עיקרי הדברים מתוך שיחת הקיבוץ שנערכה במועדון לחבר ב-1 ביוני בנושא "פרויקט דלילה": רקע ומטרת המפגששי פתח את הערב והסביר כי מטרת הפגישה היא להציג לחברי הקיבוץ את פרויקט דלילה, את הליך התכנון והעמידה בתקנים. צוין כי למרות שהפרויקט עומד בכל הדרישות, הוא מתמודד בפעם השנייה או השלישית עם מחאה מצד תושבי הסביבה, אך כל הטיעונים וההתנגדויות נדחו פעם אחר פעם בוועדות שבחנו אותם. לשיחה הצטרפו ערן, מנכ"ל "אלקטרה סביבה" (זהו ביקורו השלישי בנחשון כדי לענות לשאלות), וד"ר יוסי ענבר, יועץ סביבתי ולשעבר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה. משבר הפסולת הלאומי בישראלמנכ"ל אלקטרה סביבה, ערן, הציג משבר עמוק בטיפול בפסולת עירונית בישראל: כל תושב מייצר כ -30% יותר פסולת מתושב מקביל באירופה, וקצב הגידול השנתי עומד על כ-2.6%. למעלה מ-80% מהפסולת בארץ מוטמנת באדמה (בעיקר במטמנה בדרום שאליה מגיעות משאיות מכל הארץ). המדינה צורכת כ-300 דונם בשנה לטובת תוספת הטמנה, דבר שאינו בר קיימא במדינה דלת קרקע. הפסולת והטמנתה אחראיות ל-78% מפליטות הגזים המסרטנים. הממשלה והמשרד להגנת הסביבה הציבו יעדים מרחיקי לכת לשנת 2030, לפיהם כל מחוז יטפל בפסולת שלו ללא הטמנה, באמצעות הקמת מתקנים מתקדמים. חזון הפרויקט והשותפות עם אלקטרהאלקטרה החליטה להיכנס לתחום כדי לספק למדינה פתרונות מתקדמים, ולאחר בדיקות מקיפות חברה לפרויקט "דלילה" מתוך תפיסה של מתן שירות לקהילה ולאזור השפלה. החזון של הפרויקט הוא הקמת "פארק מיחזור עם אפס הטמנה" בדומה למתקנים מתקדמים הקיימים במרכזי הערים באירופה. מדובר בתוכנית מאושרת מבחינה חוקית. בעוד שעד שנת 2013 פעל במקום אתר פתוח לטיפול בפסולת, הפרויקט הנוכחי מבוסס על תשתיות ומבנים סגורים לחלוטין. שלבי הפרויקט והטכנולוגיה התוכנית מקודמת בשלושה שלבים. בשלב הראשון מתוכננים שני מתקנים המותרים במסגרת התוכנית המאושרת, בעלות השקעה עתירת הון: 1. מתקן מיון (בעלות של מעל 100 מיליון ש"ח): מתקן רובוטי וממוכן שמפריד את הפסולת שמגיעה במשאיות לחומרים יבשים בעלי ערך (כמו בקבוקים ופלסטיק) שיועברו למפעלי תעשייה לשימוש חוזר, לבין שאריות מזון וחומר אורגני. מתקנים דומים כבר פועלים או מוקמים בארץ (למשל בעפולה, חיריה, וקרוב לשכונת האלף בראשון לציון). 2. מפעל קומפוסטציה (בעלות של מעל 200 מיליון ש"ח): מתקן אליו יגיע החומר האורגני ושאריות המזון לצורך תהליך קומפוסטציה. בעתיד: השאיפה היא לאשר תוכנית נוספת להפקת אנרגיה משאריות המיון והפקת גז מתאן. היבטים סביבתיים ומיקום הפרויקט מתוכנן לקום על קרקע בשטח של 137 דונם, המרוחקת כ-2.5 עד 3 קילומטרים מכל יישוב (מרחק גדול משמעותית ממתקנים דומים בארץ שקמים לעיתים במרחק של פחות מקילומטר). האתר אינו נראה מהסביבה. כל תהליך הטיפול בפסולת יתבצע במבנים סגורים לחלוטין עם מערכות מתקדמות לטיפול באוויר, ולכן לא צפויים מפגעי ריח. ערן ציין כי נציגי הוועדה והמתנגדים הוזמנו לסיור במפעל מתקן דומה; רוב המתנגדים לא הגיעו, אך מתנגד בודד שהגיע הודה בפני חברו כי המפעל אכן אינו מסריח.