לפני שנים רבות, היינו מצלמים עם המצלמה, על גבי פילם או שיקופיות. התמונות פותחו במעבדה. חלקן ע"י חברים שידעו כיצד, במקלט הפוטו, והרוב היו שולחים את הפילים לפיתוח במעבדה בעיר. אחד מתפקידיו של מרכז הקניות, היה לקחת את שקית הפילם מהכלבו ולהחזיר אותה כשבתוכה התמונות. בהמשך הלקיחה וההחזרה, נעשתה ע"י חנות הצילום הרחובותית. עם הגעת התמונות, הטובות שביניהן זכו להיכנס לאלבום התמונות. שיטות רבות היו לאלבומים. אלבום לכל המשפחה, אלבום לכל אחד ואחד במשפחה ועוד. תמונות שלא זכו להיכנס לאלבום כונסו במעטפה גדולה או בקופסה. בשלב הבא נבחרו התמונות הטובות, והתשליל (פילם) נשלח בחזרה למעבדה, כשברשימה נכתב כמה תמונות יש לפתח מכל תמונה. עם חזרת התמונות הנוספות הן חולקו ונשלחו למשפחה ולחברים.
הזמן לא קפא ולא עמד מלכת. ההתפתחות הטכנולוגיות והמעבר לצילום דיגיטלי, שינו את המצב מהקצה לקצה. חברות שמייצרות פילם קרסו, והמצלמות הדיגיטליות הפכו את הצילום נגיש לכל אדם. התפתחות הטלפונים הניידים בעלי המצלמות המעולות הביאה לכך שכל אחד הפך לצלם, ואירועים שהשפיעו על המציאות צולמו ע"י הטלפונים הזמינים, והועלו ליוטיוב ונצפו ע"י כמות אדירה של צופים.
נראה היה שהתמונות והשיקופיות הנמצאות בבתינו יהפכו למוצג מוזיאוני, שבנוסף לצפייה בהן, אם עדיין יהיה אפשר, יזכירו לנו ימים עברו. אבל לפתע הסתבר, שקיים ציוד המאפשר להמיר סרטים ושיקופיות למדיה דיגיטלית. ארכיון נחשון קנה מכשיר כזה, ופוגל עושה ימים כלילות בהמרת התמונות והשיקופיות המצויות בארכיון לתמונות דיגיטליות, שבהמשך הוכנסו לתוכנת "הילה" בארכיון, המאפשרת לאתר מסמכים ותמונות במהירות הבזק.
לפני זמן מה רכשה גם משפחה בנחשון מכשיר המרה, והחלה בהפיכת התשלילים לתמונות נגישות וברות צפייה. א. ששערו האפיר והתדלדל הופתע לראות ונהנה להיזכר בשפע תלתליו בימיו הראשונים בקיבוץ. באחד מערבי השבוע כשהנכדים הגיעו לבקר את הסבים, הציגו בפניהם את התמונות והסב הגאה בעברו הצביע על תמונה שלו מצעירותו, וכששאל אותם מי בתמונה, הניחושים היו רחוקים מהמציאות. כאשר אמר הסב לנכדים שזהו סבם, הם פערו את עיניהם והתקשו להאמין.