אי שם בדרך לאשקלון, שוכן לו הפרדס של קיבוץ נחשון. במקום נמצאים גם הפרדסים של הקיבוצים הראל וצרעה. העיבוד של הפרדסים הוא משותף. מיעוט של חברי הקיבוץ ביקרו שם, וההיכרות של הרוב עם תוצרת הפרדס הייתה בזכות מיכלי העץ, עמוסי התפוזים, שעמדו בסמוך למרכולית ליד החשמליה, מזמינים את החברים לבוא ולקחתם ללא תשלום. היו שנים בהם עבדו חברים רבים, בעיקר הצעירים, בקטיף ואף נוצרו רומנים כמו של דרור וסימה, שהייתה מהראל, והניבו פירות לא רק של תפוזים. בהמשך העבודה ההמונית עברה לידי בני דודנו ובפרדס נשאר רק רכז הפרדס. עשרים שנה היה זה מורדי ואחריו, עד היום אבי חיון.

בזמן האחרון מורדי חש געגועים עזים לפרדס. הוא בטא את רצונותיו בשיחות המשפחתיות. בתו אורלי החליטה להגשים לו את החלום, ותאמה עם אבי חיון ביקור משפחתי ביום הבחירות, ביום שבו הוכרז על שבתון במשק וכולם היו פנויים מעמל יומם.

לאירוע יצאו מלבד מורדי וציונה גם חגית וילדיה, אלון וילדיו, וכמובן אורלי וילדיה. אבי, מי שהחליף את מורדי בניהול הפרדס, ערך למורדי ומשפחתו סיור בכל רחבי הפרדס, ובבית האריזה של השכן רני ברנס. אבי ציין את התרגשותו של מורדי שהתבטאה בלחלוחית בעיניו. כמו כן ציין שזכה ממורדי למחמאות רבות על כך שהוא הצליח לשפר את הפרדס בצורה משמעותית. אבי הזמין את מורדי לבקר את הפרדס מדי פעם.

מורדי ציין שנהנה מאד מהסיור, מהמצב המצוין בו נמצא הפרדס, ומבית האריזה המודרני של השכן, שבזמנו היה לו רק צריף עלוב. כמו כן ציין, שבזמן החלפתו בניהול ע"י אבי היו לו ספקות לגבי יכולותיו של אבי, אבל במהרה נוכח, שאבי מנהל את הפרדסים של שלושת הקיבוצים, בצורה מיטבית, הביא לשיפור הזנים והמקום נראה נקי ויפה. בני המשפחה שחלקם בילו בפרדס שעות רבות, נהנו גם הם והתרגשו מהסיור. ציונה מספרת שאת שעורי הנהיגה בטרקטור, אלון עשה, כאשר ביקר את אביו בפרדס.

מורדי עבר הכשרה בחקלאות עוד לפני עלייתו לארץ. במסגרת ההכשרה עבד על טרקטור  במטעים, וכבחור עם ידע חקלאי שובץ בשנים הראשונות להיותו בנחשון בעבודה בשדה. לאחר מכן עבר לעבוד במטע ובהמשך לרכז את הפרדס שהיה מאד משמעותי במהלך חייו. הביקור המרגש הזכיר לו נשכחות מימים עברו.