הפעם זהו באמת היום הנכסף. מבחינתו האישית של כל אחד, ודאי וודאי, הרי יום זה הוא פתח תקופה כזאת בחיים שאחרת לא תשווה לה. מי שמתכונן להישאר חבר קבוץ ברצינות, הרי המפנה היום הוא קיצוני שבקיצוני. נוף זה שאני רואה אותו עכשיו – הגבעות מסביב ובראשם שיך מוסה, דיר מוחסין, בית ג‘יז, ובמזרח ההר הגבוה ובראשו המסרק – נוף זה יהיה לנגד עיני מעכשיו ולתמיד. כביש מלבין זה עם הינבוט המציץ בעד הסדקים, שלאורכו אנו מניחים עכשיו את ה "2 . מי יודע כמה וכמה פעמים נחתה רגלינו עליו. קשה להגיד שיום העלייה דפק, וודאי שלא הפגין לפני האורחים את מלוא יכולתנו. בלי ספק יש חלק נכבד לקשיים האובייקטיביים, אבל גם בנו רבה האשמה. משום מה חסרה התלהבות וחסר מתח. אני חושב שפגישת קבוץ עם אדמתו יכולה הייתה להיות יותר נלהבת ומעט יותר נרגשת מכפי שהראו זאת החבריא היום. מי יודע, אולי זאת רק הקליפה החיצונית הנוקשית שמנסים ליחס לבני הארץ, ויתכן מאד מאד שההתאפקות המסוימת הייתה היום רק באה לכסות על ההתרגשות הפנימית העצומה שתקפה אותנו.יש בקרבי סקרנות עצומה לגבי המחר. הרי מחר נתחיל לחיות לבדנו, ממש לבדנו, וזה גם מותח, נוסף לזה קצת מפחיד.# חזרה לתוכן המדור #
החששות הכבדים ביחס לפרנסה התפזרו בינתיים, בקלות עצומה התפזרנו על פני האזור בעבודות חוץ, היום חזרו החברים לשבת אחרי שבוע עבודה בחוץ – בדיר אבן ובקסלה. נדמה לי שקצת אכזבנו את אנשי הסוכנות, שנפלו עלינו כמוצאי שלל רב בבחינת עובדים. מאד לא נעים לשמוע את הצ‘יזבטים של החבריא על הבלגן העצום בעבודה שהם אחראים לו לא במעט. יש לנו פור מבחינת השם – צברים ואנשי השומר הצעיר, וזה מספיק. וחבל מאד ששם זה, שבינתיים זכינו בו בקלות יתירה, יתבזבז בגלל עבודה מרושלת. בכלל כל העסק של העבודה בחוץ נראה לי מסובך. החבריה נתקו מהבית לזמן רב בדיוק בתקופה שאני למשל קולט חוויות בכמות גדושה ובמלוא החופן, ולאו דווקא כולן מעודדות ומשמחות, אבל העיקר שכולן צומחות מהרקע של ההתמזגות בין גרעין "גבולות" לבין משלט 200, כלומר מהרקע של קבוץ ארצישראלי ט"ז. # חזרה לתוכן המדור #
התייחסנו כל הזמן בספקנות לדבריהם של אנשי הקבוץ הארצי אודות אדמה משובחת המשתרעת בין הגבעות צפונית מערבית לקבוץ. הכל נראה היה גוש אחד של גבעות וסלעים. כשיצאנו היום בפעם הראשונה להיווכח מה מידת הצדק בדבריהם, התברר שצדקו, וצדקו הרבה. התלמים שפתחנו היום ליד הסדריה הצפונית הם ממש נפלאים, אדמה שמנה, עמוקה, ועושה רושם טוב מאד. כבר לא אדבר על הרומנטיקה של היום הראשון, המורכבת מטרקטור חדש ומחרשה חדשה נוצצת, טרקטוריסט עם כובע טמבל כחול תוצרת בית אלפא, בחורה עם מכנסיים קצרים, רובה על השכם ובנדולרה תפוחה חגורה בטרזנות כלשהי, והעיקר – הנוף של לטרון מנגד קרוב כדי הישג – יד. הפלחים אינם מסתפקים ברומנטיקה ומתחילים לעבוד במאמץ על התווית קווי גובה. אני מקווה שאשוב לספר ברומנטיקה על הקציר.# חזרה לתוכן המדור #
