

העלייה בכביש גם היא אינה קלה, אבל הפיצוי הגיע בסיומה ברחבת תצפית הפורשת למרגלותינו נוף מדהים המתפרש צפונה, מזרחה ומערבה למרחק רב. לאחר הסברים ממצים על המקום ע"י ראובן ויוסי התחלנו בירידה. ראשיתה בשביל סובב תבור ובהמשכה ירדנו בירידה תלולה, הרבה אבנים קטנות, ואבנים שאחיזתן בקרקע לא בטוחה. הפעלנו ברגלינו שרירים שלא ידענו על קיומם ומדי פעם מנענו נפילות ע"י נחיתה על ישבננו. בהמשך הגענו לדרך רוחב רחבה ולאחר בדיקת נזקים עצרנו למנוחה, כשהרעבים מביננו סעדו את ארוחת הצהריים. עוד קטע לא ארוך ולא תלול ואנחנו הגענו אל עמי נהגנו והאוטובוס שלנו.

לסיכום כדברי ראובן באוטובוס בטרם הטיפוס: מזג אוויר היה "על הכפאק", פריחת חלמוניו הייתה "על הכפאק", הנופים היו "על הכפאק", מה עוד צריך? 
   

חזור לתוכן

הקדמה

ב 16/2 שנת 2016 יצאנו מתל דן, קבוצת מטיילים "מיטיבי לכת", מהמועצה האזורית "מטה יהודה", ל"שביל ישראל". נכון לעכשיו 5/11/19 פתחנו את העונה החמישית ויצאנו למקטע ה-25 שלנו. נפגשנו ארבעת חברי קיבוץ נחשון שיצאו הפעם: גילה, דני, ספי ומוטקה במתחם אלונית בלטרון עם חברי הישובים במעלה הדרך לירושלים. הפעם שמעון הנהג, שלא כנהג בסוף העונה הקודמת, הגיע בזמן לאחר שאסף את הצועדים בתחנות האיסוף הקודמות, נחם וצומת נחשון, סה"כ 39 צועדים כולל ראובן מדריכנו החביב ויצאנו לדרך.

ראשית

תחילת המסלול הייתה בכפר משהד הנמצא ליד העיר נוף הגליל. התכנון היה לעצור למרגלות הכפר ולעלות ברגל לתחנה הראשונה-המסגד, אבל רחובותיה הצרים של משהד ותנועת המכוניות הסואנת שינו לנו את התוכנית, נהגנו ניסה לטפס במעלה הרחוב, אבל נכנע למצב, סובב את האוטו במאמץ רב באחד הצמתות ונפנה להורידנו.

יצאנו לדרך

עלינו במעלה הכביש והתחלנו לצעוד אל קצה הכפר שם בנקודת התצפית ניתן היה להשקיף על כל המרחב שמצפון לכפר. מצודת ציפורי ואספקת המים אליה בימים עברו, הכפר ביר אל מכסור, (הבאר השבורה), והנס שארע בו למשפחה שעמדה להיכנס לביתה החדש ולמזלה הבית קרס בטרם נכנסה וכך ניצלו. ברקע למרגלות ההרים נראו מצד אחד בקעת בית נטופה ומצד שני בקעת רמון שרבים מהישובים באזור מכילים את האותיות "רמ", זכר למטעי הרימונים שהיו באזור. לאחר שהכרנו את כל הישובים, ההרים והבקעות שמולנו, המשכנו בדרכנו.

הכרות והנחיות

הלכנו בדרכי עפר כשסביבנו חורשות, שמשום מה לא הקפידו על ניקיונן. מעדנו בין  הישובים הושעיה וציפורי. ולבסוף הגענו לקברו של רבי יהודה נשיאה. בצל העץ הסמוך למתחם, תפסנו מחסה מהשמש הקופחת. אריה, ניצל את ההזדמנות וערך את מסדר ההזדהות השנתי של כל המשתתפים. יש לציין את הכמות הגדולה של המצטרפים החדשים ואת קבוצת צועדי נטף שהגיעו הפעם במספר גדול במיוחד. מסתבר שרבי יהודה הנשיא שגר בבית שערים סבל ממחלת נשימה ולכן בעקבות המלצה, עבר לציפורי, כשיחד עמו עבר לשם כל הסנהדרין. משם המשכנו לצעוד בגבעות החוצצות בין ציפורי לצומת המוביל.

סוף מסלול

את צומת המוביל עברנו מתחת לשני מעברים תת קרקעיים והתמקמנו בצל עץ ענף, כדי לשמוע מיוסי על ישוב קדום שהיה במקום. בהמשך טיפסנו לכיוון אלון הגליל, הלכנו קטע בדרך נוף, שבין הישובים אלון הגליל וקרית אתא. עוד קצת ירידה, עליה וירידה והגענו לכעביה, כפר שממנו יצאנו בשנה שעברה לקטע שהסתיים בכפר חסידים. למקום הגיע  נהגנו החביב, שמעון, לאסוף אותנו. בקטע האחרון הצטרפו אלינו שתי שביליסטיות שצעדו מדן בדרכן דרומה כדי לסיים בהר עמאשה. למרות הציוד הרב שהיה על גבן נראה היה שהן גומעות את המסלול בקלי קלות. הגיל, הכושר, הצעידה הרצופה? כנראה שהכל נכון.

מה צופן העתיד הקרוב ?

במהלך הנסיעה חזרה דרומה, קיבלנו הסבר מראובן על הצפוי לנו בהמשך השנה. בפעם הבאה מדובר בטיפוס על התבור כשעולים בצד שבו העלייה יותר ארוכה, ולכן פחות תלולה, לעומת זאת הירידה תהיה תלולה. נעלה מתחתית הכפר שיבלי בדרך אש. קטע זה של השביל תוכנן לתקופת פריחת החלמוניות. בשלב מסוים נפסיק לטפס ונלך כ-2 ק"מ בקו גובה אחיד, כדי להגיע לאתר פריחת החלמוניות, שבתקופה הזאת אמורות להיות בשיאן. משם נעלה עם הכביש עד שנגיע לפסגה. לא נכנס לכנסיה אלא, נפנה לרחבת התצפית ומשם נרד בירידה תלולה אבל קצרה יותר מהעלייה. המסלול הוא יפה עם המון תצפיות יפות, הוא מאתגר, (=קשה), אבל לא נורא. להתראות.
 חזור לתוכן

יום שלישי, 14/05/2019, יצאנו לקטע מספר 24, שמסיים עונה שלישית של קבוצת מיטיבי הלכת של "מטה-יהודה". למרות הניסיונות לגייס צועדים נוספים, יצאנו מקיבוץ נחשון רק גילה ואני (מוטקה). כרגיל, את הקטע האחרון בכל שנה, אנו עושים על שפת הים בשעות הערב. תחילת המסלול בכפר ג‘סר אזרקא, וסיומו בפארק חדרה. גם הפעם יוצאים אחר הצהריים, כדי להתחמק מהשמש הקופחת, וליהנות מהשקיעה בים. נאספנו בסביבות השעה שלוש אחר הצהריים בתחנת הדלק בלטרון, ומשם נסענו צפונה. אספנו את ראובן המדריך בגן שמואל, ומשם נסענו לתחנה הראשונה של יומנו.

חצינו את הכפר ג‘סר אזרקא, כפר ערבי שצפיפות הבניה והמגורים בו מהגבוהות בארץ ואולי בעולם, זאת מכיוון שהישטב כלוא מכל כיווניו – מדרום - הישוב קיסריה, מצפון - קיבוץ מעגן מיכאל, וממזרח כביש 2. בנוסף לכך הטבע עושה את שלו, ולהאוכלוסייה הגדלה וגדלה יש מגבלת התרחבות. השמועה אומרת שמנסים להזיז את כביש 2 מזרחה כדי להרחיב את שטח הישוב.

נהגנו המסור, שמעון, צלח את הרחובות הצרים והעמוסים של הכפר, והביא אותנו למגרש חניה גדול בצידו המערבי של הכפר סמוך לחוף הים. תחילה טיפסנו על תל קְרוֹקוֹדִילוֹפּוֹלִיס, ושם קיבלנו הסבר על תושבי הכפר ועמידותם בפני מחלת המלריה. בהמשך, ראובן המדריך הרחיב את ידיעותינו על האזור. כמובן על נחל התנינים שנשפך ממש מאחורינו אל הים, וקבע בפסקנות שהיו בו תנינים. העפנו מבט דרומה – וניבטו לעינינו חוף ים קיסריה וארובות תחנת הכח "אורות רבין". במבט צפונה – נגלה קיבוצו של ראובן-מעגן מיכאל. במבט מזרחה – שיפולי הכרמל. התל עצמו עליו עמדנו נחפר שנים רבות ועדיין נחפר.

התחלנו ללכת על החוף. עברנו על פני כפר דייגים קטן, שנמצא בתנופת פיתוח. בהמשך הלכנו בחוף הרחצה של ג‘סר המוגדר כחוף הרחצה היחיד לערבים - בארץ. לפיכך כל הכתובות שבו, כמובן בערבית. אנחנו, בכל אופן, ראינו מספר מצומצם של מתרחצים, שלא נראו לנו כערבים. לאורך כל הדרך הבחנו ממזרחה לנו באמת מים, שבהמשך נגלתה במלוא הדרה. לאורך כל הדרך אנו ראינו את רכס הכורכר, שעיתים נראה על החוף ולעתים בתוך המים שחדרו לחוף. הכורכר, שמצוי כאן בשפע, שימש כחומר גלם לבניה. לפיכך, האמות, וגם העיר העתיקה קיסריה, נבנו מכורכר.

אחד משיאי המסלול - היו אמות המים, מפעל מים אדיר, שנעשה לפני אלפי שנים, והוביל מים ממרחק רב לקיסריה העתיקה. מסתבר, שיש יותר משתי אמות, כששתיים מהן נגלות לעין. הורדוס, הבנאי הגדול, שיצירותיו מפארות מקומות רבים בארץ, הקים את קיסריה, והיה זקוק למים. לכן בנה את האמה הראשונה, והוביל מים למרחק של 17 קילומטר. בהמשך, עם גידולה של קיסריה התווספו אמות שניה ושלישית, כשהשלישית  היא צינור חרס. יש לציין, שלמרות הפרשי הגובה הקטנים בין מקור המים  ליעד, הצליחו לבנות את האמות בשיפוע מזערי, שאיפשר למים לזרום בצורה מיטבית. המשכנו ללכת דרומה, עברנו את מגדל סטרטון שהיה חלק מעיר פיניקית, - עיר במושגים של פעם, שהייתה מעגן ימי, והועברה עם כל רצועת החוף לשליטתו של הורדוס.

ממגדל סטרטון, המשכנו עוד מספר מאות מטר, והגענו לרובע היהודי של קיסריה. עמדנו ליד רצפת פסיפס גדולה, שלדברי ראובן, במקום היה בית כנסת. במקום זה החל בשנת 66 המרד נגד הרומאים, שהביא לנפילת הבית השני, וליציאת עמנו לגלות ממושכת. מבית הכנסת המשכנו והקפנו את חומת קיסריה, ובמגרש החניה, מול השקיעה המהממת, סעדנו את ארוחת הערב. על בטן מלאה יצאנו לקטע האחרון של היום. חצינו את קיבוץ שדות ים. נדהמנו מכמויות השיש, שעמדו כחיילים במסדר, במגרשים שהקיפו את המפעל. לאחר מכן, חצינו את שכונת ההרחבה, שמיועדת לבני הקיבוץ, ושמענו על חברת הקיבוץ חנה סנש, שיצאה להציל את יהוגי הונגריה, נתפסה ע"י הנאצים, והוצאה להורג. במקום הוקם מוזיאון לזכרה. בקטע האחרון הקפנו את תחנת הכח "אורות רבין", הגענו לפארק חדרה, ושם חיכה לנו האוטובוס, ולצידו כיבוד כיד המלך של אבטיחים, בורקס ושתיה.

יצאנו באור וחזרנו בחושך. פסענו על חוף הים, כשמשמאלנו אמות המים של קיסריה, ומימיננו השמש השוקעת במלוא הדרה. עברנו בתוך כפר שמצפה לפיתוח, תל עתיק, עיר עתיקה  וקיבוץ משגשג. מגוון מקומות בקטע של 12 ק"מ, כשכל אתר ואתר בפני עצמו שווה ביקור.

