בחודש אפריל 2013  פרסם המפקח על הביטוח תקנות שלפיהן החל משנת 2014 לא יעניקו יותר חברות הביטוח, ביטוח סיעודי קבוצתי לחברות ולארגונים. מדובר בכמיליון איש המבוטחים בביטוח סיעודי קבוצתי דרך מקומות העבודה שלהם, או דרך ארגונים דוגמת: המורים, עורכי דין, עובדי התעשייה הביטחונית הקיבוצים ועוד.

מצב זה מחייב אותנו, חברי הקיבוץ להחליט כיצד ברצוננו להתנהל. יזהר יו"ר הקיבוץ הוציא מסמך לחברי הקיבוץ ובו הצעה כיצד לטפל בסוגיה. לאחר פרסום דבריו של יזהר קיבלנו הצעה נוספת ע"י משה לב והיא מופיעה בהמשך. לאחר שיערך ערב הסברה בנידון, הנושא יובא להחלטה ע"י החברים.

לחברי נחשון שלום ! / יזהר

כידוע לכולם הביטוח הסיעודי הקבוצתי חדל  להתקיים.

מזה זמן אנו עוסקים במציאת חלופה לחברי נחשון. הסיבה היחידה שלא יצאנו עד כה לציבור נובעת ממורכבות הנושא וההשלכות הכספיות שיהיו על כל חבר וחברה.

להרחבה הקש <<כאן>>
  
 יזהר לנדאו-יו"ר.

אני שמח על פרסום הדף של יזהר לחברים בנושא הבטוח הסיעודי. מקווה שכעת הדברים יותר מובנים ויהיו מובנים עוד יותר לאחר ערב הסברה ודיון על נושא שהוא כה כבד וחשוב תרתי משמע.

לצערי, אין הסכמה מלאה בקרב חברי הועדה, מהו הפתרון הנכון יותר לחברי נחשון. אנסה לחדד ההבדלים:

 להרחבה הקש <<כאן>>

להרחבה הקש <<כאן>>

בשיחת הקיבוץ הקרובה יועלו לדיון שני נושאים:  מעבר מ-751 ל-1155 ותקנון קליטה חדש.  אני מבקש  להציג מספר הסתייגויות  במטרה  לדבר בהן בשיחת הקיבוץ ואחר כך להעלות אותן הצבעה בקלפי. להרחבה הגב

מועדון פיס לקשיש. שלט גדל מידות מכריז על יעדו של השטח הנמצא מאחוריו ומוקף בגדר גבוהה של פחים. תחילה נכתב שמועד סיום הבניה יהיה באוגוסט 2013, אבל כשמועד זה פג, שונה הכיתוב לשנת 2014.  לאחר פתיחה מסחררת בה נופצו סלעי בראשית ויצקו יסודות למבנה, קיווינו לחגוג בהקדם וברוב עם את פתיחת המקום. אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. יום אחד העבודה פסקה. שער הגדר נסגר עם מנעול כבד משקל. לנו לא נשאר אלא, לתהות מה קרה? האם נופצו תקוותינו, למקום בו נוכל להיפגש, ולהיות מופעלים או שומעים הרצאה מעניינת.

אבל מומלץ לא לאבד תקווה. השבוע המקום התעורר לחיים. החלה במקום פעילות של בניה. ג‘יימי דווח במדור "מצב העניינים" ש"קיבלנו הודעה מקבלן המועצה שבשבוע הבא מתחילים לבנות את בית  גיל הזהב  בנחשון."

יעקב הופ הידוע בכך שאינו עושה חיים קלים לקבלנים ודורש מהם לבצע את העבודה בצורה המיטבית, מונה לאיש הקשר בין הקיבוץ לבין המפקח על הבניה, מהנדס הבניין של המועצה אדוארד.

במקביל לבניה התחילה אורית ערב לרכז את כל הנושאים הקשורים ל"גיל הזהב" בנחשון.

אורית עוברת לתפקיד החדש אחרי עשרים שנה של עבודה במערכת החינוך. מהלך זה מהווה עבורה שינוי גדול ומהותי. בשלב זה מדובר בחצי משרה. בעוד שבחינוך עבדה בדפוסי עבודה מובנים ואינטנסיביים שעוצבו ע"י אחרים, בתפקיד החדש עליה לבנות את התפקיד מהיסוד.

במסגרת העבודה בכוונתה להיפגש עם כל החברים המוגדרים כשייכים לגיל הזהב. מדובר בוותיקים ובפנסיונרים. אורית רוצה להפוך לכתובת לקבוצה זאת, במערכת הסבוכה של הממסד הקיבוצי.

בהמשך בכוונתה ליצור פעילויות תעסוקתיות, כמו מפעל הרכבת הצינוריות עבור מפעל "ארן", המנוהל ע"י נאווה נאור. פעילויות נוספות תהיינה של חוגים כגון: אפיה ובישול, מחשבים.

בעקבות כניסתה של אורית לתפקיד, היא צורפה למוסד הפועל ללא לאות ומנוהל ע"י נעמה ברזילי ויהודה פרייס – "הוורנדה"

כל שנשאר הוא לאחל ליעקב הופ ולאורית ערב הצלחה במילוי תפקידיהם, ולנו שבמהרה נחזה בגזירת הסרט בחזית בית גיל הזהב בנחשון.

  מדרוג שימושים
מדרוג השימושים מוצג בפעם השנייה בפורום ההנהלות לאחר שעבר שינויים והתאמות בהתאם להערות שניתנו בישיבה הקודמת ובישיבה של המזכירות בנושא.

להרחבה הקש <<כאן>>

 סיכם: יזהר

במידה והקבוץ יקבל החלטה לסגור את המכבסה בנחשון,  בסוף חודש פברואר, האופציה האפשרית  שקיימת היא לשלוח את הכביסה למכבסה של קבוץ חולדה " .

נציג "מניחוח כביסה"  בקבוץ חולדה יגיע לאסוף ולהחזיר את הכביסה של החברים פעמיים בשבוע:  בימי שני וחמישי.

מחיר לקילו לכביסה: 8.5 ש‘‘ח. מחיר לפריט גיהוץ: 6.7 ש‘‘ח.

חברים שמעוניינים  לקבל את שרותי הכביסה בבקשה להיות בקשר עם: לילך פלדמן מנהלת

"ניחוח כביסה", בקבוץ חולדה בפלפון: 0506902247, ותקבלו יותר פרטיים  כולל  את דרך

התשלום. 

תודה רבה – ג‘יימי פוקס בר – מנהל קהילה

 לחברי הקיבוץ שלום,.

לקראת ההצבעה על מדרג השימושים ותקציב 2014, מרגיש אני צורך להבהיר מספר נקודות מפתח. אני מאד מודע לתסכול אותו משדרים חברים רבים אשר ראו בשנת 2014 שנה של יציאה מחושך לאור. משנים של החזר הלוואות הסדר ומשטר של צמצומים לתקווה של רווחה.

להמשך המכתב לחברים הקש <<כאן>>
                              

הייתי ברביעי בערב בישיבת מזכירות שדנה בהצעת התקציב ל-2014 ואחר כך בשיחת הקיבוץ על מדרג השימושים, ויצאתי בהרגשה רעה. אני רוצה להסביר.

לקריאת כל הכתבה הקש <<כאן>> 

מטרה: הבטחת מקור כספי לכיסוי הוצאות סיעוד לחברי נחשון.

שיטה: פתיחת קרן מיוחדת לסיעוד, מנוהלת בנפרד, עם תקנון שמבטיח  אי-תלותה בניהול הכספי של הקיבוץ.

להרחבה הקש <<כאן>>

לחברים רבים בקיבוץ יש טענות לגבי תהליכי התנהלות בקיבוץ. הם שופכים את מרי ליבם בפני בני משפחתם, חבריהם ואנשים עמם הם עובדים במקום עבודתם. אבל לא אלמן ישראל. ישנים כלים במערכת הקיבוצית שנועדו לשמור ולשפר את תקינות ההתנהלות. בנחשון קיימים ועדת ביקורת ומבקר. נפגשתי  עם המבקר שלנו ושמעתי קצת על עבודתו.

להרחבה הקש <<כאן>>

מאז הקמתו ועד היום, ידע קיבוץ נחשון  שכול רב.  בשנתיים האחרונות נפרדנו מחברים רבים. בבית הקברות הקטן שלנו קבורים אנשים  רבים,  בני כל הגילים, כאשר כל אחד ואחד הוא עולם ומלואו, חלקם הלכו בטרם עת וחלקם השלימו מעגל חיים שלם.  לכל אחד מהם  היה חלק משמעותי בחייהם של בני משפחתם ושל חברים רבים בקיבוץ.

טבעו של הזיכרון שהוא הולך ומתעמעם משנה לשנה, אבל עוצמת הרגשות על האובדן אינה פוחתת. מדור "נר זיכרון" באתר מהווה נדבך נוסף, להעצמת הזיכרון של הנפטרים, ומאפשר לדור שלא הכירם, לדעת ולו מעט,  על אלה שהיוו חלק ממארג הקהילה הנקראת קיבוץ נחשון.

בעקבות השדרוג של המדור "נר זיכרון", ניתן כעת, להכניס חומר רב ומגוון: דברים לזכרו של הנפטר, זכרו של הנפטר, קורות חיים לפי שנים, תמונות, סרטונים וחומר מיצירתו של הנפטר,

הסבר על השימוש במדור:

נר זיכרון נפתח עם תצוגת נפטרי החודש. לחיפוש פרטני יש להכניס שם פרטי ושם משפחה, המערכת תבצע חיפוש ותציג את התוצאות מיד.
ניתן לחפש במדור גם לפי הקטגוריות שיוצגו לאחר לחיצה על החץ שליד הטבלה שכתוב בה "בחר".

חברים המעוניינים להוסיף חומר, מוזמנים להתקשר אלי.

מוטקה.

קבוצת  הוותיקים  שעובדים  במרכז  לתעסוקה  שמבצעים  עבודות עזר קלות המיועדות למפעל "ארן" עבודה ששכר בצידה.

 הקבוצה התכנסה לארוחה חגיגית עם סיומו של פרויקט שקיות מיוחד. נוכחו  12 חברים שכל אחד  הביא  מאכל או מאפה מעשה ידיו.
הצטרפו  לארוחה  משה  היוזם  של  מפעל  זה.  נאוה  נאור  האחראית  על  כל  המבצע   ועל  הקשר  עם  המפעל  וכן  אורית  ערב  שלקחה  על  עצמה  טפול  בוותיקים.
מטעם  המפעל  השתתפו  הילה  ואיתן   המספקים  לנו  את  העבודות.
העבודות  מתבצעות  במבנה  ששמש  בעבר  כמרכולית—העבודה  נעשית  באווירה   נעימה  וידידותית  ומשמשת  מקום  מפגש  נחמד  לפנסיונרים  ולמצטרפים.
גם  הארוחה  הצטיינה  באווירה  חגיגית  נעימה  וטעימה  ובמצב  רוח  מרומם.

 כתבה  דליה 

לחברי נחשון שלום,

לאחר תקופת לימוד ארוכה ולאחר שבחנו חלופות שונות, יש בכוונתנו להציג בפני החברים עקרונות לקיום קרן לעזרה וסיוע בנושא הסיעוד.

במשך תקופת הלימוד הבנו כי הפתרונות אינם פשוטים ובהחלט אינם טריוויאליים.

להרחבה הקש <<כאן>>

 בברכה, יזהר לנדאו – יו"ר

שותפים וידידים יקרים,נא ראו את הלינק לניוזלטר הרבעוני של טק-קריירה עם עדכונים על הפעילויות והתוכניות שלנו: http://www.tech-career.org/images/tech-news-he.pdf. בהזדמנות זו, ברצוננו להודות לכם על תמיכתכם בטק-קריירה. שיתוף הפעולה המתמשך מסייע לנו בהענקת הזדמנות ייחודית לצעירים יוצאי אתיופיה להשתלב בתעשיית ההיי-טק ובחברה הישראלית בכלל.   

לאחר למעלה משישים שנה נסגרו הקומונה והמכבסה. שנים רבות שרת המוסד הזה את חברי נחשון. חברות קיבוץ רבות, עבדו במסירות אין קץ כדי שיהיה לנו עם חזרתנו מיום עבודה מפרך, בגד נקי. מדיף ריח של ניקיון, ומגעו רך ועדין.  

להרחבה הקש <<כאן>>

רקויאם למכבסה-סרטון ובו תמונות מראשית ואחרית.

מוטקה  /  הרהורים של חקלאי לשעבר בעקבות התנהגות הגשם השנה.

כבר הספידו אותו, אמרו ששנת גשם כזאת "זקני נחשון", לא זוכרים. החקלאים החלו לחשב את הנזק, אבל הגשם צוחק על כולנו, ולפתע אוזר כוחות ומכה ללא רחם, כאילו שלא חווינו כאן בשבועות האחרונים את האביב. פעם, כשהיינו חקלאים, לפחות  חלקנו, חיינו החורפיים נסבו סביב הגשם, שהרי הוא היה המפתח לכל. בשנים הראשונות להקמת הקיבוץ, שנת תקציב הייתה מאוקטובר עד סוף ספטמבר. כל שנה היה מרכז המשק, (כיום מנהל עסקי), מכין שתי תכניות משק לשנה המתקרבת. תכנית א‘ ותכנית ב‘. תכנית א‘ משמעותה הייתה שעשויה להיות שנת בצורת, היבולים בשדות ובמטע יהיו דלים וההכנסות בהתאם. לעומתה, תוכנית ב‘ הניחה שתהייה שנה גשומה ושנה חקלאית טובה, המאפשרת לבצע השקעות כגון קניית קומביין קטפת וכד‘  והתקציב השוטף ימומש בה ביד רחבה.

להרחבה הקש <<כאן>>

סרטון - "פורימון 2014" - לצפייה הקש <<כאן>>

האם התנועה הקיבוצית יצאה לדרך חדשה או חוזרת לדרכים ישנות ורעות?

לפני כשבועיים סיפר לי בטלפון יעקב לזר - עיתונאי ותיק, עורך ‘הזמן הירוק‘ עד לא מזמן, חבר קיבוץ ומנהל קהילה לשעבר בקיבוצו נחשון, על מכתב אזהרה שקיבל מעורכי הדין של התנועה הקיבוצית, לפיו עליו להתנצל על כתבה שבה האשים את איתן ברושי בהתנכלות לעיתון ‘הזמן הירוק‘, ע"י הדרתו מפורומים שונים וביניהם ‘אתר הקיבוצים‘.

כאן המקום לציין שרוב הטענות, מלבד העובדה שאין שום ראיה למעורבותו של איתן ברושי, אינן זקוקות להוכחה. עורכת אתר הקיבוצים הודתה, אולי ברגע של חולשה, שסילוק העיתון מהאתר הוא הוראה מהתנועה והבטיחה להביא הסבר מסודר. הסבר כזה לא הגיע למרות תביעות חוזרות ונשנות שהופיעו בפורום התגובות.

להרחבה הקש <<כאן>>

השנה הייתה בקיבוץ מסיבת פורים סגורה לחברים בלבד. נושא המסיבה היה קזינו. למרות חששות כאלו ואחרים שהיו לפני האירוע, הייתה מסיבה מדהימה באווירה טובה. חברים רקדו עד 02:30 בבוקר.