הגזבר ומרכז המשק תפסו את העבודה בשתי ידיים. ראשית – עוד עבודה לחברה המסתובבים באפס מעשה במחנה, ושנית – כסף רב, מכיוון ששמירה זו על הקומפרסור ועל האוהל המרופט – שכרה הגון. נעשה הסכם והתחלנו לשמור. וכן התחילה הפרשה הנמשכת כבר כמה שבועות. ככל שעובר הזמן והקומפרסור מתרחק מרחק רב מבית שמש וגם עובר את בית ג‘ימל מתחילות לצוף שתי בעיות: פחד וניוון. הסביבה ההיא נחשבת למערב הפרוע של המדינה. עם רדת הלילה, פורשים המסתננים את שלטונה באזור, ומתחילים לבטים. האם כדאי להסתכן, ולהסתכן באופן רציני כל כך תמורת אותן חפיסות שמנות של שטרות אדומים שיוסי גורף אחת לשבועיים בירושלים ?. כביש זה אינו שלנו, וישנם כוחות בטחון בארץ שתפקידים כאלה מחכים להם. ויחד זה מתחילה אותה בטלה רצופה של שבועות להימאס על החברה. שריצה מתועבת זו של שבוע שלם עם נופש של שמונה שעות כל כמה יממות, הגעילה את החיים. חודש ימים נאבקנו עם בעיות טורדניות אלה. טורדניות משום ששיקול בר דעת היה מצווה להסתלק משם מיד אולם הייתה עניינית בפנקסי הגזבר אומרת בדיוק את ההיפך. עוד אנו בעיצומו של ויכוח, התקבלה היום הודעה ממע"צ שאנו מפוטרים. עם הנזק הכספי ועם הביזיון גם יחד – הייתה הרווחה ושוב לא הופיע הדודג‘ הירוק, שתמיד עם בואו בשעה חמש היה מעורר איזה רטט אצל אותם הארבעה שהגיע תורם.# חזרה לתוכן המדור #
שמענו על העזיבות ההמוניות במשקים הצעירים של הקבה"מ עד 60 אחוז מהאנשים. שמענו על מכת העזיבות במשקים הצעירים שלנו שהיו גם כן חמורות מאד. ההיגיון אמר שגם אנו לא נמלט מזה אולם הלב סרב להאמין עד הרגע האחרון. היום הוא מבחינה זאת הרגע האחרון. השבוע עם עזיבתו של ס. צ. ו-י. הגענו למספר עוזבים די רציני, כשמאחורינו רק ארבעה חודשי חיים כאן. נכון הוא שקיים עכשיו מצב רוח לעזיבות. כדי שיהיה מצב רוח טוב צריך להוציא את שארית הרזרבה של אידיאליזם, חזון ודבק חברתי שנוצרו עם היותנו בקבוץ. כי באמת, מה זה שישרת מצב רוח ?! אין בונים כמעט, אין התקדמות בשטח האסטטיקה של הנקודה, ענפים אינם מתפתחים, כמובן חוץ מהפלחה, החברה מתרחקים אחד מהשני כתוצאה מהפיזור הגדול של עבודות החוץ. חיי תרבות כמעט שאין, יש בלגן בחצר, ישנם ליקויים ארגוניים רבים והמרגיז הוא שאנו חסרי אונים בנידון זה. כמעט שאין באפשרותנו לעשות רדיקלית לשינוי המצב, זה מצב היכול להשתפר רק בהדרגה ותוך קשיים מרובים, חבל מאד על עזיבות אלה שהן קוצר רוח בעיקר, שהן חוסר סבלנות לחכות לטוב המתדפק על פתחנו ושיבוא מחר, אולם בניגוד למה שנהוג עכשיו בקיבוצים אחרים אנו מקפידים על יחס של זוועה ושל בוז לכל מי שעוזב. כמעט שאין טפיחות על השכם, איחולים להצלחה בחיים האזרחיים והזמנות לביקור. ההולך, הולך ככלב ביודעו שהדרך חזרה הינה למקום אותו עזב בשעה קשה, חסומה לתמיד.# חזרה לתוכן המדור #
היום ביקר לראשונה לובק‘ה. אנו שמחים מאד כמובן על כך שקיבלנו מדריך תוך זמן קצר וביחוד שזה לובק‘ה. אבל במידה מסוימת נפגע משהו. הרגשת העצמאות המוחלטת שזכינו בה רק לפני כמה חודשים מתערערת על ידי כך שאדם מבוגר יחזור וינהל את חיינו. מפני לובק‘ה יש קצת חשש. כולם זוכרים אותו מאילון, אותו ואת האינצידנטים הרבים שהיו איתו. החברה שנפגשו איתו היום, חיכו כל זמן הישיבה לגערות ולנזיפות כמו אז ... אבל להפתעתם הרבה האווירה הייתה טובה לגמרי, דבר מוזר. החברים מספרים שלובק‘ה איש המשק המובהק לא מתבייש להיכנס לסבך הבעיות החברתיות והתרבותיות. הלוואי ויימשך כך כל הזמן, ואז בלי ספק יביא לובק‘ה תועלת עצומה, כלומר את הנדרש ממנו.# חזרה לתוכן המדור #
על הקיבוץ
לתמונות הקודמות