יום שלישי 26/03/2019. כרגיל, מגיעים ללטרון, הפעם, מנחשון, הגיעו דני הרלב ומוטקה. ממתינים לנהג, שהתקשה להתעורר בבוקר, ויוצאים באיחור קל. אריה, שכרגיל לוקח אחריות, עובר בין יושבי האוטובוס, כדי לוודא מי הגיע ומי לא, ומי הגיע למרות שלא דיווח על הגעתו לרבקה. 30 היוצאים לדרך מורכבים מגרעין קשה, המגיע כמעט תמיד, וכשלא, זה עקב מחלות, או התחייבויות נוספות שיש לאנשים. החלק האחר, הם חדשים, הבאים לראות במה מדובר, או שפשוט שמעו על יופיו של המסלול. בצומת אייל אנו אוספים כרגיל את רוני ועוד שניים. גידול של 300 אחוז! בקצב הזה העולים בצומת אייל יהפכו לרוב. אוספים בהמשך את ראובן המדריך, וממשיכים לארוחת הבוקר באלונים שבעמק. פתיחת המנהרה ביוקנעם מקצרת את זמן הנסיעה, ולאחר קפה מאפה ו/או סנדוויץ‘, אנו סוף כל סוף יוצאים דרך צומת אילניה לכפר קיש – יעד תחילת המסלול.

לאחר נסיעה של כ 40 דקות, אנו מגיעים לכניסה לכפר קיש. מסדרים את הציוד, ויורדים נכונים לדרך. שלושת הק"מ הראשונים, הם דרך עפר קלילה, העוברת בצמוד לנחל תבור, קצת בוץ אבל לא נורא, אחרי הקטע מירדנית ליבניאל ב 4/18, אנחנו לא מתרגשים מקצת בוץ. אלא, מסתבר, שיש לחצות את הנחל מספר פעמים. החציה היא חוויה בפני עצמה. הרוב חולצים את נעליהם, אוחזים בהן בידייהם או תולים על כתפייהם, וכך פוסעים בזהירות אל תוך מימי הנחל השוצף. מסתבר שהבעיה אינה הזרם-אלא אבנים קטנות, שמאלצות להניח את הרגל בזהירות כדי לא לאבד את שיווי המשקל. עם סיום החצייה הראשונה, מבשר ראובן שהחצייה הבאה תהיה בעוד כ-400 מטר, ולפיכך יש לשקול האם לנעול את הנעליים או ללכת יחפים עד היעד הבא. אכן המעבר השני שצף לא פחות מהראשון. המעבר השלישי היה שייך כבר לנחל רכש, ולאחר חצייתו הגענו לצומת דרכים, מתחת לתל רכש.

תל רכש אינו גבוה יחסית לסביבתו. לדברי ראובן, הסיבה להתיישבות עליו, החל מהתקופה הישראלית, הייתה העובדה שחלש על הדרך בין הירדן להר תבור. לאחר שיח ושיג בנושא שמו של התל – רכש או רקש, וויכוחים על הבריטי קיש, שעל שמו כפר קיש, המשכנו בדרכנו אל עבר רמת סירין. רמה זאת הפכה לאזור חקלאי פורח, בזכות מפעל המים של נח כנרתי, שהעלה את המים מעמק הירדן לרמת סירין.

אין ספק ששיאו של היום, תרתי משמע, היה במצפה אלות. נוף מדהים של עמק הירדן נפרש לרגלינו. קיבלנו הסבר מפורט, שהפך את התמונה הכוללת לאוסף של ישובים שעל רובם אנו מכירים את סיפורי נפלאות ההתיישבות באזור. בצד הצפוני נחה לה בשלווה המושבה יבניאל, יעד סיום המסלול של קטע זה. ירדנו בשביל מתפתל אל הדרך המוכרת לנו, המחברת בין מנחמיה ליבניאל, שתי מושבות וותיקות, שסיפורים רבים סופרו עליהן.  

עבר חודש, ושוב אנו יוצאים לדרך. מנחשון יוצאים הפעם רק שניים: ספי ומוטקה. ספי שמתמקד בעיקר בטיולי אופניים ומצטרף אלינו לעתים רחוקות, מגיע אך ורק לקטעים שנראים לו יפים במיוחד. ואכן הקטע הנוכחי של השביל עמד בציפיות. יצאנו  הפעם 29 בני 60 פלוס כשרוני וראובן מצטרפים בדרך. ארוחת הבוקר כרגיל באלונית בעמק, כשבעקבות השינויים בכבישי העמק, נאלצנו לנסוע מזרחה ולחזור מערבה כדי להגיע לסעוד את ארוחת הבוקר.

התחלת המסלול בנצרת עילית הבנויה על פסגתו של הר יונה, שמהווה את הפיסגה של רכס הרי נצרת. שמה של נצרת עילית השתנה וכעת קוראים לה - נוף הגליל. רבים תהו כמה זמן ייקח לשם החדש להשתרש. ירדנו במקום בו היה אמור להתחיל מסלולנו אבל הסתבר ששינויים גרמו לתחילת המסלול להיות שונה. בעזרת ניסיונו וחושיו של ראובן ובעזרת חקלאי מקומי רכוב על טרקטור, פילסנו את דרכנו בשביל.

תחילה גולת הכותרת של היום – שמורת האירוס הנצרתי, הגענו בדיוק בתקופה בה הכל פורח. קיבלנו הסבר מראובן על יחוסו של האירוס הנצרתי. הסתבר שהוא חלק מקבוצת אירוסי ההיכל, בשל מראם. יחודו של הנצרתי הוא שהוא בהיר מאד, על הלשון שלו שנפתחת יש נקודות. משם ירדנו בערוץ של נחל ברק, חוצים בקלילות את הנחל, שהרי אנחנו למודי ניסיון ממעברים קשים יותר. ולאחר זמן מה הגענו לדרך נוף, עוזבים אותה ומטפסים בשביל על הר דבורה. בהמשך פוגשים שנית את דרך נוף ויער בית קשת. ראובן ממליץ על ביקור באזור בחודשים פברואר-מרץ היות ויש שם מוקדי פריחה, תצפיות, הדרך עצמה מתחילה בנצרת עילית ומסתימת בצומת גולני, כשיש נקודת יציאה אחת לקיבוץ בית קשת. הלכנו מקטע לא קטן בדרך זאת כשרוב הזמן משקיף מעלינו הר התבור. לקראת הסיום ירדנו לערוץ שממנו טיפסנו לכפר הבדואי שיבלי שנמצא על המורדות של התבור. את הסיום עשינו בקצה הכפר במקום בו האוטובוסים המנועים מלעלות להר, מורידים את התיירים והם עוברים למוניות שמעלות אותם למרומי התבור.

אין ספק שהיה זה יום וקטע מוצלחים ביותר. מזג האוויר אידיאלי, פריחה מהממת ונוף משגע. מחכים כבר לקטע הבא שיהיה בעוד שבועיים מכפר קיש למושבה יבניאל.

חזור לתוכן

הפעם אנחנו יורדים דרומה. שני קטעים רצופים, יום שני ושלישי, 11 ו-12 בפברואר, היעד אזור תמנע. הקטע הראשון  מתחיל בכניסה לפארק תמנע וסיומו במטמנת פסולת – 12 ק"מ משם. הקטע השני המשך המסלול מנחל נחושתן ועד קניון שחורת.  מנחשון יצאנו ארבעה. אניטה, עמירם, גילה ומוטקה. היינו חלק מקבוצה שמנתה הפעם 24 צועדים. היות ודובר בשני ימים ובלינה בדרך, ההתארגנות הייתה מורכבת יותר הן ע"י המארגנים והן ע"י הצועדים.

היום הראשון - יום שני 11/2/19

יצאנו כרגיל בשעה חמש ושלושים מלטרון, עצרנו בדימונה במתחם הקבוע, לשירותים, קפה  ואיסופו של מדריכנו ראובן. נסענו דרך כביש 90 כביש הערבה, חלפנו על נחל צפית, שהאסון שאירע בו עדיין טרי בזיכרוננו. עברנו על פני קיבוץ קטורה בו אנו אמורים להתאכסן והגענו לתחילת מסלולנו. נכנסנו בכביש המוביל לפארק תמנע וליד השער עצרנו. הצטיידנו במזון ליום אחד היות ובערב אנו אמורים לפגוש את האוטובוס עם כל ציודנו. באוויר הייתה קרירות למרות השעה המאוחרת, עשר בבוקר, לפיכך הצטיידנו גם בבגד חם, היות וצפינו שעל הר תמנע עשוי להיות קר יותר. המסלול היה בסדר גודל של 12 ק"מ, והתחלק לשני חלקים, תחילה עליה להר תמנע, דרך נחל שנקרא נחל אלכסון. המסלול נקרא גם מסלול גיאולוגי, ישנו לאורך הדרך שילוט המסביר מה רואים בתוך הסלעים, חבל רק שהשלטים בגלל פגעי הטבע קשים לקריאה.  במהלך הדרך למדנו שהר תמנע הוא המופע הצפוני ביותר של סלעי גרניט, סלעים אשר נשארו כפי שנוצרו אי שם בעבר וצבעם תלוי במרכיביהם.  בסוף העלייה יש קטע מצוקי, שבסופו יש דלגיות וסולם קטן. ההר נראה כמו שולחן ובו צפינו למספר כיוונים תוך קבלת הסבר מראובן, קודם כל על הסביבה ובהמשך על כריית הנחושת ועל הפעילות התיירותית בפארק. לאחר שמיצינו את ההר ירדנו להמשך המסלול, תחילה בעזרת דלגיות ושביל תלול המחייב זהירות למניעת החלקה. בהמשך הגענו למישור של בקעת תמנע. רוב הדרך הייתה מישורית והגענו לאגם נחושתן שבו סעדנו את ארוחת הצהריים (בשעה 2), המקום נחמד ויש שם שירותים, ומקומות לינה למטיילים. משם המשכנו דרומה בטיפוס קליל והגענו למטמנת אשפה כשבכניסה חיכו לנו שמעון הנהג והאוטובוס. משם נסענו לקיבוץ קטורה, שם הובטח לנו סיור במידה ונגיע עד שעה מסוימת.

קטורה

כנראה שהגענו בזמן, שכן ההבטחה קוימה ויצאנו לסיור עם המועמד לחברות בקטורה – אבי. אבי, בחור נחמד וצבעוני, עם כישורים של סטנדאפיסט. הוא פתח לנו צוהר להכיר את קיבוץ קטורה. קיבוץ שיתופי שהוקם ע"י חברי תנועת "יהודה הצעיר", שעלו לפני 45 שנה מארה"ב וביקשו להקים קיבוץ במקום הרחוק ביותר ממרכז הארץ. התוודענו לקיבוץ שיתופי שפרט ללינה המשותפת, שומר על כל דפוסי ההתנהגות של קיבוץ שיתופי. התפעלנו מכך ששם ב"סוף העולם" ישנם אנשים שמוקד חייהם הוא עשייה חברתית. הקיבוץ הקים מכון מחקר שבו מפתחים פתרונות וטכנולוגיות שמשפרות את איכות החיים של אוכלוסיות המשויכות לעניי כדור הארץ. לדוגמא מתקן ששמים בו את שאריות המזון מהארוחה שהופך אותו לגז מתן עמו הם מכינים את הארוחה הבאה. אין ספק שהסיור והארוחה הטובה בערב רוממו את רוחנו ונתנו לנו אנרגיה לקראת היום השני של המסלול.

