לפני שנים רבות, כמעט שלושים ושלוש שנים, הוקם בעזרת קומץ קטן של חברים אולפן ווידאו. מדי חודש הופיע מגזין שכלל ראיונות באולפן וכתבות שטח בקיבוץ ואף מחוצה לו. היום בעידן שחלק גדול מהחברים עובד מחוץ לקיבוץ, וחלק גדול אחר יצא ממעגל העבודה, אולי הגיע הזמן להקים מחדש את האולפן. שמעתי משניים שהיו בין ראשוני הצוות שמואל אלעד ורוני גנור על חבלי הלידה הלא קלים של הפרויקט.
שמואל – ראיון שערך אביב מערבי לשמואל בסיום המגזין הראשון בדצמבר 1989 בצירוף דברים די מדויק שסיפר השבוע.
אביב – מה קרה עד היום בווידיאו בנחשון, איך חלו התמורות שאנו רואים היום? ( 12/89).
שמואל – התמורות התחילו כאשר נערכה בנחשון האולימפיאדה הראשונה ביוזמת ליאור שהיה רכז ועדת תרבות והחליט שיש להנציח את האירוע. ליאור שכר מצלמה וכשנודע לו שאני מת לצלם, שאל אותי האם אני מוכן לצלם? אמרתי בכיף. צילמתי את האירוע ובאותו יום שידרנו את הסרט בווידיאו של נירה. זה זכה להצלחה לא רגילה, כל הלילה רצו טלפונים לנירה לשדר עוד ועוד, בלי עריכה ועם כל הפשלות. התוצאה מכך הייתה שהוחלט לרכוש מצלמה, ישראלי השיג איזו תרומה, ג‘אש שהיה בחו"ל קנה את המצלמה. המצלמה הגיעה ערב ראש השנה וישר באותו יום ירדנו לצלם והעסק התחיל לרוץ. באותו זמן הגיע חוזר מקיבוץ גבעת ברנר שיש להם אולפן ווידיאו שהם רוצים שיהיה מרכזי, והם מציעים שירותים בתחום. התאספנו קבוצה של שנים עשר עד חמשה עשר חברה ונסענו לשם. בחור בשם ישי נתן לנו מספר הרצאות יסוד, אחרי מספר פגישות כשהיה צריך לעבור לשלב מעשי הרבה חברה התייאשו, למעשה נשארנו רק רוני ואני. החלטנו שאנחנו לוקחים את העסק הזה עלינו. בהתחלה התמקדנו רק ביומנים, שיצאו אחת לארבעה עד שישה שבועות, בהמשך התחלנו גם עם שידורים ישירים והיום בשעה טובה אחרי שנתיים נפתח האולפן בעזרתם של אבא של יגאל, קלמן בן יצחק. והוריה של נעמי עלי משפחת פרוסקבר. במהלך הדרך הצטרף אלינו עידו שהיה אחראי על הצד המוסיקלי, דיויד שחזר מחו"ל והוא מצלם. לדעתו של שמואל מן הדין שאולפן קיבוצי ימומן על ידי הקיבוץ ולא על ידי תרומות.
אביב – איפה למדתם לתפעל את כל המערכת?
שמואל – את הבסיס למדנו בגבעת ברנר, ואת השאר תוך כדי עבודה מעשית. הרבה צילום, הרבה עבודת שטח, העבודה כוללת תחומים רבים כגון תחקיר, עריכה, תסריט, הפקה ועוד. אולפן הווידיאו מביא לקיבוץ תקשורת קהילתית, מביא את הנושאים שעל הפרק ללא מעורבות אישית של הצוות, ומשאיר לחברים לעשות משהו עם הנושאים שהובאו.
לדעת שמואל אין לפעילות בפורמט כזה מקום היום בנחשון. נראה לו שזה לא יעבוד.
לאחר 33 שנה שמענו גם את רוני שהיה אחד מהצוות.
היוזמה להקמת אולפן הווידאו בנחשון, הייתה של שמואל וליאור. לדברי רוני, התגלגלה לנחשון מצלמה, או שזאת הייתה החלטה לקנות מצלמת VHS. הראשונים בתנועה הקיבוצית ששידרו לחברי קיבוץ היו אנשי גבעת ברנר. נוצר עמם קשר, והתארגנה קבוצה שנסעה לגבעת ברנר ללמוד. נערכו מספר מפגשים בגבעת ברנר כשמוריהם היו ישי בונה ואסף. נערכו שם מספר מפגשים. רוני עצמו למד קולנוע בתל אביב. לפיכך פנו אליו להיות שותף להקמת המערכת. העבודה דרשה הרבה מאמץ, אנרגיה ועבודה קשה. אחרי הסדנא בגבעת ברנר נשארנו שניים שמואל ואני. עבדנו ביחד כשנתיים. עשינו סרט תדמיתי למפעל "ארן" על אריזה של רכז ועגבניות. עיקר העומס נפל עלי ועל שמואל. גמרנו את הסדנא והאחרים נעלמו. האולפן היה במקלט מעל בית התינוקות. לקראת הופעת מגזין הפכנו את המקלט לאולפן משוכלל, כשעל הקירות שמנו קרטונים של ביצים לצורך בידוד. רוב העבודה הייתה צילומי שטח. כל חודש הייתה הפקה חדשה. הוזמנו אנשים שהיה להם מה להגיד. עשינו חידונים, אנשים שיתפו פעולה, התרגשו. את כתבות השטח ערכנו בגבעת ברנר. התנאים היו די פרימיטיביים היה צורך בתכנון מראש לצורך העברה מקלטת לקלטת, דבר שהוריד את איכות ההקלטה. אחרי שידור מגזין היינו יורדים לחדר האוכל לחוש את הרייטינג. בעזרת מערכת הקשר הפנימית ששימשה גם את נירה לשידור מודעות, היו הבתים מחוברים בכבלים לאולפן כולל מגברים בשטח. שודרו כתבות על טיולי קיבוץ, מסיבות פורים, מלחמת המפרץ, היו מערכונים נחמדים כמו איסוף אוכל לכלבים, על פרויקט התיירות ועוד.
תרבות
לתמונות הקודמות
