קרוב לחצי שנה ""בילינו" מגויסי נחשון בבקעה, ברמת הגולן ובחזית הדרום, חלקנו השתתפו בקרבות וחלק היה בכוחות המסייעים. חווינו, ראינו ושמענו את הקורה בחזית. מוצבים הרוסים מאש האויב ומאש כוחותינו, טנקים שרופים שלנו ושלהם, פזורים בכל מקום, היו עדות אילמת לקרבות הקשים שהתחוללו שם. הסיפורים ששמענו לא פעם ממקור ראשון היו מצמררים ומדכאים עד היסוד. הוצבתי במוצב החרמון ההרוס לחלוטין, לצפות לעבר דמשק, ולדווח על תנועות הצבא הסורי לעבר "המובלעת הסורית". הקור היה מקפיא הרטיבות חדרה לעצמות, והשהייה הייתה לא קלה, בעיקר כשאתה יודע שבן קיבוצך צבי איילון (במבי) נהרג שם.הגורם המעודד והמחזק היה הקיבוץ, הבית. השהייה ב"סוף העולם", על רקע החורבן מסביב הייתה קשה ומעיקה. למרות שמרבית גברי הקיבוץ גויסו, הקיבוץ, התארגן ותפקד בצורה מעוררת הערכה והערצה. אחד הדברים שחיזק את חיילינו בחזית, היה "דף הקשר" שנערך בתחילה ע"י רוביק, ולאחר הגעת ההודעה על נפילת אחיו, גידי, לקחו על עצמם גם חברים אחרים את המשימה. הדף הופיע במשך מספר חודשים החל מה – 10 באוקטובר 73 ועד אפריל 74. במסגרת הקשר עם המגויסים נשלחו מדי פעם חבילות עם "דף קשר", מכתבים, בגוד חיוני (גרביים, לבנים וכד‘), ממתקים ועוד. להלן מספר קטעים שפורסמו ב"דפי הקשר" בתקופת המלחמה ובשבועות ובחודשים שלאחריה. 10.10.73 דף קשר מס‘ 1 המלחמה באה עלינו – כמו על כל עם ישראל – כשאנו לא מוכנים, כשהנשמה לא ערוכה לכל הידיעות מהחזית, לערפל המלחמה, לגיוס ההמוני. התארגנו מהר, אמנם, אבל בחרדה רבה, בהרגשה שכל זה מיותר, מיותר לחלוטין. עד להודעה חדשה ייצא דף קשר מדי יום, ובו אינפורמציה, פריסות שלום וסיפורים. חברים שיש בידיהם אינפורמציה כלשהיא – על חיילים בחזית בעיקר – מתבקשים להעבירה אלי במשך היום.קיש חוזר הביתהביום ג‘ (9/10) הגיעה הודעה טלפונית שקיש בדרך לנחשון. הוא הגיע ביום שלישי בלילה. מסתבר שקיש היה במעוז (פורקן) שנלכד ליד התעלה ללא אפשרות חילוץ במשך 3 ימים. לאחר שנראה היה שאי אפשר לחלץ אותם מבחוץ, הסתכן המ"פ (מאירקה מנתל"ה) ולאחר אישור מאריק שרון יצא עם אנשי המעוז לעבר הקווים הישראלים – כולם הגיעו בשלום. מעוז צפוני להם נכבש ביום הראשון למלחמה. בהחלט יש מקום ל"ברכת הגומל". את הסיפור המלא של קיש נשמע הערב מפיו במועדון, לאחר שידורי החדשות בטלוויזיה.17.10.73 דף קשר מס‘ 6ממשיכים לשבת ליד הרדיו והטלוויזיה ולנהל את המלחמה. כמו שנאמר: על כל 3 יהודים 4 גנראלים.ממשיכים לשמוע שמות, שמות, והרגשות עדיין אינם מתקהים. בנו של... אחיו של... בן קבוצה של... כמעט בכל יום נפער פצע, ויש שספגו מכות כפולות ומשולשות.בן אחותו של שמיל, יובל, בנם של חסידה ואלדד – נפל בדרום.במבי מקבוצת "סלע" שישב במוצב החרמון שנכבש, נעדר. אנחנו מחזיקים אצבעות עם נוגה ומשפחתה.מילות השיר "הן אפשר", שבמלחמת ששת-הימים לא הספקנו לשיר אותו, מתחילות להיות אקטואליות במלחמה המתארכת הזו, והלב יוצא לסיומה.19.10.73 דף קשר מס‘ 7המלחמה נמשכת, עם הערפל, החדשות והפרשנויות. הבית חי את חייו עם הדאגה. המועדון הומה אנשים ועוגות (תוצרת זיווה נון-סטופ!).המדינה קטנה, וקציר הדמים פוגע באנשים קרובים רבים. היום הגיעה הודעה על נפילת בן אחותו של אבי אלון, בן גלאון. אביהו, אחד המדריכים של גדוד "נחשון צפון" בעבר, חבר מגן, נפל. כל יום מביא עמו בשורות איוב.