היום השני – יום שלישי 12/2/19

השכמה הפעם באורחן של קיבוץ קטורה, ובשעה שש וחצי עלינו על האוטובוס כשפנינו לנחל רחם. יום ארוך במספר הק"מ –  18 אבל גם במישכו, שכן הפעם הגענו הביתה בסביבות השעה עשר. 10 הק"מ הראשונים תחילת המסלול הייתה בנחל רחם ע"ש העוף הדורס רחם, נחל שהינו הגדול בנחלים בהרי אילת, בעל אגן ניקוז גדול, הלכנו במגמת עליה. כבר בתחילת הדרך עצרנו ליד עץ שיטה שמתחתו חיכתה לנו הפתעה בדמות מיכל פלסטיק שבו מזון ושתיה שהונח על ידי צועדים בשביל. שביליסטים שעוברים במקום יכולים להינות מהתקרובת שבמיכל ולהוסיף דברים שהיו עמם. לאחר צעידה של חמישה וחצי ק"מ עצרנו ליד עץ שיטה נוסף ובעזרת שיר שנכתב ע"י אחד הצועדים, והתבסס על הספר המפורסם "דירה להשכיר", והוקרא ע"י ורדית למדנו על כל אותם יצורים החיים על ומעץ השיטה  באזור זה. בהמשך הגענו לאזור של בולדרים שביניהם גבים מלאי מים. באחד המקומות היה צורך בשיתוף פעולה של המטפסים כדי לעבור את המהמורה. בסוף העלייה חכתה לנו הפתעה מרנינה בדמות תצפית מדהימה על האזור ושלל צבעיו. לאחר שהיה קצרה בתצפית עמרם ירדנו במעלה עמרם משתדלים לא להחליק ונהנים מהמראה המרהיב של הקירות על שלל צבעיהם בקטע הנחל שהוביל אותנו למקום חנייתו של האוטובוס ומשם לאחר ביקור קצר באילת נסיעה צפונה. לאחר הגלידה המסורתית במזנון יוטבתה נפלה עלינו שינה וכשהתעוררנו היינו כבר בדימונה נפרדים מראובן הממשיך למחרת לליווי קבוצה אחרת.

אין ספק שיומיים אלו היו בין הקטעים החווייתיים ביותר שעברנו עד כה ב-21 הקטעים. שילוב של נוף מקסים שונה מכל שראינו עד כה. עם מסלול הבנוי מעליות שבסופן תצפיות מרהיבות על מרחבי נוף גדולים. הר תמנע ותצפית עמרם. הלינה בקיבוץ קטורה כולל הסיור וארוחת הערב היו תבלין נוסף ליומיים מדהימים.

21 חברים וחברות יצאו למקטע 19 משמורת פורה לקיבוץ דביר. מנחשון יצאו הפעם רק ארבעה: אניטה, עמירם, גילה ומוטקה. היות והיעד היה קרוב יחסית קיבלנו שעת שינה נוספת ויצאנו בשעה שש וחצי בבוקר במקום בשעה הרגילה-חמש וחצי. אספנו בדרך את חני ועידית בטל-שחר ובהמשך עברנו בצומת פלוגות כדי לאסוף את ישע. היות ובקרבת מקום הייתה תחנת דלק עצרנו לארוחת בוקר מוקדמת, אבל כשהתברר שתחנה זאת, שנראתה כמו תחנה במערב הפרוע, שקצב עבודת המוכר בה עשוי היה לגרום לכך שנבלה שם עד הצהריים וכנראה, שכביש שש, שנבנה במקביל לכביש שלה, פגע בביצועיה וכניסת אוטובוס עם מטיילים הפך להיות בה דבר נדיר - הוחלט לנטוש את המקום, ולהמשיך במסלול כשארוחת הבוקר תמתין.

התחלנו ללכת משמורת פורה כשהובטח לנו ע"י ראובן שנגיע אליה בקטע אחר בתקופה של פריחה, מה גם שיש בה דברים נוספים לראות כגון גשר טורקי, אגם עונתי, שנוצר כתוצאה מבניית סכר על נחל פורה. חצינו את נחל פורה הנשפך לנחל שקמה, שעל גדתו הדרומית הלכנו בהמשך. לאחר הליכה של קילומטר וחצי הגענו לנחל שקמה אלא שהיה עלינו לעבור במעבר מים. המעבר היה מלא במים אבל למזלנו ניתן היה לנוע בזהירות צמוד לקיר הבטון ולעבור לצידו השני של המעביר.

בהמשך סטינו מהמסלול ועלינו על תל מלחה, תל המשקיף על כל האזור.  גובהו מעל 200 מטר מעל פני הים, ( כמו הבריכה בנחשון), גודלו כ-8 דונם, התל היה מיושב מתקופת הברונזה התיכונה ועד לתקופה ההלניסטית. מסביב לתל יש שרידי ישוב ביזנטי רומי. במקום היה משלט להגנת שדה התעופה ברוחמה במלחמת העצמאות. המקום נחפר ב-55 ונמצאה בו חומה של מעל 100 מטרים. מן התקופה הישראלית נמצאו במקום ממגורות צלמיות וכלי חרס רבים.  

 מרבית המסלול היה בצמוד לנחל שקמה, שעל גדותיו היו בעיקר עצי אקליפטוס גבוהי קומה, ומשני צידיו שדות חיטה וחוחובה, החיטה נראתה נמוכת קומה יחסית לזאת שבנחשון וכנראה הדבר נובע ממיעוט הגשמים בדרום. לגבי החוחובה קיבלנו הסבר מיוסקה על שימושיה של החוחובה לתעשיית היופי והטיפוח. קיבוצו של יוסקה מעלה החמישה, חבר באגודה חקלאית בשם "צבר קמה" המגדלת שטחים רבים של חוחובה. פה ושם הציצו מבין העשבייה כלניות אדומות שבלטו על רקע הירוק סביבן.

קילומטר וחצי לסיום עצרנו, וחיכינו למאסף. ממולנו נראו בתי ההרחבה של קיבוץ דביר. ראובן ניצל את ההזדמנות להסביר על מקור שמו של הקיבוץ-דביר וקצת מידע על קיבוץ דביר שהיה במצב לא טוב ובניית ההרחבה הפיחה בו חיים. בנקודת הסיום חיכה לנו האוטובוס. הקור ששרר במקום שינה את תוכנותינו לעשות הפסקת צהריים במקום. לאחר נסיעה קצרה הגענו למחלף דבירה ושם כל אחד סעד את שהכין מבעוד מועד, או באחת המסעדות במקום. סה"כ יום קליל וחזרה מוקדמת הביתה.

בחודש מאי 2018 סיימנו  לאחר רדת החשיכה, בגני יהושע, את מקטע 16 בשביל. לאחר הפסקה, קצת ארוכה, יצאנו למקטע  17 (6/11/18), מהכפר הבדואי כעביה לכפר חסידים. יום קודם התחזיות דברו על גשמים, אבל, למרות זאת 36 מתוך ה-40 שנרשמו, עלו על האוטובוס בדרך צפונה. ראובן המדריך ציין עם עלייתו לאוטובוס במחלף אליקים, שהתחזית על פי בדיקתו, באזור המסלול היא 20 אחוז לגשם, דבר שאינו מפחיד מטיילים מנוסים כמונו.  מכעביה ירדנו לנחל ציפורי, כשסביבנו יערות של אלון התבור. חניה ראשונה עשינו ב"עין יבקע" או בשמה בפי הבדואים "עין סוסין". לכאן היו מגיעים הבדואים עם סוסיהם כדי להשקותם במי המעיין. בזמן האחרון המקום עבר פיתוח, נביעה זאת היא ספקית מים רצינית לנחל ציפורי.

לאחר שקיבלנו מראובן הסבר ממצה לגבי הדרך שעברנו, והמקום בו אנו נמצאים, קיבלנו ריענון כללי למטייל: "הולכים כקבוצה,  משתדלים לא לפתוח רווחים, ראשונים לא רצים, ואחרונים כשמדברים שזה יהיה תוך כדי הליכה. בכל מקרה המדריך הולך בראש, מדי פעם עוצרים לסגירת רווחים, וכדי לבדוק שאף אחד לא סוטה מהמסלול. כשיש עיקול כל אחד בודק שזה שאחוריו רואה אותו". אריה בעלה של מירי מוסיף ש"יש לקחת מים במידה מספקת, יצאנו 36 ושנחזור 36 בריאים ושלמים".

מ"עין יבקע" נבנתה אמת מים, שהובילה לתחנות הקמח שבמורד הנחל. קיבלנו מראובן הסבר על הישובים המצויים בסביבה, וביניהם הקיבוץ האנתרופוסופי הרדוף היושב ממש מעל לנחל. הנחל עצמו שהלכנו על גדתו הצפונית, מתחיל באזור הר יונה, הוא עובר ליד היישוב ציפורי ומתגבר את זרימתו ע"י מעיינות ציפורי. במידה והחורף הוא שחון חלקו העליון יבש. בשלב מסוים חצינו את הנחל תוך שאנו מדלגים על אבנים שהונחו במי הנחל. לאחר מכן הגענו למקום שנקרא תחנות הנזירים.

בהמשך אנו מקיפים את הרכס עליו יושב הישוב נופית. לאחר טיפוס בדרך די נוחה חצינו את הכביש המוליך בין קרית טבעון לרכסים. עלינו בעליה קצרה אבל תלולה שבגללה הקטע הוגדר כקל בינוני. בחורשה שמעל המעלה סעדנו את ארוחת הצהריים. הגענו לשלב האחרון במקטע - הירידה לכפר חסידים. מתחתינו במעבה ההר נמצאות מנהרות חוצה ישראל האמורות להיחנך בהקדם. בפאתי הישוב עצרנו ושמענו על ההתיישבות החלוצית, בתנאים קשים ועם חקלאות שלא מצליחה ולמרות הכל היום הישוב שבו דתיים וחילונים חיים יחדיו – מתפקד היטב. צעדנו לאורך אחד מרחובות הישוב, והתרשמנו ממיגוון הבתים. בטרם עלייתנו לאוטובוס במרכז הכפר ניגשנו לסופר של הישוב שהזכיר לי קצת סופרים של פעם. סה"כ ישוב מעורב שחדש וישן מעורבים בו בטבעיות.
חזרה לתוכן

ביום שלישי 15/5/18 התקבצנו כ-32 איש ואישה למקטע ה-16 של "שביל ישראל", המקטע שאמור לסיים את העונה עד לסתיו 2018. מקיבוץ נחשון השתתפו הפעם "רק" שישה: אניטה, גילה, עמירם, איציק ניב, דני ומוטקה.

יצאנו כרגיל ממתחם לטרון בשעה 15:30, שכן הפעם המקטע אמור היה להיות שילוב של הליכה ביום ובערב. עצירה ראשונה הייתה בתחנת הדלק בגלילות, שם מיהרנו לשירותים, מכיוון ובדף המקדים שקיבלנו, נאמר שייקח זמן מה עד שנמצא שירותים במסלול. בתחנת הדלק פגשנו את ראובן המדריך, חייכני ומלא מרץ כרגיל.

ירדנו לחוף הים, וצעדנו על החול בצמוד לים, ולעתים על שרשרת סלעים שטוחה. על החוף היה מגוון של קהל, שרבץ על החול או ששיחק במשחקים שונים. כאשר הגענו לחוף תל ברוך, עלינו לטיילת, וצעדנו עליה עד לחוף רידינג. הדרך הייתה חצויה לשני מסלולים: אחד להולכי הרגל והשני להולכים. סטייה ממסלול ההולכים למסלול השני הייתה בבחינת סכנה ממשית, שכן אופניים חשמליים ורגילים עברו במהירות אימתנית. בנוסף, על מסלול ההליכה, עברו מדי פעם רצים ורצות. אין ספק שההליכה בקטע הזה הייתה תענוג צרוף. הים ממערב, השמש השוקעת והרוח הקלילה שתרמה להנאה שבהליכה – שילוב מופלא, שהועם במקצת, בשל הצורך להיות ערני ולא לסטות מהמסלול או להתנגש באחד הרצים. יתכן שגם כאן צריך לעשות גדר הפרדה. בקטע האחרון של הטיילת נמצא שדה התעופה "שדה דב". כמות המטוסים שנחתה באותה שעה לא הייתה מביישת את גדולי נמלי התעופה הגדולים בעולם. נראה היה שהם מחזירים עם ערב ציבור רב למדינת תל אביב מכל קצווי הארץ ואולי אף הגלובוס.

אחרי שישה וחצי קילומטרים הגענו לאזור רידינג. שם מול הים הגועש מצד אחד, ותחנת הכח רידינג מצד שני, סעדנו ארוחה קלילה. כל אחד את שהכין מבעוד מועד.  עם סיום הארוחה, נאספנו ליד מקבץ של פרחי נר הלילה, שעשו לנו מפגן של פתיחות – ממצב עוברי לפריחה מלאה מול עינינו המשתאות,  וזאת תוך מספר דקות. אפילו הקשוחים שבינינו לא נשארו אדישים למראה, ושלפו את מצלמותיהם כדי להנציח את הרגע הקסום.