תודה לצוות המדהים שהרים את החג
עירית, שחר, מירב, יפעת, ליאור שיר, ליאור שניר ואבנר שלגי

ותודה גם לכל מי שנרתם לסחוב לארגן ולקשט והקדיש שעות רבות מזמנו ותרם לערב מוצלח מאוד.

חן

לצפייה בסרטון הקישו <<כאן>>

בסרטון רואים את ההכנות למסיבה שהחלו יום קודם ואת האירוע עצמו.

השנה לא היה צריך לנסוע לחו"ל כדי להמר. כל שצריך היה לעשות זה להגיע לחדר האוכל של קיבוץ נחשון. אופס, הפעם המסיבה הייתה פנימית , דבר שלא פגע ברוח ההתנדבות להכנת האירוע החל מיום חמישי ובהמשך ביום שישי. המסיבה עצמה הייתה מהטובות שהיו בנחשון בשנים האחרונות. כ-120 חברים וחברות פזזו ורקדו עד רבע לשלוש. האירוע כלל קזינו , ריקודים, תחרות תחפושות שבה זכו פיני ולילך. פיני התחפש לירח ולילך לשמש. הפרס ארוחת צהריים בחדר האוכל על חשבון הברון. השתייה, כללה בעיקר בירה. כמו כן הייתה הופעה מהממת של גנית ועירית בקטע סטירי פוליטי על קיבוץ נחשון.

בטרם פרוץ מלחמת ששת הימים היה קיבוצנו ישוב ספר. מערכת הביטחון סללה לאורך הגבול דרכי עפר שאפשרו לצה"ל לבצע סיורים לאורך הגבול. בצמתי דרכים, היו מוצבים שלטים שעליהם היה כתוב ב-3 שפות: עברית, ערבית ואנגלית,  "עצור גבול לפניך". הדרך יצאה משער הגיא דרך גבעה 314, שעליה הוקם, יותר מאוחר הישוב "נווה שלום", ובהמשך עברה ממזרח לגדר הקיבוץ ועד למושבים בן-נון ומשמר איילון. ערב מלחמת ששת הימים הייתה תכנית להפוך את דרך העפר לכביש אספלט, דבר שיאפשר לרכב הסיור הצבאי תנועה מהירה, ועשוי להקשות על מי שירצה למקש את הדרך. מלחמת ששת הימים שינתה בבת אחת את יעודה של הדרך. במקום דרך ששימושה העיקרי הוא צבאי, הפכה לדרך שעיקר שימושה חקלאי ותיירותי. הדרך שהייתה טובה יחסית אפשרה לאנשי הפלחה והשלחין לנוע במהירות לשדות. שינוי זה גרם לכך למהפך בהרגלי האכילה של החקלאים, במקום לצאת לעיבודי השדה עם פחית שהכילה את האוכל למשך היום, היו מרכזי הענף מביאים את העובדים לאכול את ארוחות הבוקר והצהריים בחדר האוכל, כמו מרבית חברי הקיבוץ שעבדו בענפים בתוך תחום חצר הקיבוץ. הדרך הלבנה משמשת כיום חלק נכבד מחברינו לספורט עממי. הליכה וריצה. לפי חשבוני המרחק שעברתי בריצה ובהליכה בשדה, במהלך שנותיי בקיבוץ, הוא יותר מאשר כל הקף כדור הארץ.

אז למה בעצם סיפרנו את כל זה? פשוט כי בימים האחרונים עם מזג האוויר הנפלא והפריחה המשגעת מסביב, יהיה זה לא סביר שלא נצא רגלי לדרך הלבנה ונהנה מכל היופי המדהים שפרוש מסביב.

.
תנופת הבניה בנחשון אינה פוסקת. עד עתה,נבנתה שכונה חדשה, שכונת הצינורות, שופצו והורחבו דירות ובדרך תכניות לבנית שכונה חדשה. אבל השבוע נוסף פן חדש לבניה. הורסים בית כדי לבנות בית חדש. אין ספק שחברים רבים יפעלו בדרך זאת בתקופה הקרובה. 
הבית הנמצא ליד ביתם של דיין ונמרוד, היה מראשוני הבתים של הקיבוץ בשנים הראשונות להקמת הקיבוץ. בית זה שימש גם כבית מגורים וגם כבית ששימש פונקציות נוספות, כגון: קוסמטיקה, מספרה, טיפול מיוחד ורפואה אלטרנטיבית. כאחד שהיה גר בבית זה בשני קצותיו יש לי סנטימנטים מיוחדים לבית זה. כאשר התחתנתי, גרתי בחדר הקיצוני בצד צפון. אחד מאורחי בחתונה שהיה נגר הציע לי לתת לי כמתנה, דלת, למרפסת, שהייתה, ללא דלת. פניתי לרכז ועדת חברים, אבל לאחר מספר ימים התבשרתי שהדבר פוגע בעקרונות השיתוף והשוויון. כעבור מספר שנים, כשעברתי דירה, נכנס דייר חדש לדירה, ובטרם שנכנס לדירה, הוצבה במקום דלת חדשה ויפה. יתכן ומהלך זה היה הסנונית הראשונה של ה"שינוי" בנחשון.
בהזדמנות זאת ברצוני לציין שמן הראוי שאולי כדאי שלפני שייעלמו הבתים הישנים יוחלט על צריף ובית מסוימים כמבנים לשימור. כדאי לחשוב על זה לפני שיהיה מאוחר.

בעקבות העובדה שלקהילה יש חור בתקציב לשנת 2014, התכנסו בכירי הקיבוץ לישיבה דחופה וטכסו עצה, כיצד לסתום את החור. לאחר ישיבה ארוכה ומתישה נמצא המקור שיסגור את הגרעון בתקציב ואולי ישאיר עודף למיזמים נוספים לטובת הקהילה בנחשון. הרעיון שמוצע ע"י ההנהלה המצומצמת הוא רעיון מהפכני וראשוני בתנועה הקיבוצית ויתכן וייושם בקיבוצים נוספים הסובלים ממחסור במזומנים. ולהלן ההחלטה:

להרחבה הקש <<כאן>>

 
ביום ד‘ 9/4 נערך במועדון הטכס המסורתי של הרמת הכוסית לרגל חג הפסח. באירוע נכחו ג‘איימי-מנהל הקהילה, יזהר-היו"ר, יונתן המנהל העסקי, וותיקי הקיבוץ ומספר פנסיונרים. לאחר הרמת הכוסית וברכת מנהל הקהילה חולק לחברים שי צנוע, המאפשר להם להיות קצת יותר לרג‘ים בבואם לקנות מצרכים לחג. על השולחן הוגש כיבוד קל שכלל כמובן עוגיות כשרות לפסח.

ג‘איימי הודה לנוכחים שהקדישו את מיטב שנותיהם להפרחת המקום, שהפך מגבעה מסולעת ושוממה, לגן פורח.  רן אלון ספר על הפעם הראשונה שהגיע לנחשון שהייתה בזמנו "סוף העולם". לאחר שירד מהאוטובוס בצומת נחשון, הוא תפס טרמפ סוס עם עגלה ועמם הגיע לבקוע. בהמשך תפס טרמפ את יהודה פרייס ובהגיעו לנחשון חיכו לו כל חברי גרעין נחשון שרצו לראות מי זה הבחור שבא אל רחל.

חברים רבים שהגיעו באיחור דרשו מג‘איימי לברך שנית את הנוכחים. ג‘איימי קבל את דין הציבור, אבל הפעם נתן דרשה חינוכית. משה (מהתנ"ך-לא לב), בא לאלוהים ובקש שישחרר את העם, אלוהים הסכים אבל התנה זאת בקיום תרי"ג מצוות. אמונה זאת  מקובלת אצל אנשים דתיים. אצל החילונים, לדברי ג‘איימי, החירות האישית, תלויה בחרות של האחרים. החיים בקיבוץ זה דבר בלתי אפשרי אבל עובדה שהקיבוץ שרד. הקיבוץ זה המקום היחידי שחרות האדם תלויה בחרות של האחרים. מכאן ג‘איימי השליך על מה שקרה בנחשון. היום חלק גדול מאתגרי  הקהילה זה לגמול לוותיקים על ההשקעה העצומה שלהם במקום. ולסיום איחל לכולם "חג שמח".

אורית ערב המלווה של שכבת הוותיקים, ברכה גם היא את כל הנוכחים, וציינה שנפגשה בציבור של אנשים מעניינים הנותנים לה להיכנס לחייהם ולעזור להם בכל אשר יזדקקו לו.

שירלי נצלה את ההזדמנות לברך את אורית על הפעילות המבורכת שהיא עושה בקרב הוותיקים.

יזהר, איחל, שבשנה הבאה הטכס יערך בבית גיל הזהב. 

ביום חמישי 10/4 נערכה כמיטב המסורת צעדת נחשון 2014. קרוב ל-120 איש ואישה, שלושה דורות, התאספו ליד הסובה. במקום חיכו שני אוטובוסים צהובים של מטה יהודה, אבל הפעם יעדם לא היה צפית או הר טוב, אלא, תל גזר. 

להרחבה הקש <<כאן>>
 

רציתי לאחל לכל בית נחשון חג חירות שמח!

חג של ניקיון אישי וחברתי, חג של סובלנות, חג להגשמת משאלות ,חג של אהבה ובשורות טובות, חג של בריאות ואיכות חיים, חג של הרבה הזדמנויות טובות, חג של חופש וחירות.

חג שמח,
ג‘יימי פוקס בר

סדר פסח בשנת 1990

לצוות האתר שלום.

ראשית תודה נרגשת על הקרנת הסרט ליל הסדר בנחשון 1990 .

ממש דמענו ושמענו גם תגובות דומות מבני משק שונים למראה ולמשמע מה שהיה.

 להרחבה הקש <<כאן>>

לחברי נחשון שלום,

ביום רביעי, 23 באפריל, נקיים שיחת קיבוץ בנושא המעבר מהחלטה 751 של מינהל מקרקעי ישראל להחלטה 1155.

לפני מספר חודשים קיימנו ערב הסברה בנושא אולם עקב הזמן הרב שחלף, חשוב כי כמה שיותר חברים יופיעו לשיחה על מנת שכל הנקודות הקשורות בהחלטה יובהרו.

להרחבה הקש <<כאן>>

אורחים המגיעים לקיבוץ, מתפעלים מהנוי בקיבוץ. הדשאים, השיחים, העצים המפוזרים בין הבתים יוצרים פסיפס צבעוני מרהיב, הנותן תחושה מרחיבת לב. שמיל ז"ל נהג לספר על כך שבתקופה שהיה מרכז משק, הגיעה קבוצת תיירים לקיבוץ. שמיל עשה להם סיור וענה לשאלותיהם על הקיבוץ. אחד התיירים שאל את שמיל כיצד הצליחו לבחור מקום כל כך יפה כדי להקים בו את הקיבוץ? שמיל הסביר להם ברוב סבלנות שהמקום היה גבעה סלעית ושוממה עם הקמת הקיבוץ. יפי המקום הינו תוצאה של השקעה ומחשבה של אנשי נחשון.
 
להרחבה הקש <<כאן>>

 
שאלנו מספר משפחות שאלות לגבי הסדר שהשתתפו בו השנה ולהלן תשובותיהם.
 
חוויות מהסדר:

לילך סעדה:  משפחתי, כיף ונעים.

הדס מוזס: היה כיף לשבת ביחד אבל היה עצוב, אבא היה חסר מאד.

ג‘איימי: היה נעים וחביב.

רותי ומשה לב: חגגנו עם משפחת לב הצעירה ועופרה. שרנו את כל השירים.

ענת שלגי: האוכל בחלקו היה הנקודה היותר חלשה,  והחזקות היו במפגש, בשירה, וגם קצת בבלגן.

חוה נולדה ב6 ביוני 1945 להוריה חיים ופפה , אחות לבני ולניצה.
כל ילדותה ונעוריה גדלה והתחנכה ברמת השופט ובמוסד החינוכי "הרי אפרים".
עם סיום לימודיה התגייסה ושירתה בחיל האוויר.
לנחשון הגיעה במסגרת שנת שירות שלישית (ש.ש.ש), עם קבוצת בני קבוץ  שעבדו בנחשון והקימו קומונה בעיר לוד.
בהמשך יצאה ללימודים, למדה כלכלה באוניברסיטת תל אביב ועבדה בעיתון על המשמר.
עם סיום התואר הראשון חזרה לנחשון, הקימה משפחה עם שצ‘ופק ז"ל ונולד להם אסי בשנת 1973.
כל שנותיה בנחשון הייתה פעילה בשטח הכלכלי. מלאה תפקידים של גזברית ורכזת משק ומלאה תפקיד בקרן השומר הצעיר. בשנים אילו גם ארגנה וניהלה את ספרית הקיבוץ. תקופה ארוכה הוציאה לאור את עיתון הקיבוץ "על הרכס" וזכורים לטוב הראיונות הארוכים והמקיפים שערכה לחברים רבים ושהתפרסמו בעיתון.
לאחר פרידתה משצ‘ופק, הקימה משפחה עם יענקלה יואב. שלי נולד בשנת 1983 ועלי נולד בשנת 1987.
בתקופה זו עבדה ב"צפית" כמטפלת של קבוצת להב (שהיו בה חניכי קבוצת חצב מנחשון), ויצרה איתם מערכת יחסים עמוקה ורצינית שנמשכה עם רבים מהם עד מותה.
לאחר תקופה זו הייתה חוה מראשוני החברים שעברו לעבוד מחוץ לקיבוץ. היא עבדה כמנהלת כלכלית של התנחלות מכמש וכן בטל שחר ובגבעת יערים וזאת לצד גידול הילדים.
בשנים האחרונות ניהלה את ענף השכרת הדירות בנחשון ויצגה את הקבוץ במועצה האזורית.
כל השנים בלטה ההתעניינות והפעילות של חוה בנושאים של תרבות, ספרות וקולנוע.
לאחר נישואיו של אסי להילה נולדו עופר ותומר וחוה בלתה שעות רבות ואינטנסיביות עם עופר כסבתא אולטימטיבית.
לאחר שהתמודדה בשנים האחרונות עם מחלת הסרטן. נפטרה חוה בצהריי 8 במאי 2014 .

יהי זכרה ברוך.

 ביום רביעי הקרוב ה-21.05.2014 עומד לעלות לשיחת קיבוץ תקנון לערבות הדדית. פרק שלישי בתקנון זה עוסק בבנים בעלי צרכים מיוחדים. תקנון לבנים בעצ"מ הוא נושא שטופל בשנים האחרונות בקיבוצים רבים .

בתנועה הקיבוצית קיים ארגון אהדה שהוקם על ידי הורים לבנים בעצ"מ ומטרתו היא מיצוי זכויות והבטחת העתיד של ילדים ובוגרים בעלי צרכים מיוחדים בקיבוצים.

אני נמצאת בקשר עם אילנה שריג היוז היו"ר של ארגון אהדה מאז דצמבר 2012 ובתקופה 
ההיא גם פניתי לג‘יימי בבקשה להקים תקנון כזה בנחשון וכן יצרתי קשר בינו לבין אילנה , במטרה שייעזר בה לצורך כתיבת תקנון בנחשון , אשר יהלום את הצרכים של משפחות אלה .