24.73 דף קשר מס‘ 9רמי נעדר, התחושה לגבי רמי הייתה קשה כבר בראשית המלחמה. ידענו שהיה בסיני עם פרוץ הקרבות, כאיש שריון, באותם יומיים ראשונים בהם הוכה השריון ע"י המצרים. מאז לא הגיעה ידיעה, ד"ש או מכתב. ניסינו להשיג ד"ש דרך אשת מפקד הפלוגה שלו, אך הד"ש שהגיע היה כנראה כיסוי לאמת.בינתיים הכל פתוח – נלקחו שבויים רבים באותם ימי קרב שהערפל מכסה אותם, ואנחנו מצפים. איתרנו את גדעון כ"ץ, אחיו של רמי, שהגיע ארצה בעיצומה של המלחמה, והוא מנסה, בעזרת שלומית ודפנה, לאסוף פרטים על נסיבות ההיעדרות. אנחנו מחזיקים אצבעות.לפי בקשתו של גדעון ייוודע הדבר להורים רק כשיהיה מצבו של רמי ברור. חברים הכותבים לדרום-אפריקה מתבקשים למנוע אמירות שעשויות להגיע להורים.26.10.13 דף קשר מס‘ 10המלחמה נגמרה.בלי הרואיקה, בלי אשליה של מעגל שנסגר, כמו במלחמת "ששת הימים". בלי בטחון שהעניין באמת נגמר – ועם הרבה פצעים אישיים.בינתיים חוזרים החיים למסלולם, "חגגנו" את חג האור, ומיד עם ההודעה על ביטול האפלה בוצעה הדלקת אורות כללית. אפשר כבר להיכנס למשק בלילה ללא מחסום, ומחכים לחברה שיחזרו הביתה. ודאי ייקח קצת זמן.אין עדיין ידיעה נוספת ביחס לרמי כץ. אחיו שוחרר זמנית מהמקום אליו הוצב, והוא מחפש בעורף
16.11.73 דף קשר מס‘ 12מסיבות ידועות, ( גידי אחיו של רוביק נהרג ב10.10.73 ברמת הגולן), לא הופיע דף הקשר בשבועות האחרונים. חידשנו את הופעתו ונמשיך, לפי התכנית, להוציא שניים בשבוע.גידי רוזנטל נהרג ב-10 באוקטובר, 1973 (פורסם בעיתון "הארץ" 4/9/13 ע"י תמר רותם)ביום החמישי למלחמה. הוא היה בן 23 במותו. גידי שירת בנח"ל, אך הצטרף לשריון עם תחילת המלחמה יחד עם הפלוגה שלו. בתחילת המלחמה התקדם הטנק של גידי לצפון הרמה, למובלעת הסורית. עיתונאי זר שעבר במקום וצילם חיילים על הטנקים תיעד אותו בבלי דעת בפעם האחרונה. כעבור יומיים, ליד הכפר חאן ארנבה, נפגע הטנק של גידי מפגז, והצוות החליט ללכת ברגל לעבר כוחות צה"ל. הם הלכו בשורה, וגידי, שהיה המאסף, נפגע ממארב של חיילים סורים ומת. בהמשך נהרגו גם שניים מחבריו, רק אחד מצוות הטנק נותר בחיים.עד לרגע סגירת הגליון לא הגיעה כל הודעה חדשה בדבר רמי כץ.ועוד על תנועת כוחותינו: שצ‘ופק – מפקדיו וחבריו שבקרו אותו בברית של אסי, התרשמו כל כך מהרך הנולד (אסי), ומהרעיה היולדת (חווה), - שהשאירו את האב הצעיר והמאושר בבית, עם הבטחה שיקראו כשיזדקקו לו. בינתיים הוא כאן, בדיר.01.12.13 דף קשר מס‘ 15ביום ד‘ הגיעה ידיעה רשמית כי רמי כץ חלל.כמה חברים נסעו לטקס האזכרה לחיילים שמקום קבורתם לא נודע, בהר הרצל.