עד עכשיו צעדנו מצפון לדרום, כעת פנינו מזרחה, וצעדנו על גדת הירקון הצפונית בתוככי פארק "גני יהושע", תוך שאנו עוברים מתחת ל-4 גשרים, כשהמפורסם ביניהם הוא גשר הירקון, אשר שנים רבות היה החיבור של תל אביב לצפון הארץ. לנו, התל אביבים חניכי תנועות הנוער, האזור היה מוכר. אבל אין ספק שהוא עבר שינויים רבים. חוות גורדון, בה למדו רבים וטובים לרכוב על סוסים, הפכה למשטח דשא ענק, המשמש לפעילויות ספורט מכל המינים.

בסביבות השעה תשע פלוס הגענו לנקודת הסיום, בה חכתה לנו הפתעה צפויה, בדמות שולחנות עמוסים רוגלך, בורקסים ואבטיחים. אריה סיכם בקצרה את סיום העונה, ואיחל לכולנו להיפגש בהמשך.
חזרה לתוכן

כנראה שתחזית מזג האוויר שצפתה גשם במהלך יום היציאה לשביל, גרמה לכך שרק 26 אמיצים כולל ראובן יצאו לקטע מאתר ירדנית למושבה יבניאל. מנחשון יצאו הפעם רק שלושה: גילה, פוגל ומוטקה. בשל מזג האוויר המסלול המתוכנן קוצר ואף בקטע מסוים סטה מהשביל. המרחק בין נקודת היציאה לנקודת הסיום היה כ-11 ק"מ. בשל תנאי השטח העריך ראובן סדר גודל זמן של מעל 5 שעות הליכה. תחילה הלכנו לאורך הירדן שגדתו הייתה מלאה בנופשים, שחלקם עדיין ישנו באוהליהם. יש לציין שקטע זה הצטיין בלכלוך רב שקצת קלקל את החוויה. לאחר זמן מה פנינו לנחל יבניאל שלכל אורך הדרך שפע מים. אנחנו בשל קוצר הזמן סטינו מהשביל והלכנו בצמוד לנחל יבניאל דבר שאילץ אותנו מדי פעם לחצות את הנחל. כאשר נפגשנו שוב עם השביל והתכוננו להיכנס ליובל הנקרא נחל יעלה, נפתחו שערי השמיים וגשם עז עם טיפות גדולות ירד עלינו. החברה פתחו מטריות ונעמדו לקבלת הסבר מראובן. נחל יעלה הוא למעשה קניון קטן כשהשביל מטפס בין הסלעים. הגשם שירד הפך את המסלול לבוצי דבר שהקשה במקצת על הטיפוס במעלה. בדרך עברנו חורשת שיזפים שבשל קדושתה נשמרה. משם  עלינו עוד עליה קטנה והגענו לדרך כורכר שמחברת את יבניאל עם מנחמיה. מהדרך נשקף נוף מדהים כשבקעת יבניאל נשקפת מתחתינו ובין הגבעות מציצה לה הכנרת. לאחר שלושה קילומטר בדרך העפר הגענו למושבה יבניאל.

38 מטיילים יצאו למקטע 14 מצומת קדרים ל"מפגש חיליק" במושבה מגדל הצופה על פני הכנרת. מנחשון יצאו הפעם "רק" שבעה: ספי, דני, ישראל, אניטה, עמירם, פוגל ומוטקה. מזג האוויר הפעם היה נוח והחום לקראת הצהריים לא הפריע היות והמסלול בנחל עמוד התחתון היה ברובו מוצל ע"י המצוקים וסבך הצמחייה.

תחילת המסלול במקום בו סיימנו את הקטע של נחל עמוד עליון – בצומת קדרים. המסלול היה שמונה ק"מ בנחל עמוד, שזורם מגוש המירון  לאגם הכנרת. בדרך פגשנו את צמח הקוציץ, (אקנטוס), שתבליטים במקדשים הרומים היו בהשראתו. למרגלות המוביל למדנו שנחל עמוד הינו תוצאה משנית של השבר הסורי אפריקני, לאחר מכן פנינו דרומה והלכנו כארבעה ק"מ בין מטעי הבננות מצד אחד ורכס מצדנו השני. ההליכה בנחל עמוד הייתה בתוך שביל צר. בדרך עברנו מספר אטרקציות. קודם כל הפריחה שלמזלנו לא נפגעה מהחום של הימים הקודמים. המסלול כדברי ראובן היה צבוע בצבעים שונים. אטרקציות נוספות היו המוביל הארצי הגיחון והסיפון שהעלו את המים מצידו האחד של הנחל לצידו השני. העמוד שעל שמו נקרא הנחל, מערות האדם הקדמון ובסיום בריכה מלאכותית המקבלת מי מעיין. סיימנו ב"מפגש חיליק" כשהמכורים לגלידה בסיום טיול לא החמיצו את ההזדמנות. 

חזרה לתוכן

יום שלישי 23/1/18, הפעם נפגשנו בצומת לטרון בשעה חמש וחצי בבוקר ולא בשעה חמש כבדרך כלל, זאת בשל שינוי המסלול. יצאנו לערד בדרום במקום למגדל שבצפון. ראובן ציין שקם בשעה שתיים בלילה בביתו בקיבוץ  מעגן מיכאל ונסע ללטרון כשבכל הדרך ירד גשם שוטף. למיטב ידיעתו באזור ערד לא צפוי גשם.

צוות נחשון מנה הפעם ארבעה: גילה, דני הרלב, ספי ומוטקה. לספי זאת הפעם הראשונה והוא אף התנדב להסיע אותנו למתחם אלונית בלטרון, שם התרכזו אנשי ההר ( יישובי המועצה בדרך לירושלים), בהמתנה לאוטובוס שיצא מהמרכז בנחם. לקראת השעה שש עלינו על האוטובוס ששעט בכביש שש דרומה. עצרנו  במסעדת "ארומה" בערד וזאת לאחר שראובן בדק שהיא נפתחת בשבע. ואכן כשהגענו אליה בשעה שבע ועשרה היא כבר הייתה פתוחה. הקור בחוץ היה מקפיא אך במסעדה התחממנו עם הקפה וחלקנו אף אכל את ארוחת הבוקר שהביא מביתו או קנה במסעדה.

יצאנו למקטע 13 ממנחת ערד לעיר ערד. התחלנו ללכת בכיוון דרום על דרך עפר. הגשם והרוח לא נתנו לנו הנחות, הגשם העדין ירד והרוח הפליאה במשביה הקרים. אחרי קילומטר וחצי, הצטרפנו ל"שביל ישראל" שם פגשנו את שיחי המתנן השעיר, צמח שמקליפתו ניתן להכין חבלים. במהלך הדרך צפינו במאהלי הבדואים שמשנה לשנה מתרבים באזור זה. למדנו שמקור שמם הוא מהמילה בדיה שפרושה מדבר ובדואים זה אנשים שחיים במדבר.

פנינו מזרחה ולאחר ארבע ק"מ מראשית המסלול הגענו  למצפה זהר. כאן שמענו על מרבצי הגז שהופקו ושימשו כמקור אנרגיה לערד וסביבותיה. מהמצפה הגענו למקום הנקרא ראש זהר. במקום נשארו שרידי מחנה בריטי ומצבה לזכרו של חייל בשם פנחס סלע שנחטף ונרצח בשנת 1950.  לאחר הסבר על המקום, התחלנו לרדת בירידה תלולה שבעצם בגללה הלכנו מדרום לצפון, שכן לעלות אותה לא קל.  משם המשכנו למצד רוג‘ום זהר – מקום בו יש מצד מהתקופה הרומית, שתפקידו היה לשמור על הדרך ובמרכזו בור מים גדול. ניצלנו את העובדה שקירות המצד הסתירו את הרוח וישבנו לאכול את ארוחת הצהריים. בהמשך עצרנו ליד בור מים בצידו של וואדי שנוצר ע"י הוספת קירות לשקע בצלע ההר. שם למדנו מראובן על חיי המין של השבלולים. בהמשך עלינו בנחל יעלים לעיר ערד. הנחל שעיקר מטייליו הם אנשי השביל עולה בעליה מתונה, אבל הלכלוך הפזור לכל אורכו מעיב במקצת על ההנאה מיפי הטבע.  

סיכם את היום ראובן: מסלול קל, לא ארוך, חמש וחצי שעות של מסלול נחמד, חביב, כשבראשיתו עברנו ליד התיישבויות לא מוכרות  של בדואים. התצפיות למרחוק היו  קשות בשל מזג האוויר, אבל מקרוב ראינו דברים יפים ומעניינים.

מיעוט המשתתפים הפעם, רק 27, נבע, כנראה ממזג האוויר, או מדחיית המועד. בכל אופן נראה היה שמשתתפיו למרות הקשיים שהציב בפניהם הטבע, נהנו הנאה מרובה.  הגענו הביתה בשעה מוקדמת, בשעה ארבע במקום בשבע בדרך כלל, בתחושה שבעצם בזמן קצר אפשר להספיק הרבה.

חזרה לתוכן

כמדי חודש בחודשו, ביום שלישי ה 19/12/17, קמנו השכם בבוקר, כדי לצאת עם קבוצת 60 פלוס של "מטה יהודה", לקטע נוסף ב"שביל ישראל". האם בגלל חג החנוכה או בגלל הסולם במעלה הפלמ"ח, יצאו הפעם רק 29 אמיצים לקטע ה-12 ממעלה עקרבים לעין ירקעם? מנחשון יצאו הפעם רק שלושה: אניטה, עמירם ומוטקה, כמו כן הצטרפו נועם ואודרי, מי שהייתה לפני שנים רבות בנחשון.

המסלול התחיל  בצומת של כביש המוביל למעלה עקרבים, מקום בו עברה שנים רבות הדרך לאילת. הוא  זכור שלא לטובה, היות וב-17 במרץ 1954 התרחש בו טבח, שבמהלכו נרצחו ביריות על ידי טרוריסטים ערבים, אחד עשר מהנוסעים באוטובוס "אגד", שהיו בדרכם חזרה מחגיגות לציון חמש שנים לשחרור אילת. 

מיד עם הירידה מהאוטובוס, התחלנו ללכת במגמת עליה עד למקום שנקרא מצד צפיר, מקום שהיה  מצודה בתקופה הביזאנטית. בהתחלה העלייה הייתה קצת תלולה, אבל לאחר מכן הפכה למתונה, וכך לאורך כמעט 4 ק"מ. במצד צפיר אכלנו את ארוחת הבוקר, ושמענו הסבר מאלף מפי ראובן, מדריכנו, על המקום. לאחר ששבענו ושתינו קפה, שהכין ה"ילד" של יוסקה, (בשל מיעוט נרשמים, הציעה מירי, המארגנת, לצרף גם בני משפחה), צעדנו בירידה מתונה של שלושה וחצי ק"מ עד לראש מעלה ימין, המשופעת  במערכת סדקים יפה. המקום עצמו יפהפה, ומשקיף מלמעלה על הנחלים ימין וחתירה.

משם ירדנו לנחל ימין, ואחרי הליכה של כמה דקות נכנסנו לנחל חתירה. עלינו במעלה הנחל, כשנשקף לעינינו נוף מדברי מרהיב. לא ירד שם השנה הרבה גשם, ולמרות זאת ראינו פה ושם צמחיה. הלכנו כך עד שהגענו לתחתית מעלה פלמ"ח, שנחשב לחלק הקשה של היום.  תחילת העלייה הייתה תלולה,  וחלקנו עצרנו מדי פעם, כדי לסדר את הנשימה ולהתבונן בנוף. בהמשך הגענו לסולם,  שאינו מצדיק את החשש מפניו, שכן מדובר בסולם יציב הצמוד למצוק, ואורכו אינו רב. בהמשך יש עוד קטע עם ברזלים השקועים בסלע, והופכים את הטיפוס לקליל עד לסיום העלייה.   טיפסנו במעלה פלמ"ח כמחצית השעה וסיימנו במפל יפהפה, עם נוף מדהים! משם   הלכנו עוד כמחצית השעה לעין ירקעם, מקום שהיה ידוע פעם בשפע מימיו והפך לגב עונתי.  בשל החנוכה, האזור היה מוצף במטיילים רבים, שהגיעו ברכבים לעין ירקעם. חלקם הסתפקו באזור הקרוב, וחלקם הגיעו לתצפית ליד מעלה הפלמ"ח. לאחר הליכה של מספר דקות הגענו לחניה, שבה המתינו הנהג והאוטובוס, כדי להחזירנו מוקדם יחסית הביתה.

