מסיבות שאינן מובנות לי עצמי, ערכתי סדר באחד הארונות שלי, וגיליתי שם דפים מצהיבים מזוקן, ודפים אלה שמורים אצלי מאז חג ה-25. לאחר הוצאת "אגדות המקום" נשארו אצלי כמה סיפורים, שמסיבות שונות לא פורסמו בקובץ. לסיפורים אלה הוספתי כמה סיפורים חדשים, וכולם יחד נשארו מונחים שם. כיוון שלא עומדת על הפרק הוצאת "אגדות המקום ב‘", ואנו מתקרבים – בעוונותינו - לחג ה-35, אני מגיש את החומר לקוראי "על הרכס". קריאה נעימה.  רוביק. 

כשנסעו החבר‘ה ללשכת-הגיוס בעפולה, היו צריכים לעשות בדיקות-שתן בצנצנות "לבן". אמנון ניסימוב הכין את החומר, אבל לא הצליח להוריד את הצנצנת מה... בסוף הוא התייאש, ניגש לסלע ושבר את הצנצנת. את הבעיה הוא פתר, אבל החומר לבדיקה לא הלך.

ללשכת-הגיוס הגיעה קבוצה של חבר‘ה מקיבוץ שריד. אמרו להם שכולם צריכים לעשות בדיקת-שתן. לקחו צנצנת גדולה, מילאו אותה עם הבדיקות של כולם, והביאו למעבדה.

בתקופה שבה היה בנחשון ענף בקר-לבשר, נערכה מלחמת יוקרה עזה בינו לבין ענף הצאן. את הבקר ריכז רובק‘ה פיצ‘רסקי, שהיה בוקר גאה. לשם המחשת מעמדו, לא היה יורד מהסוס אלא כאשר הדבר היה הכרחי. בוקר אחד דהר רובק‘ה ממכלאת-הבקר על הגבעות, וראה את אורי אליעז יושב במרעה עם עדר הצאן, כשהוא נשען על הסלע ואחוז בשרעפים נוגים. "בת כמה הכבשה הזקנה הזאת?" שאל רובק‘ה ממרומי הסוס, והצביע על רחלה ותיקה. "בת ארבע, חמש" אמר אורי. "וכמה היא שוקלת?" שאל רובק‘ה. "איזה מאה קילו, אני יודע?" אמר אורי בהיסוס. על פניו של רובק‘ה התפשט חיוך נצחון והוא אמר: "אתה רואה את העגל הזה במכלאה – עוד לא בן שנה וכבר שוקל איזה מאתיים-וחמישים קילו!"

לובק‘ה, המדריך הראשון מקיבוץ איילון, ציווה על ותיקי נחשון להימנע מילודה. החבר‘ה לא עמדו בלחץ, ובחג-השנתיים נולד ניר עלי – ובהמשך עוד קבוצה של 12 ילדות וילדים. מספרים שלובק‘ה הביא איתו את המסורת הזאת מאיילון: בכל שנה שבה הכריזו שם על הפסקת הילודה, היו נולדים עשרות ילדים.

גם אבא של אבנר בהט עזר להעביר את הצינורות. אבל היו לו רגליים קצרות מאד, וכשהרימו את הצינור הוא נשאר תלוי עליו. וככה העבירו גם אותו ממקום למקום.

כשעמי היה סדרן-עבודה, הוא ניגש פעם לאיתן בארוחת-הערב והודיע לו שעליו לשמור חצי לילה, עוד באותו ערב. איתן היה מאד לא מרוצה, וטען: "אבל בכלל לא התכוונתי לרדת לארוחת-הערב!"

ב-1975 הגיע למזכירות מכתב ממתנדב צרפתי, ששהה בנחשון בקיץ 1964, לפני 11 שנים. המתנדב כתב שעד היום הוא מאוהב בנחשון, ובאופן מיוחד הוא זוכר לטובה את מוניו, זאבן ושאול שרון. "שאול שרון – כך כתב – קראתי בספר ‘בזק‘ על כל מה שעשית במלחמת-ששת-הימים – וכל הכבוד לך!"

בעת השריפה הגדולה במזכירות, היה צורך להוציא במהירות את הכספת, שהיו בה מסמכים סודיים. שמואל אלעד נכנס פנימה, אחז בכספת וגרר אותה במהירות החוצה. אחרי השריפה ניסו חמישה גברים להזיז את הכספת – ולא הצליחו.

עופר אבני נשלח כנציג ועדת-תרבות לסרתב"ק – סמינר רכזי-תרבות בין-קיבוצי. כשחזר הוא אירגן "עיתון חי", שבו הופיעה גם חמישיה קאמרית. באחד הקטעים נאלצה החמישיה להפסיק את הנגינה בגלל טעות, ואיתן החל לעלעל בתווים כדי למצוא את הטעות. הכל חיכו להמשך, אבל עופר – שהיה כבר תרבותי מאד – פרץ במחיאות-כפיים סוערות.

יהודה פרייס קיים בדירתו ישיבה של ועדה חשובה. לאורך כל הדיון היה יהודה בפאניקה, והיסה כל מי שקצת התלהב בטענה שיוהנה ישנה בחדר השני. כשנגמרה הישיבה וחברי הוועדה זזו החוצה, יצא אחריהם יהודה וצעק: "חבר‘ה, אני חייב לכם התנצלות, יוהנה בכלל לא ישנה. לאמיתו של דבר, היא אפילו לא בבית!"

לקראת "יום הוותיק" שנערך בחג ה-30, הוכן בחשאי פלאקט ועליו תמונות של הוותיקים. שחר עלי הביא תמונה של נעמי ורובק‘ה, והסביר בלחש למארגנים: "אני לא משוכנע שזאת נעמי, אבל הבחור הוא אבא שלי – על בטוח!"