ניהול משתף בבעיות הכואבות של התנועה הקיבוציתבחודש יוני אמורות להיערך הבחירות למזכיר התנועה. ישנם חמישה מועמדים. ארבעה מהתק"ם: ניר מאיר מקבוצת שילר, נגה בוטנסקי מבית השיטה, יונה פריטל ממעלה החמישה ונמרוד מדר מניר אליהו. מועמד אחד הוא מהקיבוץ הארצי: מרקי לוי מזיקים. מועמד שיזכה בסיבוב הראשון ב-40% ומעלה – יבחר. במידה ולא יהיה כזה, יערך סיבוב שני בין שני המתמודדים, שיזכו במירב הקולות בסיבוב הראשון. בכל קיבוץ תוצב קלפי, וכל חבר יוכל לבחור את המועמד הנראה לו כמתאים ביותר. מידע על כל המועמדים ניתן לקריאה בעיתונות ובאינטרנט.
ביום חמישי ה-14/5 לפנות ערב הגיע מרקי לוי, כדי להציג את עצמו, את משנתו ואת אשר הוא מתכנן לבצע לאחר שיבחר. המפגש נערך הפעם ב"משלט 200". רוב המשתתפים היו וותיקי הקיבוץ. צעיר המשתתפים היה ג‘יימי, מנהל הקהילה, שאף נשא דברי פתיחה וסיום. הערב עצמו היה מעניין, ובעצם נוגע בעתידנו בקיבוץ. חבל רק שהצעירים ושכבת הביניים לא הגיעו, שכן המועמד שיבחר עשוי להשפיע גם על נושאים החשובים גם להם.
מרקי לוי, חבר קיבוץ זיקים, סיפר על ילדותו. הוא נולד במצרים, ובגיל 10 עברה משפחתו לברזיל. שם הצטרף ל"שומר הצעיר", ובהמשך עלה עם גרעין לארץ, שהשלים את קיבוץ זיקים. תחילה עבד ברפת, ולאחר שלמד, הפך למורה, למחנך ולמנהל המוסד "שקמה" ביד מרדכי. כשמיצה מבחינתו את העבודה בחינוך, יצא ללמוד מנהל עסקים, ועם סיומם, כיהן כמרכז משק וכמנהל המפעל. מרקי פרש את משנתו וכיצד יטפל ע"י ניהול משתף בבעיות הכואבות של התנועה הקיבוצית. בעיית הדיור לצעירים, הפנסיה לוותיקים ועוד. במהלך הערב סיפר מרקי שהיה המדריך של הגרעין הברזילאי שהגיע לנחשון. כמו כן שיתף פעולה עם שצ‘ופק, כאשר שניהם שמשו כשליחים במערב אירופה. יעל קיני פגשה את מרקי במסגרת עבודתה בגלריית הקיבוץ, והתרשמה ממנו כאדם נחמד ואכפתי, אוהב תרבות, שמנע את סגירת הגלריה בשל קיצוצי תקציב בתנועה.
לפיכך, נראה לי, שאם הבחירה לראשות התנועה הייתה תלויה בוותיקות נחשון, אז מרקי כבר היה נבחר.
אז שיהיה בהצלחה !
נחמן גלבוע, ככתב של "הדף הירוק", ראיין את מרקי עם כניסתו לתפקידו הקודם כמנכ"ל התנועה. להלן קישור לכתבה שפורסמה בפברואר 2009.
לאחר שתי דחיות, אחת בגלל גשם והשנייה בגלל חמסין, יצאו וותיקינו ביום חמישי 30/4/15 לטיול בעמק. בשעה שבע וחצי בבוקר התכנסו כשלושים איש על אוטובוס של אגד, שעליו היה מופקד הנהג המיומן מיכאל. בקדמת האוטובוס התמקם לו פוגל, ובמהלך הנסיעה בכביש 6 לתצפית יזרעאל, תדרך אותנו, בכישרון רב, על המסלול המצפה לנו. בתחנת ילו, בכביש התענכים, עצרנו להתרעננות, ושם פגשנו את מדריכת הטיול שלנו, צפי שחם. צפי בת עין חרוד, לומדת תלמוד יחד עם קיש, וכך נרקם הרעיון לטיול הנוכחי. כבת עין חרוד, מצאה עניין רב בהתיישבות בעין חרוד, ואף עשתה עבודת דוקטורט שעסקה ב"ניתוח משווה בין דור המייסדות של עין-חרוד לבין הדור השלישי של נשי הקיבוץ". היא נברה ודלתה חומר רב מהארכיונים, ובעקבות כך כותבת ספר ומרצה על ההתיישבות ההירואית בעין חרוד.