היה זה יום מהנה באופן מיוחד, וזאת בשל מזג האוויר, הנופים המדהימים ומעלה הפלמ"ח. ישבנו למרגלות המעלה, וראובן סיפר על אנשי הפלמ"ח שיצאו רגלית מצפון הארץ לקיבוץ רביבים. הם לא אמרו נואש נוכח המצוק האימתני שחסם את דרכם. באומץ ובאלתור פילסו נתיב אל מרומי המצוק, כשהם משאירים את הבדווים שפגשו בהמשך הדרך פעורי פה, שכן תמיד חשבו שהדבר בלתי אפשרי. כנראה, שגם העלילה ההרואית הוסיפה לתחושה הטובה, תחושה של הזדהות והתגברות למרות הקושי.

חזרה לתוכן

סרטון

שביל ישראל מקטע 11 /  141117

ל"ו צדיקים יצאו למקטע ה-11 שלהם בשביל ישראל, כשלמעשה עם סיומו ייווצר רצף של שמונה קטעים, מתל דן-ראשית המסלול, למקום בו עצרנו בנחל עמוד. שלושה קטעים נוספים עשינו במקומות שונים בשביל, בעיקר בגלל מגבלות מזג האוויר.

להלן דברי ראובן לקראת ההגעה לתחילת המקטע: " המסלול ייקח כשש וחצי שעות. אנחנו נתחיל בעליה, ונעלה על הר מירון מחרבת חממה. החלק הראשון הוא טיפה יותר תלול, בהמשך העלייה  מתמתנת, במהלכה נעצור מספר פעמים לפי הצורך. נעלה לאט ובצל. אני יכול להבטיח כמעט בוודאות, דבר שאני לא עושה בדרך כלל, שיהיו פרחים, ככל שנעפיל יותר, וככל שיעבור היום: סתווניות, כרכומים, קצת נרקיסים, וגולת הכותרת של היום בנקודה מסוימת החלמוניות. מישהו כתב שיר וכינה את החלמונית "פרח תדהמה". זהו פרח מדהים, הוא גדול ונמצא מרוכז בנקודה אחת, מתחת לשביל וגם מעליו. בשלב מסוים נצטרף לשביל הפסגה, נעבור דרך החניון, ונתחיל במגמת ירידה. נעבור דרך חירבת ג‘רמק ונמשיך למטה לכיוון נחל מירון. בגדול נטפס על ההר מצפון ונרד מדרום. הירידה אינה קשה, בחלק השני של הירידה יש קצת אבנים, אבל לא משהו שמפחיד אותנו. יש קצת אתרים לאורך הדרך. ארוחת בוקר כבר אכלנו ואת ארוחת הצהריים נעשה בדרך. למרות הנסיעה הארוכה נשתדל ליהנות מהיום".

קרוב ל-50 צועדים יצאו למקטע העשירי של קבוצת צועדי "שביל ישראל" של המועצה האזורית "מטה יהודה", שמאורגנת ע"י מירי ורבקה מ"עמותת וותיקי מטה יהודה", השוכנת במרכז האזורי במושב נחם. קיבוץ נחשון שבר את השיא, ושיגר הפעם תשעה צועדים. אריאלה, איציק, פוגל, קיש, דני, גילה, עמירם, אניטה ומוטקה. בקצב הזה, כנראה יהיה צורך לקראת סוף המסלול, להזמין בעבור נחשון  אוטובוס מיוחד... הביטוי מקטע ולא קטע בא לציין שההליכה אינה לפי הסדר מצפון לדרום, אלא, לפי בחירתו של ראובן המדריך, המושפעת מאופי השטח ומזג האוויר.

להלן דבריו של ראובן,  מספר דקות לפני שירדנו מהאוטובוס בטבריה עילית וצאתנו לדרך.

"מתחילים במסלול קל יחסית, בקצה של טבריה עילית. לא נלך בין הבניינים, אלא נצא ישר לטבע. ניכנס לאזור שנקרא "יער שוויץ", זו אמנם לא שוויץ, אבל הנוף לא רחוק מזה... כל מי שמגיע לשם חושב שהוא באמת בשוויץ. הולכים בדרך, כשמזרחה לנו יהיה נוף מאד יפה של הכנרת והגולן. אחרי שלושת רבעי שעה פלוס מינוס, מתוכננת הפסקה קטנה. ברור שתערכנה גם תצפיות לעבר הנוף שנראה. נלך בגובה של פחות מ-200 מטר מעל פני הים. כלומר, בגובה של  400 מטר מעל הכנרת. זאת הירידה שמצפה לנו, שכן בסופו של דבר נגיע לגובה המים. בשלב הראשון, שזה בסביבות שעה וחצי נלך על כביש אספלט, שזה כביש לא ראשי אלא כביש בתוך הפארק, בתוך היער. לאחר מכן ניפרד מהכביש, ונלך על דרך, שבחורף אפשר לכנות אותה דרך בוצית. נעבור בקו גובה כך, שמתחתנו תהיה אכסניית הנוער של פוריה, ומעלינו יהיה כמובן הישוב פוריה. בשלב מסוים נחצה  כביש פנימי, שלא נוסעים עליו הרבה, ונגיע למעיין שבו בריכה, המרכזת את מי המעיין. בעונה הזאת המעיין אמנם לא שופע, אבל המקום נחמד, ושם מתוכננת ארוחת הצהריים. משם נכנסים לירידה לא תלולה, שתסתיים בקצה הצפוני של המושבה כנרת. נלך ברחוב הראשונים, ונתפעל מהבתים של הראשונים, מלפני 110 שנים בערך, רובם בתי בזלת, שזו האבן המקומית. הסיור יסתיים בירדנית שהיא אתר נוצרי.

זו תחילת העונה שלנו. הטיול הבא ימשיך את הרצף של המסלול, ובו נעלה על המירון, מתוך תקווה שנחזה בפריחת החלמוניות. הטיול הבא יהיה בדרגת קושי בינונית, ויש לו שלושה קטעים. מתחילים ישר בעליה, וכשמגיעים למעלה-הדרך מתמתנת, ואילו החלק האמצעי הוא שביל הפסגה. בסוף נתחיל ירידה לכיוון נחל מירון".

אין ספק שהיה זה יום מהנה באופן מיוחד. ההליכה הקלילה, הנוף המרהיב ביופיו, השזור בהסבריו המרתקים של ראובן שהוסיפו נופך מיוחד-יצרו אצל כולנו טעם של עוד.

 חזור לתוכן

ביום שלישי, ה-9/5/2017, יצאנו לקטע התשיעי והאחרון למחצית השנה הראשונה של שנת 2017 של שביל ישראל.  מסלול ההליכה תוכנן כך, שהפעם בניגוד לפעמים הקודמות, נצא לצעוד החל משעות אחר הצהריים, ונסיים בשעות החשיכה. נפלנו על יום חמסין, אבל כמובן לא נבהלנו, ולאחר נסיעה ממושכת בשל הפקקים בכבישים, הגענו לחוף פולג בסביבות השעה חמש. זו הייתה נקודת המוצא למסלולנו.

להלן דבריו של מדריכנו ראובן במהלך צעידתנו על קו התפר שבין היבשה לים, כשממערב לנו אוושת הגלים, שאינם נלאים מלהתנפץ על החוף, וממזרח לנו מתנשאים מצוקי החוף.

"אנו הולכים, כשמעלינו סדרה של ישובים, כשאנחנו רואים את אורותיהם הנוצצים. מעלינו נמצא המלון הצפוני של נתניה, שכעת הוא חשוך, מכיוון שעבר שיפוץ, וזהו ה"בלו ביי". בהמשך פסענו בשטחים שאינם שייכים לנתניה אלא למועצה האזורית עמק חפר. הישוב הראשון שראינו כשהבטנו כלפי מעלה, היה "שושנת העמקים". על-פי  הפסוק בתנ"ך "אני חבצלת השרון ושושנת העמקים". זהו מושב שעלה על הקרקע עוד לפני קום המדינה. גם "חבצלת השרון" עלה בשנות השלושים, והישוב השלישי שנמצא כאן הוא ישוב קהילתי קטן, "צוקי ים", ישוב שעלה על הקרקע בסוף שנות ה-50 תחילת שנות ה-60. בין השלושה הוא הישוב הקטן יותר. סדר גודל של בין 300 ל-400 איש. כשבשני האחרים יש בין 600 ל-700 תושבים.

שאלה: מה הקשר בין "חבצלת השרון" למושב בצד השני של הכביש שנקרא "ביתן אהרון"? מסתבר שאהרון ולילי פריימן, (תרגום השם לילי הוא חבצלת), שני המושבים הם על שמות הזוג הזה, הם כמו נתן שטראוס, תרמו כספים, ולכן המושבים נקראים על שמם. בהמשך ניגחו לעינינו יש פה עוד שני מוסדות, האחד הוא בית הבראה משטרתי, ולידו נמצא מתקן אימונים של פיקוד העורף, כמו כן נמצאים הישובים כפר הנוער "נעורים" ו"בית ינאי", שלמרגלותיו יש אנדרטה, המציינת את סיפוריהן של אניות מעפילים.

עברנו מתחת לבתים של הישוב כפר נוער "נעורים" של הדסה, שממוקם כשלוחה של בן שמן ב-1948 מכיוון שסביב בן שמן יש שתי ערים ערביות: לוד ורמלה, החליטו לחלץ את בני הנוער שישבו בפנימייה, ופתחו ב"נעורים" כפר נוער כשלוחה של בן שמן. מאוחר יותר החזירו את הנערים לבן שמן, אבל פתחו ב"נעורים" כפר נוער נוסף. המרחק גרם לכך שכל כפר עמד בפני עצמו. בהמשך נמצא את מושב ,בית ינאי" שהוקם יחד עם מושבים נוספים, כגון "כפר ויתקין" בשנות השלושים, ו"מכמורת" מוקם בשנות הארבעים.

ליד "בית ינאי" עובר נחל אלכסנדר, שם שנקרא על שם אלכסנדר ינאי ומכאן גם שם המושב "בית ינאי". אלכסנדר מלך מבית החשמונאים, ששמו המקורי היה יונתן. הוא הרחיב את ממלכת החשמונאים, וגם כבש את האזור הזה, שעד אותו זמן לא היה בידינו. הוא מלך שנים רבות, מ 103 לפני הספירה עד 76 לפני הספירה. ואשתו שלומציון, המשיכה לשלוט תשע שנים נוספות, ולאחר מכן הרומאים כבשו את הארץ".

סיפור נוסף שמספר ראובן:  "ישנו שלט במעלה המצוק ובו מסופר על שתי אניות. כתוב רק על אחת מהן - האונייה ולוס. תקופת העפלה התחלקה למספר תקופות: 34-39 עד מלחמת העולם השנייה. תקופת המלחמה ולאחר מכן 45-48 שזו תקופת העלייה העיקרית, שבה הגיעה כמות המעפילים העיקרית ובכמות אניות גדולה.

בשנת 34 הגיעה האנייה הראשונה בשם "ולוס", היא הגיעה לחוף "בית ינאי", מכיוון שיש שם שרידים של מזח, וחוף מאד נוח. האונייה הצליחה לעגון די קרוב, ויוצאו לקראתה והורידו את המעפילים. ל"ולוס" היה מסע מאד מוצלח, היא יצאה מפיריאוס ביוון, והגיעה לחוף עם 350 מעפילים. בעקבות ההצלחה הזאת, האניה חזרה ועשתה מסע נוסף שהיה פחות מצליח. היא הצליחה להוריד בחוף כ-50 מעפילים, מתוך ה-350, והבריטים שהגיעו לחוף עם אורות זרקורים גילו את המתרחש, ולקחו אותה ללב ים, כך שהיא לא הצליחה להוריד את שאר המעפילים. הם החזירו את המעפילים  לאירופה ורק מאוחר יותר הם הגיעו לארץ".