להרחבה הקש <<כאן>>

ביום שלישי 3/6 בשעה 18:00, נערכה מסיבת שבועות המסורתית, בדשא וברחבה שליד חדר האוכל. פעם, פעם, לפני שנים רבות, היינו יוצאים לשדות, וכל ענף היה מביא מפרי עמלו. הדיר - טלאים קטנים, ארן - שקים, הפרדס - תפוזים וכדומה. היום כשמספר הענפים והפעילויות הצטמצם החג עבר גם הוא שינוי. בזכות הצוות הצעיר והנמרץ המסורת נמשכת, אם כי בצורה שונה, אבל  לא פחות מרנינה ומענגת. קיבלנו תגובות  נלהבות ממספר חברים. פרסמנו  כלשונן.

כלילה
היה מקסים, ערב מהנה עם הרבה חברים ואורחים, הרבה שמחה בלב וריקודי עם לקינוח שסחפו את כולם, מבוגרים וילדים כאחד, כל הכבוד לצוות המנצח של החג!
קיש ברך בשם מרכז המשק, ריקוד ילדי גן רקפת, שיר של ילדי כיתה א‘, ריקוד של בנות המרכז, ברכו את בוגרי י"ב עם סיום לימודיהם, סרט על התינוקות החדשים שנולדו השנה, (ובנימה אישית, יובל שלנו הוא התינוק הראשון שנולד השנה), לאחר הקרנת הסרט עלו ההורים עם הביכורים המתוקים שלהם. היו פינות יצירה היה אוכל טעים שהכינו חברים, הכל היה בטוב טעם ונעים מאוד. ההרקדה הייתה רעיון נפלא, המון חברים עזרו בפינוי וחיסול, היה כיף. הייתה הפתעה נוספת, צלם מגנטים, כך שיש מזכרת משפחתית לכולם, עברו איתו וצילמו משפחה,משפחה. מקווה שלא שכחתי כלום. הכל היה נפלא, והכי התמוגגתי מהסרט על התינוקות כי יובל הוא התינוק הראשון של השנה, ואני סבתא גאה. חג שמח!

להרחבה הקש <<כאן>>

אלאן טיים, ממציא הקלנועית בשנת 1968, לא שער, עד כמה השפעה תהיה להמצאתו, על קיבוץ נחשון ואף על רבים וטובים בכל רחבי הגלובוס. אלאן רצה בסך הכל לעזור לבן משפחה שחלה בטרשת נפוצה. בתחילה כולם הלכו ברגל. הישוב היה קטן המרחקים קצרים והציבור היה במלוא אונו. עם השמע צלצול הפעמון ליד חדר האוכל זרמו נהרות החברים בשבילים המעטים שהיו לעבר חדר האוכל. הזמן עשה את שלו המרחקים גדלו, האנשים התבגרו והגבעה גבהה. תחילה החלו לצוץ האופניים, אצל חלק מהאנשים גם לספורט, ובמקביל הופיעו האופנועים. אלו שמשו בעיקר את בעלי המלאכה. חשמלאי, נגר, מוסכניק, איש מים ועוד.
הקלנועית הראשונה בנחשון הייתה מעשה ידיו של יחזקאל. מחלקי אלומיניום, שידעו ימים יפים יותר, הוא בנה רכב חשמלי שנקרא קארטינג. כאשר שברתי את רגלי השמאלית, כתוצאה מקפיצה מקטפת, שאיבדה את בלמיה, בעליה התלולה למשמר דוד, קפץ הקיבוץ על המציאה - בחר בי למזכיר הקיבוץ. כדי אוכל לנוע ברחבי הקיבוץ, עם גבס על רגלי, קיבלתי רכב צמוד, את הקארטינג שבנה יחזקאל.
השנים עברו, חלפו לתושבי המקום הצטרפו הורי חברים, אשר בחרו לעשות את הפרק האחרון של חייהם יחד עם הבן או הבת שהיו חברי נחשון. אמי שהגיעה לקיבוץ יחד עם אבי בשנת 85 למאה הקודמת, רכשה בהשפעתי והשפעת אחי קלנועית משומשת כדי שתוכל להגיע מדירתה באזור הקומונה לדירתנו בשכונת לטרון. היות ולא נהגה בכלי רכב כל שהוא במהלך חייה, נפלה המשימה על נכדיה שמלאו אותה ברצון ובהנאה רבה.

להרחבה הקש <<כאן>> 

לצפייה בסרטון על תחרות הקלנועיות הקש <<כאן>>

שנים רבות הייתה החקלאות המפרנס העיקרי של קיבוץ נחשון. מיטב הנוער עם הגעתו לקיבוץ לאחר השרות הצבאי, בעיקר הבנים, הצטרף לענפי הגד"ש והמטעים. צי של טרקטורים וקומביינים חנה באזור המוסך, מוכן ליציאה עם שחר לשדות ולמטעים. שנה גשומה וביצועים מקצועיים טובים אפשרו לעמוד בתכנית המשק ואף יותר. ירידת הרווחיות של החקלאות חייבה את המשקים להתייעל וקיבוצים רבים ביצעו איחוד של הפעילות החקלאית ובכך להוריד את עלויות התפעול ולשרוד, במציאות בה מחירי התשומות, המים, הדשנים ועוד, מתייקרים ללא הרף. נוסף לזאת המשכורות הנמוכות בחקלאות גרמו לכך שהענף הפך להיות לא אטרקטיבי לצעירי המקום.

להרחבה הקש <<כאן>>

לא רק שדות, מטעים ושני כבישים מפרידים בינינו. המרחק לא רב  אבל, בניגוד למרחק הפיזי הקצר, מפריד פער עצום בהשקפת העולם בין שני הישובים. קיבוץ נחשון הנמצא בצידו הדרום מערבי של העמק והישוב נוף איילון בצידו הצפון מזרחי. מצד אחד אנשי שמאל חסידי שתי מדינות לשני עמים ומצד שני אנשי ארץ ישראל השלמה. לנו יש מזכיר ומנהל קהילה, הפותרים כל בעיה קלה וקשה, ולהם יש אלוהים ורב, שבשעת צרה הם פונים אליהם. אבל בשעות קשות כמו אלו הקשורות בפרשת החטופים הנוכחית, המחיצות נופלות וגם אנשי המחנה האחר, (אנחנו), שותפים לדאגה ולכמיהה שהכל יגמר בטוב, ושלושת הנערים יחזרו במהרה לביתם. למרות השוני בינינו אני מלא הערכה וקצת קנאה, בשל התמיכה והגיבוי שהקהילה שלהם נותנת למשפחות הנמצאות באי ודאות, ואשר חייהן השתנו מקצה לקצה. מחיי שגרה וחולין לחיים שבמרכזם הדאגה לבנים,  

ג‘איימי מנהל הקהילה שלח מכתב תמיכה למשפחת פרנקל ולהלן נוסח המכתב.

לכבוד  משפחת פרנקל נוף איילון,

שלום רב!
בשמי ובשם קיבוץ נחשון כולו אנו שולחים לכם את תפילתנו ותקוותנו לסיום מוצלח של אירוע חטיפתו של בנכם היקר נפתלי ושל חבריו.

אנו כולנו לב אחד - מאוחדים וזועקים בדרישה להשיב את הנערים בריאים ושלמים לביתם.תקוותכם הינה תקוותנו !
בשלום ובתקווה גדולה,

ג‘יימי פוקס בר, מנהל הקהילה, קיבוץ נחשון.


אלחנן עמנואל, שכנם של משפחת פרנקל השיב,

 לאנשי נחשון שלום.
המכתב נמסר על-ידי למשפחה.
בתפילה שנשמע בשורות טובות במהרה 
ונזכה להזמינכם למסיבת ההודיה עם שובם של הבנים בשלום לביתם ולחיק משפחתם.

 אלחנן,  

אחד המקומות עתירי ההיסטוריה בקיבוץ, מהווה שער הקיבוץ. שלט סטנדרטי בכביש הראשי מפנה את המגיע לקיבוץ, ומחייב אותו לפסוע או לנסוע דרך שער הקיבוץ. אם השער היה ישות אנושית היה יכול לספר לנו שלל סיפורים על כל אלה שבאו בשעריו. חלקם לצמיתות וחלקם אורחים או אנשי שירות הבאים והולכים. 

מכת הגנבות גרמה לבנית סככה ובה ישב השומר. שני סוגי שומרים היו. השומר הלילי שבין סיור לסיור נח בביתן השמירה, כשהוא מנסה לצפות במסך הטלוויזיה ולהבין מה הוא רואה במסך המרצד. השומר השני היה תורן ששמר החל משעות אחר הצהריים ועד הגעת שומר הלילה. בתקופה מסוימת השומר גם תפקד כנהג תורן, וכשקבל הזמנות להבאת חבר או חברה משני הצמתות באותה שעה, היה צריך לחפש כוחות נוספים למילוי המשימה. באחד הימים כששמשתי כתורן שמירה, התבשרתי שנערה מסוימת אמורה להגיע בשעה די מאוחרת. הקדמתי לצאת לצומת כדי שלא תחכה לי בחשיכה. מספר דקות לאחר בואי חלף במקום האוטובוס, אבל לתדהמתי לא עצר. צלצלתי להוריה אבל איש לא ענה. הפעלתי שיקול דעת, ויצאתי מתוך הנחה שהנערה שכחה לצלצל לנהג ותרד בתחנה הבאה. וכך עברתי את כל התחנות עד לקריית שרת בבית שמש. שם קיבלה את פני הנערה וסיפרה לי שנרדמה והתעוררה זה עתה בבית שמש. שמירה כמובן לא הייתה בזמן הזה.
 
בתקופה מסוימת היה בכניסה לקיבוץ שער ברזל תוצרת מסגריית גרי, שנפתח מהמרכז לשני הצדדים. עם הגעת רכב מחוץ לקיבוץ או מתוכו היה השומר ניגש לשער ופותחו, ממתין שהרכב יעבור ואז סוגר את השער. עם חלוף השנים, התבגרו השומרים והתעייפו מטכניקת הפתיחה, ובנוסף לשער הברזל שרוב הזמן היה פתוח התווסף חבל, בסגנון מוצבי צה"ל,  אותו שחרר השומר מתוך מבנה השמירה לאחר שזיהה את הרכב הנכנס. 

השנים חלפו ופלאי הטכנולוגיה הגיעו אלינו. הטכנולוגיות הישנות הוחלפו בשער מתכת גדול הנפתח ע"י מנגנון חשמלי. זאת ועוד בעזרת חיוג לשער נפתח השער לחברים המורשים לכך. אבל בעוד כששער רגיל התקלקל ניתן היה לקרוא לגרי ושער עשוי חבל ניתן היה להחליף את החבל, הרי שהשער המודרני הפך אותנו לתלויים במומחים היודעים כיצד לפתור את התקלה ולא תמיד הם זמינים בשעת צרה.

זה כבר יומיים  שבמהלך הלילה שער הקיבוץ נסגר ומסרב להיפתח. תוך זמן קצר הצטברו משני צידיו שיירות של מכוניות הממהרות ליעדן אבל דרכן חסומה. בשלב ראשון נהגי הקיבוץ התקשרו למספר הטלפון הפותח את השער. אבל כשזה לא עזר חלקם יצאו מן הרכב וטכסו עצה מה לעשות. בעלי הניסיון, אלו שחוו תקלה מסוג זה בעברם שלפו את הפתרון המדהים והוא נסיעה בדרך חלופית. וכך השיירות משני צדי השער משנות כיוון ושועטת אל עבר הדרך הלבנה המקיפה את הקיבוץ. לאחר ששער היקב נפתח ע"י השומר מצליחים עובדי המפעל וספקי המזון למיניהם להיכנס לחצר הקיבוץ ואילו החברים ותושבים העובדים בכל רחבי הארץ יוצאים לדרכם והמצור נפרץ.

נכון לעכשיו נפתחה קריאה לחברה שהתקינה את השער לבוא לבדוק את התקלה, ובכוונתה להגיע ביום א‘. במידה ותהיה תקלה עד אז אפשר להתקשר לשומר 050-8674894.

לכל אחד יש בחייו את הימים המשמעותיים, אשר נצרבים בזיכרון ולא נשכחים. אחד מהם הוא יום סיום י"ב שנות הלימוד. אצל רובנו זהו יום בו הסתיים פרק ארוך ומתיש ומתחיל דף חדש שבו הנסתר רב על הנגלה. יש היודעים בדיוק מה רוצים לעשות בהמשך, ויש המתלבטים ומתקשים לקבל החלטה בנידון. האם לעשות לביתי כפי שנהוג לומר, או לתת ולתרום בדרכים שונות, או לשלב את השניים ביחד. זה גם יום מיוחד להורים. יום שבו הגוזל עוזב את הקן החמים של הוריו ויוצא לדרך חדשה, טעון בכל מה שלמד וספג בחברה, בבית ההורים ובבית הספר. זה הזמן לאחל לכולם, "דרך צלחה", בכל אשר תפנו, ונזמין אתכם לאחר שתגמרו את שנות הצבא, הלימודים, והטיולים לחזור לנחשון. גם אם תמצאו את אושרכם במקום אחר, תמיד תהיה לכם כאן פנה חמה ואוהבת.
14 נערים ונערות סיימו זה עתה י"ב שנות לימוד ופניהם להמשך הדרך. מי לצבא, מי ללימודים ומי לפעילות קהילתית.

להרחבה הכנס למדןר קהילה/קבוצות/בני קיבוץ - בסוף הדף.

 

 מרצה  עידו  יואב
הפעם  לשם  שינוי  מוזמנים  כל  החברים.

עידו יואב, בנם של תמי ויענקלה, מספר על עבודת הדוקטורט שלו. סקרה, כרגיל, את האירוע-דליה נווה.

נוכחים  כ-30 חברים, ביניהם בני משפחתו של עידו וחברים משכבות גיל שונות שלא  משתתפים בדרך כלל במפגשי הוותיקים.
עידו עשה עבודת דוקטורט באנתרופולוגיה, באוניברסיטת  פנסילבניה בארה"ב.
נושא  המחקר-החוויה האנושית של בני האדם. במסגרת המחקר הוא נסע ברכבת,  באוטובוסים ומוניות ועקב אחר פעילותם והתנהלותם של הנוסעים.
המטרה הבנת בני האדם ברמה החברתית והאורבנית, מה חשוב ומה רלבנטי לנושא  המחקר.
 
להרחבה הקש <<כאן>>

שלום לכולם,

לאלו מכם שלא זוכרים או מכירים:
אני אורי רדא, רכז הקורסים והפרויקטים בעמותת טק קריירה.
נעים מאוד!
מצ"ב לינק הניוזלטר!
בעיתון האלקטרוני שמצורף תוכלו לקבל טעימה קטנה מפועלה של העמותה בחודשים האחרונים.

ביום חמישי האחרון הוזמנו לטקס צבאי לקבל את פרס ראש אכ"א למצויינות עבור פרויקט משותף של טק-קריירה וממר"מ להכשרת חיילים יוצאי אתיופיה כבודקי תוכנה בצה"ל.

הפרויקט הזה ממשיך למחזור נוסף בספטמבר הקרוב. שיתוף הפעולה עם צה"ל יוצא מן הכלל.
כתבה אחרונה בעניין :   http://www.tikshuv.idf.il/901-8005-he/tikshuv.aspx#.U6HqSvmSySo

כולכם שותפים אמתיים ופעילים בעשייה הברוכה שלנו, כאן ב"טק קריירה"!
יישר כוח!