תחנה ראשונה הייתה "תצפית תל יזרעאל". בצל העצים זכינו להתחבר לרקע ההיסטורי של המקום השופע בסיפורי התנ"ך, כמו אחאב החושק בכרמו של נבות, שאול הנופל על חרבו וגדעון הבוחר 300 אנשי חיל מתוך אלפים כדי להילחם במדיינים. וכאן עשתה צפי, ביד אומן, גם חיבור להיסטוריה הקרובה. החלוצים, ראשוני העמק, התחבאו בעבותות לתנ"ך ולסיפוריו לא כקושן על הארץ-אלא כחיבור היסטורי שקושר אותם אליה כמקור רב עצמה.
תחנה שניה הייתה "כתף שאול". הגענו אליה לאחר נסיעה קצרה במעלה הגלבוע, זהו מקום מעתיק נשימה, החולש על העמק המזרחי שנשקף לעינינו בשלל צבעים, כשמתחתינו ממש התנוססה חלקת חיטה, ובה הייתה מעוצבת תמונתו של אריק איינשטיין ולידה הכתובת "אימא אדמה".תחנה שלישית הייתה - בית הקברות בגדעונה. גולת הכותרת של הסיור! צפי, המדריכה, הביאה לידיעתנו, בהתלהבות וברגש רב, את הסיפורים, שרובם טראגיים, של ראשוני עין חרוד, ילדים רכים, צעירים ומבוגרים שקשיי המקום, כמו חום בלתי אפשרי, מחלות חשוכות מרפא עקב חסך בתרופות אלמנטריות, אהבות נכזבות, התאבדויות שנבעו מייאוש ומתחושת חוסר מוצא ועוד, זיכו אותם להיקבר במקום ששימש במשך 16 שנים כבית הקברות של ראשוני העמק.תחנה רביעית הייתה-"מסעדת אמארה" מול הכניסה לתל יוסף.תחנה חמישית ומרהיבה הייתה "דרך הצבאיים". דרך היוצאת מאזור קיבוץ "שדה נחום", עוברת מעל קיבוץ "בית השיטה" ומסתיימת ליד מושב "רמת צבי". נוף מדהים, כשמשני צידו של הרכס הנמצא מצפון לעמק יזרעאל המזרחי פסיפס ססגוני של שדות חיטה זהובים, שטחים מעובדים חומים ומשבצות מים תכולות. ועוד. נתיב מומלץ בכל פה לכל מטייל באזור! הדרך עבירה לרכבים פרטיים. לאורכה ישנן חורשות המאפשרות לערוך פיקניקים במקום, ולקראת סופה – מצפה יוסי ודוד מקום עם נוף עוצר נשימה!לסיכום היה זה טיול מרתק ומרגש. יש לציין לשבח את צפי, שהצליחה בקטעי ההסבר שלה, ובכל חום ליבה, לחבר אותנו למעשה החלוצי שנעשה בפינת ארץ זאת. הרגשנו את כאבה, שבחגיגות 80 לעמק, אף דמות ממלכתית לא השמיעה ברכה או התייחסות, בעוד שבחג ה-15 הופיע מכתב של גדולי הסופרים שהיו מלאי הערצה, אמרו עליהם: "לא הייתם מקסם שווא, החזרתם לעמק את תפארת הקדומים...". הם היו משולים לבוני המקדש החדשים.מומלץ לבוגרי נחשון, (גרעין נחשון ושריג), להצטרף בעתיד לטיולים.
תודות, מקרב לב, למארגני הטיול אורית ערב ופוגל.
תרבות
לתמונות הקודמות
