ביום רביעי ,29/10 יצא לדרך "טיול ה"ותיקים" המסורתי. עם בוקר, בסביבות השעה שמונה ושלושים, התקבצו באזור הבריכה עשרות מוותיקי נחשון, מצוידים בצידה קלה על כל מקרה שיחושו ברעב ובצמא בטרם יגיעו למסעדה בסוף המסע. בשעה המתוכננת הגיע אוטובוס מהודר נהוג בידי צביקה, אשר מראהו הוכיח לנו שאכן החרדים משתלבים בחברה הישראלית, אם לא בצבא אז לפחות במקצועות האזרחיים. יוסי צרפתי, העובד בחברת "קווים", שהיה אמור להיות הנהג, ולא היה יכול לצאת עמנו, המליץ על צביקה, שהוא חסיד ויז‘ניץ, נהג זהיר ובחור מעולה. מורה הדרך של הטיול, פוגל, חמוש במיקרופון בידו,  הסביר את הצפוי לנו במהלך היום.

היעד הראשון היה בית הספר החקלאי בן שמן. קיבל את פנינו שוקי, כשבידו קלסר עמוס מסמכים. הוא ציין, שהחומר בקלסרו הינו רק אלפית מהמסמכים שמספרים על ההיסטוריה של בן-שמן.  שוקי, העובד במקום קרוב ל-40 שנה, ספר לנו באריכות על תולדות המקום מראשיתו ועד ימינו. התמחותו ובקיאותו של צביקה היו מרשימות מאד, והוא אף הזמין אותנו לבקר בימי שישי-שבת, כדי שיוכל לעבור איתנו בכל פינות הכפר, ולספר את הסיפור שמאחורי כל מקום. בן שמן הוקמה בשנת ,1927 לאחר שהקרקע נקנתה ע"י ההסתדרות הציונית 20 שנה קודם לכן. לדבריו, כשמדברים על הציונות המעשית, בן שמן הינה הדבר המעשי  הראשון של ההסתדרות הציונית. מדי פעם שוקי הבטיח שעוד מעט יגיעו תלמידים הלומדים היום במוסד, ויספרו על מה שהגדיר כ"הכפר שעשה היסטוריה", אבל, לצערנו, בשל מבחן שהיה להם באותו יום, הם לא הצליחו להגיע, שוקי סיפק לנו פיצוי לאכזבה בדמותו של חבר קיבוצנו חיים ערב, בוגר בית הספר, שציין בהתרגשות את המקום החשוב שהמוסד היווה בחייו.

חיים סיפר שהגיע  לבן שמן בשנת 1977 בגיל 12, ושהה בו עד גיוסו לצבא. תמיד כשהוא אומר את המילה בית, הוא מתכוון לבן שמן. הרצון והצורך הפנימי לתת בחזרה למקום שהפך אותו למה שהוא היום, בא לידי ביטוי בכך שעזר בהקמת לול לימודי, מקום אשר יאפשר לתלמידים ללמוד ולחוות את גידול העופות.  הערכים הטבועים בחיים ובחבריו הוטמעו במקום הזה. הוא ציין את פיני, שהיה במגמת צאן ועד היום עוסק בגידול צאן בנחשון. שנים מבני כיתתו של חיים הם זוג שחי ועובד בכפר כמנהל הפנימיה וכמנהלת בית הספר. הילדים חשים שהמקום העניק להם רבות במשך 6 שנים – כך שאינם מסוגלים להתנתק ממנו.  

בעקבות שאלה של גילה על חג השבועות, שוקי סיפר על החג שמתכוננים אליו כל השנה. קיימת תחושה חגיגית במיוחד בעיקר כשבאים ביום הזה בוגרי המקום מאז היווסדו, ופוגשים את מוריהם וחבריהם לספסל הלימודים.  איציק ניב התעניין בשם כולנו מהו מקור השם ונענה ע"י שוקי שיש שתי השערות. אחת, שהמקום כונה כך ע"י הערבים שעברו בסביבה וראו את הפועלים הצעירים העוסקים ביצור שמן, והגרסה השנייה היא בעקבות הפסוק התנכי "כרם היה לידידי בקרן בן שמן..."

