בבית הקרוב ביותר למבנה המכבסה/הקומונה לשעבר, מעבר לכביש, בקיר החיצוני המערבי, יצרו שושנה לב (עיצוב) ויעקב הופ (ביצוע), לפני יותר מחמישים שנה(!!), עבודת-קיר-אומנותית ייחודית. בשנים האחרונות, כאשר הפסקנו ללכת למכבסה, לקומונה ולחדר-האוכל, ובכלל שכחנו ללכת בחצר הקיבוץ, הפך "קיר" זה למשהו צדדי ושולי.
עכשיו, בעידן שיוך-הדירות, הגיעה גם שעתו של בית זה להשתייך למשפחה כלשהי. ופתאום מתברר שה"קיר" המיוחד הזה מתנגש עם התוכניות להרחבת המבנה כדי להתאימו לצרכים החדשים. חשוב מאוד לציין כי מבחינה טכנית לא ניתן להעביר את ה"קיר" למקום אחר.
ונשאלת השאלה מה עושים עם ה"קיר" – הורסים אותו, או משלבים אותו בתכנון החדש? שושנה, כמובן, רוצה מאד שישאירו את יצירתה על כנה, והיא בונה על הרצון הטוב של הדיירים החדשים ועל הסכמתם לשילוב ה"קיר" בדירתם. אבל מה יהיה אם הם לא ירצו בכך? כיצד מגשרים בין הסמלים הנחשוניים לבין ההפרטה המוחלטת?