נפגשנו במועדון, והפעם באווירת חנוכה. שולחנות ערוכים עם  סופגניות, נרות חנוכה, פיצוחים ופירות.
נוכחים: כ-30 חברים, ונציגות של משפחת נווה.
פתחנו בשירי חנוכה בליווי הנגינה של מיכל ואיתן.
צופיה הקריאה שיר לחנוכה שכתבה ענת אורטרגר.

אברהם נווה על חוויותיו במלחמת-יום-כיפור.

בצהרי יום-כיפור הגיע טלפון שהודיע לאברהם שעליו להתייצב מיד בקסטינה, ביחידת  מובילי-הטנקים אליה הוא השתייך. אברהם היה המגוייס הראשון בנחשון. פתחנו את הרדיו והתברר שמלחמה בפתח, והחל גיוס מסיבי. מובילי-הטנקים קיבלו הוראה לרדת לסיני, ולאסוף טנקים שיצאו מכלל שימוש ולאחר שיקומם,  להחזירם לפעילות בשטח. אברהם תאר את הקושי בניידות, עם הרכב הכבד והעגלה 
המאוד רחבה, כשכבישי הארץ צרים ולא  מתאימים לכלי-רכב כאלה.
הם החלו באל-עריש, המשיכו לעבר באלוזה ופינו את כל הציר  מטנקים ומכלי-רכב אחרים שלא היו כשרים לפעולה.
בהמשך, במבצע מסובך ביותר, הם חצו את תעלת-סואץ על גשר רעוע, והמשיכו לתפקד באפריקה  .
התמונה הקשה ביותר היתה בעיר סואץ שהפכה לעיירת-רפאים. 
כשגמרו לפעול בדרום, עלו עם כל הציוד הנדרש לעבר רמת-הגולן:
החל מחצור-הגלילית לעבר נאפח, "ציר אמריקה", חאדר ועוד. אברהם סיים את השרות-הצבאי לאחר שישה חודשי-שרות קשים,  כשהאוכל היה מבוסס על מנות-קרב, והשינה בשקי-שינה במכוניות ובתנאים לא אנושיים. בתום השרות הארוך והמתיש הוא קיבל מכתב ממפקד-היחידה:

 "עם שחרורך משרות-מילואים מיוחד, ארוך וקשה, במסירות  ללא גבול וידע-מקצועי רב,  אשר תרמו ואיפשרו ביצוען של משימות קשות ומסובכות - שבהן עמדנו בכבוד. תרמנו את חלקנו למאמץ המלחמתי. מי ייתן וישררו תנאי רגיעה ושלווה, ויובילונו אל השלום המיוחל."

כרגיל, צויינו ימי-ההולדת, וגם מתנות בצידן. 
 
נמסרה הודעה של פוגל על טיול ל"חוות דן-דן בולוטין", ומפעל "אינטל"  בקריית-גת.

נמסרה הודעה של משה לב: הוא מוכן לעזור בהסעות לצרכי בריאות ולצרכים אחרים - לאלה שיזדקקו לכך.

כתבה: דליה נווה.