בברכה,
אורי רדא

לחברים שלום,
כמנהל הקהילה וכבעל אחריות אישית וציבורית
החלטתי לפנות לוועדת ביקורת ולמבקר הקיבוץ  בבקשה לבדוק את טענותיו של לזר.
מטרתי היא לבדוק את הטענות בצורה מכובדת ובמטרה לקדם את חיי הקהילה לדרך בריאה יותר.
אני מקווה שסגנון הטחת האשמות הינו בגדר טעות אנוש ואינו מכוון למטרות לא ברורות.
 
בברכה

ג‘יימי פוקס בר – מנהל קהילה

שלום חברים,

ברצוני לשתף אתכם בהרגשה הטובה איתה יצאתי מערב-ההוקרה שהיה אמש במועדון.
עלי להתוודות שברגע הראשון כשנודע לי על היוזמה לאירגון ערב כזה, הרגשתי שקצת נלעג ומלאכותי להיזכר פתאום שצריך למצוא דרך להביע תודה לחברים שסיימו את פרק ההתפרנסות בחייהם.  אבל הערב עצמו בכלל והדברים שכתבו והקריאו החברות/ים בפרט, היו ממש מרגשים !  כל-הכבוד ליוזמים ולמפיקים ! 

ברצוני להביע תקווה שיוזמה ברוכה זו תהפוך למסורת קבועה, עם עוד ועוד יצירתיות וחגיגיות, לצרף גם את החברים שיצאו לפנסיה מעבודתם מחוץ לקיבוץ. ערב שימשוך את הקהילה כולה. כשהמודל של אותו ערב מעין-"אלה הם חייך" שהפיקו בזמנו שלומית שניר ורותי לב, (הן מומחיות בהפקת ארועים תרבותיים) יכול להוות מודל.
זה גם ישדרג, ולו במעט, את חיי-התרבות הפנימית שלנו. 

משה לב

פנייה למבקר

אני מקבל בברכה את החלטתו של ג‘יימי לפנות למבקר הפנים של הקיבוץ על מנת שיבדוק את הטענות שהעליתי ב"שלוש הערות לסדר".

אקבל בשמחה התייחסות של המבקר לנקודות הבאות: 1. שלושה חוזים  בנושא השיוך (שאני יודע  עליהם),  שנחתמו על ידי מנהל אחד, בלי אישור של צוות השיוך  ובלי דיווח. 2. מכירת חלקנו בגדישון.  האם נעשתה ודווחה כנדרש וכראוי. 3. ההתנהלות של מנהלי הקיבוץ והמזכירות בסיפור ההלוואה הנשכחת למשפ‘ ש‘. 4.  האם יכול מנהל בנחשון להגיע להסכם כספי עם חבר ולהוריד הוראת ביצוע להנה"ח, בלי שאף אחד חוץ מהמעורבים הישירים יידע על כך? האם לדעת המבקר זה נוהל תקין ומה הוא ממליץ בעניין זה?

 ואולי בכל זאת מישהו ישיב לשאלה – מי זה דודי רוסו, ובעבור מה קיבוץ נחשון עתיד לשלם לו  כל כך הרבה כסף?

לזר

דפי מידע יפורסמו בשבוע הקרוב. נא להעביר חומרים במייל עד יום רביעי.
להזכירכם,  דפי המידע נועדו לשמש כלי תקשורת פנימי שבו בעלי התפקידים המרכזיים: יו"ר הקיבוץ, מנהל הקהילה ומנהל העסק וכן שאר בעלי התפקידים משתפים את ציבור החברים, מדי חודש, בנעשה בתחום פעילו(מעבר לפרוטוקולים הרשמיים), וחברי הקיבוץ מוזמנים לפרסם בו דברי הערכה, תודה, ביקורת, מידע או כל דבר אחר. דפי המידע מתנהלים על פי כללי חופש הביטוי המאפיינים את קיבוץ נחשון מאז הקמתו.

תודה, נחמן

דברים שהוקראו ע"י רן אלון בערב ההוקרה שנערך לכבוד חברים וותיקים שסיימו את עבודתם. הרעיון היה של ג‘איימי ושחר שדה ש"תרמו" להפקת הערב את אורית ערב ועדי כהן.

שנים רבות עבד אבי כחצרן בנחשון. העבודה בחצרנות כלל לא הייתה קלה, מידי בוקר, מוקדם, לרתום את הטרקטור למנשא מוביל האשפה, לתור ברחבי הקיבוץ ולנסוע רברס, לרתום את המיכל ולנסוע אל אחרי גבעת החרובים לריקון המיכל, לשטוף אותו ולהחזירו למקום. היו גם חביות נפט פזורות שהיה צורך למלא בנפט- היו מעמיסים אותן על עגלה, נוסעים לסדנא ולאחר המילוי היו מחזירים את החביות למקומן .זו באמת הייתה עבודה קשה מכל הבחינות.
אבי בא בגילו לעשות את העבודה הקשה בחפץ לב ובראיית שליחות ציבורית.
אבי מעולם לא כעס לא התעצבן לא התרגז-כלום, הכל על מי מנוחות.
אבי ראה בעבודה הזאת ברכה, חש סיפוק רב בעשייה הזאת
למען הקהילה בעיקר.
העבודה הייתה קשה ולעיתים לא נעימה -לנקות אחרי אחרים, להתפלש בסירחון הפחים, בימי חורף גשומים וימי קיץ לוהטים, יום רודף יום, פח ועוד פח.
אבי  הנו בעל נפש צנועה ומיוחדת-ללא בקשות מיוחדות
ללא תלונות וללא הפגנות.
יש טרקטור-יוצאים לעבודה, אין טרקטור-לא מקטר- עובר בין הפחים, מגרף אוסף ומנקה.
אבי, רואים על גבך את כובד המשא שנשאת במהלך השנים, אם מתקופת המלחמה או במלחמות אישיות יומיומיות, אם בעבודה או בפעילות אחרת, תמיד יצאת בשלום מכל קרב.

הנך ראוי להערכה ותודה גדולה על כל אותן השנים שנתת ותרמת מאישיותך וממעשיך לקהילה כולה.

הנוסע והמהלך בדרכי הקיבוץ, אינו מעלה על דעתו שפעם, לפני שנים רבות לא היו בקיבוץ כבישים, והתנועה בקיבוץ נעשתה בשבילים ובדרכי עפר.  בקיץ המצב היה פחות או יותר סביר, אבל בחורפים הדרכים נמלאו בוץ וההליכה לעבודה, לחדר האוכל, או לבית, הייתה מבצע מורכב. המפנה חל בשנת 1954. אולי הבחירות של שנת 1955, או כל סיבה אחרת גרמו לכך שהוחלט לחבר את יישובי הספר בעמק איילון לכבישים הראשיים. לפיכך זכה הקיבוץ בכביש ממשי באורך של חצי ק"מ שהגיע עד לרפת שהייתה ליד הסילו, (מגדל התחמיץ). בשנת 1957 התרחבה רשת הכבישים ע"י הוספת הכביש העולה לכיוון המרפאה. וכך מדי פעם התבצע שיפוץ לכבישים הקיימים או תוספת כבישים בהתאם להקצבות של המועצה.

נכון להיום מתבצעות עבודות ברחבי הקיבוץ, שלדברי יעקב, המפקח על עבודת הקבלן, הן רק קטע מתוך תכנית גדולה שברצונו של מנהל הקהילה ליישם בעתיד. כרגע מתבצע שיפוץ של מגרש הכדורסל, שיהיו בו שני סלים חדשים, שני שערי קט-רגל ועמודי תאורה חדשים. האספלט יצופה בחומר מיוחד המתאים למגרשי ספורט בעידן הנוכחי. למגרש יהיו שני שערים. אחד לרכב ואחד לשחקנים. הקהל ישב מחוץ לגדר בצד המזרחי, וזאת על מנת שלא יפגע ע"י הכדורים, וגם כדי שלא יוכל לפרוץ למגרש כשהחלטות השופט לא יראו לו כנכונות.

בנוסף למגרש ספורט נעשות על הכביש ליד בתי הילדים עבודות הרחבה ויצירת מגרש חניה ל-14 מכוניות, וזאת במידה והן תעמודנה בהתאם לסימון במקום. אכזבה לילדים חובבי השלולית ליד בתיהם של מירה, אמנון וג‘יין. במקום עצי אקליפטוס, יובשה השלולית ע"י כיסויה באספלט. בחורף הבא נדע האם בא עליה הקץ. אבל, לחובבי השלוליות יש מקומות חליפיים. ליד הפחים מול ביתה של איריס ג‘יבלי, ואופציה נוספת, קצת רחוקה, ליד הנגריה של יעקב. לא רק אספלט, שני שבילי בטון יסללו. אחד מהכביש ליד חדרו של אסף ועד חדרם של רוחמה וזיו. שביל שני יעלה מחדרם של מיכל וסמי עד לחדרו של סולי.

יעקב הבלתי נלאה, הביא לג‘אימי, מנהל הקהילה, תכנית להקים בכל עמדות האשפה, קירות בטון כשבין הקירות תעמודנה עגלות האשפה. יעקב הזדעזע קשות מהמצב סביב הפחים, בעיקר באזור בתי הילדים, בשבוע שבו המועצה לא אספה את האשפה. חברים השאירו את שקיות האשפה מחוץ לפחים המלאים והכלבים והחתולים הצליחו לפזר את תוכנם בכל הסביבה. בהזדמנות זאת הוא מציע שחברים הרואים שאין מקום בפחים, יחזירו את שקית האשפה לחדרם ויחכו עד שהפחים ירוקנו, ע"י המועצה.

אז אי אפשר לומר שכלום לא קורה בנחשון. צוות המים, שמואל ואבנר, בעזרת קבלן חיצוני החליפו את קו המים העולה מאזור הסוסים ועד לבריכה, דבר שהביא לשיפור באיכות המים ולחצי המים בברזים. נכון לעכשיו מתבצע פרויקט האספלט והבטון. בהמשך תשופר בצורה רצינית מערכת החשמל, דבר שנקווה, יקטין את כמות הפסקות החשמל הנגרמות בגלל סיבות פנימיות. על חברת החשמל עדיין אין לנו שליטה. ובהמשך, פרויקטים נוספים, וזאת נדע כשיספרו לנו.

דרור רכז ועדת התכנון, הינו חבר בוועדת התשתיות. ועדה זאת כוללת גם את ג‘איימי, יונתן ויזהר. הוועדה מתכנסת מדי פעם ומחליטה איזה עבודות תתבצענה. את המלצותיה היא מביאה למזכירות. דרור אשר עיקר עיסוקו הינו ניהול ענף הנוי, מציין שצוות הנוי והחצר, בין שלל משימותיו מטפל בפחי האשפה, ובימים בעייתיים עושה סדר בפחי האשפה ובסביבתם. 
זאת הזדמנות, לא חד פעמית, להודות לצוות הנוי אשר עושה עבודת קודש, למרות כל הקשיים, בשמירה על ניקיון החצר הקיבוצית שלנו. ואולי הגיע הזמן לעשות ערב הוקרה, לא רק לחברים המסיימים את עבודתם, אלא, גם לענף אפור, המביא לחצרנו הרבה אור.

מזכירת קבוץ יד מרדכי פנתה בבקשה לארח משפחות מקיבוצה הרוצות להיות במקום יותר שקט, חברים המוכנים לקבל בבתיהם משפחות, מוזמנות  להתקשר לג‘איימי  והוא יצור  את הקשר.

ג‘איימי, כידוע, הינו ברזילאי גאה, ומשחקה המביש של נבחרת ברזיל  עם הנבחרת הגרמנית, גרם לו  ולמיליוני ברזילאים אחרים לסגור את מכשיר הטלוויזיה אחרי הגול השלישי, דבר שלא הפריע לגרמנים להבקיע עוד ארבעה שערים.  קיבלנו היום את תגובתו לליל אמש:
ברשתות החברתיות של ברזיל  כתבו המון בדיחות !
ברזילאי הוא עם שיודע לצחוק על עצמו !
אחת הבדיחות הייתה האמרה  העממית שאנשים מאמינים ש "אלוהים הוא ברזילאי"  
אז כתבו: "גילינו את הסיבה של ההפסד של ברזיל ! אכן אלוהים הוא ברזילאי אבל ברגע של המשחק הוא היה עסוק בישראל!"

ג‘איימי הינו חמישים אחוז מאוכלוסיית הקיבוץ, יוצאי ברזיל. פנינו לחצי השני של יוצאי ארץ זאת ובתגובה, נאמר לנו שלאירוע של אתמול 8/7, במגרש הכדורגל, במונדיאל,  אין הסבר.

איננו יודעים מי מהשנים צודק, אבל לדעת המומחים, למפלה יש סיבה. לדעת המומחים המקומיים, העובדה שהברזילאים זנחו את סגנון, משחקם, ואמצו את הסגנון האירופי, גרם להם לאבד את יתרונם היחסי.
נאחל לחברינו הברזילאיים, בקיבוץ ובכל מקום בו הם נמצאים, שנבחרת ברזיל תחזור במהרה לשורשים, ותעשה הכי טוב את מה שהיא יודעת לעשות, וזה לשחק בסגנון הברזילאי. ובמונדיאל הבא ננוחם.

חברים ותושבים יקרים שלום ,

לאור ההסלמה במצב, בדרום הארץ ובמרכזה ,החברים ותושבים מתבקשים להתנהג בהתאם להוראות פיקוד העורף .

 בנחשון כל המקלטים פתוחים !!!

 כל אחד יכול לבדוק לאיזה מקלט הוא שייך.(קישור לרשימה)

 תמיר כהן רכז הביטחון של קבוץ נחשון ,נמצא בקשר רציף עם פיקוד העורף והמועצה , במידה ותהיינה התפתחויות הדברים יפורסמו ע"י אמצעי התקשורת של קבוץ נחשון ( אתר אינטרנט,דפי מידע,sms)

טלפונים חשובים:

רכז ביטחון – תמיר כהן  - 0508674526

אתר פיקוד העורף  - http://www.oref.org.il/1096-he/Pakar.aspx

נמשיך לעדכן  ככול שנדרש  בתקווה לימים שקטים יותר!

 ג‘יימי פוקס בר – מנהל קהילה  

תושבי שכונה הצינורות לא שומעים את ההתרעה של הסירנה. תמיר כהן בקשר עם פיקוד העורף והם אמורים לטפל בתקלה.

לאנשים המבוגרים קשה לשמוע את  האזעקה , אנחנו בודקים את האפשרות לשלוח sms   בזמן אמת.

יש אפליקציה בשם צבע אדום. האפליקציה הזה מאפשרת לקבל בזמן אמת את כל ההפעלות של צבע אדום בארץ, כולל השמעת אזעקה. ניתן באפליקציה להגדיר לגבי אילו אזורים הדבר יפעל, כמו כן ניתן לבחור את סוג האזעקה שמוצא חן בעינינו.

בנושא פעילות החינוך בגיל הרך. והחינוך הבלתי פורמאלי, אנחנו בקשר רציף עם פיקוד העורף והמועצה, ופועלים בהתאם להנחיותיהם.

במידה ולא תהייה אפשרות לקיים את הקייטנות של המרכזים במרכז, בנינו תכנית חליפית לקיים את הקייטנה במועדון הקבוץ שהוא גם מקלט.

מחר מוצאי שבת בשעה 21:30 אני, (ג‘איימי), משתתף בתדרוך ומתן הנחיות לשעת חירום במועצה.

בנחשון זמן כניסה למרחב המוגן הוא כדקה וחצי.

