במסגרת חינוך החזירים, הכין יוסקה חצוצרה, עשויה מצינור עם משפך בקצהו. כל בוקר היה יוסקה נכנס לחזירייה, תוקע בחצוצרה, וכל החזירים היו מתיצבים לאורך האבוסים ומחכים. אחר-כך היה יוסקה מחלק אוכל. כשסיים היה צועק "לאכול", ורק אז היו החזירים מתחילים בבת-אחת לאכול.

בפתח מבנה החזירים היה פחון קטן, ובהמשכו חדר-מטפל. על דלת חדר-המטפל תלה יוסקה שלט – "מ"פ פלוגה ג‘", ושם ישב הוא. בפחון הקטן תלה שלט –"סמל תורן", ובו ישב חזיר אחד. בכל פעם שבאו אורחים, היה הסמל תורן יוצא, מרחרח את הבאים, נוחר קצת ומאשר להם להכנס.

כדי להסוות ברשימות את החזירים מעיניהם של הדתיים, קראו להם "שושנים", ולענף קראו "שושניה". הרבי מבקוע עשה עצמו כאילו אינו יודע מכל העניין, אבל יום אחד בא ואמר ליוסקה בקריצת-עין: "היתה לכם שושנה, והשושנה עשתה הרבה שושנים קטנות. איפה כל השושנים"? אז יוסקה כמעט הזמין אותו לראות את השושנים במו-עיניו.

לפני שהותקן מבנה מתאים לחזירים, הם שכנו בביתן רעוע וקטן, ואחרי מספר השרצות כבר לא היה מקום לכל החזירים. כשהגיעו מים עד נפש ארגן יוסקה הפגנה. בשעת ביקור של הסוכנות בנחשון, שכלל גם כמה דתיים, פתח את המבנה ושחרר את החזירים. החזירים התפזרו בכל הקיבוץ, וחלק מהם הגיעו לאזור חדר-האוכל לעיניהם הנדהמות של אנשי הסוכנות. רק הדתיים בחבורה עצמו את עיניהם, ולא ראו את החזירים.

כשקוקו עבד ברפת, היה חשוב לו מאד שתהיה תוצרת גבוהה. כדי להוריד את הוצאות הייצור, היה מתגנב כל לילה למחסן –ההספקה, , וסוחב שק תערובת. אחר-כך היה רותם את הפרידה לכרכרה, ויורד לגן-הירק לקחת סתוויון. היה קוטף סתוויון, מאכיל את הפרות, וכך נתנו הפרות חלב בלי שקיבלו אוכל. כך היה יכול להימשך הרבה זמן, עד שיום אחד נפל גלגל של הכרכרה ליד חלקת הסתוויון. קוקו, שלא היה לו זמן להתעסק עם הגלגל, נסע עם הכרכרה כמו שהיא מגן-הירק לרפת. בבוקר בא נתן אבני, וגילה גלגל של טרקטור ליד חלקת הסתוויון. הלך לפי הסימנים, הגיע לרפת, ומצא את הפרות אוכלות בהנאה סתוויון. קוקו בלע איכשהוא את המכות שקיבל, אבל העובדה שרווחי הרפת ירדו בבת-אחת אכלה לו את הלב.

אליעזר המקסיקני קיבל פעם בעיטה מפר. הוא רצה לחסל את הפר מייד, אבל אמרו לו שזה לא הולך בלי אישור של המזכירות. הלך אליעזר והעלה סעיף במזכירות, בקשה לערוך מלחמה אישית בפר. המזכירות אישרה את הבקשה, אבל התנתה תנאי: שכל הקיבוץ יוכל לשבת ולהסתכל, ושהמלחמה תהיה לפי החוקים של מלחמת-שוורים אמיתית. לזה אליעזר לא הסכים, וכל העניין ירד מעל הפרק.

באמצע מסיבת סיום הגז בדיר, בה לא חסרו מטעמים מתוצרת הדיר, קם יוסי מ. והכריז, שעם סיום הגז ברפת ינדב גם הוא עגל מתוצרתו לקומזיץ.

בישיבת ועדת-משק ב-1966התנבא שמיל שהדיר יעמוד פעם נוספת בראש תנובת-החלב בארץ. יענקל‘ה התלהב מאד ואמר: "אחרי שלוש פעמים יתנו להם את המקום הראשון לצמיתות..."

ביום אפור ושגרתי נראה יוסי מ. הלולן הולך בפרנג‘י. כשנשאל לפשר הדבר הסביר בהתרגשות: "מחר באות האפרוחות!"

