לפני כשבוע חגג יעקב הופ את יום הולדתו ה-82. במסגרת פרויקט בנות המצווה של בנות קבוצת שירז (רוני, אדוה, ליהי, נעם ונגה) אנו נוהגות לחגוג לבני ה-80 ומעלה את יום הולדתם. בכל יום הולדת אימא אחרת של בנות הקבוצה אחראית. והפעם היה זה תורי. בקשר הראשון שלי עם יעקב, ניסה יעקב להתחמק מההילולה ותשומת הלב במיני תירוצים שונים. אך מאחר והיה עסוק מאד ומיהר נענה להפצרותיי ותיאמנו יום ושעה לציין את המאורע.
ביום האירוע ניסה שוב יעקב להתחמק, אך לא אפשרתי לו ויחד עם הבנות הנהדרות הגענו לביתו עם עוגה נרות ושירים.
את פנינו קיבלו יעקב ונעמי בסבר פנים יפות. הם כיבדו אותנו בחטיפים ושתיה, ועשו לנו סיור בבית המרשים, כאשר נעמי משבחת את ידי יעקב אשר ניכרות בכל חלקה טובה בבית. הבנות התרשמו מאד. לאחר שהדלקנו נרות ואכלנו מהעוגה סיפרו יעקב ונעמי את סיפור היכרותם. אפילו הבנות הצעירות זיהו את הרומנטיקה אשר ליוותה ועדין מלווה את סיפור אהבתם. יעקב סיפר על תפקידים שונים שעשה בקיבוץ והבנות שאלו שאלות והתעניינו כיצד ההפרטה השפיעה עליהם. יחד הסתכלנו באלבומי התמונות והיכרנו קצת יותר את המשפחה של נעמי ויעקב.
היה מפגש מיוחד במינו. בכל מפגש כזה יוצאות אנו האימהות נפעמות ונרגשות ומקוות מאד שפתחנו במסורת שתמשיך גם עם קבוצות בני המצווה הבאות.
יפעת

ביום א‘ 29/5/16 יצאנו סופסוף לטיול הוותיקים השנתי. לאחר שמספר פעמים נקבע תאריך ושונה הגיע היום הגדול. בשעה 7:30 בבוקר הגיעו החבר‘ה לסובה כדי לעלות לאוטובוס ולמרבה ההפתעה חיכה להם אוטובוס של בית"ר ירושלים. דגלי בית"ר התנוססו בחלון ומבפנים היו תלויים כדורי בית"ר, דובונים וכו‘.. ואנחנו כשמו"צניקים לכל דבר "התעלפנו" מזה. כמובן שיוסי הנהג היה איש מקסים לבבי וחמוד וכשהבין שבצהרים נעבור בסכנין הוא כבר הוריד בעצמו את הדגלים.

יצאנו לדרך לכיוון צפון. למורת רוחם של האנשים לא היה זמן לקפה באלונית של כביש שש, רק לפיפי, והמשכנו לכפר יהושע, לאתר רכבת העמק. פוגל, מדריך הטיול נתן במהלך הנסיעה הסברים על הדרך ועל היישובים שראינו וגם הסברים מקדימים על רכבת העמק.

כאשר הגענו לשם היה זמן לאכול את ארוחת הבוקר שכל אחד הביא לעצמו. נכנסנו למוזיאון הרכבת, לאחר צילומי חוץ של כל החבורה, חיכה לנו המדריך איתי והסביר לנו על ההיסטוריה של המקום ולקח אותנו לסיור קצרצר ברחבה ובמגדל המים.

עלינו שוב לאוטובוס ופוגל הנחה את יוסי הנהג להגיע לדרך נוף מעל בקעת בית נטופה. יוסי הנהג האמיץ החליט לקחת על עצמו את ההרפתקה. די מהר הבנו שהנוף אמנם מרהיב אבל הכביש פחות. היו עצירות וסיבובים, תהום ועצים, עליות וירידות. היו מספר אנשים שרצו שייגמר כבר, והיה צחוק גדול.

בקעת בית נטופה זה מקום מדהים ביופיו. רואים את כל השטחים החקלאיים הקטנים נפרשים מלמטה, כאשר משני צידי העמק ממוקמים יישובים ערביים, ולמעלה על ההרים ישובים יהודיים כגון: הררית, הסוללים, בית רימון ורחוק מעט יותר נצרת.

בסיום המסלול האתגרי ירדנו סופסוף לשתות קפה. לאחר מכן הגענו לאתר אשכול של מקורות. שם חיכה לנו מופע אור-קולי מלווה בהסברים על מה שבעצם עושים שם, על המוביל הארצי, על התפלת המים, טיפול במים, שאיבה מהכנרת וכו‘...ראינו גם סרט קצר על תהליך העבודה, מודל של משאבות המים והדרך שהם עוברים. היה מאד יפה, מרתק וחוויתי.

ואז!! למסעדה!!! לאחר נסיעה של כעשרים דק‘ דרך סכנין ויישובים נוספים הגענו לעראבה. שם במסעדת קפרון חיכה לנו שולחן עמוס בסלטים ומנות ראשונות. כולם שכבר היו מאד רעבים התחילו לאכול ולהתמוגג מהאוכל הטרי והטעים. למנה העיקרית כבר לחלק מהאנשים כבר לא היה מקום והם בקשו "טייק אוואי".

כאשר המלצרים חיסלו את השולחנות ,יוסי מוצ‘ניק הקריא קטע יפה ואני (אורית), בירכתי את עליזה שחגגה בדיוק יומולדת, הגיעה עוגת היומולדת החגיגית, כדי לציין את יום ההולדת של נחשון שהיה ביום העליה לקרקע בדיוק בל"ג בעומר. היו זיקוקים ומוזיקת יומולדת בערבית, ולא ויתרנו ושרנו הבו בירה ונשירה... העוגה הייתה מאד טעימה והיה כתוב עליה מזל טוב לקיבוץ נחשון.

שבעים וטובי לב התגלגלנו לאוטובוס ומשם בנסיעה ישר הביתה. יוסי הנהג שבילה אתנו את היום, עזר בכל מה שצריך וגם היה אחלה. האווירה במהלך כל היום הייתה מאד טובה, מזג האוויר היה מושלם והיה יופי של יום. לטיול יצאו 32 חברות וחברים.

המון תודה לפוגל שהדריך וניווט והוביל את כל היום המקסים.

להתראות בינתיים,

אורית ערב