הריטואל הוא די דומה וזה קורה כל מספר שנים. למה? כי אולי למישהו זה כדאי. או כי הדברים הם בלתי נשלטים. מה שמדאיג הוא שזה קורה לעתים יותר ויותר קרובות. אולי לאנשים במרכז זה לא כל כך נורא. אבל, לישראלי הגר ליד רצועת עזה, זה הופך לשגרת חייו. ילדים נולדים וחיים כשאזעקות צבע אדום הן חלק בסיסי מחייהם. עד מתי? האם יש פתרון קסמים שיביא להפסקת המצב? לכל אחד יש את הפתרון שלו. אנשי הימין, גורסים שיש להיכנס לעזה ולמגר את החמאס. אנשי השמאל משוכנעים שאם נחדש את השיחות עם אבו מאזן עם כוונות אמתיות להגיע להסכם, הכל יבוא על פתרונו. ובתווך המוני ישראל, רצים בבהלה למקלטים ומעמידים פנים של גיבורים, ומצד שני אוכלוסיית בני ערב, הנאנקת תחת שלטון החמאס, מפחדת לפצות פה וסובלת קשות מהמצב.

התהליך התחיל בחטיפת שלושה נערים שהיו בדרכם לביתם עם סיום שבוע הלימוד בישיבה. מערכת הביטחון למודת חטיפת גלעד שליט, ידעה שעליה לפעול מהר, והעבירה לשטח את מיטב כוחותיה כדי להציל את החטופים ולתפוס את החוטפים. זאת ועוד, צה"ל שלף מהמגירות את כל המידע, כדי לנצל את ההזדמנות, לנקות את יהודה ושומרון מכל אנשי החמאס ותשתיותיהם. כוונתם הייתה גם לפגוע באויב וגם כדי לחזק את משטרו הרעוע של אבו מאזן. במקביל התקשורת מדווחת על התנהגותם האצילית של הורי החטופים ומשבחת את הלכידות בעם,  שרק חבל שבאה לידי ביטוי רק בימים שכאלה. עם מציאת גופות הנערים הכעס על החוטפים ושולחיהם עולה מדרגה, ובעוד אנחנו מנסים לומר שאצלנו דבר כזה לא יכול לקרות, מתברר שיהודים לקחו את החוק לידיהם ושרפו נער ערבי שהיה בדרכו לתפילה בבוקר של רמאדאן. מיד התלהטו הרוחות בארצות השכנות וגם ערביי ישראל החלו להשמיע את כולם כולל הפגנות אלימות.

כשלחמאס התברר שישראל ניצלה את מהלכיה בשטחים כדי לעצור את אנשי החמאס ששוחררו בעסקת שליט, הם לא ישבו בשקט והחלו לטפטף פצצות וטילים לשכניהם מעבר לרצועה. ישראל השמיעה קולה ואמרה שתמורת שקט, כלומר הפסקת ירי, יבוא גם מצדנו שקט. אבל השקט שקיבלנו, היה הרחבת טווחי הירי של הטילים. גוש דן באר שבע, הוכנסו למעגל וכמובן כל הישובים הקרובים לרצועה. צה"ל שלף את רשימת המשימות שהוכנה מבעוד מועד ומשגר את חיל האוויר להשמדת תשתיות החמאס ברצועה, ובתי המגורים הריקים של אנשי החמאס. 

כעת כל צד מחכה לטעות של הצד השני. החמאס מעוניין כנראה בפגיעה אווירית שתביא לפרסום עולמי של עשרות נשים וטף חפים מפשע שנרצחו ע"י האויב הציוני, האכזר. טעות דומה של החמאס רק שהקורבנות יהיו בצד ישראלי, יגררו את נתניהו וממשלתו להחליט על כניסה רגלית לרצועה. כניסה רגלית תזכה לאהדת העולם במשך יום או יומיים, אלא שביומיים לא ניתן לחסל את החמאס, אלא לגרום לנפילתם של חיילים רבים בצד הישראלי דבר שיביא ללחצים פנימיים מתוך הציבוריות הישראלית שתצפה בהלוויות בחדשות בשעה שמונה בערב בטלוויזיה. כמובן שגם מעטי מעט מתומכינו בעולם, גם הם ינזפו בנו על התנהגותנו הלא אנושית.

כעת מחפשים שני הצדדים את המבוגר האחראי שיעשה סדר בין הניצים. אלא שיכולים, לא כל כך מתלהבים למשימה, ואלא שרוצים, לא בטוח שמתאימים למשימה. כנראה שבסוף יהיה הסדר, רק נשאלת השאלה מה יהיה המחיר ששילם כל צד ועוד ישלם. כנראה שבעוד שבוע עד שבועיים נחזור לנקודת הפתיחה. כל צד יספר שנתן את המילה האחרונה ויתחיל להתארגן לסיבוב הבא. החמאס יחדש את מלאי הטילים וישפר את רשת המנהרות של עזה תחתית. ישראל תחלק מדליות למצטייני הסיבוב ואולי גם תקים ועדת חקירה.

ואנחנו האזרחים עומדים ותוהים, האם זה מה שנגזר עלינו כל זמן מה? כיצד אנחנו, העם עם הכי הרבה זוכי פרס נובל, יחסית לגודל האוכלוסייה, איננו מסוגלים ליצר מנגנון שיביא לפתרון הבעיה הבסיסית בארצנו הקטנה. פיסת קרקע קטנה עליה יושבים שני עמים וכל אחד אומר "כולה שלי". למרות היותי אדם אופטימי אינני רואה פתרון למצב בטווח הזמן הנראה לעין. ואולי אני טועה?

 בעוד התותחים רועמים לא שככו הדי הוויכוח הפנימי בנושאים שונים העוסקים בהתנהלות המנהלה בקיבוץ. אחד החברים הגדיל אמור, שהמזכירות הנה חותמת גומי של המנהלים. פיני חבר המזכירות כתב דבר תגובה לדברי האשמה ולהלן דבריו:

"אין ברצוני להתנצח מעל דפי המידע עם מישהו מהחברים, אך ברצוני להבהיר בצורה חד משמעית: המזכירות הנוכחית אינה חותמת גומי של אף אחד! ישנם ויכוחים והיא הסכמות בישיבות, הישיבות מתנהלות באופן שכל חבר מביע דעתו ומייצג את האג‘נדה שלו וההחלטות מתקבלות בהצבעה! לא תמיד לרוחם של כל חברי המזכירות. לאחר הדיון, מפורסם פרוטוקול מהישיבה אשר מציג את הסוגיות הנדונות וכן את החלטות המזכירות, כך שכל חבר קיבוץ יכול לערער על החלטה שאינה לרוחו ולדרוש דיון חוזר או הצבעה בקלפי."

"אני פונה לכל חברי נחשון להיות מעורבים בנעשה, לקרוא פרוטוקולים, לקרוא את נושאי הדיון במזכירות לפני מועד הפגישה ולהחליט אם ברצונכם להשתתף בדיון. לא מעט נושאים נדונו תוך כדי השתתפות של בעלי עניין. במידה וישנו נושא כלשהוא המעסיק חבר או חברה שלדעתו צריך דיון במזכירות, אני קורא לכולם ליצור קשר עם חבר מזכירות ולדרוש ממנו לעלות את הסעיף במזכירות."

"הבכייה שלאחר מעשה לא תשנה עובדות!"

בתקשורת מדווחים על תחילתם של גישושים להפסקת אש. אבל ברקע נשמעים עדיין הדי הטילים הנורים לשטחינו, וגם את שיגורי כיפת ברזל המנסים ליירט בהצלחה רבה את הטילים. נחשון "זכתה" במעט מאד אזעקות, וכמובן שאין מלין על הקיפוח במקרה זה. המקלטים פתוחים לרווחה מוכנים לקבל את פני החברים המחפשים מחסה. למרות המצב המדאיג, וחוסר הוודאות, ישנם גם דברים מעודדים בחצרנו.

בעוד אני בדרכי לספריה כדי לטפל בנזקי מים שירדו מגן הילדים על מחשב ספרית הילדים, נפגשתי עם ליאור מנהל המפעל וניצלתי את ההזדמנות לשמוע ממנו כיצד מתנהל המפעל בזמנים הללו. לדברי ליאור המפעל נמצא בשיא העונה. העבודה מתנהלת בשלוש משמרות, כשבשעת הארוחות אנשי המשרדים מחליפים את הצוותים של האורזים והמקפלים. למרות מערכת האזעקה המרשימה שהותקנה על גג ה"פשתגון", קול האזעקה לא נשמע היטב ברחבי המפעל ובעיקר באולמי היצור. לפיכך נקנו ביפרים המקבלים את חיווי האזעקה וכתוצאה מכך מופעלת בשטח המפעל סירנה קטנה. קיימים במפעל שני מקלטים, שהוכנו מבעוד מאד, וכל אחד משמש אגף אחר במפעל. השלכות המצב התבטאו גם בעיכובים בנמל של סחורות ובין היתר גם של "ארן". בעקבות המצב, הגיעו טלפונים מלקוחות ומכרים בחו"ל, שהתענינו בקורה בארץ בכלל, ובארן בפרט. כמו כן הגיעו הרבה אימיילים של עידוד ותמיכה. ליאור מציין שהימשכות המצב הביטחוני עשויה להשפיע לרעה על "ארן", היות וחלק מהספקים ממוקמים קרוב לרצועת עזה. התוצאה תהיה פגיעה באספקת חומרי גלם למפעל.

בהזדמנות זאת של דיווח על המצב ב"ארן" בתקופה סוערת זאת, ליאור משחרר סקופ ומספר שמחצית השנה הראשונה של "ארן", (ינואר-יוני),  הייתה מאד מוצלחת, המכירות גדלו ב-30% יותר מבמחצית השנה המקבילה, (ינואר-יוני), בשנת 2013. הסיבות לדבר מורכבות משלושה גורמים: התאוששות באירופה, שנה חקלאית טובה בעולם וביצועים טובים של צוות "ארן" שהתבטאו באיכות, שרות טוב ושיווק פעיל ויוזם.

המגיע למפעל מכיוון חדר האוכל מבחין בריצוף חדש ופרגולה חדשה. לדברי ליאור באזור הייתה קיימת בעיית ניקוז קשה וחוסר מקום מוצל לעובדים היוצאים להפסקה בזמן העבודה. ביום ג‘ (15/7) נסתיים הפרויקט, שגם נתן פתרון לשתי בעיות שדרשו פתרון , גם שיפר את חזות המפעל ואת תנאי העבודה  של העובדים.

אומרים ש"כאשר התותחים רועמים המוזות שותקות", מסתבר שמי שהמציא את הביטוי לא הכיר את מרב גלבוע,  שבלהט האירועים, ישבה וכתבה שיר יפהפה, המבטא את מה שכולנו חשים בימים הקשים והסוערים העוברים עלינו . כעת כדאי שמישהו יתרגם אותו לערבית ויפרסמו ברשתות הטלוויזיה והאינטרנט, ששפתן בהן ערבית.  
 
אם נדע לאהוב....
אם נדע לנתץ את חומות הפחד
אם נדע לטהר את לבנו מהשנאה
אם נאמין שאפשר גם אחרת
אם נבין שבמלחמה אין מנצחים, רק מפסידים......
רק אז יש סיכוי לחלום על עולם אחר שמשקיע את כספו
בבניה, חינוך, בריאות ותרבות.
במקום להשקיע את כל משאבינו בכלי נשק והתגוננות.
אם רק נדע לאהוב.....

היום הוא היום ה-12 למבצע " צוק איתן". בעוד בדרום נמשכת הלחימה, אצלנו צופים בדאגה אחר המתרחש, ומצפים בקוצר רוח להסכם שיביא לסיום המבצע, ואולי יפתח פתח לתהליך מדיני, שיביא לרגיעה ממושכת באזורנו.

העובדה שאין מספיק מיגון בנחשון ומכשיר האזעקה מעל ה"פשתגון" אינו נשמע בכל רחבי הקיבוץ, הביאה לפניה לפיקוד העורף. נעשה ניסיון לקנות על חשבוננו מגונית שעלותה אינה זולה, (20 אלף ש‘‘ח), אך הסתבר שכל המחסנים התרוקנו מהמלאי והזמנות ישנן בכמויות אדירות. ג‘איימי מספר ומוסיף, שישנן מספר משפחות של קרובי משפחה, המתארחות בקיבוץ, דבר המאפשר להן קצת להתאוורר ולנוח.

הדס מוזס, (054-2329913), תשמח לקבל מידע על בני משפחה המשרתים כעת בחזית או בפעילות הקשורה למבצע, כדי לשלוח להם חבילות ולשמור על קשר קיבוצי עמם.

מסתבר שגם בנחשון יש התחממות, אבל חיובית. אביגיל יוסף, מנהלת החינוך הבלתי פורמלי, מדווחת שהתחילו את החופש במרכז עם פעילויות מגוונות ומהנות. צוות המרכז כולל את אבנר שלגי, רון שדה, יעל נח (ממודיעין), ואלעד נאור. בנוסף משתתפים התיכוניסטים: יובל שדה, סתו שיר, שירז סבטובסקי וענבר חג‘בי.

השבוע האחרון היה שבוע ה"מדע טבע וסביבה". הייתה לחבר‘ה פעילות בנושא הארכיאולוגיה. אבנר שלגי ותום מוזס, השיגו באינטרנט תמונה של דיניזאור (דינוס - אימה, זאורוס – לטאה), ועל פיה יצקו באזור שבין מגרש הכדורסל המחודש לאמפי שלד של דיניזאואר מבטון.  לאחר סיום יצירת היצור בן ה - 65 מיליון שנה, הוא כוסה בחול, ממתין שארכיאולוג סקרן יגלה אותו ויבשר לאנושות על הממצא יקר הערך.

באחד מימי השבוע במהלך פעילות כלשהיא, באזור בו כוסה הדינוזאור, זיהו הילדים חלקים של השלד מבצבצים מתוך ערמת החול שכסתה אותו. הם רצו מיד, נרעשים ונרגשים להביא כלי עבודה כדי לחשוף את הממצא, במקביל הזעיקו ילדים נוספים למשימת החפירה והגילוי. בעוד הם מתלבטים באם השלד אמיתי או לא, הגיעו למקום שני אנשי רשות העתיקות להם דווח על הממצא, דבר אשר עזר לשכנע את המהססים בדבר התגלית המרעישה.

גם הידיעה שלא מדובר בדינוזאור אמיתי, וגם העובדה שאנשי רשות העתיקות, היו בסה"כ שני צעירים העובדים ב"יקב שורק", לא קלקלה למרכזניקים את החוויה המרגשת שחוו. חברי הקיבוץ מוזמנים לבוא ולראות את הדינוזאור במלא תפארתו.

השבוע הבא של המתנ"ס יעמוד בסימן "הקיבוץ של פעם", שני מדריכים במתנ"ס, רון שדה ואלעד נאור, הגיעו לארכיון הקיבוץ, ובעזרת אנשי צוות הארכיון שלפו תמונות מראשית הקיבוץ, של חברים ושל מקומות בקיבוץ. לתדהמתם הם גילו שהוריהם והורי הילדים במרכז, היו גם הם פעם ילדים ובהמשך צעירים יפים ומלאי מרץ. בהמשך יהיה שבוע של אולימפיאדה, אחריו שבוע של בזר וטיול לצפון, (אם המצב יאפשר), ולסיום שבוע הערכות לשנה החדשה, כשבסיומו יערך פסטיגל, הופעות של קבוצות מהמרכז. המידע הקשור בדינוזאור נמסר ע"י אבנר שלגי.