וכאן מספר יוסקה: "עם "ולוס" הראשונה, הגיע הגרעין הראשון של מעלה החמישה, גרעין "מעלה". הם ירדו בחוף "בית ינאי" עברו לחולדה ומשם לגבעת הקיבוצים ברחובות. בשנת 36, כאשר פרץ המרד הערבי, הם עברו לקריית ענבים, שם ארע הרצח הראשון של חמישה חברים, בשנת 37 ובעקבות כך הוקם קיבוץ "מעלה החמישה".

האנייה השנייה הקשורה למקום הזה היא אלטלנה, שהגיעה לחוף "בית ינאי", ע"י אנשי האצ"ל, כשבגין לא ידע שמביאים בה נשק מאירופה. נודע לו רק כשהיא התקרבה לחוף. הוא לא נתן את האישור להביאה ל"בית ינאי". כשקיבל את המידע, הוא הגיע והתחילו להוריד את הנשק וגם את המעפילים. כשהגיעו לחוף כוחות של ההגנה הם ביקשו מהם למסור את הנשק, מאחר והיה הסכם בין הצבא לאצ"ל, לפיו השאירו להם יחידה אחת, שהיא כבר הייתה חלק מצה"ל ואת כל הנשק היה עליהם למסור לצה"ל. הבאת אניית הנשק הייתה בניגוד להסכמים! התפתח קרב קצר, והאונייה חזרה ללב ים, כשבגין נמצא עליה והיא הפליגה לתל אביב. גם שם פרץ קרב. בסופו של דבר נהרגו בקרב בשני המקומות 16 אנשי אצ"ל ושלושה מאנשי ההגנה".

לאחר ששמענו את מדריכנו מספר על "ולוס" ו"אלטלנה" צעדנו לעבר האוטובוס, כשלפתע גילינו שציפתה לנו הפתעה. באחת מסככות החוף חיכו לנו מירי ואריה עם שתיה, אבטיחים ועוגות, לכבוד סיום שנת 2016-2017 של שביל ישראל ע"י קבוצת הצועדים של "מטה יהודה". אין ספק, שהיה זה סיום מפתיע ומרנין לשנה מלאת ענין של צעידה בשביל, בנופים הקסומים של ארצנו.

שביל ישראל 2017-18

17.10.17 מטבריה עילית – בית המוטור

  נתחיל ללכת מטבריה עילית, דרך יער שוויץ עם נוף נהדר אל הכנרת והגולן

(וגם טבריה). נעבור מעל אכסניית הנוער של פורייה, ודרך המעיין המקומי, נרד למושבה כנרת והספור המופלא שלה בתולדותינו. נחרוג קלות לטובת בית העלמין של כנרת ודרך הבריכות נסיים ליד בית המוטור.  

12ק"מ  של מסלול קל.

14.11.17 נחל צבעון –  נחל מירון (החניון הפתול)

  נחזור אל החלק העליון של נחל צבעון ונטפס דרכו אל חרבת חממה והלאה אל שביל סובב פסגת המירון, המציג בפנינו תצפיות מקסימות (בתקוה לפריחת החלמונית). נעבור לצדו השני של ההר, נבקר בשרידי ג‘רמק וחרבת ב"ק, ונתחיל לרדת,דרך מטעי הדרוזים ואתרים נוספים-צפת ממול-אל כסא אליהו וחרבת שמע(שמאי?). נגלוש לנחל מירון ונסיים בחניון הפתול .

 13 ק"מ  של מסלול בינוני+.

19.12.17 – ממיצד זוהר  - קרקעית המכתש

דרומה כדי להמשיך ממיצד זוהר-עולים אל קו הרכס הקרוב ויורדים אל נחל צפית עליון,רק כדי לחצותו ולהעפיל מצידו השני בעליה ארוכה(לא נורא) אל אחת התצפיות היפות משפתו של המכתש הקטן. ירידה תלולה ולא קלה אל קרקעית המכתש ואחד האזורים הצבעונים ביותר הקיים שם. נותר לנו להמשיך על קרקעית המכתש,לצאת דרך השער ולחבור לאוטובוס,אשר ימתין לנו, אחרי 15ק‘ של מסלול קשה(יציאה שעה יותר מוקדם).

16.1.18 – מהמושבה מגדל - טבריה

 מהמושבה מגדל, דרך המטעים ונחל ארבל אל פסגתו של ההר (בתקוה לפריחת היקינטון ) תצפית יפה על כל האזור והמשך הליכה לכוון כפר חטים. נסיים בעליה קצרה דרך המושבה מצפה אל טבריה עלית.

12 ק"מ  מסלול בינוני .

27-28.2.18 – יומיים ציר המעיינות מכתש רמון

19.2.18 - נדרים אל הערבה ונלך ביום הראשון לאורך ציר המעיינות, מאחורי ספיר וצופר. נבקר במיצד מואה הנבטי ונצא אל הכביש אחרי

12 ק"מ של מסלול קל.

לינה במצפה רמון.

20.2.18 - נלך לאורך שפת מכתש רמון ונגלוש פנימה אל קרקעיתו. נחצה אותו מצפון לדרום, וכדי לצאת נעפיל לפסגת שן רמון ונרד מצידו השני.נמשיך מזרחה לאורת קיר המכתש,נבקר את שרידי האמוניטים ונסיים על הכביש אחרי

 13 ק"מ  מסלול בינוני+.

20.3.18 – צומת קדרים – מגדל

נתחיל מהחניון ליד צומת קדרים ונרד לאורך נחל עמוד תחתון,כאשר בדרך יש לנו גיחון, עמוד, מעיינות קטנים ומיטב פריחות העונה. נחצה הכביש לחוקוק, נראה המערות הגדולות המספרות על האדם הקדמון,ודרך מטעי הבננות,נחצה נחל צלמון ונגיע למושבה מגדל לסיום .

 12ק"מ של מסלול קל ונשטוף הרגליים במעיין.

10.4.18 – כפר קיש – נחל יבניאל

כפר קיש-נחל תבור,נקיף תל רכש,ונעלה אל דרך שדות ומטעים(בעיקר שקדים),אל המעיין ליד חרבת סירין-נמשיך במגמת עליה קלה אל קצה רמת סירין לתצפית ראשונה על בקעת יבנאל. נתחיל ירידה ארוכה, דרך מצפה אלות

(עמק הירדן), אל בקעת יבנאל ונחל יעלה,עד לנחל יבנאל ואיתו נזרום אל הירדן. עוד קצת במעלה הירדן ונמצא עצמנו בירדנית .

 23 ק"מ  של מסלול בינוני (הקושי במרחק).

15.5 – טיול ערב מחוף המרינה בהרצלייה –מול גני התערוכה

טיול ערב על החוף מהמרינה בהרצליה עד חוף תל ברוך, שם נמשיך על הטיילת עד רידינג ובמעלה הירקון, נעבור מתחת למספר גשרים, גן הבנים, גני יהושע (פארק הירקון) ונסיים מול גני התערוכה,

12 ק"מ של מסלול קל.

כרגיל, ארוחת בוקר בצומת כח, ארומה או סנדוויץ‘ מהבית. נסיעה קצרה לנחל דישון, מקום בו סיימנו את הקטע מרמות נפתלי לנחל דישון. רוב היום הלכנו במעלה הנחל. הדרך הייתה בסימן עליה. בשנים, שלושה הקילומטרים הראשונים היינו צריכים לדלג בגובה במספר עליות, אבל, לדברי ראובן, לא היו אלו עליות רציניות. המסלול, לדבריו, מוגדר כקל עד בינוני. ראובן הבטיח לנו אירוסים, לכן, כשהגענו לשטח בו הם היו אמורים להיות התפרסנו לרוחבו, אבל הסריקות לא העלו דבר. לאחר כ-6 ק"מ עברנו כביש פנימי בין הישובים, ובהמשך חצינו כבישים נוספים, כשבמקרה אחד לפחות חצינו את הכביש במעבר מים מתחתיו. לאורך הדרך היו מעיינות רבים, אבל זרימה ממשית בדישון ראינו רק בקטע קצר. תעשיית הצדיקים, המהווה מוקד משיכה, לא פסחה עלינו וזכינו להשתטח על קיברו של ישעיהו בן אמוץ. את ארוחת הצהריים ערכנו בפינה יפהפייה ששופצה ע"י הקרן הקיימת וציינו לעצמנו כמקום אליו כדאי להגיע גם ברכב. הקטע היפה במסלול, (כ-800 מ‘), היה נחל צבעון, בו פסענו הפעם בשביל, שהתפתל בסמוך לנחל בין סלעים ועצים שסככו עלינו מכל הכיוונים. הסיום היה בכביש הרביעי שנפגשנו עימו. התוכנית המקורית הייתה לסיים ב"חירבת חממה" אבל ראובן החליט לקצר ולהשאיר את החירבה לשנה הבאה. יש לציין, שהפעם בניגוד למרבית הפעמים הקודמות ראינו בשביל מטיילים רבים, ובעיקר קבוצות גדולות של צעירים. אין ספק שהיה זה יום מהנה במיוחד! 17 הקילומטרים עברו במהירות, כשאנחנו מתענגים ממראה ההרים והפריחה הססגונית משני צידי המסלול, ומחיות הבר המתרוצצות במעלה הסלעים, כשחלקן מנסות להתחמק מציפורי הטרף החגות מעל ומחפשות קורבן.

הצוות הנחשונאי כלל הפעם את גילה, עמירם ומוטקה. בפעם בבאה מתוכנן הקטע בין נחל פולג למושב בית ינאי. הליכה לאורך החוף, בניגוד לפעמים הקודמות היציאה לדרך תהיה בסביבות השעה שלוש וחצי ותסתיים בחשכה. בתוכנית-ים ושקיעה מרהיבה. סביר שכמות הצועדים הפעם תגדל לעומת 30 הצועדים בנחל דישון.
חזרה לתוכן

יום ג‘ 7/3/17 יוצאים למקטע 7 של השביל, והפעם קטע מספר שלוש בשביל עליו דילגנו בשל הגשמים וסכנת החלקה בקטעים התלולים. הפעם ההרכב הנחשונאי שונה. גילה וקיש מוותיקי הצוות נעדרים, אבל שני צועדים חדשים מצטרפים. דני הר-לב ועמירם סבטובסקי.

לאחר מסלול הנסיעה הרגיל הגענו לתחילת המקטע השביעי באזור שנקרא סדקי יפתח. בקטע השני התחלנו משם, אבל, אז צעדנו צפונה, בדרך הנוף עד שהגענו לכפר גלעדי. הפעם הדרמנו בשביל.  התחלנו בנקודה הנמצאת 250 מטר מהנקודה שבה התחלנו בקטע השני וזאת כדי לבקר הפעם בסדקי יפתח. סדקי יפתח הינה תופעה קרסטית על שם מקום בסלובניה, ויש לה תופעות משנה. (מערת הנטיפים באזור שלנו היא תופעה קרסטית). היות והסלעים במקום קשים מאד, כאשר ארעה רעידת אדמה הם נשברו ונוצר סדק. המים המביאים עמם מינרלים חודרים לסדק, ולאט לאט נוצרים חללים תת קרקעיים. במשך אלפי שנים החללים גדלים. יש לציין שהמקום מוסדר בצורה נאה עם שביל גישה נוח וזאת בשל תרומה של משפחת רוטשילד.

משם חזרנו  לשביל ישראל, הקפנו את החווה הנקראת "משכנות הרועים", והמשכנו על דרך הנמצאת בשליש הגובה. אחרי כארבע שלוחות התחלנו עליה לא ארוכה לכיוון הכביש. הגענו לכביש הצפון, בין יפתח למשטרת מצודת כח. לאחר הליכה של קטע של 100 מטר על הכביש הגענו לכניסה לנחל קדש ומכאן התחלנו את הקטע שראובן הגדיר כיפה יותר, קשה יותר, ובעקבות כך מאיט את ההליכה. בעזרת ענפים הפולשים לשביל ושלבי מתכת יצוקים בסלע ירדנו בזהירות במצוק ולאחר ירידה לא ארוכה הגענו לנחל עצמו ומכאן הלכנו במעלה הנחל כמעט עד סופו. רוב הדרך הייתה בערוץ עד שהשביל הוציא אותנו אל מחוצה לו ולאחר זמן קצר הגענו למצודת כח. שם אכלנו את ארוחת הצהריים, ושמענו מפי ראובן את סיפור הקרב של המקום. עשרים ושמונה נפלו לאחר מספר ניסיונות שבסופם נכבש המקום. לסיום המשכנו עוד קטע של ק"מ וחצי שכלל ביקור בנבי יושע, שם נמצא קברו של יהושע בן-נון על פי אמונת המוסלמים ומשם צעדנו לתצפית היפה מתחת למושב רמות נפתלי במקום בו התחלנו את הקטע הרביעי, שבו סיימנו על הכביש בנחל דישון.