חנה ראתה, שעל לוח-המודעות מודיעים מדי יומיים-שלושה על תפיסת עופות. יום אחד לא יכלה להתאפק יותר, ושאלה בכעס: "אי-אפשר פעם אחת לתמיד לקשור את העופות האלה, שלא יברחו כל הזמן?"

אהובה רם-רגל מגרעין הוותיקים עבדה בלול. פעם אמר לה אחד המדריכים, שהתרנגולות ישנות טוב יותר על הדרגשים מאשר על הרצפה. לכן היתה אהובה הולכת מדי ערב וזורקת את התרנגולות שעל הרצפה אל הדרגשים, כדי שיישנו טוב.

פעם בא פיקרק לעזור לגילה בעבודה בלול. פיקרק היה בטוח תמיד שרוצים לדפוק אותו. אחרי שאספו ביצים, שאל פיקי את גילה מה עושים. "עכשיו נטאטא את הלול", אמרה גילה. "זה לא יכול להיות, את עובדת עלי", אמר פיקי. אחרי שראה את גילה לוקחת מטאטא השתכנע. כשגמרו, אומרת גילה: "עכשיו – מנקים את המנורות!" פיקי לא יכול היה להתאפק. "עכשיו את באמת עובדת עלי!" קרא בהתרגשות, ועזב את הלול.

פעם ביקשו מג‘וני לשמור בלילה. ג‘וני לא ידע עדיין להשתמש בנשק, ולכן קיבל מקל לשמירה. כדי שלא ירגיש שהוא שומר עם כלי חסר-תועלת, אמר לו גדי: "כשאתה מגיע לאזור הלולים, תדפוק על המיכל, שהתערובת תרד!".

כשהיו החבר‘ה מ"יבולים" במחלקת-נח"ל בגלאון, הם פיתחו שיטות שונות ומשונות של סחיבת עופות. אחת השיטות היתה, לבוא לשיווק-עופות עם שק גדול. איש "יבולים" שהשתתף בשיווק, היה מתנדב לרוץ עם העופות מהלול למשאית. היה יוצא עם 10 עופות, בדרך מפיל אחת לשק ומגיע למשאית עם 9.

בגרעין "יבולים" היה בחור הודי בשם אושמן ג‘ורג‘ון. כשהיה הולך לסחוב עופות, היה אומר:  "אין בעיות, אני מביא אותן שחוטות". הוא היה ניגש ללול, מוציא עוף מה‘סוללה‘, ושוחט אותו בעזרת דלת הסוללה. בבוקר היו הלולנים באים, ומוצאים ראשי-עופות בתוך הכלובים.

יום אחד ערכו אנשי "יבולים" קומזיץ נאה מעופות גלאון. כמו בסיפורים מתקופת הפלמ"ח, הלך שומר-הלילה, שהיה באותו לילה במקרה גם המזכיר, לפי הריח, והגיע אל סיר הבישול של העופות. עט השומר על המבשלים ואמר: "הופ, תפסתי אתכם!!" כולם התבלבלו, אבל אחד תפס תושייה ואמר: "מה-זאת-אומרת? היום הייתי אצל הדוד שלי בשדה-משה, והוא נתן לי עופות!" המזכיר-השומר התבלבל גם הוא, ואז הוסיף ישראלי: "תשאל אפילו את רחל!" רחל ישנה חזק מאד באותו זמן בחדר הסמוך. יצאה הפמליה לשאול את רחל, ורק ישראלי איגף במהירות הבזק מהכיוון השני, ניער את רחל ואמר לה בלי שהספיקה להתעורר: "תגידי שזה משדה-משה!", ונעלם כלעומת שבא. מיד לאחר מכן הגיעה הפמליה. מעירים את רחל על-באמת, והמזכיר שואל: "מאיפה הם הביאו את העופות?" "משדה-משה", אמרה רחל, שעברה כזכור שטיפת-מוח קלה קודם לכן. וכך ניצלו אנשי "יבולים" מעונש גדול ונורא.

בתקופת הפיתוח של ענף-ההודים, נעלו  החברים את חדריהם לפני שיצאו לעבודה או לבילוי, מחשש שכאשר יחזרו ימצאו שהכניסו להם הודים לחדרים.