עוד יום, ועוד יום עובר, והסוף עדיין לא נראה. כל צד מחכה שהצד השני ירד על ברכיו ויבקש הפסקת אש. הטילים עדיין עפים, אם כי בכמות פחותה, צה"ל ממשיך לכתוש את הרצועה והעולם הצבוע, מתחיל ללחוץ על הצדדים להגיע להסכם.

בדקנו מה מצב חיילינו:

גיל כהן הבן של חגית שדמי, משרת בגבעתי. היה עם הכוחות שנכנסו לבית חנון. במהלך הלחימה נפצע קל ע"י כדור ששפשף את צווארו. הוא טופל בשטח והועבר להחלמה בבסיס של גבעתי באזור באר שבע. משלחת משפחתית, שכללה את חגית, אלון והדר, (נכדה של ציונה ומורדי), ביקרה אותו, ומצאו אותו צוחק ומעשן, כלומר מצבו טוב. המשפחה מקווה שלא יצטרך לחזור לרצועה.

איזיק – בנה של ענת יואב – משרת בסיירת נחל ומשמש כקשר מ"פ. ביום ראשון השבוע יצא לריענון, התקשר ומסר שהכל בסדר. מאז לא יצר קשר עם המשפחה.

ליהי – בתם של סימה ודרור ניסן. משרתת בפלס"ר גבעתי כצפתית. הייתה בתחילת המלחמה בנחל עוז ועברה לאשל הנשיא. בקרה בנחשון לפני מספר ימים לצורך אוורור ולקיחת בגדים. דרור מציין לטובה את הדס שציידה את ליהי בחבילה יפה שתמתיק לה את המשך השרות.

גורי לזר – (דווח מהשטח), משרת במילואים בחיל הנדסה בתפקיד רס"פ. נמצא בנחל עוז. לא נכנס לרצועה. ההתחלה הייתה מאד לא נעימה, הרבה הרוגים מכוחותינו, כעת המצב השתפר. החיילים מוצפים בתרומות של מזון ובגדים. לגבי חופשות לא ידוע לו. יוצא לחופשה רק מי שחייב. שומר על קשר טלפוני עם ההורים. המקום שבו נמצא אינו מסוכן אבל הוא וחייליו עובדים קשה.

אמיר פרידמן - בן של סמדר ומולי. משרת כסמל בכיר בגדוד 50 של הנח"ל. נמצא בתוך הרצועה. יצא להתאווררות לפני שבוע ויצר קשר עם המשפחה. הוריו מאחלים לכל החיילים שיחזרו במהרה בשלום.

יתכן וישנם חיילים נוספים. החיילים, במידה ויכולים, ובני המשפחה מוזמנים להתקשר ולדווח לאתר.

התנועה הקיבוצית פתחה חמ"ל לריכוז פניות להתנדבות וסיוע לקיבוצי העימות.
בתחומי: חינוך, שמירה, חקלאות, בריאות ועוד. בראשות: איציק שפרן.
החמ"ל מרכז גם מתנדבים צעירים, בוגרי י"ב ואחרים, שמוכנים להתנדב לפעילויות שונות עם 
ילדים, נערים וצעירים בשדרות, אופקים ובמושבי האזור.

הטלפונים של מרכז החמל הם:
איציק שפרן:052-6131873 050-5228600 דוא"ל: eitzik@tkz.co.il

בעוד קולות המלחמה אינם פוסקים, והפסקות האש קורסות זמן קצר לאחר תחילתן,  מצאנו פינה שקטה ברחבי הקיבוץ, כשאוזננו כרויה לכל קול, שמא מדובר ב"צבע אדום" והתרכזנו בצבע הירוק. יונתן לביא המנהל העסקי מספר על הפעילות המשקית. בשלב זה החקלאות ובעלי החיים ובקרוב נפרסם על הנעשה בשאר הפעילויות העסקיות בקיבוץ.

חקלאות

גידולי שדה – שנת יבולים מבורכת, ושנת מחירים טובים. הדבר נובע מהחורף המשוגע שהיה אצלנו. בדיעבד הסתבר שחלוקת הגשמים השנה בחורף, תרמה רבות להצלחת הגידולים. לעומת זאת באזורים אחרים בארץ בעיקר בצפון הייתה שנה חקלאית לא טובה.

שקדים – בשלב זה מתחיל הקטיף. העצים עמוסים בפרי ומחירי השקדים בשנים האחרונות זנקו מעלה.

אבטיחים – בשלב זה נאספו חלקות הבעל ובקרוב ייאסף היבול מחלקות השלחין. המחירים טובים.

חמניות – בעקבות המונדיאל, יש מחסור גדול בחמניות לפיצוח והמחיר בעקבות כך עלה. בקרוב הקציר.

חומוס – נקצר. בניגוד לכל יתר הענפים יש בעיה של עודף חומוס. העודף נובע ממדיניות הממשלה שאישרה יבוא חומוס מחו"ל, מהלך שנבע מתגובת הממשלה למחאה החברתית. היות ונושא היבוא היה ידוע, שטחי החומוס היו השנה קטנים מבעבר.

כותנה – כל שטחי הכותנה של נחשון נמצאים ב"משקי ההר", השטחים שליד רבדים. בשלב זה סיום הגידול עדיין רחוק, (אוקטובר), ולכן קשה לאמוד את היבולים.

חיטה – נקצרה בחודש מאי, היבולים והמחירים היו טובים.

מים – שיטת תקצוב המים להתיישבות השתנתה. בעבר היו לנו מכסות קבועות ומכסות זמניות.  המדינה החליטה לעשות סדר בנושא. השנה הפכו ההקצבות הזמניות לקבועות. כרגע מטפלים בהגדלת ההקצבה כדי לאפשר השקיה על פי הצורך.

נכון להיום החקלאות מקבלת מים משלושה מקורות. בשטחי הבית מתחנת מקורות - "אוריה 8", הנמצאת ליד קיבוץ הראל, וממאגר תעוז הנמצא ליד לטרון, ומקבל את מימיו מאזור רמלה לוד. השדות במשקי ההר מקבלים את המים ממאגר נחשון הנמצא ליד קיבוץ רבדים. ומקבל את מימיו מנחל שורק. שמואל וצוותו גמרו השנה להחליף את כל מערכת הסינון במשקי ההר. והמערכת עובדת היטב.

כרם – ענף הכרם מנוהל ע"י דרור. השנה נטעו 30 דונם חדשים. חלקות ארגמן ומרלו תהיינה מושבתות בשל שנת השמיטה. המדינה מפצה חלקות המושבתות בשל השמיטה.

בעלי חיים

בעלי כנף – העונה מתקדמת בצורה טובה, דומה לשנה שעברה. בחודש אוגוסט משלימים תשלום ההלוואה שנלקחה לטובת הפיכת הלולים של ההודים ללולים עבור עופות. נשארו עדיין שתי הלוואות קטנות לטובת הנושא.

ישנן תכניות להגדיל את היקף ענף הפטם בנחשון, ע"י הוספת חווה ביער מאחורי בית העלמין. נכון לעכשיו יש תכניות ועדיין אין החלטה. החוות בנחשון מנוהלות ע"י חברת אלף-בר שהיא חברת בת של אמבר. מנהל החברה הוא חיים ערב. החברה מנהלת חוות לולים בכל רחבי הארץ עבור אמבר. הצוות הקבוע משקיע מאמצים רבים בגידולים והתוצאות טובות.

צאן – הענף מראה בחודשים האחרונים התייצבות שבאה לידי ביטוי בהכנסות. השיפור נובע בעיקר משיפור מקצועי שבא לידי ביטוי בירידה דרסטית בתמותה ובעקבות כך עליה גבוהה ביצור החלב ובכמויות הטלאים למכירה. נכון לעכשיו יש עודף עצום של חלב כבשים וצפויה ירידה במחיר. לנחשון יש הסכם עם חברת גד לאספקת חלב במשך שלוש שנים. נסתיימה הקמת הגדר סביב ענף הצאן. בנוסף נגמרה בניית שתי סככות ליד המשקל גשר.


סרטון של קטיף האבטיחים

כתבה שראתה, יפעת ויצמן שפטס, בטלוויזיה על דורון אלבז,  נכה צה"ל ממבצע "חומת מגן" שהקים עמדת ריענון לחיילים בסמוך לחוותו, הספיק להקפיץ אותה, ולגרום לה לרצות לעשות משהו, לטובת החיילים המשרתים באזור הדרום. העובדה שהיא נמצאת בחופשה ויש לה פנאי אפשרה לקום ולעשות מעשה. מספרת יפעת:

 "הייתה לי היום זכות גדולה לחבור לדורון אלבז ממושב מסלול, שהקים נקודת ריענון אדירה בה מחלקים לחיילים אוכל, שתיה, ממתקים, מוצרי היגיינה והלבשה תחתונה. זה מדהים לראות את המפעל האדיר הזה, שבנוי כולו על תרומות ומתנדבים. עשרות גברים פורקים סחורה של ירקות בשר ולחמניות. ועומדים ועושים "על האש", מאות קילו של נקניקיות ,קבבים, וחזה עוף. במקביל עשרות אימהות, ובנות שירות, מכינות סנדוויצ׳ים שווים לכל חייל וחיילת שמגיעים לשם. בחמש השעות שהייתי שם, עברו במקום אלפי חיילים, בעיקר מילואימניקים, שהתחדשו בגופיות, גרביים, דאודורנטים ואכלו עד ששבעו. בעזרת הורים מדהימים מהקיבוץ, גייסנו 1000 שקל, ורכשתי בחנות באופקים גרביים גופיות ותחתונים כדי לפנק את החיילים. המוצרים שקנינו  נעלמו מיד ע"י החיילים. תודה לך דורון על ההזדמנות שנתת לי להיות חלק מהחברה הישראלית המדהימה הזו. כל הכבוד לכם אימהות מדהימות על העשייה ללא לאות. זכות גדולה."

ומסכמת יפעת את האירוע: "היו לי היום שתי מצוות. אחת גיוס הכסף, קנית הביגוד וחלוקתו לחיילים. השנייה במשך חמש שעות עמדתי במקום וחילקתי לחיילים מכל הנדרש."

בקרוב, אומרת יפעת, במידה ועדיין המלחמה תימשך, יערך מבצע נוסף. הודעה תשלח לכל תושבי הקיבוץ, והצבור יוכל לתרום כמיטב יכולתו.

01/08/2014

בתאריך - 12/7 כתבתי ופרסמתי באתר הקיבוץ  את שיקרה בשבועות הקרובים. איני ניחן בחוש נבואי, אלא פשוט הדברים חוזרים על עצמם כל מספר שנים. כשכתבתי את הדברים לישראל עדיין לא היה אפילו הרוג אחד, אזרח או חייל. היום שלושה שבועות לאחר שהדברים נכתבו, אנחנו מתבוססים ברצועת עזה. עשרות מחיילינו נהרגו ונפצעו, כשגם הצד השני משלם מחיר כבד, וזאת בשל הנהגה שאינה סופרת אף איש. הדילמה קשה. האם מולנו מתרומם גל של הטיפון האסלאמי המתפשט במרחב ומאיים לשטוף אותנו. או שבצד השני יש עם מי לדבר, אבל כיום בגלל שגיאות שלו ושלנו, נותן מקום לקיצונים להוביל את עמו להרס ואובדן.

05/08/2014

קשה להאמין לקצב שבו הדברים משתנים. אתמול פוצצה המנהרה האחרונה וצה"ל החל להסיג את כוחותיו אל מחוץ לרצועה. בקהיר מתנהל משא ומתן בין החמאס ופלגיו מצד אחד לבין מצרים הרשות הפלסטינאית ואף ישראל מצד שני. זה נראה כאילו הולכים להסדר. 64 חיילים ואזרחים ישראלים ואלפי פלסטינאים חלקם אנשי חמאס וחלקם אוכלוסייה אזרחית שלמו את היקר ביותר להם וכל זאת בשל חוסר היכולת של מנהיגים להוביל את עמיהם להסכם בטרם פורענות.  בשעה 08:00 הוכרזה הפסקת אש ל-72 שעות, חיילינו יצאו מתחום הרצועה, וכעת ממתינים לתוצאות הדיונים בקהיר ומקווים שיחול המפנה באזור שיוביל להסכם כולל הן ברצועה והן ביהודה ושומרון.

בתחילת יולי, כמה ימים לאחר תחילתו של מבצע "צוק איתן", אחרי שבוע של אזעקות, 
נפילות גראד בשטחי קיבוץ גבולות ובומים של ירי של כחותנו משטח הרצועה... 
החלטנו לנסוע לנחשון "לכמה ימים. עד שהמצב קצת יירגע"... בסוף, נשארנו בנחשון כמעט חודש.
בחודש הזה עזרו לנו כל כך הרבה אנשים יקרים, ואני מבקשת לנצל את המידעון כדי להודות להם מכל הלב:
ראשית, לאביגיל (מנהלת החינוך הבלתי פורמאלי), ולצוות היקר של המרכז: אבנר, יעל, אלעד, רון, יובל שדה, סתיו, נעמה, שירז וענבר.
הם קלטו את אורי ולירון ושילבו אותם בפעילויות במרכז בשיא הטבעיות והאכפתיות. התרשמתי מאוד מהצוות ומהאווירה במרכז ומהפעילויות שיש בחופש. 
לעומר, שחר ולפיני (צוות הברכה), שקיבלו אותנו במאור פנים, עם חיוך וצחוק על הפנים בכל פעם שהגענו, והגענו הרבה. 
לאילנה (האחות במרפאה), שעזרה בכל פניה שלנו.
והכי הכי לעמליה ולקוכי היקרים שפתחו בפנינו את ביתם והזמינו אותנו לשהות אצלם ללא הגבלה של זמן וללא תמורה, "כמה זמן שנצטרך". תודה רבה לכם.
והאחרונים שהם הראשונים, למשפחה שלי היקרה שאירחה, תמכה, ועטפה אותנו בהמון חום ואהבה. אני אוהבת אתכם מאוד.
ולכל האנשים הטובים שפגשנו בשבילי הקיבוץ שהתעניינו, עודדו ונתנו לנו הרגשה שאנחנו רצויים. תודה מקרב לב.
אני מאחלת  לנו שנדע ימים שקטים יותר בהם נשוב להיפגש בנסיבות אחרות.

מ: ירדן, אורי, לירון, ג‘ו ומירב קולבה.

לפני מספר ימים בעודנו טרודים בקורה בסביבתנו הקרובה, (רצועת עזה), וסביבתנו הרחוקה, (עירק, תורכיה ועוד), הגיע אלינו מכתב מחמם לב מחן נאמן, בצרוף תמונות. להלן מכתבו של חן:
בשנה האחרונה נכנס השומר הצעיר במלוא התנופה לנחשון, לאחר תקופה ארוכה מאוד שלא ממש נכח אתנו. הוביל את המהלך אלעד (ראש הקן ), יחד עם הקומונרים, והמדריכים מהקיבוץ, שבנו כולם ביחד, קן משגשג בקיבוץ, אשר הילדים גאים להיות חלק ממנו. המהלך החזיר לשבילי הקיבוץ, ילדים המהלכים בגאווה עם חולצה שומרית. 