ביום שבת הבא, 8.12 נקיים אזכרה לרמי. החברים מתבקשים להודיע לידידים מחוץ לקיבוץ ולמגויסים.הנשים אשר בעורף.הגיוס המפתיע של רוב הבחורים למילואים השאיר את חברות הקיבוץ להתמודד עם המטלות הרגילות ולהמשיך לנהל את המערכת המשקית כאילו לא הייתה מלחמה. ואכן הן עמדו בכך בכבוד רב, וזאת בעיקר בגלל תחושת היחד והאחווה ששררה בשעות הקשות.כותבת רותי לב: בזמן המלחמה הרגשתי את חום הבית בקיבוץ. הייתה דאגה לכולם, והרגשה שיש אל מי ועם מי לדבר. כוס הקפה והעוגות במועדון, הידיעה שיושבים ליד הטלפון, שיקבלו ידיעות, שיענו שימסרו. אפיית העוגות לחיילים שחררה את החברה העמוסה והעסוקה עם ילדיה הקטנים מעול נוסף, העניין שסתם אנשים גילו ב"חייל שלך" ובגורלו, כל זה העניק הרגשה טובה. אולם כשנכנסים לשגרה מתעוררות הבעיות הקטנות של היום יום, שלא מוצאים להן כתובת. תמיד אפשר לבקש טובה ממישהו, עתים נענים יפה, עתים לא (מזל שיש ישי כזה בסדנא, אחרת אנא היינו באים עם תנורי החימום...). 11.01.74 דף קשר מס‘ 22אגרת מיקיראם יש ימים בהם אני מרגיש את עליונותה של מסגרת החיים הקיבוצית על כל היתר, הרי שאלו הימים. אני ממש מאושר לבוא הביתה לחופשה ולמצוא שהכל מתנהל כרגיל, העבודה, החינוך, הפעילות התרבותית ואני גם יודע באלו מאמצים זה עולה כשחסרים כ-20 בחורים. לדעתי הגבורה הגדולה של העורף היא להסתגל למצב המלחמה ולחיות את החיים הרגילים, כי זה התנאי היחידי לעמידה בחזית. אני רואה סביבי חיילים שמשפחתם לא הסתגלה לתנאים ומרוב דבורים ודאגות לגבי המלחמה אינם מצליחים לעמוד על הרגליים. חייל כזה אינו חייל והוא יוצר סביבו בעיות קשות. לסיכום אני בהחלט גאה בכם על ה"חיים הרגילים" שאתם מנהלים ואסיר תודה על תוספת היחס הטוב לחיילים, המתבטא בדברים קטנים כמו, כביסה, חבילות וכו‘.
יום הכיפורים הוא ללא ספק מועד מיוחד בלוח השנה של עם ישראל. אין זה חשוב אם אנו רואים בו מאורע תרבותי, ערכי, אישי, דתי או אפילו סתמי, קשה להישאר אדיש אליו. מרחב המחייה היומיומי שלנו משתנה: העבודה ובתי הספר סגורים, הכבישים מושבתים ואפילו עולם התרבות והפנאי מן התיאטרון אל מרכזי הקניות ועד הטלוויזיה חשוכים ביום זה. יש הרואים בכך הגבלה יש הרואים בכך ברכה, אך התוצאה היא שביום זה, כולנו מתכנסים פנימה אל האני האישי שלנו, אל המשפחה ואל הסביבה הקרובה. ברצוננו לנצל השנה את ההתכנסות הפנימית הזאת, ואת העובדה שכולנו נמצאים בבית וללא המון הסחות דעת, כדי ליצור מפגשים קהילתיים- ובכך להרחיב את המעגל הפנימי של כל אחד מאתנו וליצור קרקע פורייה יותר להמשך הדרך הקהילתית.
