באחד הימים קיבלתי מהרצל תמונה, שבה נראות מספר בנות בלבוש ספורטיבי יחד עם הרצל. שם התמונה היה "מאמאנט". עד אותו יום לא שמעתי את השם הזה. מלא בסקרנות הגעתי לביתו של הרצל כדי שיפתור לי את התעלומה.

תחילה הוא הסביר לי את מהות השם. מאמא=זה אימא, נט=רשת, כלומר אימהות מעבר לרשת. הקבוצה פרט לבת אחת מורכבת מבנות מנחשון. הילה אליאס, ג‘יין עוזרי, חני מוצ‘ניק, מאיה מנשה, רעות רוקח, אתי חובב, ורד פרידמן וענת לב.

לדברי הרצל המשחק מתבסס על חוקי הכדורעף, אלא שבמשחק זה ניתן לתפוס את הכדור. המטרה היא להעביר את הכדור תוך שלוש מסירות אל מעבר לרשת, לשטח הקבוצה השנייה. במידה והכדור נופל על המשטח הקבוצה שהעבירה את הכדור מקבלת נקודה. למרות שהמשחק הוא תחרותי, נוספו לו חוקים שנותנים למשחק צביון יותר חברתי. למשל בסוף המשחק כל קבוצה מסתדרת בשורה ליד הרשת והבנות לוחצות את ידן של הבנות מהקבוצה השנייה.

מאמן הקבוצה הוא הרצל עצמו. במסגרת עבודתו במטה יהודה הוא הכניס את המשחק. כתוצאה מפרישתו, הפעילות ברחבי המועצה פסקה. בשנים האחרונות התחום התעורר לחיים בזכות בחורה מצור הדסה. המימון לפעילות נעשה ע"י בנות הקבוצה.

נכון לעכשיו הקבוצה מנחשון די מצליחה. היא ניצחה פעמיים והפסידה פעם אחת. לפיכך היא ממוקמת במרומי הטבלה. הקבוצה משחקת בליגה הפנימית של "מטה יהודה" וקיימת גם ליגה ארצית. יש לזכור שהקבוצה הוקמה בסוף נובמבר כך שהיא מתאמנת זמן לא רב, לעומת קבוצות אחרות שבהן הבנות מתאמנות כבר שנתיים שלוש.

משחקי הקבוצה הביתיים נערכים בנווה שלום היות ושם יש אולם. בהזדמנות זאת הרצל קורא לבנות נוספות המעוניינות לבוא ולהצטרף לקבוצה. הדרישה היחידה למצטרפות היא לדעת לתפוס כדור. להרצל יש גם היבט אישי בקבוצה. אתי הנשואה לבנו רמי משחקת בקבוצה. כשהוא רוצה להזכיר לה שיש אימון הוא פונה לנכדים והם כבר דואגים שאימם תגיע בזמן.

בחג החנוכה הם עשו מפגש של הורים וילדים. אחרי שסיימו לשיר את שירי החנוכה הם ערכו משחק שכלל את הילדים. הרצל מעוניין לגרום לילדים לבוא למשחקים ולעודד את האימהות. הוא שואף לזכות באליפות המועצה ובהמשך מי יודע...

לסיום איחלתי להרצל ולבנות הצלחה בהמשך הדרך...

להלן אירועי ספורט בנחשון - כדאי לדעת.
לראשונה נרשמה קבוצת שליחים למרוץ ‘תנ"ך תש"ח‘ שיערך בחודש ספטמבר ויצא מחורשת האירועים מול מחנה המעצר לטרון ויסתיים גם שם.

הקבוצה מורכבת ממשפחות ויזל, חובב, וקיש ראש הקבוצה והמארגן יובל קיש. שם הקבוצה "לא עייפי דרך אלא מפלסי נתיב"(מוכר). מתאמנים ברצינות והחברים  מוזמנים לעודד אותם בתחנה הראשונה ביקב שורק בנחשון.

ביום שלישי האחרון החלה את דרכה קבוצת נשים בכדורסל בהדרכת מורן ובארגון זוהר שני מועמדות נוספות מוזמנות למבחן קבלה.

בבריכת השחייה שוחים  ועושים גלים בימי ראשון שלישי וחמישי כעשרה שחיינים.

ללא ספק פעילות מבורכת ופתח לעידן חדש לספורט בנחשון.

ביום שישי, ה- 21/2/16, נערך מרתון ת"א. הפעם לא נפקד ייצוגו של קיבוץ נחשון. ג‘יין עוזרי ושחר שדה השתתפו במקצה של חצי המרתון. שנה וחצי לאחר שהחלה לרוץ בשדות נחשון, יצאה ג‘יין לריצה. לדברי שחר, שליוותה אותה באימונים ובתמיכה במשך כל התקופה, זהו הישג עצום, שנבע מנחישותה של ג‘יין. 
ארבעה חודשים לפני הריצה, החלה ג‘יין באימונים אינטנסיביים, שכללו מספר ריצות במשך השבוע. אפילו כאשר נסעה לחו"ל הקפידה להמשיך ולהתאמן. לקראת המירוץ היא העלתה את מרחק ריצתה, ושבוע לפני המרוץ הגיעה למרחק של 19 ק"מ. לדברי ג‘יין היה לה די קשה במהלך הריצה, אבל תחושת ההצלחה בסוף הייתה שווה את הכל.  הקטעים הקשים היו לקראת הצהריים, ברחובות הרחבים, כשהשמש קופחת על ראשיהם. היא מציינת שיובל ועומר שדה ליוו אותן ב-5 ק"מ האחרונים. לקראת הסוף הצטרפה גם ענבל, והן גמאו יחדיו את שני הקילומטרים האחרונים. לגבי שנה הבאה היא עדיין אינה יודעת. יתכן שתרוץ את המקצה של עשרת הק"מ.

שחר שדה יצאה למרוץ כמדריכה וכמלווה של ג‘יין, שהתאמנה אצלה בטרם המרוץ. שחר בוגרת ווינגייט וקורס מדריכי ריצות ארוכות, לא התקשתה בריצה. היא מציינת, שספורט הריצה מחייב לימוד, המונע פציעות פיזיות, ומעניק לרצים יכולות להתגבר על משברים וכאבים במהלך הריצה. מזג האוויר קצת היקשה על הרצים, וחלקם חווה משברים בחלק האחרון, אבל בעזרת רצון חזק המשיכו עד לסיום. לדעתה, כל אחד יכול להשתתף במירוץ מסוג זה, אבל הדבר מחייב הכנה נכונה מראש.

שחר שדה, מאמנת בעיקר בנות, ונשאלת השאלה, אז מה עם הבנים? אכן נעשה ניסיון להקים קבוצת בנים, אבל משום מה זה לא הגיע לידי ביצוע. מדי פעם נראים בחורים רצים בשדות, אבל כנראה שהם מתמקדים במכשירים הביתיים. אז בינתיים ניתן לומר "כל הכבוד" לבנות המין היפה.