בהמשך, ביקרנו בארכיון ושמענו על הטלסקופ שתרם איינשטיין לבן שמן, ועל המקום שבו בוגריו המבוגרים באים לארכיון, ומתרגמים מסמכים בשפות שונות העוסקות בהתיישבות בבן שמן. המשכנו למוזיאון שעוצב על פי רעיונותיהם של התלמידים, וראינו סרט קצר המספר בדקות ספורות על המקום. לקינוח נסענו מרחק קצר למקום סמוך לבן שמן שהוקם ע"י בוריס שץ מקים בית הספר בצלאל. בוריס שכנע את התימנים הירושלמים לבוא ולגור שם, שתי משפחות בבית אחד, וליצר עבודות צורפות לצורך יצוא לחו"ל. מלחמת העולם הראשונה ובעקבותיה ניתוק המקום גרמו להתפזרות התושבים, ( פרט למשפחה אחת ), למקומות שונים בארץ.  

הודינו לשוקי על האירוח המאלף, ושמנו פעמינו ליעד הבא: חוות "חפציבה" שליד חדרה. המקום שימש בתחילת המאה הקודמת כחוות הכשרה לחלוצים שבאו ללמוד בה את רזי החקלאות, וליישמם במקומות בהם יתיישבו בארץ. בשנים הראשונות, תפקדה החווה בהצלחה, אבל עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עברו עליה שורה של אירועים שהביאו בסופו של דבר לנטישתה בשנת 1929. בשנות טרום המדינה, שימשה את חברי תנועות הנוער, ההגנה והפלמ"ח. בשנת 1992 פרסה חברת החשמל את חסותה על החווה, והחלה בשיקומה. את תולדות החווה ספגנו בסרטון בן 15 דקות במרכז המבקרים הצנוע. אטרקציה מרשימה הממחישה את שהיה, היא "בית המשאבות", בו שאבו את מי נחל חדרה כדי להשקות את שדות החווה. עפ"י התוכנית  היינו אמורים לפסוע על גדות נחל חדרה המשוקם, אבל קוצר הזמן מנע זאת מאיתנו, שכן התחייבנו להתייצב בשעה שתיים במסעדת "בני הדייג". "בטיול הבא נעבור שם", ציינה נעמה ממארגנות הטיול, שהתקשתה להתגבר על אכזבתה.

סיומו של היום נערך במסעדת הדגים הקרויה "בני הדייג". הנמצאת בכפר הים, מערבית לגבעת אולגה. המסעדה, ממוקמת בסמוך למפרץ פסטורלי הקורץ להיכנס למימיו השקטים. מתקפת סלטים פותחת את הארוחה, ובעקבותיה מגיעות המנות, כשניתן לבחור בין 2 סוגי דג ל-2 סוגי מנות בשריות. שיאו של היום מגיע, כאשר שלושה מלצרים ובידם עוגה שבמרכזה זיקוק פעיל, בליווי מנגינת רקע של "Happy Birthday To You ", מסתערים לעבר שלושת חתני השמחה: זיווה, יעקב ואיתן, החוגגים 80 שנה! יוסי מוצ‘ניק ברך את זיווה, סיפר על נפלאות הבישול שלה ועל הטיפול המסור שלה ביוסקה. בכל דבר שנגעה, בכל תפקיד שבצעה, לא היה לה מתחרה. מוניו ברך את איתן, וסיפר כיצד השתלב בחינוך הבלתי פורמלי כשכל אחד מילדי הקיבוץ טעם את ראשית הנגינה דרך לימוד החליל באמצעותו. כמו כן הזכיר לנו שאיתן הקים את משק הילדים, שהיה משמעותי ביותר בחיי הילדים והוריהם. מוניו סיים באחלו לאיתן בריאות ואושר. ציונה ברכה את יעקב, וספרה על עלילותיו רבות הפעלים בנחשון, כולל המחלה הקשה שפקדה אותו. היא ציינה שקשה להאמין על יעקב החיוני כעול ימים שהוא בן שמונים, ואחלה לו שימשיך לעבוד קשה ולהיות כה אכפתי ודואג לחברים.

לאחר שהות של כמעט שעתיים אצל בני הדייג, הסתיים המסע. היה זה יום שמש יפה שהקדים את סופת הגשמים שהגיעה בימים שבאו אחריו. מרבית וותיקי נחשון, כולל כותב הדווח הזה, סכמו את היום כיום מעניין ומהנה ! תודות למארגנים, פוגל, נעמה ויוסימ.. ממתינים בקוצר רוח למסע הבא.

לפני כחצי שנה התחלתי לרכז ולנהל את תחום הוותיקים בנחשון.

לא היה לי מידע רב בנושא, רק המון רצון להתחיל ללמוד וליצור קשרים ראשוניים.

בחודשים הראשונים נפגשתי עם הרוב הגדול של הוותיקים. האנשים היקרים הללו פתחו בפניי את דלת ביתם, אך חשוב מכך – פתחו בפני את ליבם!