אין ספק שהיה זה יום מהנה. מזג האוויר היה חמים ונעים, מרבדי כלניות ורקפות ליוו אותנו לאורך כל הדרך. מרבית הדרך רחבה ונוחה. נחל קדש הוא משהו מיוחד, כאן השביל הופך לסלעי ומצוקי ודורש תכנון ומחשבה בכל פסיעה ופסיעה. קטעים מסוימים במבט מלמעלה נראים כבלתי עבירים, אבל למרבה הפלא כולם מגיעים לסוף הקטע שלמים ובריאים.

לסיום כמיטב המסורת, במקום לנסוע ישירות הביתה אנחנו מצפינים לצומת גומא, שם המכורים לגלידה מסתערים על חנות הגלידה הדרוזית והשאר מסתפקים בכוס קפה באלונית.

כששאלתי את שני המצטרפים לצוות החדש, דני ועמירם לתחושתם בסוף המקטע, הם הביעו שביעות רצון ואף יוזמה לצרף עוד חברים להליכה בשביל.

הקטע הבא מתוכנן להיערך בעוד שלושה שבועות 28/3 וזאת בשל חג הפסח החל בתחילת אפריל. קטע זה במידה ולא יהיו שינויים יתחיל במקום בו סיימנו את ההליכה בנחל דישון.

חזרה לתוכן

יום ג‘ ,7/2/17 יצאנו למקטע 6. הפעם הצוות במלואו: גילה, קיש ומוטקה. בפעם הקודמת ייצגה אותנו רק גילה .בפעם הבאה כנראה יצטרף נחשונאי נוסף. כרגיל יצאנו בסביבות השעה חמש וחצי מתחנת הדלק בלטרון. בדרך הארוכה צפונה, חלקנו השלימו שעות שינה. לאחר עשר דקות הפסקה בתחנת הריענון בכביש מס‘ 1, המשכנו בדרך ואספנו צועדים נוספים וכמובן את ראובן ארד המדריך, המופיע כרגיל עם מכנסים קצרים. בדרך כלל היינו מגיעים לצומת כח, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לנקודת ההתחלה. הפעם היות והיה עלינו להגיע לנחל מירון (למון), שינינו את מקום הארוחה. בכניסה לישוב הקהילתי כחל ישנו מקום שנקרא "מקום יפה לקפה". התיישבנו במרפסת הצופה לכנרת עם מזג אוויר נעים, וסעדנו את ארוחת הבוקר שהכנו מבעוד מועד. אחדים נהנו כל כך והתבדחו שהם רוצים להישאר שם ומבקשים שנאסוף אותם בדרך חזרה.

התחלנו ללכת בקטע של נחל מירון שנקרא גם ואדי למון, בגלל בוסתני הפירות שהיו שם, כעצי לימון ואחרים. תחילה צעדנו בקטע של שלושה ק"מ כשבמהלך הצעידה אנחנו חוצים את הנחל מספר פעמים. עד שהגענו למדרגות שיורדות לחלק העליון של נחל עמוד. הגענו למעיין ומבנה שנקראים "עין יקים". שם ביצענו הפסקה קצת יותר ארוכה. המשך הדרך אפשרי בשני שבילים. אחד שהולך בוואדי ואחד שהולך בחלק העליון של גדת הנחל. היות ואנחנו צעדנו ב"שביל" פסענו בשביל התחתון שהוא חלק מה"שביל" והוא יפה וקשה יותר. חצינו את הנחל מדי פעם נהנינו לצפות במים הזורמים בנחל, בעצי הפרי, ובטחנות הקמח. הגענו למקום שנקרא בריכות שכוי. בקטע זה שבין עין יקים לברכות שכוי יש זרימת מים כל השנה. בהמשך קיום הזרימה תלוי בכמויות הגשם שירדו באותה שנה. השנה החורף היה די טוב ולפיכך קיווינו שנזכה, לראות זרימה גם אחרי עין שכוי. לאחר ברכות שכוי נמצא שלט "למיטיבי לכת בלבד", ואנחנו כמיטיבי לכת, כמובן, שהמשכנו בשביל. בקטע הבא היה בעיקר צל ומדי פעם מחשופים. תחילה היה שביל שעולה שמאלה למעיין וקבר שייך ובהמשך קטע של עליה קצרה עם מעקה וירידה לנחל בעזרת סולם קצר. לאנשים הנרתעים מירידה בסולם הייתה אפשרות לעקוף את הסולם. לאחר הירידה בסולם מלמטה הוא נראה הרבה פחות מפחיד ממה שהוא נראה מלמעלה התיישבנו להפסקה קצרה.  במקום היה מפל הנקרא מפל סתר. התיישבנו מתחתיו, ( הוא לא היה פעיל), וזללנו בתיאבון רב את הצידה שבתרמילינו. היה שם מעין שנקרא "עין סתר",  אבל גם  הוא היה יבש. לעומת זאת היה שם גב עונתי שבו היו קצת מים, עדות לגשמים שירדו בחודש הקודם בצפון. משם הגענו לשליש האחרון של הטיול. קטע של כ-2 ק"מ שראובן הגדיר כקטע יותר קשה. היו לכך כמה סיבות. אחת היינו בשליש השלישי של המסלול לאותו יום, ואחרי שני שלישים טבעי שהיינו כבר עייפים, הסיבה השנייה הייתה שהקטע פשוט קשה. השביל צר ומתחתיו פרושה תהום, בקטע זה יש ללכת בזהירות רבה, ובנוסף יש כל מיני סלעים, שפעם צריך לעלות עליהם ופעם לרדת מהם, גילינו בגופנו אברים שלא ידענו על קיומם מקודם. עם סיום הקטע הגענו למישור, עלינו על דרך בסימן עליה קלה וחצינו שלוחה שבמורדה הגענו למגרש החניה. סה"כ הלכנו קטע  של 12 ק"מ, שלקח לנו לעשות אותם כ- 6 שעות. התיכנון של ראובן  היה שנעשה את המסלול בשבע שעות פלוס מינוס .  
חזרה לתוכן

יום שלישי 3/1/17 הגיע הזמן למקטע החמישי של שביל ישראל. הפעם היינו אמורים לעשות שני קטעים בדרום, כולל לינה בערב שבין שני הימים. אבל בשל כמות קטנה של משתתפים, הוחלט רק על יום אחד. היות ובצפון עדיין רטוב וחלק, נבחר גם הפעם כמו במקטע השלישי מסלול דרומי.

תוכנית המקטע כפי שנשלחה לצועדים ע"י מירי

מחיבור נחל חימר למישור רותם.

      נתחיל ללכת מהמקום בו נחל חימר חוצה הכביש של מישור רותם. מהר מאד עוזבים הערוץ ומטפסים לאוכף המוריד אותנו לנחל גמלים. נעלה על דרך עפר מזרחה, לזמן מה ואחר כך פונים דרומה לשארית היום. הולכים על מישור רותם, אולם בדרך יש ערוצים קטנים, עליות קצרות וגם ירידות קצרות. בשלב כלשהו, מתחילים לצפות על מפעלי ים המלח העליונים, עוברים מתחת למסוע הארוך ומסיימים במיצד תמר, ליד כביש דימונה-סדום. הרעיון להיכנס לאווירת המדבר, ללכת 18ק‘ של מסלול קל+ ולסיים אחרי כ-6 שעות

הגרעין הבסיסי של צוות נחשון, גילה, קיש ומוטקה, התדלדל בשל אירועי שפעת ואת נס הקבוצה נשאה לבדה בגאון גילה שאף שלחה תמונות והוסיפה מספר מילים מהן הבנו שנהנתה מאד מהיום: "החמצתם יום נפלא". נקווה שלמקטע הבא נצא בהרכב נחשונאי גדול יותר.

חבריי היקרים,

החמצתם יום נפלא !

יצאנו בנחל חימר. המסלול היה מישורי בממוצע: כלומר עליה ואחריה ירידה. אחרי עליה  גדולה השביל עבר במישורי חמאדות והעליות והמורדות התמתנו. בסה"כ 18 ק"מ בחמש וחצי שעות. היה מזג אוויר נפלא והנוף שאני אוהבת.

אז שתהיו לי בריאים !!

ותודה למוטקה על המקלות.

גילה.

חזרה לתוכן

 סרטון
ממזרח לערד עד כביש דימונה צומת הערבה .החל בנחל חימר  לנחל גמלים, מישור רותם, עד מיצד תמר. 18 ק‘מ. תצפיות על מפעלי הסיד והאשלג. מעבר מתחת למסוע המוביל פוספטים ממפעלי ים המלח ללמעלה. למסוף המטענים לרכבת . שש שעות במזג אויר נפלא באווירה מהנה ומקבלת  .כל הכבוד וכיפאק גדול למשתתפים/ות 

תמונות שצולמו ע"י אריה מצרעה במקטע מספר 5

סרטון
יום ג‘ 6/12/2016 – אנחנו, קבוצת 60 פלוס מינוס, 35 איש ואישה, מהמועצה האזורית "מטה יהודה" יוצאים למקטע הרביעי שלנו במסגרת שביל ישראל. בדרך לצפון, 
המדריך מתאר את המסלול שאותו נעבור באותו יום. "מגיעים לצומת כח, זאת הפעם השלישית ויהיו עוד פעמיים לפחות, אחר כך נצטרך להיפרד מהחניה במקום זה. במתחם אנחנו עושים הפסקה של 25 דקות, לטובת ארוחת בוקר, קפה ושירותים. משם נסיעה של חמש דקות לתחילת המסלול. עושים היום את היום הרביעי לפי הסדר של שביל ישראל. אני משנה מדי פעם את הסדר בשל אילוצים. אנחנו לא עושים היום את הקטע השלישי בשל סכנה בטיחותית. ירד גשם ואנשים עשויים להחליק. נעשה את הקטע הזה ביום אחר, שלא אחרי גשם. אנחנו עוצרים בתחנת האוטובוס של מושב רמות נפתלי, משם מתחילים ללכת. לאחר הליכה של כ-100 מטר חוברים ל"שביל ישראל" שעובר במקביל לכביש, מתחת למושב. הקטע הראשון הוא בין שניים לשלושה ק"מ, כשבהתחלה שומרים על קו הגובה על המורדות של הרי נפתלי, כשרואים כל הזמן את העמק למטה. באיזה שהוא שלב מתחילים לרדת לוואדיון ועולים לדרך עפר, שנכנסת להר שנקרא קרן נפתלי. הולכים על הדרך הזאת כשבצד יש כרמים. הקטע הראשון מסתיים בעליה לקרן נפתלי, תלולה אבל קצרה. עולים, לא מתעכבים שם, ואת ההפסקה היותר גדולה של הבוקר, אנחנו עושים כשאנחנו יורדים מהשיא של קרן נפתלי. יש שם מרפסת שמשמשת כתצפית, שנבנתה ע"י קק"ל, אחת התצפיות היפות שאני מכיר. שם נעשה הפסקה יותר ארוכה. משם עולים קצת לקרן ויורדים מצד שני, אנחנו ממשיכים בקטע מישורי, עוברים ליד בית אריזה. באיזה שהוא שלב מטפסים על צינור, חתיכת צינור, עוברים מעליו. מתלבשים על דרך עפר, כורכר, שמורידה אותנו לבקעה ששמה בקעת יחמור. בקעה מאד פורייה, ישנם שם סוגים רבים של מטעים. בהמשך אנחנו יורדים לנחל דישון. ירידה אחרי הגשם יכולה להיות קצת חלקה. לא נוראית מבחינת התלילות שלה, אבל צריך להיזהר שם בירידה. מגיעים לנחל למטה, יש שם עץ גדול שבו אנחנו עוצרים לארוחת צהריים. משם, מה שנשאר לנו זה שלושה ק"מ במגמת עליה שכמעט לא מרגישים אותה. ההליכה היא במקביל לערוץ פחות או יותר. הולכים עד שמגיעים לכביש שחוצה את הנחל ושם ממתין לנו יזהר הנהג. סה"כ זה 12-13 ק"מ המסלול מוגדר כקל עם קשיים מקומיים".