המפגש הקהילתי ביום הכיפורים כבר קיים מספר שנים, בצורת המפגש במועדון לזכר נפטרי הקיבוץ, והרצאות ודיונים שניתנו לאורך השנים. כמובן שגם השנה המפגש במועדון יתקיים, אך השנה חשבנו להרחיב את היריעה לאירועים נוספים, שיתקיימו לאחר מכן ובמהלך יום הכיפורים עצמו. לשם כך יצרנו השנה, סדרה של אירועים ומפגשים אשר יתקיימו במועדון לחבר ובפאב. המטרה העיקרית היא ליצור מגוון של נושאי עניין, גיל וזהות, אשר לא רק שיהיו דרך מעניינת ומעשירה לחוות את יום הכיפורים, אלא גם יהווה קרקע פורייה להתכנסות ולמפגשים בין אישיים בין חברי הקהילה.
נשמח מאוד לראותכם
גמר חתימה טובה
צוות יום הכיפורים
יום כיפור, שבת בצהריים, יורדים לחדר האוכל לאכול את פרוסות הבשר ואת פשטידות הגבינה. בחוץ שלווה פסטורלית, יום שלו ורגוע אין כל סימן לצפוי, האמור לשנות את חיינו מן הקצה אל הקצה. לפתע מגיעה אלי "קריאה מהירה", לפיה עלי להתייצב יחד עם חבריי לחוליה בבסיס באופן דחוף. עם יענקלה ושצ‘ופק עליתי לטנדר הפיג‘ו של הקיבוץ כשנוהגת בו חווה שפיר וברחמה, צופה במתרחש, אסי. הגענו לקיבוץ שעלבים, ולאחר שהחברה משם קיבלו אישור מהרב להצטרף, המשכנו לבסיסנו, שם שמענו לראשונה על המלחמה שנפתחה באותן דקות בגזרות הצפונית והדרומית. חצי שנה נדדנו ממקום למקום, מהדרום ועד מוצב החרמון בצפון, מדווחים על הנעשה בצד השני וחרדים יחד עם כל בית ישראל לעתיד לקרות.
לא היינו היחידים בנחשון שיצאו למלחמה. החל משבת בצהריים, במשך 24 שעות, גויסו בנחשון 35 חברים, בנוסף לקיש שהיה כבר במילואים, ועוד 13 חיילים בסדיר-בני קבוצת "סלע", עומרית, רמי כץ ורוני אורן (איש הפלסטלינה). הזמן עבר חלף, המלחמה הסתיימה, אבל חייל אחד לא שב... היה זה רמי כץ, שהגיע לאולפן בנחשון, הפך לנקלט וראה את נחשון כביתו. בדצמבר 71 התקבל לחברות. בשנת 72 התגייס לשריון והיה חניך מצטיין בקורס תותחנות. רמי, הוצב בסיני, וגדודו היה בין הכוחות הראשונים שהשתתפו בקרבות הבלימה. ביום כיפור, ה-6/10/73, ביום הראשון למלחמה, נפגע הטנק שלו, ורמי ומפקדו נהרגו. במשך 4 שנים היה בגדר נעדר ורק בשנת 1977 הוחזרה גופתו ארצה. מיד לאחר שוך הקרבות ב-,18/1/74 שלחה אמו מכתב מרגש לחברי הקיבוץ, ובו הודתה על "שהייתם כל כך טובים ונדיבים אל בני האהוב, הוא היה מאושר מאד בנחשון, נחשון היה ביתו." וחתמה:"שלכם בכנות ובלב שבור, מילי ומקס כץ".
ביום החמישי למלחמה, החל לצאת בנחשון "דף קשר" – שעורכו היה רוביק.
