מוניו גר בחדר אחד עם עוד 3 בנות מ"יבולים" – נימה, דרורה וציונה. לנימה היה חשוב מאד שהחדר יהיה נקי, והם שטפו אותו 3 פעמים ביום. בפעם הראשונה שטפו אותו כדי שיהיה נקי. מוניו היה רץ עם שני דליים לברז הסמוך וחוזר איתם מלאים במים. נימה היתה שוטפת, ואז היו שומעים את פוגל בחדר השכן אומר בשקט אך בפסקנות: "זרצקי, איפה הקפה?" זרצקי רץ לחדר של מוניו עם ספל קפה, ושופך על הריצפה. מוניו רץ מייד להביא עוד 2 דליים, ונימה שטפה היטב היטב. אז היה פוגל אומר שוב: "זרצקי, החדר נקי!" זרצקי שפך את ספל קפה השני, מוניו רץ, נימה שטפה, וכך הם שטפו את החדר לפחות 3 פעמים ביום.

כשהגיעה חברת-הנוער הראשונה לקיבוץ, לא היו מספיק ותיקים כדי לאמץ את כל הנערים. לכן חילקו חלק מהנערים בין החבר‘ה מגרעין "יבולים" שרק הגיעו לקיבוץ, כולל הרווקים. שומינר, שקיבל נער אחד, לימד אותו מיד איך שוטפים אצלו את החדר.

כשחברי גרעין "יבולים" הגיעו לנחשון, אימצו צביקה ואריאלה את רחל וישראלי. רחל וישראלי התקלחו והתלבשו אחרי העבודה, ובאו לאריאלה וצביקה. באים, אריאלה יושבת על הכורסה, ומעבירה הוראות לצביקה: תעשה קפה, תרחץ את הספל, תחלק את הגלידה. רחל וישראלי היו קצת המומים. אחרי זמן מה אומרת אריאלה לרחל: "את רואה, תלמדי אותו ככה כבר מן ההתחלה !!"

כשצביקה היה מזכיר, הוא היה שומר תמיד קשר-עין עם אריאלה בשיחות-קיבוץ, ומקבל ממנה הנחיות. פעם דנו על עזיבה של איזה זוג, ומישהו רמז רמיזה ביקורתית כלפי צביקה ואריאלה. צביקה הגיב, אבל אריאלה הייתה סבורה שהתגובה איננה הולמת את חומרת הרמז. קמה, הרימה כוס מים, השליכה על צביקה את הכוס עם תוכנה, ויצאה מהאולם.

פעם נראה ג‘ינג‘י יוצא מהסידור, ואומר בכעס עצור: "לא די שהיא עושה תמיד צרות, אז הבן-אדם הזה נכנס לי עוד להריון!"

ב"שקד" התעוררה שיחה ערה עם נסיעתה של נעמי לזר ללדת. לאחר דיון ממושך פוסקת איריס: "אם הוא ייוולד קטן מדי, אז יצטרכו לשים אותו בקרבורטור".

כשאורי נולד הוא היה תינוק קטן קטן. רחל הייתה מאד מבוהלת ועצובה, ובכתה הרבה, וישראלי היה בא כל יום, יושב לידה, מדבר איתה ומנחם אותה. יום אחד לפני שנרדמה, שמעה את השכנות שלה בחדר-היולדות מדברות בלחש: "אח, איזו בחורה מסכנה – לא מספיק שהילד שלה קטן כזה, אז גם הבעל שלה מחוסר-עבודה.."

שאול אינו ממלא את בקשתה של אורנה.

אורנה: אם לא תעשה מה שאני מבקשת, אז אני אבכה לך בחדשות!

יהודה ליוחאי: מה המספר הכי גדול?

יוחאי: גוגול ! אין יותר גדול מגוגול !

יהודה: ואם, למשל, תקח גוגול ועוד אחד – זה יהיה יותר גדול מגוגול, לא?

יוחאי: אה, זה לא חכמה, זה כבר מחוץ לתקן !

שרון (כשהיה בן 3), לדן: אבא, יאיר הרביץ לי. בהזדמנות, תחזיר לו.

הגר לשמיל: כשתגמור להיות מזכיר, נתחתן שוב.

ענת: ואיפה תשאירו אותי ?

דלית: אתם יודעים למה מתחתנים ?

- ????

- בשביל שהחברה תעשה לחבר לשתות!

אסנת (כשהיתה בת 5): אני רוצה שוקולד !

מירה: את לא רוצה, את מבקשת!

אסנת: אם אני לא רוצה, למה לי לבקש ?

כשהיו החבר‘ה של "אורן" בכיתה ג‘, פרצו פעם למחסן הממתקים וסחבו משם קצת שוקולד וסוכריות. כשהתגלה העניין, אספה אותם אורה שדה והסבירה להם בלהט למה אסור היה להם לעשות מה שעשו. כשסיימה, קמה דורית נווה ואמרה בקול דק: "אבל אבא שלי סיפר לי, שכשהם היו באיילון הם גם נכנסו למחסן וסחבו משם שוקולד!..."

כשמוניו הגיע לקיבוץ, עשו אותו שומר-לילה. הסתובב בין הבתים, פתאום שמע קול בכי. נכנס ומצא את גיורא מוצ‘ניק בוכה. שואל אותו מוניו – "מה אתה רוצה, ילד?" – "אני רוצה את יוסי!" – צועק גיורא. החליט מוניו, שיוסי זה בטח החבר הכי טוב של גיורא בגן. לקח אותו על הידיים. ניגשים לחדר הראשון בגן, שואל מוניו – "פה גר יוסי?" "לא!!!", צועק גיורא. באים לחדר השני – גם כן לא. כל עברו בכל חדרי הגן. מוניו חשב רגע ואמר: "שמע ילד, חכה חמש דקות ואני אמצע לך את יוסי". בא מוניו לדרורה השומרת, וסיפר לה את הסיפור. הביטה בו דרורה בעיניים קמות ואמרה: "אידיוט, יוסי זה אבא שלו!"

בספר השמירה של בית-התינוקות, העמוס דיווחים על החלפות קקי והאכלות, הוסיף יהודה באחד מלילות השמירה שלו: "חמדה עשתה 120 גרם קקי".