כשמוצ‘ניק גאה בעברי, (קן צפון-בת"א), יצרתי קשר עם אלעד ראש הקן, וביקשתי שירחיב ויספר על פעילות הקן. להלן מכתבו של אלעד: 

אתן לך סקירה קצרה על סיפורו של קן נחשון:

בשנתיים האחרונות נהייתה מגמה להעביר את פעילות השומר הצעיר לקיבוצים עצמם ולא לרכזם כקן אחד, כפי שהיה נהוג במשך שנים רבות, תחת קן צפית.
בשיוכו התנועתי הרחב הקן שייך למרחב יואב שנמצא באזור ירושלים.
(במסגרת מגמה זו הוקמו קיני: כפר מנחם, גת, בית ניר, נגבה ובשנה הבאה גם רבדים).
השנה חגגנו יום הולדת שנה לקן נחשון,  בתמונות מתועד חג הקן הראשון בהובלתם של החניכים מ-ד‘- ח‘ והמדריכים משכבות י‘-יא‘.
השנה מפקד יום העצמאות היה בחסות השומר הצעיר ובשיתוף המתנ"ס.
חניכות קבוצת "פיטנגו"  (ז-ח) יצאו לטיול ים אל ים בפסח וחניכי הגו"צ (ד‘-ו‘) יצאו ליום צופי ביער חרובית.
תוכנן גם מחנה קיץ לכלל השכבות שלצערנו בוטל ברגע האחרון בשל המצב הביטחוני.
לאור המצב, קיימנו קייטנה בשם "שומרים על הדרום" לחניכי התנועה הדרומיים בכדי ליצור הפוגה ובנות "פיטנגו" שימשו בו כצוות טכני ועזרו בתפעול.
המדריכים ברובם מנחשון, מי שהדריכו השנה מהקיבוץ היו: מתן דוק, גל בן יצחק, נועה מוראד וטל סעדה. המדריכים נוספים היו מנווה שלום והראל. 
שמח לבשר ש98% מילדי הקיבוץ בגילאי ההדרכה הרלוונטיים הינם חניכים שמשתתפים ומגיעים לפעולות באופן סדיר- שמוצניקים מן המניין.
הייתה שנת פעילות פורה ומקסימה, הקן התפתח והתעצם והמדריכים עשו את עבודתם נאמנה. חשוב לציין שהרבה מהצלחת שנה זו היא תמיכתם ושיתוף הפעולה של ההורים הנהדרים ואביגיל רכזת החינוך. 
בשנה הבאה יודרכו הקבוצות הבאות, ע"י המדריכים הבאים:
ד‘-ה‘- עילי נאור ומתן דוק
ו‘-ז‘- נועה מוראד וענבר זק (נווה שלום)
ח‘-ט‘- טל סעדה וקומונר בש"ש.
 
בנוסף יוקם "מעגל היוצרים"  של חניכי י‘-יא‘ שאינם מדריכים. תפקידו ליצור אירועי תרבות ופעילויות שיא בקן.
החבר‘ה הבוגרים נמצאים בפנימייה בצפית ועוברים שם הדרכה של קבוצת השוה"צ מתוך הפנימיה, את מעשה ההדרכה כל אחד מדריך בקיבוץ שלו. 

ובאשר אליי- במקור אני מקרית חיים, חניך בתנועה מכתה ה‘. יצאתי לחוות ההכשרה ( שנת שירות) בסיום התיכון, הייתי קומונר בקן בן גוריון שבחולון, לאחר מכן התגייסתי יחד עם כל הגרעין שלי, "עלמא" שמו, למסלול הנח"ל. שירתי כמפקד בגדנ"ע ולאחר מכן שירתי בירושלים במסגרת פרק המשימה הלאומי.
עם סיום השירות נשארנו לגור בירושלים יחד כל הגרעין ואנחנו מתגוררים בבית הכרם ועוסקים במשימות שונות בשומר הצעיר.
שמח ומתרגש מאוד לפתוח שנה נוספת בקן נחשון בכובע רכז הקן ומצפה להמשך עשייה חינוכית רחבה בקיבוץ. 
  
 אלעד לוטרבך
 <loterbachelad@gmail.com>

תמונות של חניכי השומר הצעיר קן נחשון.

על אם הדרך, ליד קן השומר הצעיר החדש בנחשון, (הקומונה לשעבר), פגשתי את זיווה ממהרת לעוד יום עבודה ב"ארן", שם היא מרכיבה צינוריות יחד עם וותיקים אחרים. על מכסה רכב חונה רשמתי את דבריה:

ביום חמישי 4/9 התקיים ערב לזכרו של יוסקה שרייבר. עשרות חברים התקבצו בחצר ביתם של זיווה ויוסקה, כשהחצר התקשתה מלהכיל את הקהל הרב, שבא כדי לכבד את זכרו של יוסקה. במהלך הערב הושמעו שירים רוסיים וישראלים שיוסקה מאד אהב. מישל חרמון, שהיה בנחשון כחבר בגרעין "נחשול", (שהגיע מבן-שמן), אהב מאד את יוסקה. בעת ששהה ברוסיה, בתוקף עיסוקו כמארגן ערבי שירה לנוער יהודי ברחבי העולם, שמע על פטירתו של יוסקה, והגה את הרעיון לקיים ערב שירה לזכרו. במהלך הערב המרגש השתתפו חברים רבים שקמו לשיר קטעי סולו. שירה בכר, משה לב, מוניו ששר בשפת אמו-בולגרית, יוסי בן זוגה של דורית, ויואב בן אחיו של יוסקה. הוגש כיבוד שכלל בירה, גבינות, קרקרים, קפה ועוגות שנאפו במיוחד ע"י מספר חברות והיו טעימות במיוחד. זיווה סכמה את הערב כמרגש, ושהמחיש לה עד כמה יוסקה היה אהוב בנחשון ולא נשתכח מלבבות האנשים. בסיומו הכריזה: "להתראות בשנה הבאה".

זמן קצר אחרי הדיווח של זיווה פגשתי במשרד הטכני את אברהם נווה. בלא שידע שדקות קודם דברתי עם זיווה החל לספר על הערב בחצרם של זיווה ויוסקה: היה ערב נהדר, מנחה נהדר, ששילב בדיחות בין השירים. הוא נהנה מהשיר של מוניו בבולגרית, מהכיבוד ונהנה מהשירים הרוסיים כגון קלינקה, שהזכירו לו מאד את יוסקה.  הערב הזכיר לו גם את תקופת ההכשרה באילון שם שהה גרעין נוסף שאמור היה להשלים את געתון. חברי הגרעין היו בולגרים שהיו חברה צעירים ומאד נחמדים שאהבו מאד לשיר.

במפגש עם זיווה על אם הדרך היה משהו סמלי, שכן את יוסקה הייתי פוגש בעיקר בדרך, עם מבטו השובבי וסיפוריו. אצלי יוסקה נצרב כאדם שלמרות, ואולי בגלל ילדותו הלא קלה, היה מלא שמחת חיים ומסביר פנים לכל אדם הנקרה בדרכו. יהי זכרו ברוך.

סוף כל סוף, לא רק לצעירים יש מרכז, גם למבוגרים,  לוותיקי הישוב יש! מרכז. ביום א‘ 14/9 הוסרו גדרות הפח, ובולדוזר וטרקטור כף ישרו את פני השטח. המקום שבנייתו מומנה ע"י מפעל הפיס, הוקם ע"י המועצה האזורית מטה יהודה, שניהלה את הבניה בעזרתו של יעקב הופ. תחילה נאמר על השלט בחזית המגרש, שמועד הפתיחה יהיה באוגוסט 2013, אבל כאשר מישהו הבין שזה לא מעשי, ביחוד אחרי שהקבלן הראשון פרש, כבר לא צוין החודש, כתאריך סיום, ונרשם שהפתיחה תהיה בשנת 2014, (דבר שעדיין אפשרי...)  פעם, כשמבוגרים היו בני 35 בערך, וה"זקנים", (הורי החברים), היו כבני 55, לא היה צורך במקום מפגש מיוחד. הדשא, חד"א והמועדון, שמשו בגאווה כמקומות בהם נערכו אירועי תרבות, חתונות, בר מצוות, חגים, ימי הילד ועוד. בהמשך, הקימה המועצה האזורית את המרכז במושב נחם, אליו נוהרים חלק מוותיקינו באדיקות לחוגים שונים כגון: חוגי צילום ועריכת סרטים, (שושנה ואברי), הרצאות, (רחל אלון) ועןד. זאת ועוד. בנוסף לכך, חברים שלנו מרצים ומלמדים במקום, כמו דורית – ספרות ומרים תמיר – קרמיקה. עם חלוף השנים, בשל בעיות הניידות של חלק מהחברים, ועייפות הנובעת מהנסיעות, נוצר הצורך במרכז מקומי, שיהיה גם בעל אלמנט חברתי-מפגש של החברים ופעילות המאורגנת ע"י אורית ערב ואחרים. אז כל מה שנותר כעת, לסיים במהירות את מלאכת הבניה, את הגימור הפנימי והחיצוני, ולהזמין את משה דדון ראש המועצה לגזור את הסרט ולשאת נאום בפתיחת המקום.
אנו מקווים שהמרכז יהיה מלא בתוכן, שיגרום לשעות של הנאה ושמחה לכל הציבור המתעתד להגיע אליו. 
הבית החדש ממוקם בכביש הראשי של הקיבוץ, דבר שיקל על אנשים שאמורים להגיע אליו מחוץ לנחשון, וטוב שכך. אבל אולי הגיע הזמן לשיפור השילוט בקיבוץ, שיאפשר לאורחים, אנשי שרות ועוד להגיע בקלות אל יעדם. בישובים רבים ניתנו שמות לשכונות ולדרכים ושילוט מתאים, המקל להגיע ליעד המבוקש.

מרוץ השליחים הגדול במדינה באורך 210 ק"מ יוצא לדרך היום חמישי 18/9 בשעה שבע בבוקר, זינוק מלטרון. המרוץ שמאורגן על ידי המועצה האיזורית מטה יהודה ובסיוע של מאות מתנדבים כולל מנחשון, עומר שדה, שירלי ועוד. המרוץ עובר בנחשון משעה 08:00 בבוקר עד שעה 16:00 אחה"צ. תחנת החלפה תהיה ליד יקב שורק.

יש  24 תחנות כאלו לאורך המסלול שמקיף את כל המועצה האיזורית שלנו. המרוץ מסתיים ביום שישי בין השעות 06:00 בבוקר עד 11:00 בשדות נחשון ליד מחנה מעצר לטרון. הפעם נדאג שלא יהיו פקקים בכניסה לקיבוץ. רכב חונה בכניסה לקיבוץ יגרר על ידי המשטרה. כולם מוזמנים לנקודת הסיום ולהגיע אליה ברגל.

מחפשים עוד מתנדבים, כדי  לשבת מספר שעות בתחנות ההחלפה. ניתן לפנות אלי, (הרצל). במרוץ משתתפים קרוב לשלושת אלפים רצים, מכול רחבי הארץ. כשלוש מאות קבוצות.

בואו לעודד !!!

ראש השנה הינו רגע מיוחד בחיי כל אדם ואדם. מסתיימת שנה על הדברים הטובים והרעים שארעו בה. העבר ידוע אבל את העתיד, אשר צפוי לנו בחיים האישיים בקיבוץ ובמדינה, איננו יודעים. לפיכך אנו מנצלים את הרגעים שלפני כניסת החג, להיפגש ולאחל אחד לשני "שנה טובה". ברכה הכוללת את כל הטוב שאנו מקווים שיקרה. בעבר נהוג היה לערוך בקיבוץ ערב לציון המאורע. בכניסה עמדו שולחנות ועליהם קעריות דבש ובצדן פלחי תפוחי עץ. כמובן שגם מקומו של היין לא נפקד. אבל קודם לכן היה ועדיין נהוג לערוך בחלק מהענפים ובקהילה, טכס הרמת הכוסית וברכות לקראת השנה הבאה. בהזדמנות זאת מוענק בחלק מהפעילויות גם שי צנוע לכל העובדים. המשרד הטכני היה מפורסם בכך, שספקים רבים שהיו בקשרי עבודה עם המשרד, דאגו לשלוח בנוסף לברכות גם סלסלות מלאות כל טוב. חברי קיבוץ רבים שידעו על המנהג, נהגו לבקר "במקרה" במשרד ולטעום מן התקרובת. בשנים האחרונות, אולי בגלל המצב הכלכלי בארצנו, פחת זרם הסלסלות. שליחת "שנות טובות" עדיין נהוגה בנחשון, כאשר נערי הקיבוץ מסתובבים בין בתי החברים ומחלקים אותן. כניסת המחשוב הביאה להקטנת השרות, היות וחלק גדול מהחברים מברכים את חבריהם בעזרת הדואר האלקטרוני. מנהג נוסף, הוא פרסום הברכות בכניסה לחדר האוכל, אבל ירידת קרנו של המוסד מעמידה בספק את האפשרות שהנמענים לברכות ראו אותן.

ביום שני (22/9), נערכה במרפאה הרמת כוסית לרגל ראש השנה. במהלך הברכות ציין ד"ר חזי פולק, הרופא שלנו, שמרפאת נחשון ממשיכה להיות בין המובילות במרפאות הכפריות במחוז המרכז של קופ"ח כללית. הקופה מבצעת ניתוחים סטטיסטיים על סמך בדיקות המעבדה של תושבי הישובים. התוצאות המחמיאות מיוחסות לצוות המרפאה ולתושבי נחשון המקפידים על בריאותם.

ביום שלישי (23/9), בשעת בוקר מאוחרת, גדשו חברים רבים את המועדון יחד עם צוות הניהול של הקיבוץ, שכלל את ג‘איימי, יזהר ( יו"ר הקיבוץ), יונתן (מנהל עסקי), שחר ועדי. ג‘איימי הביא מדברי חכמים את המושג "יום התרועה"-היום בו תוקעים בשופר. חכמינו לא ידעו מה מקור המצווה. לדברי הרמב"ם, צליל השופר הינו למעשה חלקיקי אלוהים הנכנסים לתוך נשמתו של האדם. הרגע בו נשמעת תרועת השופר הנו הרגע בו נוצר החיבור בין האדם לאלוהיו. ראש השנה, לדברי ג‘איימי, מוגדר כ"יום הדין" בו כל אדם עושה את חשבון הנפש שלו עם משפחתו והקהילה הסובבת אותו, וביום כיפור הוא מבקש סליחה. מכיוון שיש לנו כל כך הרבה עוונות, קיבלנו יומיים למחשבה. ומכאן ג‘איימי עושה השלכה לקיבוץ נחשון. לדעתו כל אחד בקיבוץ צריך לעשות את חשבון הנפש שלו בראש השנה, ולבוא באומץ ולבקש סליחה ביום כיפור. ג‘אימי ניצל את המפגש כדי לבקש סליחה מהחברים באם פגע במישהו. בקשת הסליחה שלו (של ג‘איימי), תהיה מלווה בעשייה, וברצונו לתקן את מעשיו כאדם וכמנהל הקהילה. התחושה שלו, שקהילת נחשון מאד מתקדמת ובדרך הנכונה, ונראה לו שבונים כאן תשתית טובה לבנים ולנכדים. מ"בית זקנים", לדבריו, הפך הקיבוץ למשהו מתחדש ואחר לגמרי. במהלך המפגש, חלקה עדי ברכות עשויות בטוב טעם לוותיקי הקיבוץ. משה, שעסק בארגון המפגש הודה לבאים ואיחל שקהל הנוכחים יבוא גם לשיחות הקיבוץ לפחות בהקף שהתייצב לארוע. בהזדמנות זו הודיע משה, שבערב יום כיפור מתוכנן ערב בקיבוץ, שרותי לב תרצה  בו בנושא יום כיפור. (פרטים יפורסמו בהמשך). לסיום, חילק משה לנוכחים את השי לחג, שעבר מהפך בשנים האחרונות. במקום משהו הקשור לקיבוץ, כגון לוח שנה עם תמונה מנחשון, או בקבוק יין מתוצרת נחשון, לכרטיס פלסטיק המאפשר קניות לקראת ימי החג הקרבים.