לפני שעלו ארצה ראשוני המתנדבים של מלחמת-ששת-הימים, ראיינו אותם בפדרציה-הציונית בדרום-אפריקה. ג‘וני עבר ראיון ארוך כזה, שבו שאלו אותו בלי מורא שאלות קשות. בסוף הראיון שאל אותו המראיין בדחילו ורחימו: "נאמר, באופן תיאורטי, שתצטרך לעבוד בזבל – האם תהיה מוכן אפילו לזה?" ג‘וני בלע את הלשון, לקח אוויר ואמר: "כן, אני מוכן לעבוד אפילו בזבל!" ומאז ועד היום עובד ג‘וני בזבל.

זמן קצר לאחר מלחמת-ששת-הימים הגיעו מתנדבים חדשים. הרולד הקטן הרגיש שהוא כבר מספיק ותיק כדי למתוח אותם. תפס מתנדב, והסביר לו שיש הודי אחד מאד חולה, וכדי שיחלים צריך לקחת אותו לטיול לבריכה ובחזרה. לקח חבל, קשר את ההודי, והראה למתנדב את הכיוון הכללי של הבריכה. הכל הלך כמו שצריך, אבל ההודי סירב לשתף פעולה.

כשהגיעה ענת לנחשון, ניגש אליה אריק ושאל אם יש לה זמן לעזור בהזרקת הודים. ענת נבהלה קצת אבל הסכימה. אריק הסביר לה, שהזרקה להודים זה דבר רציני, ושלא תשכח להביא איתה צמר-גפן ואלכוהול. ענת הופיעה כמו שצריך, עם חלוק לבן ישר מהמכבסה, והתכוננה להתחיל במריחת ההודים באלכוהול. רק כאשר הגיעה צופייה בבגדי-עבודה מוכתמים, והחלה להזריק להודים בקצב רצחני, הגיעה ענת למסקנה שאין לה מה לחפש שם.

כשאריק היה מזכיר, נקלע יום אחד למחלקת-החינוך בבית-הקיבוץ-הארצי. אמרו לו: "אתה יודע שביום ראשון אתה צריך לצאת להשתלמות מורים?" ענה אריק: "קודם אני צריך לבקש מהמזכיר שישחרר

אותי מהאקונומיה!"

כשעבד יהודה פרייס במטע, חדר פעם לאוזנו ברחש אחד. זה הרגיז אותו מאד. יהודה ניגש לדליה נוה, שהיתה אז מרכזת המטע, וביקש ממנה שתשפריץ לאוזנו מים מן הפה, עד שהברחש ייצא. דליה ביצעה את בקשתו כלשונה – והברחש ברח כל עוד רוחו בו.

פיקרק היה תברואן, וכדי להרחיב את השכלתו המקצועית יצא ל-3 חודשי קורס תברואנים. הוא חזר מלא מרץ וידע כרימון. באותה תקופה התגלו פשפשים בחדרי הנוער. באו לפיקי שיפתור את הבעייה. "אין בעיות", אמר פיקי בשמחה. שלף מחברת עבת-כרס, חרש אותה קדימה ואחורה, הוציא עוד מחברת, וככה חרש כמה מחברות שמילא בקורס. כשגמר התכרכמו פניו, והוא אמר: "אני מצטער מאד, כנראה שבדיוק את השיעור הזה הפסדתי !"

במבי (כשהיה בן 4): איפה כל הפשיסטים?

נוגה: עפו לארצות חמות.

במבי: איפה שיש הרבה תנורים בחוץ?

פעם החלה עונה של נחשים בחממה. יהודה פרייס לא פחד מנחשים, להיפך, היו לו שיטות מצויינות לתפוס אותם. בכל כמה שורות הוא הציב מתקן לתפיסת נחשים – מקל ובקצהו טבעת מתכת. היו מגלים נחש, היה מזנק עליו ותופס אותו. כך תפס ביום אחד 3 נחשים, עטף אותם ושם אותם במקרר החממה. כל השבוע התהלך יהודה תפוס במחשבות מה יעשה בכסף שיקבל תמורת הנחשים – האם ייתן אותו לקיבוץ, או ישלים חלק חשוב במצלמה שלו – ולא הצליח להחליט. ביום השיווק התלבש יהודה, עטף את הנחשים בשק, ויצא לכביש לתפוס טרמפים. איכשהו הגיעו לאוניברסיטה, ניגש למדור לשיווק נחשים. הוציא האחראי על השיווק את הנחשים, וגילה ששלושתם קפואים לגמרי, אחרי שהייה של שבוע במקרר. לאחר משא-ומתן נאות הנ"ל לאפשר ליהודה לחזור באוטובוס על-חשבון האוניברסיטה.