כותב רוביק בדף קשר מס‘ 1 ב- 10/10/73. "המלחמה באה עלינו – כמו כל עם ישראל – כשאנו לא מוכנים, כשהנשמה לא ערוכה לכל הידיעות מהחזית, לערפל המלחמה, לגיוס ההמוני. התארגנו מהר, אבל בחרדה רבה, בהרגשה שכל זה מיותר לחלוטין. עד להודעה חדשה יצא דף קשר מדי יום, ובו אינפורמציה, פריסות שלום וסיפורים".
בדף קשר 1 צויין שקיש חזר הביתה. ביום ג‘ הגיעה הודעה טלפונית שקיש בדרך לנחשון. הוא הגיע ביום שלישי בלילה. מסתבר, שהוא היה במעוז שנלכד ליד התעלה, ללא אפשרות חילוץ משך 3 ימים. לאחר שנראה היה שאי אפשר לחלץ אותם מבחוץ, הסתכן המ"פ, ולאחר אישור מאריק שרון, יצא עם אנשי המעוז לעבר הקווים הישראלים, ובעיקבות שיקול נכון כולם הגיעו בשלום. (מעוז צפוני למעוז שלהם נכבש כבר ביום הראשון). בהחלט היה מקום לברכת "הגומל". את הסיפור המלא של קיש נשמע הערב מפיו במועדון, לאחר שידורי החדשות בטלוויזיה.
ועוד בדף קשר מס‘ 1. כתבה מירה: "מלחמה, פתאום מתגמדות כל הבעיות של אתמול, ואתה חי אחרת, נושם אחרת, את קצב החיים מכתיבות מהדורות החדשות, צלצולי הטלפון, הפתקים על הלוח. רק שיבשרו טוב. שכחנו הרבה – מריבות קטנות, נטירות איבה, התחשבנויות, אוהבים את כולם, חרדים לכולם. אתה יכול לפנות לכל אדם ולהיענות בחיוב, פתוחים. מוכנים לכל תורנות שמירה בשער, לינה בבתי הילדים, הגשה נוספת במועדון, תורנות ליד הטלפון – אין בעיות. רק שנשמע שהכל בסדר. התגייסנו להביא סכך וחגגנו בסוכות עם הילדים. ההורים הצטופפו סביב קיש, שהגיע בנס וניצל בנס והריהו כאן בספיחי זקנו שהחלו להלבין. שים שלום ופרוס סוכת שלום עלינו ועל העולם כולו."
יוסף, מרכז המשק, דיווח כיצד המשק התארגן למצב חירום. למרות שיצאו 30 איש ממעגל העבודה, לא היה זעזוע בענפים. באופן טבעי נתפסו עמדות חסרות ע"י אנשים שנשארו בבית. בלול – ויקטור וריצ‘רד תפסו את מקומו של חילי. בהודים – ג‘וני תפס את ההגה לאחר יציאתם של נתן, אריק וג‘אן. בפלחה – נערים מוסדניקים, יומלה, עמוס ג. נחמן אפל ועוד. וכן הלאה... את מקום הסידור השבועי תופס הסידור היומי. ולבסוף, תנועת המתנדבים. רבים שלא גויסו למלחמה מכל רחבי הארץ, הביעו את רצונם לבוא ולעזור בקיבוצים. יוסף מציין שבנחשון אפשר היה להתנדב רק עם פרוטקציה ורכב צמוד, וזאת בשל בעיית המחסור במקומות מגורים. ( מסתבר שלא רק היום).
ב-10 לאוקטובר, נהרג ברמת הגולן, גידי, אחיו של רוביק. גידי, מהיכרות אישית, היה האנטי תיזה של איש מלחמה. היותו בתנועה בתקופה בה הנחל גויס לשריון, הביאה אותו להיות חלק מהמעטים שבלמו את הסורים. גידי מצא את מותו על סלעי הבזלת של רמת הגולן,כשהוא בן 23. מכורח הנסיבות, נדם קולו של דף הקשר לזמן מה, ולאחר מכן חודש עד לחג הפסח של שנת 74, עת חזרו כמעט כל חיילינו משרותם בחזית.