בפגישה דנו, בין השאר, בנושא יום הולדת בתרבות היהודית הדתית, לעומת התרבות החילונית.
בתרבות היהודית הדתית לא חגגו יום הולדת עד למאה ה - 18.
אושר לא מצוין בתורה. שמחה קיימת אך לא ביום הולדת. המושג של אושר ושמחה לא תמיד היה לגיטימי.
מסוכן להיות שמח.
ב - 300 השנים הראשונות לספירה שלטה בתרבות המערב דיקטטורה דתית קשה של סגפנות. על הסבל, המחלות והעינויים שאדם עובר בעולם הזה, היא הבטיחה תגמול בעולם הבא.
רק אחרי תרבות ה"אוי ווי" של המאה ה - 17, אושר נעשה אופציה. זאת החילוניות. בתפיסה החילונית, האדם הוא במרכז. הוא הריבון בעולם שלו, כאומר: זאת זכותי וחובתי למצות את הפוטנציאל שלי להיטיב את חיי. (אפיקורוס כבר אמר זאת במאה השלישית לפנה"ס וכן גם ג‘פרסון ב "הזכות לאושר").
נוצרת תרבות חדשה של ימי הולדת, חגיגות, טכסים חדשים, סעודה ועוגות יום הולדת.
כמו בראש השנה, גם פה יש מעין "יום הדין", הזדמנות לעשות חשבון נפש ולאחל לעצמו דברים לשנה החדשה.
זוהי פריזמה הומניסטית המעצימה את הפוטנציאל האנושי ואומרת: יש לי הזדמנות לבחור.
ביום ההולדת של העולם, של אדם וחוה נוצרת השבת. התרבות בוחרת לנוח ביום השביעי.
יצירת המנוחה היא מחשבה על כל החברה. מנוחת השבת היא בעצם הנכחת הצדק החברתי.
סיכמה: מיכל זרחי
המפגש התקיים בדירתם של מרב ונחמן.
סיון הציגה עצמה ותפיסת עולמה, סיפרה מעט על פעילותה. מרבית הפגישה הקדשה להיכרת עם המשתתפים ודיון ב"לוח הזמנים היהודי".
סוכם להמשיך ולהפגש אחת לשלושה שבועות בימי רביעי בשעה 18:00 אצל המארחים החביבים משפ‘ גלבוע.
הנושא הראשון שנעסוק בו הוא "חגי ישראל" והתוכן שאנחנו כחילונים יהודים רוצים להביא לתוכם.על סיון מסרשם: קיש