השנה גם מערכת החינוך ערכה הרמת כוסית, בניצוחן של חגית ואביטל. המפגש נערך במשרדי החינוך, והשתתפו בו אנשי החינוך, אנשי הנוי, הנהלת החשבונות, ג‘איימי ועדי. חגית נשאה ברכה, ואיחלה לכל הנוכחים שנה טובה והמשך שיתוף פעולה בין מערכת החינוך למעטפת העוזרת לה להתנהל בצורה כה טובה. כראוי למערכת החינוך, המשקה היה יין תירוש בלבד, ובנוסף הוענקה לכל אחד מהנוכחים, ברכה אישית יפה.

בהזדמנות זאת נאחל לכולנו – שנה טובה ובריאה, שנה של סליחות ופתיחת דף חדש.
 

באחד מימי השבוע שעבר קיבלתי שיחת טלפון מזוג חברי קיבוץ, אשר המחשב מאד חיוני לעבודתם ולתחביבם. הם תארו את התופעה, ואמרו לי שאינם מצליחים לפתוח את מסמך הוורד, שאך זה אתמול כתבו לצורך שליחתו למחרת היום. עם בואי אל ביתם, נוכחתי שאכן כצעקתה. לא ניתן היה לפתוח את הקובץ. תחילה חשבתי שהבעיה במחשב או ובתוכנה. לפיכך שלחתי את הקובץ למספר מקומות בקיבוץ ומחוצה לו. מכל המקומות התקבלה התשובה, שהקובץ אינו נפתח בצורה המאפשרת  את קריאת המידע. סריקת המחשב ע"י האנטי וירוס העלתה, שלמחשב חדר מזיק בשם Filecoder , אשר גורם להצפנת הקבצים במחשב. שיחת טלפון לחברת האנטיוירוס פתרה את התעלומה. מדובר באקרים, המחדירים סוס טרויאני למחשב, אשר מצפין את הקבצים במחשב. לאחר מכן, כנראה אמורה להגיע בקשת כופר. במקרה שלנו עדיין לא הגיעה ,אולם בינתיים, כמעט כל הקבצים בכונן C נפגעו, ואין יכולת לקרוא את תוכנם. יתכן שבזמן קבלת מייל, הופעל קובץ מצורף, אשר גרם לבעיה.

אז מה עושים?

ראשית יש לגבות לעתים קרובות את החומר במחשב למדיה חיצונית. לפני ביצוע הגיבוי יש לוודא שהקבצים במחשב תקינים. רצוי לגבות ליותר ממקום אחד, ואפשר גם בעזרת תוכנות המגבות ל"ענן". (שרתים הנמצאים אי שם בכדור הארץ).

המחשב חייב להיות עם מערכת הפעלה חוקית, המבצעת עדכונים עפ"י הנדרש.

יש להתקין תוכנת אנטי וירוס חוקית. התוכנות החינמיות, מגינות על המחשב רק באופן חלקי. דומה הדבר לבית עם סורגי ברזל בחלונות, כשהדלת נשארת פתוחה....

חייבים להפעיל ערנות מתמדת לגבי חומר שמקבלים. בעיקר לגבי מידע שמגיע ממחשבים אחרים וממוסדות לימוד.

במקומות עבודה, שם העבודה מתבצעת ברשת, הסכנה גבוהה יותר. חובה במקומות אלו לא להתקין תוכנות ללא אישור מנהל המערכת, אין לנהל תכתובת פרטית או כל עיסוק פרטי במערכת הציבורית.   זהירות ! זהירות ! ןעוד פעם זהירות !

יום כיפור, שבת בצהריים, יורדים לחדר האוכל לאכול את פרוסות הבשר ואת פשטידות הגבינה. בחוץ שלווה פסטורלית, יום שלו ורגוע אין כל סימן לצפוי, האמור לשנות את חיינו מן הקצה אל הקצה. לפתע מגיעה אלי "קריאה מהירה", לפיה עלי להתייצב יחד עם חבריי לחוליה בבסיס באופן דחוף. עם יענקלה ושצ‘ופק עליתי לטנדר הפיג‘ו של הקיבוץ כשנוהגת בו חווה שפיר וברחמה, צופה במתרחש, אסי. הגענו לקיבוץ שעלבים, ולאחר שהחברה משם קיבלו אישור מהרב להצטרף, המשכנו לבסיסנו, שם שמענו לראשונה על המלחמה שנפתחה באותן דקות בגזרות הצפונית והדרומית. חצי שנה נדדנו ממקום למקום, מהדרום ועד מוצב החרמון בצפון, מדווחים על הנעשה בצד השני וחרדים יחד עם כל בית ישראל לעתיד לקרות.

לא היינו היחידים בנחשון שיצאו למלחמה. החל משבת בצהריים, במשך 24 שעות, גויסו בנחשון 35 חברים, בנוסף לקיש שהיה כבר במילואים, ועוד 13 חיילים בסדיר-בני קבוצת "סלע", עומרית, רמי כץ ורוני אורן (איש הפלסטלינה). הזמן עבר חלף, המלחמה הסתיימה, אבל חייל אחד לא שב... היה זה רמי כץ, שהגיע לאולפן בנחשון, הפך לנקלט וראה את נחשון כביתו. בדצמבר 71 התקבל לחברות. בשנת 72 התגייס לשריון והיה חניך מצטיין בקורס תותחנות. רמי, הוצב בסיני, וגדודו היה בין הכוחות הראשונים שהשתתפו בקרבות הבלימה. ביום כיפור, ה-6/10/73, ביום הראשון למלחמה, נפגע  הטנק שלו, ורמי ומפקדו נהרגו. במשך 4 שנים היה בגדר נעדר ורק בשנת 1977 הוחזרה גופתו ארצה. מיד לאחר שוך הקרבות ב-,18/1/74 שלחה אמו מכתב מרגש לחברי הקיבוץ, ובו הודתה על "שהייתם כל כך טובים ונדיבים אל בני האהוב, הוא היה מאושר מאד בנחשון, נחשון היה ביתו." וחתמה:"שלכם בכנות ובלב שבור, מילי ומקס כץ".

ביום החמישי למלחמה, החל לצאת בנחשון "דף קשר" – שעורכו היה רוביק.

כותב רוביק בדף קשר מס‘ 1 ב- 10/10/73. "המלחמה באה עלינו – כמו כל עם ישראל – כשאנו לא מוכנים, כשהנשמה לא ערוכה לכל הידיעות מהחזית, לערפל המלחמה, לגיוס ההמוני. התארגנו מהר, אבל בחרדה רבה, בהרגשה שכל זה מיותר לחלוטין. עד להודעה חדשה יצא דף קשר מדי יום, ובו אינפורמציה, פריסות שלום וסיפורים".

בדף קשר 1 צויין שקיש חזר הביתה. ביום ג‘ הגיעה הודעה טלפונית שקיש בדרך לנחשון. הוא הגיע ביום שלישי בלילה. מסתבר, שהוא היה במעוז שנלכד ליד התעלה, ללא אפשרות חילוץ משך 3 ימים. לאחר שנראה היה שאי אפשר לחלץ אותם מבחוץ, הסתכן המ"פ, ולאחר אישור מאריק שרון, יצא עם אנשי המעוז לעבר הקווים הישראלים,  ובעיקבות שיקול נכון כולם הגיעו בשלום. (מעוז צפוני למעוז שלהם נכבש כבר ביום הראשון). בהחלט היה מקום לברכת "הגומל". את הסיפור המלא של קיש נשמע הערב מפיו במועדון, לאחר שידורי החדשות בטלוויזיה.

ועוד בדף קשר מס‘ 1. כתבה מירה: "מלחמה, פתאום מתגמדות כל הבעיות של אתמול, ואתה חי אחרת, נושם אחרת, את קצב החיים מכתיבות מהדורות החדשות, צלצולי הטלפון, הפתקים על הלוח.  רק שיבשרו טוב. שכחנו הרבה – מריבות קטנות, נטירות איבה, התחשבנויות, אוהבים את כולם, חרדים לכולם. אתה יכול לפנות לכל אדם ולהיענות בחיוב, פתוחים. מוכנים לכל תורנות שמירה בשער, לינה בבתי הילדים, הגשה נוספת במועדון, תורנות ליד הטלפון – אין בעיות. רק שנשמע שהכל בסדר.  התגייסנו להביא סכך וחגגנו בסוכות עם הילדים. ההורים הצטופפו סביב קיש, שהגיע בנס וניצל בנס והריהו כאן בספיחי זקנו שהחלו להלבין. שים שלום ופרוס סוכת שלום עלינו ועל העולם כולו."

יוסף, מרכז המשק, דיווח כיצד המשק התארגן למצב חירום. למרות שיצאו 30 איש ממעגל העבודה, לא היה זעזוע בענפים. באופן טבעי נתפסו עמדות חסרות ע"י אנשים שנשארו בבית. בלול – ויקטור וריצ‘רד תפסו את מקומו של חילי. בהודים – ג‘וני תפס את ההגה לאחר יציאתם של נתן, אריק וג‘אן. בפלחה – נערים מוסדניקים, יומלה, עמוס ג. נחמן אפל ועוד. וכן הלאה... את מקום הסידור השבועי תופס הסידור היומי. ולבסוף, תנועת המתנדבים. רבים שלא גויסו למלחמה מכל רחבי הארץ, הביעו את רצונם לבוא ולעזור בקיבוצים. יוסף מציין שבנחשון אפשר היה להתנדב רק עם פרוטקציה ורכב צמוד, וזאת בשל בעיית המחסור במקומות מגורים. ( מסתבר שלא רק היום).

ב-10 לאוקטובר, נהרג ברמת הגולן, גידי, אחיו של רוביק. גידי, מהיכרות אישית, היה האנטי תיזה של איש מלחמה. היותו בתנועה בתקופה בה הנחל גויס לשריון, הביאה אותו להיות חלק מהמעטים שבלמו את הסורים. גידי מצא את מותו על סלעי הבזלת של רמת הגולן,כשהוא בן 23. מכורח הנסיבות, נדם קולו של דף הקשר לזמן מה, ולאחר מכן חודש עד לחג הפסח של שנת 74, עת חזרו כמעט כל חיילינו משרותם בחזית.

ליאור מור מספר את סיפורו של מפעל "ארן".  (פורסם ב-7/10/2014 ב"גלובס")
מפעל "ארן" ציין את סיום העונה...   להרחבה

בערב יום הכיפור (3/10) נערך במועדון ערב מרגש. על קירו הדרומי ניתלו התמונות של בני וחברי נחשון, שהלכו לעולמם...    להרחבה

 ביום שישי פגשתי את משה לב סדרן/רכז הרכב, הוא בישר לי שהגיע הזמן לסגור את עמדת סידור הרכב בכניסה לחדר האוכל. כבחור נוסטלגי... להרחבה

כמעט בכל ישוב, בין אם זאת עיר גדולה או ישוב כפרי קטן, נמצא המקום אליו אנו מובלים אחר כבוד לאחר הסתלקותנו מהעולם... להרחבה

ב 17-18/10 יצאו חניכי קן נחשון לטיול פתיחת השנה המסורתי של אזור ירושלים. 
לטיול יצאו קבוצת...   להרחבה

תל אביב של שנות החמישים. אני בת 14 ולא חסר לי דבר. הדירה שלנו בת 3 חדרים בשיכון. בית צנוע, עניו, בני הבית חיים בו בצמצום.....          להרחבה

שני האסונות שאירעו בנפאל בימים האחרונים, האחד בסופת השלגים ברכס האנאפורנה בהימלאיה, והשני בהידרדרות אוטובוס עמוס ....  להרחבה  

הטלפון מרטיט בכיסי. הודעת ס.מ.ס. מיזהר. "בשבת – 7.5.2011 אתה מצטרף לטיול. אל תגיד שלא הודעתי לך מראש. בלי תירוצים. נדבר, יזהר"... להרחבה

פגשתי את צליל ב"פרלמנט" של הספרייה ביום שישי בעשר. היא קפצה לבקר את סבתא שלה, סבתא לאה. בהזדמנות זאת .....   להרחבה

אומר לו הבארמן: שלום דוקטור-סוס!
אומר הסוס לבארמן: היית מאמין    להרחבה

 
היום, יום חמישי 20/11 בבוקר, גילה אלעד פתחה את דלת המחסן שבביתה, כדי להפעיל את דוד המים החשמלי, ולהפתעתה גילתה שם כלב מסוג צ‘יואואה. הכלב עורר תחושת מסכנות עזה, רעד מקור ומפחד, ונראה תשוש ורעב. גילה הבינה מיד שמדובר ב -"שון", מכיוון שדקל, בעליו, דאג לפרסם על אובדנו באתר ובמערכת המסרונים של הקיבוץ, היא התקשרה מיד אל  דקל שהיה לשמחתו בדרכו לנחשון, הוא הגיע נרגש ונפעם ומלא תיקווה לביתה של גילה, כדי לזהות את כלבו האהוב. מי שלא ראה את המפגש בין שון לדקל-לא ראה שמחה מימיו! שון זינק במהירות מבין ידיה של גילה, ורץ כחץ מקשת אל בעליו. דקל הלומד במכללת "טק קריירה" בנחשון, לא היה מסוגל להתרכז בלימודיו מאז היעלמו של כלבו. המחשבות על שון והסכנות שאורבות לו, לא נתנו לו מנוח. הפעם הסיפור נגמר בהפי הנד. דקל מצדו רוצה בהזדמנות זאת להודות לכל החברים שעזרו לו בחיפושי "שון". כעת הוא יכול לחזור ללימודים במכללה מלא מרץ, כשהוא יודע שכלבו היקר שב אליו ולשגרת חייהם הקודמת.

כתב: רן אלון
בשעה טובה נבחרה הנהלה לאגודה שיתופית של הקרן הסיעודית. הקרן תתנהל כאגודה שיתופית לכל דבר ותפוקח על ידי רשם האגודות השיתופיות....  להרחבה

שיפור באינטרנט
היום יום ד‘ 26/11 בין השעות 9-12 בבוקר בוצע בנחשון שדרוג האינטרנט של משתמשי חברת "הוריזן"...  להרחבה 

ביום חמישי 28/11, נערכה במועדון, במסגרת הפעילות של "הוורנדה" הרצאה של זאבן בלוך על שטח ההפקר. להרצאה הוא נתן את השם "בין הקווים". ...להרחבה   

לפני מספר ימים נתבשרנו שהמוסד החשוב "הכלבו" עובר דירה. מאזור חדר האוכל לאזור המטבח. כל זאת למה?   להרחבה   הגב

תמונות מהסטודיו
שדמי, "איש אמנות הוויטראז", למד את המקצוע אצל, אבונא, נזיר במנזר לטרון, לפני 47 שנה. לאחר מכן הקים בנחשון את ה-" סטודיו לוויטראז‘  להרחבה