יוחאי נהרג בתרגיל; לקראת פעולה.אבל ממה שאני יודע, נדמה שהתרגיל הפך לפעולה.
שלושה לוחמים מנוסים סרבו להתעמת עם המעבר.שלושה לוחמים מנוסיםעדים, למעשה של גבורה טהורה.פעולה יחידה של אומץ טהור
אחדאדם צעיר מול כוחות הטבעקופץ לתוך הסערה הגועשת,קשור בחבל, להעביר את האחרים.
על מי אני חושב עכשיו?על נחשון. נחשון.אני חושב שאני מכיר את יוחאי היטב.היו לו קצוות מחוספסים.אך הוא היה נחוש, עז,ויפה נפש.
באותו רגע, במרץ 1980, בגדה של נהר הירדןרגע מכריע. רגע הירואי.אני יודע שיוחאי נאבק עם שרותו כלוחםבאותה יחידה אגדית שאליה התנדב.
הוא לא היה שאול; לא גבה קומהאך היה משכמו ומעלה.זאת היתה דרר קשה. והוא, בעל לב אוהב שלום,מסופק היה אם הוא מתאים ליחידה-כפי שחושש כל לוחם אמיתי.
אבל באותו רגע,על גדות הירדן. הוא קפץ פנימה.לי, אחי, תמיד תהיה הגיבור האולטימטיבי.האחד שהתעמת עם פחדיו והתגבר עליהם.
אתה בליבי, אחי. אתה בליבי.והגבורה שלך מלמדת אותי, כל יום בחיי.יוחאי, אחי, גיא, אחי,
בורכתי לחלוק איתך דרך על כדור ארץ שברירי זה.ליבי מלא, יודע, שראיתי את יופיךשהייתי עד לגבורתך.שאני "עומד על כתפי ענקים"
כולנו נמצאים-אנחנו הולכים לעבודה מדי יוםדרכינו בטוחותכל זהבגלל ההקרבה האולטימטיבית.
אתם מגש הכסף.חייכם היקרים, בפריחת אביבכםנתנו לנו החופש לחיות, וללדת ילדיםולחלום על עתידים בלתי נתפסים.
הפכתם סלעים עבורי, סלעיםשאוכל לעמוד עליהם עת סערה.אתם הסלעים שלי, אחיי
וכאשר אני חושב על השנה האיומה ההיא, 1980 השנה בא איבדתי את שניכםהשנה בה איבדתי את התחושה הנפלאה ההיא,שהיקום הוא נבון ושלם
אני חושב על התפארת שלכםואני חושב על האור בו הארתם את דרכנו.ואני בשלום.
כי ראיתי בשניכם חן ועוצמה, רצון ויופי.
ואני חושב על הלמידה הגדולה שקיבלתימאדם ושמו ניר,בדבריו מעל קברו של יותאי רק לפני שנה,
לימוד שלימד את יוחאי לפני 41 שנה:"עשה את מיטבך- לא פחות לא יותר. "ואני חושב לפני 41 שנה,בגדות הירדן הגועש,יוחאי בחר לעשות את מיטבו.
וזאת אותה גבורהשחיה איתנו.
ואני חושבנחשון, נחשון.
ואני חושב, יו-חי, יו-חיהבינה העצומה של היקום
- חיואני חושב גיא, גיא,
היופי של אבשלוםוהחבל שיוחאי נשאמעבר לנהר
ושערותיו של אבשלוםוחבלו של יוחאי,שנתפש בסבךובמים הגועשים.
ונחשוןקופץ אל הלא נודע.ואני חושב:יוחאי, גיא,
נחשון, אבשלוםאתם עשיתם אותנו למה שאנחנו.מה שאנחנו חולמים להיותהקרינו את אורכם עלינו.
כי לבטח, יש לכם חיי נצח.ואני יכול להגיד על שניכם, אחיישהייתם יפיםוהיינו צעיריםוהיינו חיילים.
(דברים שכתב ארי אל יוחאי וגיא, 13.4.202)
עברו 40 שנה מאז נפילתו של יוחאי פרייס, ב-11 מרץ 1980. עבור ארי שנת 1980 הייתה שנה קשה במיוחד. חמישה חודשים אחרי שיוחאי נפל, נהרג אחד החברים הטובים שלו בבופור, גיא שלו, מסיירת גולני. בן כפר מנחם, שארי גדל יחד עמו. ארי היה מאומץ אצל משפחתו של גיא.
לפני מספר חודשים בחודש ספטמבר 2019 עומר שדה הגיע אל ארי בחוותו בארצות הברית, ושם הגה את הרעיון להקים את הספסל לזכרו של יוחאי. ארי נדלק על הרעיון ולקח על עצמו את התכנון. ארי שלח את התוכניות לארץ. יעקב הופ, נירתם מיד למשימה, בלי לדרוש דבר. הבן אדם בן 85 פשוט מתנה מהשמיים, ממש חבל על הזמן. יעקב שהוא בנאי בעל מקצוע, הפך לנפש החיה של המבצע והתחיל להוציא את התוכניות לביצוע. כלומר השגת החומרים תפעול והתקנה.
ארי הגיע לארץ באחד במרץ, ומאז הם עובדים ביחד בצוות, מתגברים על הקושי שמורכב מאיש חו"ל ואנשי הארץ, צורת העבודה שונה, יש להם גישות שונות לביצוע. זאת התנסות, והם לומדים הרבה על עבודת צוות.
לפני שיוחאי נפל, עוד לפני הגיוס לצבא, ישבו מספר חברה ביניהם נועם שפנצר ויוחאי על המרפסת מתחת לבתי הנעורים, ואמרו שאם אחד מהם יהרג במהלך השירות הצבאי, הם לא יעשו משהו עצוב, אלא, משהו שיחגוג את החיים. לכן כשהם נפגשים ביחד הם חוגגים את הרעות ביניהם... כאן קולו של ארי נשנק, סיפור המעשה הציף את כל הכאב שאצור היה בו ולסיום הוא הוסיף "הופכים את הכאב לשמחה".
קהילה
לתמונות הקודמות
