כל בוקר מחדש – לקחת את הבלגן והלכלוך שהשאירו מהלילה

למיין

לכבס

לנקות

לסדר

ולהשאיר בסוף היום מקום נקי ומסודר, בגדים מקופלים עם ריח כביסה נקי..

כל בוקר מחדש.

במכבסה למדתי להכיר רבים מחברי הקיבוץ הוותיקים, והם למדו אותי..

למדתי להכיר את עצמי,

כל בוקר מחדש.

כבר כמה שנים שהמקום הענק הזה עומד ריק, מוזנח, עזוב ועצוב.

כל בוקר מחדש עצוב לי לעבור שם

הלכלוך, הבלגן, הריח...

התמזל מזלי והיה ביכולתי להשפיע ולהזיז דברים בקיבוץ.

ולשמחתי – התחיל שיפוץ המקום, שימורו של המבנה, והפיכתו לדירת מגורים יפיפייה עם היסטוריה!

כל בוקר שנעבור שם - אני, שירה, וכנראה עוד רבים אחרים...

נחייך לעצמנו ונוכל להגיד – בוקר טוב חדש!

 
לאחר למעלה משישים שנה נסגרו הקומונה והמכבסה. שנים רבות שרת המוסד הזה את חברי נחשון. חברות קיבוץ רבות, עבדו במסירות אין קץ כדי שיהיה לנו עם חזרתנו מיום עבודה מפרך, בגד נקי. מדיף ריח של ניקיון, ומגעו רך ועדין.

ההיסטוריה של ענף הבגד בנחשון, מקבילה להתפתחות הקיבוץ. ממבנה של פחים וצריף עץ בשנים הראשונות, למבנה אבן מודרני הכולל מספר אגפים. מכבסה ובה מכונות כביסה ויבוש. קומונת חברים הכוללת תא לכל משפחה. קומונת ילדים שטפלה בבגדי הילדים בני כל גיל, והכינה לשומר הלילה את הכביסה בשקים גדולים, כשעל כל שק מתנוסס שם הקבוצה. שומר הלילה היה מהביא את הכביסה הנקייה לבתי הילדים ולוקח את השקים המלוכלכים אל פתחה של המכבסה. לשם ניוד הכביסה הייתה קיימת עגלה, שנבנתה במסגרייה, ובה הובלו אחר כבוד השקים המלוכלכים ואח"כ הנקיים. בנוסף באגף נוסף באימפריה, הייתה המתפרה בה נעשו עבודות תפירה ותיקונים של בגדי החברים.

ענף הבגד היה מקום מרכזי במרקם החברתי של הקיבוץ, ושמש מקום מפלט לנשים בהריון בתקופה בה ציפו ליום המיוחל. לכל אחד מאתנו יש רשימה של מספרים. מספר זיהוי, מספר בצבא, מספר בבנק, ועוד. אבל לנו לקיבוצניקים היה מספר נוסף וזה היה המספר בקומונה. בכל מקום אליו הגעת זיהו אותך כקיבוצ‘ניק, בין השאר, בגין המספר שבצבץ מבין בגדיך. לכל  משפחה היה תא אישי שמספרו ומיקומו העידו על היותו ותיק או חדש בקיבוץ. התא שמש למטרות נוספות כגון: מקום בו מניחים את מתנות החג ואת עיתון הקיבוץ.  בשנים האחרונות עם השינויים בענף הבגד, הועבר התא שלי למקום אחר ולקח לי זמן רב לשים לב ולא לקחת בגדים של מישהו אחר.

שמו של ענף הבגד היה בנחשון הקומונה. אינני יודע כיצד נוצר השם אבל בשנים הראשונות בהן הבגדים היו משותפים, השם היה מוצדק. עם בוא עידן השינויים הוסב שמו של המקום ל"ענף הבגד". כדי לא לשכוח מישהו, לא אמנה את כל אותן בחורות שכבסו, יבשו, גהצו, קיפלו ושמו את הבגדים בתא. אבל מגיע להן תודות על העבודה הקשה והסיזיפית שהשקיעו, כדי לגרום לנו לחשוב שהבגד הנקי בתא, הוא דבר מובן מאליו בסוף יום העבודה. היה עליהן להתמודד עם עבודה בתנאים קשים, עם תקלות בציוד שחייבו גיוס מהיר של בעל מקצוע, כדי שהשגרה של החברים לא תפגע. בנוסף למעלותיה המעשיות, הייתה הקומונה מקור המידע העיקרי לנעשה בקיבוץ. חברים שבאו לקחת את בגדיהם זכו לקבל מידע עדכני על הנעשה בקיבוץ, ובתמורה עדכנו את העובדים במידע חדש מהשטח.

עוד מוסד ציבורי נפל שדוד לרגלי ההפרטה הדוהרת. קסם הנדל"ן מסנוור את עינינו מלראות ומלהבין, את התהליכים אשר במו ידנו נתנו להם יד והופכים את המקום לעוד ישוב קהילתי עם פערים הולכים וגדלים בין תושביו. ואולי זה מה שבעצם רוב האנשים רוצים?