המפגשים היו בשבילי מרתקים, מעניינים ומרגשים. התמלאתי תחושת גאווה על המקום הנפלא שהם הקימו לנו, והזכירו לי שפעם לא היה פה כלום, אפילו עצים לא...והיום הכול ירוק ופורח ויש פה בית.

יש אנשים שפגשתי פעם אחת ויש כאלו שליוויתי בצורה יותר אינטנסיבית, אבל פתאום המון אנשים אומרים לי שלום בשבילים ואני מרגישה שהלב מתרחב..

כולם קיבלו אותי בחום רב.

אני מגיעה למשרדו של ג‘יימי עם שאלות ומחשבות, אנו מעלים נושאים הקשורים לוותיקים והוא תומך ומלווה אותי.

נאוה נאור אחראית על התעסוקון. אני מגיעה לשם כשיש עבודה וכמה שאפשר. מי שמגיע לשם יצר עם נאווה קשרים קרובים, ובלעדיה המקום לא היה מתפקד.

משה לב ואני נפגשים באופן שוטף ואנחנו עובדים יחד במגוון נושאים הקשורים לבריאות ולרווחה של הוותיקים.

עם סיוון, העובדת הסוציאלית, יש לי קשר רצוף ואני מתייעצת עמה במידת הצורך.

רכזות מועדוני וותיקים מהסביבה, מעשירות אותי מניסיונן ומפעם לפעם אני נפגשת עמן כדי ללמוד מהן איך ומה וכמה ולמה...

הצטרפתי לפגישות הוורנדה ומתפעלת עד מאד לנוכח הרצון, הכוח, האנרגיה והארגון של החבר‘ה הללו.

ישנם אנשים נוספים בקהילה שאני מתייעצת עמם ומצאתי בהם שותפים לדרכי – זכריה, צוות המרפאה ושחר שדה – תודה לכם על הכול.

כפי שאפשר לראות, המועדון הולך ונבנה בקצב מסחרר וזה מעסיק  אותי בשבועות האחרונים ביחד עם ועדת גיל הזהב (הכוללת את ג‘יימי, זכריה, משה לב, קרני, רעות, נעם פרייס ואותי), בתמחור המבנה על חלליו השונים, וכן בחשיבה על פעילויות שונות שיהיו בו.

בשבוע שעבר התקיים ערב הוקרה במועדון. הרעיון לערב ההוקרה בא משחר שדה וג‘יימי. הם תרמו למשימה את עדי כהן, המזכירה שלהם, ואותי, כרכזת תחום הוותיקים בנחשון. לקח לנו קצת זמן אבל בסוף הצלחנו, עדי היקרה ואני, להרים את הערב כאשר שחר וג‘יימי נותנים לנו רוח גבית. כדאי גם לציין שהאנשים שכתבו ובירכו נענו ברצון ובשמחה... זה המקום להודות לעמיר אלון על נגינתו המופלאה בערב זה ולעדי כהן.
היה ערב מרגש עד מאד, שמחתי להיות שותפה. אנשים רבים הגיעו והכוונה היא לבנות מסורת ולעשות ערב כזה בכל שנה.

 עד כאן להפעם,

אורית ערב

מרכזת תחום הוותיקים בנחשון.

קבוצת  הוותיקים  שעובדים  במרכז  לתעסוקה  שמבצעים  עבודות עזר קלות המיועדות למפעל "ארן" עבודה ששכר בצידה.

 הקבוצה התכנסה לארוחה חגיגית עם סיומו של פרויקט שקיות מיוחד. נוכחו  12 חברים שכל אחד  הביא  מאכל או מאפה מעשה ידיו.
הצטרפו  לארוחה  משה  היוזם  של  מפעל  זה.  נאוה  נאור  האחראית  על  כל  המבצע   ועל  הקשר  עם  המפעל  וכן  אורית  ערב  שלקחה  על  עצמה  טפול  בוותיקים.
מטעם  המפעל  השתתפו  הילה  ואיתן   המספקים  לנו  את  העבודות.
העבודות  מתבצעות  במבנה  ששמש  בעבר  כמרכולית—העבודה  נעשית  באווירה   נעימה  וידידותית  ומשמשת  מקום  מפגש  נחמד  לפנסיונרים  ולמצטרפים.
גם  הארוחה  הצטיינה  באווירה  חגיגית  נעימה  וטעימה  ובמצב  רוח  מרומם.

 כתבה  דליה