שביל ישראל מקטע 4 מרמות נפתלי לכביש החוצה את נחל דישון

יום שלישי 1/11/2016 יוצאים לקטע מספר 3 של שביל ישראל. הקבוצה מורכבת מבני 60 פלוס של המועצה האזורית "מטה יהודה, כשמקיבוצנו נחשון יוצאים הפעם רק שלושה: גילה, קיש ומוטקה. התוכנית המקורית הייתה לעשות את הקטע השלישי בצפון, כלומר יציאה מסדקי נפתלי לרמת נפתלי, 12 ק"מ ברמת קושי שהוגדר כ-"מיעוט קושי". גם הפעם כמו בפעם הקודמת הגשם בחר להשמיע כולו דווקא ביום מסענו. מדריכנו הנמרץ, עתיר הניסיון שרצה למנוע אכזבה נוספת מקבוצתנו החליט ברגע האחרון לשנות מסלול ובחר את הקטע שבין "בית היערן" ביער יתיר לכביש 60 מרחק של 16 ק"מ, שחלקו בתוך אזור מיוער וחלקו על הרים קרחים שעקבות הגשם שירד שבוע קודם נותרו פה ושם בדמות אדמת לס רטובה.

גם הפעם נפגשנו עם האוטובוס בתחנת הדלק בלטרון. ראובן המדריך בשר לנו שהגשם היום מתחיל בצפון ויתפשט למרכז בצהריים לפיכך נרד דרומה וכאשר נגיע בעתיד שוב לקטע זה נדלג עליו. יצאנו לדרך ובאלונית דביר כשהכניסה אליה סחררה את ראשנו מרוב סיבובים, ירדנו לכוס קפה ושירותים. משם נסענו בדרך עוקפת בשל עבודות בכביש ליער יתיר באזור שגובהו כ-600 מטר. ליד "בית היערן, התחלנו בצעידה. את ארבעת הקילומטרים הראשונים צעדנו בשולי היער בדרך לחורבת יתיר בה יש תצפית טוב. במהלך הצעידה ירדנו סדר גודל של 200 מטר, אבל כמובן אין זה שיפוע בלבד, היו גם עליות וירידות. לאחר 8 קילומטר על הר חירן היינו עדיין בגובה של 600 מטר, כלומר מגמת הירידה היא בחצי השני של המסלול.

מסתבר שראשית המסלול עוברת דרך רבת מסלולים המשמשת מטיילים רבים. מומלץ למשפחות מטיילות: דרך החלמוניות ודרכים נוספות. היער עצמו נטע מיד לאחר הקמת העיר ערד. יער יתיר הפך במשך השנים ליער הגדול ביותר בארץ, יותר אף מיער בן שמן הנחשב ליער גדול. שטחו מסתכם בכ-30 אלף דונם. מרבית העצים שנפגשנו בדרך היו האורנים, אבל, בנוסף ראינו עצי חרוב וחלקות ניסיוניות של אלת הבוטנה. יתכן שבעתיד נקנה פיסטוק יתירי במקום פיסטוק חלבי.

בחירבת יתיר אנחנו השקפנו על הנוף המרהיב ולמרות הרוח העזה האזנו להסבריו המעניינים של מדריכנו, על הישובים בסביבה ועל ההיסטוריה של המקום. ומשם להר חירן, יער מיתר וסיום בכביש הראשי בפאתי היער.

ביום שלישי, ה- 29/3/16, יצאנו כ-45 בני שישים פלוס לעשות את הקטע השני של שביל ישראל - את הקטע מתל-חי ליפתח. אבל בהתחשב בגיל הצועדים, הוחלט לעשות את הקטע מדרום לצפון. כלומר, מקיבוץ יפתח לבית הקברות של קיבוץ כפר גלעדי, ולסיים ליד אנדרטת הארי השואג לזכרו של טרומפלדור ושבעת חבריו, שנהרגו על הגנת הגליל. קטע זה מדרום לצפון מצטיין בירידות מרובות יותר מעליות, ולכן הוחלט לעשותו בכיוון הזה.

עד "צומת כח" הכל התנהל כרגיל, כפי שהיה בטיול הקודם. תחנת ריענון בכביש 6, איסופו של ראובן ארד המדריך, חבר קיבוץ מעגן מיכאל בצומת אליקים, ולאחר כשלוש שעות, כבר סעדנו ארוחת בוקר בתחנת הדלק פז ליד הכביש העולה למצודת ישע.

קרוב לקיבוץ יפתח ירדנו מהאוטובוס, ולאחר כמאתיים מטר של הליכה על הכביש, הגענו לשביל, ובנקודה זו, הצופה על עמק קדש וקרן נפתלי, אנחנו האזנו לסיפור עליית הפלמחניקים מחטיבת "יפתח", שבמהלך מלחמת העצמאות עלו על הרכס והקימו קיבוץ. בנוסף לנוף המקסים שנצפה ממקום עמידתנו, נראו בעמק קדש כרמים רבים, שבמהלך השנים היו סיבה להקמת יקבים רבים באזור. וכך, אפופים בהיסטוריה ובמראות הנוף המרהיבים - יצאנו לדרך.

למרות שרובנו באנו מאזור בעל פריחה מדהימה, נשארנו המומים מול שלל סוגי הפרחים, העצים והציפורים, שעטפו אותנו מכל הכיוונים. הידענים מבינינו, והיו רבים כאלה, שיתפו אותנו בידיעותיהם, כשמידי פעם נבעו חילוקי דעות בניהם לגבי שמו של פרח זה או אחר.

מרבית הדרך עברה על דרך עפר וכביש במחצית הגובה של הרכס, כשממזרח לנו ניבט הנוף שובה הלב של עמק החולה. העננות מנעה מאיתנו להרחיק ולצפות לעבר רמת הגולן והחרמון בצפון. לאחר שסיימנו את העליה השלישית, הקשה מבין העליות, הגענו לכר דשא בו אכלנו, ולקראת היציאה לדרך קיבלנו הסבר על הישובים שנראו במעלה הרכס. למשל, מרגליות, על שמו של חיים קלבריסקי מרגליות, שהיה גואל אדמות ידוע, (כמו חנקין), שעלילותיו מסופרות בספר "אחוזת דג‘ני". כמו כן על קיבוץ מנרה, ששמו הוסב על ידי ועדת השמות לרמים, ולבסוף הוחזר לו שמו המקורי. בבדיחות, סיפר ראובן שהחזרת השם נבעה מכך, שכאשר פגשו קבוצת מטיילים שהלכו ממנרה לכיוון רמות נפתלי ושאלו אותם מאין ולאן הם הולכים, ענו שהם מרמים שבאים לרמות. נימוק זה שכנע את הועדה להחזיר למנרה את שמה...

לאחר שסיימנו את ההליכה בגובה, הגענו אל מול קיבוץ כפר גלעדי, שם השביל מוביל במקביל לכביש בדרך, שמשני צידיה פסלים סביבתיים ועצי כליל החורש במלוא פריחתם. קצת לפני תל חי, טיפסנו בעליה תלולה וקצרה והגענו למשטח שבו קיבלנו הסבר על שארע בתל חי. עם סיום ההרצאה צעדנו מתנשפים ב"שביל הפצועים" התלול, שהמחיש לנו את ניסיון חילוצו של טרומפלדור לכפר גלעדי לקבלת טיפול. ושוב סיימנו ליד ה"ארי השואג", עלינו על האוטובוס, עמוסי חוויות מיום מרגש ומעניין, והיינו מלאי צפיה כבר ליציאה לקטע השלישי בחודש מאי.

יש לציין את הקבוצה הנחשונית, אליה הצטרפו משה לב ופוגל, שהתמקד במהלך ההליכה בשביל בצילום אמנותי של שפעת הפרחים הססגוניים, בנוסף ל"וותיקים" יותר, גילה, קיש ומוטקה. נקווה שלקטע הבא יצטרפו חברים רבים מנחשון, ואולי לקראת סוף השביל, מירי ורבקה המארגנות מ"מטה יהודה" יאלצו להקצות לקיבוץ נחשון אוטובוס שלם.
חזרה למעלה

ביום ג‘, ב- 16/2/16, יצאו 39 חברי ישובים מהמועצה האזורית "מטה יהודה" לצפון הארץ, כדי לצעוד בשביל ישראל. האירוע אורגן ע"י מירי איבלר מצרעה, הממונה במועצה על נושא הפנסיונרים, ואחראית על ארגון פעילויות, הכוללות הרצאות, לימודים וסיורים ברחבי הארץ.

עם שחר יום ג‘, הגענו שלושת חברי קיבוץ נחשון, גילה, קיש ומוטקה, למתחם לטרון, והמתנו לאוטובוס שיאסוף אותנו בדרכנו לצפון. בדרך אספנו את המדריך של הטיול -ראובן ארד מקיבוץ מעגן מיכאל. בסביבות השעה תשע הגענו  למוזיאון אוסישקין בקיבוץ דן, ולאחר צילום משותף יצאנו לדרכנו בשביל ישראל.

אורכו של השביל 940 ק"מ. עפ"י התוכנית של מירי, השנה נעשה עוד שני קטעים. חשבון פשוט מראה, שבקצב הזה בני השבעים יסיימו את המסלול כשהם בסביבות גיל 90... לפיכך נקווה שבשנה הבאה תגדל כמות הקטעים שתיעשה ע"י הצועדים.

הקטע הראשון התאפיין בנוף מרהיב עין. בצפון הר החרמון והר דב, ובדרום נפרש העמק במלוא הדרו.  מרבית ההליכה התבצעה בדרכי עפר ובכבישים, ובמעט שבילים. מצידי הדרך נצפו שמורת דן ושמורת שניר שהעובדה שנדרש תשלום כדי לעבור בהן, גרמה לכך שההליכה נערכת בדרך חשוכת צל מחוץ לשמורות. בהמשך היו מטעים ושדות מרעה, כשפרות נושאות מבטן התמה אלינו כאילו אומרות: " מה היצורים הללו עושים פה?". בשמים חגות חסידות שחורות ובשדות תרים אחר מזון העגורים. למרות מיעוט הגשמים באזור השנה הטבע ירוק והפריחה יפהפיה.  

כרגיל בטיולים, הבלתי צפוי נשאר בזיכרון כחוויה לצועדים. באחד הקטעים, שבו היינו אמורים לחצות את אחד מפלגי נחל דן, בוצעו באפיק עבודות טרקטורים, והפלג הפך לנחל רחב ידיים, שחייב מעבר בתוך המים, כשהמים שהגיעו לחלקנו עד הברכיים, והתשתית האבנית בקרקעית הקשתה על ההליכה. הפיצוי על הקטע בא לידי ביטוי בקרירות המים, שציננה את הצועדים בחום ההולך וגובר.

מרבית הצועדים נראו כוותיקי טיולים, שגמאו את המסלול בניחותא. התקשו בעליות המועטות, ובחום שהגיע ל- 30 מעלות בשעות הצהריים. לאחר שש שעות של הליכה ברוטו, פסענו אל תוככי בית הקברות של כפר גלעדי, אווירת ימי הראשונים אופפת אותו. צילומים ליד פסל האריה השואג, וסיכום של ראובן ארד המדריך, סיימו את הקטע הראשון, שאפשר לסכמו כהנאה צרופה. 

בסביבות השעה שבע בערב, בדרכנו במכונית של קיש מלטרון לנחשון, סיכמנו לעצמנו ה"נחשוניים" שחבל שלא הגיעו חברים נוספים מנחשון, וכדאי להפעיל פעולת שכנוע על אנשים המרבים לטייל ברחבי הגלובוס, והגיע הזמן שיצטרפו ויצעדו גם בשבילי ארצנו הקטנטונת, שבנוסף לנוף הקסום יצאו נתרמים גם מחוויית המפגש הקבוצתי המהנה.   שביל ישראל סרטונים
חזרה לתוכן